אוי לנו כי פנה היום
(כתוב ברמז רנ"ז):

חמס ושוד ישמע בה -
אמר רבי אבהו:
שלשה הם אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואלו הם:
אונאה,
וגזל,
וע"א.

אונאה - דכתיב: ובידו אנך,
גזל - דכתיב: חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד.
ע"א - דכתיב: העם המכעיסים אותי על פני תמיד.

הנה ערלה אזנם -
רבי עקיבא אומר:
אמר אברהם: ארבע ערלות הם:
נאמר ערלה באזן, הנה ערלה אזנם.
ונאמר ערלה בפה, הן אני ערל שפתים,
ונאמר ערלה בלב, וכל ישראל ערלי לב,
וכתיב: התהלך לפני והיה תמים.
מהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זה ערלת הגוף.

הובישו כי תועבה עשו -
מגיד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.
ואומר: ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו - זו הבושה.
סימן טוב באדם שהוא ביישן, שנאמר: לבלתי תחטאו - שהבושה מביאה לידי יראת חטא.

אמר עולא:
לא חרבה ירושלים אלא שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו. שלשה סימנים יש באומה זו:
ביישנים,
רחמנים.
וגומלי חסדים. (כתוב ברמז קנ"ה).

עמדו על (שפיים) [דרכים] וראו -
(כתוב ברמז ל"ה):

בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר -
אמר ריש לקיש:
מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה. צפנת - שהכל היו צופים ביופיה. בת פניאל - בתו של כהן גדול ששמש לפני ולפנים.
שנתעלל בה שבאי כל הלילה כולה, למחר הלבישה שבעה חלוקות והוציאה לשוק למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר ליה: הראני את יפיה!
אמר לו: ריקה, אם אתה רוצה ליקח קח, שאין כיפיה בכל העולם כלו, אעפ"כ הפשיטה ששה חלוקות שביעי קרעתה ונפלשה באפר, אמרה לפניו: רבש"ע אם עלינו לא חסת, על קדושת שמך הגדול לא תחוס! ועליה ירמיה מקונן: בת עמי חגרי שק והפלשי באפר וגו'.

כי פתאום יבא השודד עלינו -
עליך לא נאמר אלא עלינו, כביכול עלי ועליך.