מי יתנני במדבר מלון אורחים -
היכן שהייתי מתקלס, שנאמר: ישאו מדבר ועריו.
משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מפניו, נכנס לעיר אחת חרבה וראו אותו בני המדינה וקלסו אותו.
אמר הנשיא: זו העיר טובה לי היא מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא.
כך הקב"ה בא לים וברח מפניו, שנאמר: הים ראה וינס.
בא למדבר חורבה וקלסו אותו, שנאמר: ישאו מדבר ועריו חצרים.
אמר: זו העיר טובה לי מכל המדינות, כאן אני בונה אכסניא.
ירד לתוכה התחילו שמחים, שנאמר: ישושום מדבר וציה.

למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו -
א"ר זירא:
לא לימא איניש לינוקא: יהיבנא לך מידי ולא יהב ליה, דילמא אתי לאגמורי שקרא, משום שנאמר: למדו לשונם וגו'.

חץ שחוט לשונם מרמה דבר -
א"ר חמא בר חנינא:
לפי שנאמר: מות וחיים ביד לשון, אי מה יד אינו ממית אלא בסמוך לו, אף לשון אינו ממית אלא בסמוך לו?
תלמוד לומר: חץ שחוט לשונם.

אי מה חץ ארבעים וחמשים אמה, אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה?
ת"ל: שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ.

וכי מאחר דכתיב : שתו בשמים פיהם, חץ שחוט למה לי?
לומר: דקטיל כחץ.

וכי מאחר דכתיב: חץ שחוט, מות וחיים ביד לשון למה לי?
לכדרבה, דאמר רבה:
דבעי - חיי בלישניה,
דבעי - מות בלישניה.
(כתוב ברמז תשס ח וברמז תת"א):

על ההרים אשא בכי ונהי -
על ההרים - שנעשו כמדבר - אשא בכי ונהי.

ועל נאות מדבר קינה וגו' -
עד ולא שמעו קול מקנה - שהיו מקנאים בעבודת אלילים להקב"ה.

מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו -
אמר רבי:
נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר: מעוף השמים ועד בהמה - בהמ"ה בגימטריא חמשין ותרתין הוו.

א"ר יעקב א"ר יוחנן:
כלם חזרו חוץ מקולים האיספנין.

דאמר רב:
הני מרדי דבבל הדרי מיא לעין עיטם, והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק.

על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר -
על נאות יעקב שנעשו כמדבר, לא שמעו לא לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה, אלא מקנה שהיו מקניאים בעבודת אלילים, כמה דאת אמר: יקניאהו בזרים - לפיכך מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.

א"ר יודן:
שבע שנים נתקיים עליה: גפרית ומלח - משום - והגביר ברית לרבים שבוע אחד.

כותיים שבה מה היו עושים?
זורעים כאן והיא נשרפת, זורעים כאן והיא נשרפת.
מעשה באדם אחד שהיה חורש בבקעת נטופה כבש ידיה על פדניה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה.

עד היכן נבואתו של ירמיה קיימת?
ר' יעקב בר אבין ור' אלעזר בר יהודה,
חד אמר:
(ח) עד מזרה ישראל יקבצנו,

חד אמר:
עד ויש תקוה לאחריתך.

א"ר זעירא:
בא וראה כמה חצופה ארץ ישראל שעדין עושה פירות.

ר' חנניה ור' יהושע בן לוי,
חד אמר:
מפני שמזבלין אותה.

וחד אמר:
מפני שמהפכין עפרה.

אמר רבי:
קודם לארבעים שנה, עד שלא גלו ישראל נטעו תמרים בבבל, מפני שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה.

א"ר חנינא בריה דר' אבהו:
שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות חגבים טהורים ולעוף אין מספר, גלו עם ישראל לבבל.

דגים היאך גלו?
ר' הונא בשם ר' יוסי אמר:
דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו וכלם חזרו חוץ מדג אחד ששמו שבוטא, ולעתיד לבא הכל חוזרים, שנאמר: והארץ הנשמה תעבד.

כי קול נהי נשמע מציון -
א"ר יצחק:
מאי נשמע, וכי יש אבנים בוכות או עצים בוכים?
אלא מאי קול נהי נשמע מציון?
ממי שמשרה שכינתו בציון.

איך שדדנו -
איך הוה לנא מבזוזים.

בושנו מאד כי עזבנו ארץ -
זו ארץ ישראל, דכתיב: ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה.

כי השליכו משכנותינו -
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דבר אחר:
בשנו מאד כי עזבנו ארץ -
זה בית המקדש.

(ט) דא"ר הונא:
ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה שתי אמות.

כי השליכו משכנותינו -
זה חרבן ראשון וחרבן שני.

מאדם עד בהמה ועד עוף השמים נדדו הלכו -
ר' יודן אמר:
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו.
אמר המלך: כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד וזה קיים?!
לפיכך: מאדם ועד בהמה.

א"ר פנחס:
משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וציירה וכיירה, כעס על בנו והרגו.
מה עשה המלך?
נכנס לתוך החופה והתחיל משבר בקנקנים ומפציע בחציאות ומקרע בכוליות.
אמר המלך: כלום עשיתי אלא בשביל בני, בני אבד וזו קיימת?!
לפיכך: מאדם עד בהמה.
וכן אתה מוצא בדור המבול: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה.

מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' -
דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: ויאמר ה' על עזבם את תורתי - היינו - לא שמעו בקולי - היינו - לא הלכו בה.

א"ר יהודה אמר רב:
שלא ברכו בתורה תחלה.

על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר -
וכתיב בתריה: ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
תני ר' שמעון בן יוחאי:
אם ראית עיירות נתגשות ממקומם בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים.
מה טעם?
על מה אבדה הארץ וגו'.

כי הוו משלחי ר' אמי ורב אסי דיפקון וידרשון קריתא דארעא דישראל והוו עאלין לקרתא ואמרין להון: אייתו לן נטורי קרתא, והוו מייתין לון ריש מטרתא וסנטורא.
הוו אמרין לון: אילין נטורי קרתא?
אילין חרובי קרתא!
והיכן אינון נטורי קרתא?
סופרים ומשנים, שהם משמרים ביום ובלילה על שם: והגית בו יומם ולילה.
וכן הוא אומר: אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר.

ר' הונא ור' ירמיה ור' שמואל בר רב יצחק:
מצינו שויתר הקב"ה על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה, על מה אבדה הארץ על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עזבם את תורתי.

ר' הונא ור' ירמיה ור' חייא בר אבא:
כתיב: ואותי עזבו, שמא תורתי שמרו?
הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שאילו תורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה היתה מחזירן אצלי.

רב הונא אמר:
למוד תורה אפילו שלא לשמה, שכיון שאתה מתעסק בה אתה חוזר ועושה אותה לשמה.

א"ר יהושע בן לוי:
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת:

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

א"ר אבא בר כהנא:
לא עמדו פילוסופין באומות העולם כבלעם הרשע בן בעור וכאבטימוס הגרדי.
נכנסו אומות העולם אצל אבטימוס, אמרו להם: יכולים אנו להזדווג לאומה זו?
אמרו להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולם, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהם: הקול קול יעקב וגו והידים ידי עשו - כל זמן שקולו של יעקב מצפף, אין הידים ידי עשו.

כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות -
ר' יוחנן ורבי שמעון בן לוי ורבנן,
ר' יוחנן אמר:
משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והגלהו.
אמר: אוי לו לזה, מאיזו שלוה גלה.
כעס על השני נטל את המקל והגלהו.
אמר: אנא הו דתרבותי בישא!
כך גלו עשרת השבטים, התחיל הקב"ה אומר: איו להם כי נדדו ממני!
וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין, כביכול אמר הקב"ה: אוי לי על שברי.

ר' שמעון בן לוי אמר:
משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
התחיל מקונן עליו.
כעס על השני נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת.
אמר: אין בי כח לקונן, אלא קראו למקוננות ותקוננה.
כך גלו עשרת השבטים, התחיל מקונן עליהם: שמעו את הדבר הזה אשר אני נושא עליכם קינה בית ישראל.
וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין, כביכול אמר הקב"ה: אין בי כח לקונן, אלא קראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כתיב כאן, אלא עלינו דידי ודידהון.
ועפעפיהם יזלו מים - אין כתיב כאן, אלא ועפעפינו יזלו דידי ודידהון.

ורבנן אמרין:
משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים.
מתו שנים, התחיל מתנחם בעשרה.
מתו ארבעה, התחיל מתנחם בשמונה.
מתו כלם, התחיל מקונן עליהם.

ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה -
שנו רבותינו:
נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, בזה ובזה לא מקוננות.
אי זה עינוי ואי זהו קינה?
עינוי - שכלם עונות כאחת,
קינה - אחת מדברת וכלם עונות, שנאמר: ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה.
אבל לעתיד לבא, אומר: בלע המות לנצח וגו'.

כי עלה מות בחלונינו -
שנו רבותינו:
דבר בעיר - כנס רגליך, דכתיב: לך עמי בא בחדריך.
ואומר: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה - אף על גב דבחדרים אימה - מחוץ תשכל חרב.

רבא בעדן ריתחא, הוה סכר כוי, שנאמר: כי עלה מות בחלונינו.

אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' -
וכן הוא אומר: שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו'.

כמה מתנות טובות נתנו בעולם:
חכמה,
וגבורה,
ועושר.

זכה אדם לאחת מהם, נטל חמדת כל העולם.
אימתי?
בזמן שהן באות מן הקב"ה ובאות מן התורה, אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום.

שני חכמים עמדו בעולם:
אחיתופל מישראל
ובלעם מאומות העולם,
ושניהם נאבדו מן העולם הזה ומן העולם הבא.

שני עשירים עמדו בעולם:
קרח מישראל,
והמן מאומות העולם,
ושניהם נאבדו מן העולם.

שני גבורים עמדו בעולם:
שמשון מישראל,
וגלית מאומות העולם
ושניהם נאבדו מן העולם.

למה?
שלא היה מתנחם מן השמים:

אל יתהלל חכם בחכמתו -
זה משה, שאע"פ שעלה למרום וקבל את התורה לא הניח לו מן המיתה.
אמרו עליו על משה רבינו, בשעה שא"ל הקב"ה למשה: עלה ומות בהר - אמר לפניו: רבש"ע, כתוב בתורתך: ביומו תתן שכרו - ואני הייתי פועל נאמן לפניך ארבעים שנה ועכשו תן לי שכרי!
אמר לו הקב"ה: משה, רצונך ליטול שכרך בעולם הזה, לא כשם שאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב, שרצו לפני במצוות כסוסים לע"ל.
אבל יתהלל הקב"ה שכל החכמה שלו - ברא את כל מעשה בראשית - לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו.

ואל יתהלל הגבור בגבורתו -
ואל יתהלל שמשון בן מנוח בגבורתו.
אמרו עליו על שמשון, שמבית מושבו עד בית כתפיו ששים אמה, כיון שמת בטלה גבורתו.
אבל יתהלל הקב"ה שהגבורה שלו שנאמר: לך ה' הגדולה והגבורה.

אל יתהלל עשיר בעשרו -
אל יתהלל אחאב בן עמרי שהיו לו שבעים בנים ובנה לכל אחד ואחד פלטין של שן, כיון שמת בטל מלכותו ועשרו.
אבל יתהלל הקב"ה שהעושר שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, ומה יתהלל האדם בעולם הזה בכתרה של תורה, שהיא מעשרת אותו ונותנת לו חיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר: ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ונותנת בו כח שלא יבטל לעולם, שנאמר: וקוי ה' יחליפו כח.

אל יתהלל חכם -
וכתיב: כי לא לקלים המרוץ - זה עשאהל שהיה צד את הצבי ברגליו ברוב מרוצה והיה מהלך על ראשי השבלים בשדה ולא היה משבר את הקנים, כיון שנפלה שעתו הכהו אבנר בחנית ולא היה בו כח לרוץ, הוי: ולא לקלים המרוץ.

ולא לגבורים המלחמה - זה אבנר, אמרו עליו שהיה בטוח בכחו ואומר: אלולי היה לארץ מקום לאחוז בו, הייתי מזעזעה והיה כל מחנה ישראל שרוי (י) בין שני ארכבותיו, וכיון שנפלה שעתו הכהו יואב בן צרויה.
באותה שעה תפש באבנר וכפתו בידו כפקעת של שתי, מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו: אדוננו, אם אתה הורגו מיד נשארנו כיתומים אשר אין להם אב, ויבואו הפלשתים ויבוזו את נשינו ואת כל אשר לנו.
א"ל: ומה אעשה שכבה את נרי.
אמרו ליה: תדון עמו לפני דיין האמת, השליך אותו מידו ונפל זה חי וזה מת.

ולא לחכמים לחם - זה שלמה, כשדחפו אשמדאי ממלכותו היה מבקש לחם והיה אומר להם: אני קהלת הייתי מלך - והיו בני אדם מלעיגים עליו. (יא)

ולא לנבונים עושר - זה קרח.

תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר:
שילוח היה מקלח מים בכאיסר, צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו, חזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר: אל יתהלל חכם בחכמתו.

על מצרים ועל יהודה -
זה שאמר הכתוב: ופקדתי על כל מול בערלה.
מהו מול [בערלה]?
שהיו מולים ומשכו להם ערלה, וכלהו בענין אחד, שנאמר: על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה.

על מצרים-
שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להם ערלה, שנאמר: כי בנים זרים ילדו.

ועל יהודה -
זה יהויקים מלך יהודה.

ועל אדום -
זה עשו.

ועל בני עמון וגו' -
(יב) אלו שילדו בנות לוט.

ועל כל קצוצי פאה -
אלו הישמעאלים.

אמר הקב"ה: מצרים, מה עשיתי להם?
ונער פרעה וחילו.
יהויקים - הגליתי אותו.
עשו - נבעו מצפוניו.
לכלם נתתי קרטקי שמשכו להם ערלה.
אתם לא תעשו כמעשיהם, אלא המולו והסירו ערלת לבבכם וערלת בשרכם!
ומה שכר אני נותן לכם?
ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם.

כי כל הגוים ערלים -
ר' אלעזר בן עזריה אומר:
מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר: כי כל הגוים ערלים.

ר' ישמעאל אומר:
גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות.

ר' יוסי הגלילי אומר:
גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה, שחייבים עליה כרת.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
גדולה מילה שלא נתלה זכות למשה מלא שעה אלא בזכות המילה, שנאמר: ויהי בדרך במלון.

ר' נחמיה אומר:
גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים.

רבי אומר:
גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו.