הקדמה
כבר מלתי אמורה, כי היסודות אשר הנחתי בהקדמות פירוש ספר ישעיה, אשר עליהם בניתי טירת כסף וחומה נשגבה במשיכתה לדברי כתבי הקדש הנאמרים בדרך השיר והמליצה, אינם מיוחדים לפירוש הספר ההוא לבדו, כי המה יסודות מוסדות וחקים נאמנים וכללים כוללים את כל דברי הנביאים והכתובים אשר מלאו כח את רוח ה' בעצמת השיר ותפארת המליצה, הן כולם שפה אחת להם, ורוח אחד מתנוסס בקרבם, רוח קדוש אמיץ ונשגב אדיר ונורא, שומר שלושה תנאים אלה,
א) שלא נמצא בדברי שרי קדש האלה בדברי אלוהים חיים כפל עניין במלות שונות,
ב) שלא נמצא במו מלות או פעלים הונחו במקרה מבלי כונה מיוחדת,
ג) שלא נמצא בם מאמר ריק מרעיון נשגב, הן המה שלושה עמודי ברזל עליהם ישען החפץ להבין תעלומות דברי קדש ולא ימוט, בם יחזיק ויתמך אז יקום ויתעודד, כי המה יתנו על ספרי אלוהים את הנזר ואת העדות, ובא בם האות והמופת כי קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש בפי נביאיו וקדושיו, והילדים ילידי רוח קדשם נתן ה' חכמה ותבונה בהמה שכל טוב ודעת קדושים, עד כי כל רואיהם יכירום כי זרע ברוכי ה' המה בני אל חי חיים לעד ונאמנים, ככל אשר בררתי באורך בהקדמת ספר הנזכר, אשר היא ההקדמה הכוללת לכל דברי ספרי הקדש הבאים בדרך השיר והמליצה:

אולם מליצה החוזה האדיר הזה, קדוש הוא לאלהיו, אשר אנו עוסקים עתה בבאורו, נבדל מאד נפרד ממליצת רעיו הנביאים הבדל רב ועצום מאד, הוא לא כמוהם בתועפות המליצה הנשאה יתנשא ועל כנף רננים יעוף לגבהי שחקים, כי אליו בארץ עיפתה נפתחו השמים, בעת שמי ה' במרום קדשו קדרות ואופל לבשו, בעת חשך כסה ארץ וערפל נחלת צבי, מתוך הסער והענן ראה מראות אלהים, ואת החשמל חזה מתוך האש, בנות מליצותיו לא יולידו בני הדרור, רוח שפתיו לבני הגיון לא יפיח רוח חיים, כח מדברותיו לילדי רעיון לא יברא פה ולשון ניב שפתים, עלמות השיר לא יפרטו על פי נבליו, ובנות הזמיר לא יצאו לקראתו במחול משחקים כי על נהרות בבל-היו לימים אדירים מפלגי מי דמעת עשוקים-שם עם משוררי היכל ה' על ערבים בתוכה תלו כנורותיהם, שם נהפך לאבל כנורם ועוגבם לקול בוכים, שיריהם לקינה וידמו מנעימי זמירות. לכן לא בחיל ולא בכח, לא בשיר ולא במליצה, ידבר עמנו נביאנו החוזה, כי אם כאשר ידבר איש את רעהו, במראה ולא בחדות יטיף צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפשות ומרפא ללבבות, דברים ישרים קלים ונכחים, מימיו לא שוטפים לא חדים לא עמוקים, אך מים חיים זרים קרים נוזלים ממבוע שפתי דעת, ישיבו נפש עיפה ונפש דאבה ימלאו, (לכן לא קראו את הבאר הזה עשק, כי לא התעשקו עמו מבארי ומבקרי דור אחרון כאשר התעשקו עם ספר איוב וישעיה ויתר בארות מים קדושים היוצאים מן המקדש, ויש מהם באו מרתה וישליכו שם עציהם וימררו המים, ויש אשר סתמום וימלאום עפר, אבל מי באר נביאנו זה רגל אדם לא תדלחם, ורגל מבאר מבקר וחוקר לא תרפשם, על כן מימיו שקעו ונחו וכשמן הלכו, כי אם עמדו דיגים על בצאתיו וגובאיו אשר לא ירפאו, ואדיריהם שלחו צעיריהם למים, שבו כליהם ריקם בושו והכלמו, כי באו על גבים ולא מצאו מים):

אולם בכל זאת אחרי נשקול את דברי ספרנו בפלס ובמאזני משפט אשר כוננתי לחקור במו עד תכלית הדברים ולבחון אם באנו עד תכונתם, אז נפשנו הצמאה למצוא דברי חפץ והשוקקה להבין בינה בכתב יושר דברי אמת, לא תמצא די רויה בדברי פירושי מי שקדמוני, כי הגם שלא רבו בספר הזה כפל המלות, או כפל המשפטים במלות שונות, כאשר באו בספר ישעיה וזולתו אשר התנוססו ברוח שיר והמליצה, הלא לעומת זה כן רבו וכן פרצו על פני כולו כפל העניינים והשנות המאמרים, וכל פרשה אשר תבחר ותקראנה בעיון מראשה ועד תכליתה, תמצא כי ענייניה נשנו ושולשו, ודבריה רבו ונכפלו, והדברים ריקים מכל מושכל, הארכת לשון ועתר שפתים מבלי עניין, וידמה לנו כי לא מלא אותם חכמת לב ורעיונים נשגבים כיאות להמצא בדברים אלהיים, אשר כל הנוצר ברוח פיו מלא חכמה ודעת ותבונה רבה אין חקר:

ואם לא ייפול לב אדם עליו לגלות חסרונות אלה בהגותו בדברי שיר ומליצה, כי המה על מערומי התוכות מחלצות יופי הלשון ילבישו, ועל מומי החסרונות במכסה נועם ההגיון יכסו, כי כן נסתה המליצה לעור את עין הרואה בזיו הדרה, ועל הריקות והחסרון תליט מעטה עלטה וסתר פנים תשים, ובחלק שפתיה תדיח לב השומע בל יקוץ בארך לשון ורבוי דברים, כי ידמה לו כאילו יתהלך בגן עדנים מלא פרחים שונים, ולא יבקש פרי למאכל ועלה לתרופה, לא כן ההוגה בספר הזה אשר לא יכהן פאר השיר ועדי המליצה הנשגבה לא שת עליו, אם נחשב כי גם תוכו ריק ומאומה אין בו, הלא אז ישוה ערכו בעינינו נגד ערך ספרים האחרים המחושקים כסף המליצה ומשובצים זהב השיר במלואותם, כערך כלי יוצר ריק נגד כלי כסף או זהב, כי אם ישתעשע איש בכלי חפץ יקר נחמד לעין גם אם אין בתוכו מאומה הלא כל נבל ימלא יין עת כליו יריקו אז גם את נבליו ינפצו, כי מה חפץ בכלי אשר אין חפץ בו ולא באשר בתוכו. "לא נאוה גם לנבל שפת יתר"-כה יתפלא כל משכיל-אף כי לדובר ברוח נדיבה ארך הלשון ודבר שפתים?
ואיך יפיח איש הרוח כנוח עליו הרוח רוח כביר ודברי רוח, וימלא קדים בטנו, ומלין לא יועיל במו"?

עפ"י הדברים האלה יבטח לבי, ובה' אעזר, כי לא יחשב לי זאת לעזות או לגודל לבב, בנטותי אהל פירושי הרחק מאד ממחנה המפרשים הקדושים רבותינו, וקראתי לו מקראי קדש, אהל מועד, לאמר "כל מבקש ה' כל חפץ להבין דברי קדשו יצא אל מחוץ למחנה, שם הסירו הנביאים את המסוה והמכסה כי קרן אור פניהם בדברם אתו, שם לא תהיה לו עוד חזות הכל כדברי הספר החתום סגור ואין פותח, לא ידברו אליו עוד מטיפי צדק ומישרים בלעגי שפה ובלשון אחרת אין בינה, כי פלס בלשונם ומאזני משפט, אין עודף בדבריהם ולא מגרעת, כי כל מלה מנויה וקצובה על פי מחשבת הדעת, בחכמת חכם הרזים וברוח קדשו".

לא למרות כבוד הראשונים כזאת דברתי, לא למרות כבוד קדמונינו מימיהם אנו שותים, רק לנקר עיני כסילים חכמים המה בעיניהם, האומרים כי כמליצת הנביאים גם המה יעשו בלטיהם, האומרים כי גם המה כמוהם ישאו שיר ויתרוממו במליצותיהם, לנקר עיני בני מרי, האומרים, על משוררי אל גברו היונים בשיריהם, האמיר במליצותיו והכסילים בשירי אליליהם,
- התפחו רוח חיים בפסילים מזוקן בלו?
- אמרו נא פתאים! או מתי שכנה חכמה במו?
- מתי הייתה סכלות לתבונה מעון?
- או איך מליצותיהם סכלים! אל מליצות חוזי אל תדמו?
זכרוניכם משלי אפר ! אך דבר שפתים, ציץ נובל יבש אין בו חיים:

ראו שתילי עץ חיים ימי קדם נטעו, בהר הקדש, כארזי אל שגאו, עודם רעננים עוד פרים ישאו, עוד ילכו יונקותם כתמר פורח, הוד זית למו וכלבנון ריח, אכלו מפרים ותחי נפשכם, כי האוכל מעץ החיים וחי לעולם:

הנה פירושי ערוכה בכל ושמורה, בנויה לתלפיות וסדוה, על אופן שלא ימצא בדבר אלוהים דברי מותר ועניינים כפולים, ושלא ימצאו שם קליפות בלא תוך, גולמים מתים בלא נשמת חיים, אך כונה שכלית צפונה בכל מאמר לקח טוב ושכל ודעת, עד ידע כל בשר כי לא כאשר ידבר האדם ידבר אלוהים חיים, בכל מקום שבא כפל עניין במלות שונות בפ' א' בררתי הדבר על פי הדרכים והנתיבות אשר גליתי בהקדמתי לפי' ישעיה, כי דרכים האלה סוללתי בכל כתבי הקדש לא נטיתי מהמה, ועל הקורא להשקיף השקפה שכלית בעין הבחינה בכל מאמר כפי אשר צויתיו בהקדמה הנזכר. גם יתעורר על הכפולים והיותרים והזרים הבאים בכל מאמר לפי פירוש המפרשים, בדרך השאלות אשר ערכתי לפניו בפי' נ"ר, ואז יקרא את פירושי באור הענין ובאור המלות, וידע את עבודתי אשר עבדתי בגן אלוהים אשר בעדן כתבי הקדש. גם כל המקומות הקשות, החתומות והעלומות, הסירותי ת"ל חותם צר הסגור עליהם, ופתרתי חדתם בדרכים חדשים אמתיים ומופלאים: והנה הרוח האלהי אשר חל על נביאנו היה לו סגולה נפלאה מיוחדת, שהיה מתלבש תמיד במשלים וחדות, עד שהוא עצמו התעורר ע"ז (סי' כל אחד) על שאומרים עליו הלא ממשל משלים הוא, ולא לבד שדברי נבואותיו באו במשל, כי גם הוא עצמו היה למשל לנס ולמופת, ולא תמצא עוד נביא אשר צוהו ה' לעשות מעשים רבים בפועל, ובתוכם מעשים זרים ובמשך זמן ארוך, כאשר נצטווה נביאנו זה ויהי לפלא, כמו שכיבתו ת"ל יום על שני צדיו, והעברת תער על שער ראשו וזקנו, ושלא להתאבל על מות אשתו, וכדומה, בענין שהוא עצמו היה משל הכנסיה בכללה, ומעשיו ומקרהו משל אל מעשיהם ומקריהם, גם על המשלים והחדות האלה שמתי לב לגלות צפוניהם ולבאר תמיד השתוות המשל אל הנמשל ואל המכוון בו:

החדה היותר מופלאת, היא המראה האיומה והחתומה אשר ראה ברוח אלוהים על נהר כבר בתחלת נבואתו, ואחריה שנית בסדרים אחרים (סי' ח' ט' י') הנקרא בפי חז"ל בשם מעשה מרכבה, חוסמת היא את העוברים על פתח הסופר הזה החתום, ונחתמת היא חותם תוך חותם סגורה ומסוגרת, מלבד אשר הוזהרנו מפי חז"ל על העלם דבר ועל כיסוי הסוד והצפנתו, עם מה שהדברים מכוסים בעצמם נסתרים ונעלמים. וכבר ידעת הפירוש שעשה על מראה זאת מורה צדק בס' המורה, ומלבד אשר שטמוהו בעלי חצים, כבר בטל הפירוש הזה בביטול היסודות אשר עליהם בנה את פירושו, כי יסודות חכמת התכונה והטבע והפילוסופיא הקדמונה אשר הם משענת פירושו ויסודותיו, כולם נהרסו ובטלו בפרוץ החקירה בדורות אחרונים, אשר בנו בנין תכונת השמים וארמון למודי הטבע על יסודות אחרות חזקות ונאמנות:

בחסד ה' ורחמיו נפתחו לנו חלונות ושערים, להביט במשכיות לב אל תוך החדרים, כמציץ מבין החרכים, קרנים ולפידים זהר וברקים מן האור הגנוז אור בהיר הוא בשחקים, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, באור ה' אור לצדיק זרוע, ואת המסך פרשתי על התעלומה העלומה, וסכותי את הפרוכת על הסתר ועל הבלימה, במופלא ממך אל תדרוש, ובעגלת הסוד אל תחרוש, במה שהרשית התבונן, אז תבנה ותכונן, להכיר את המתלבש בלבושהו, ואת הנסתר מתוך נגלהו השמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו, אל תגש אל הערפל שם אלוהים ומחנהו, אל העוטרים במערכת סביב כסא ממלכת, כי סביב הכרובים שוכן להט החרב המתהפכת, ענן וערפל סביב לו, ירא אלוהיך והשתחוה לו, ובהיכלו כבוד אומר כולו:

מעת נפתחו לו השמים וירא את החיות ואת האופנים בחמשה לגלות המלך יהויכין. מאז החל רוח ה' לפעמו וידבר ה' עמו בכל שנה ושנה נבואה מיוחדת אשר כתבה על ספר עם זכרון היום והשנה, עד גלות ירושלים, אז נסתם חזון והאור נעלם, ותשבר הכד על המבוע, ודבר ה' לא הופיע, (וזולת נבואה קטנה על מצרים) אין חזון נפרץ, עד בא שנת היובל בארץ, אז נקרא לרוח הקדש דרור, והדוד שלח ידו מן החור, ויביאהו במראות אלוהים אל נחלתו, וישיבהו אל אחוזתו, אז ראה ארמון על משפטו ובית ה' בנוי לתלפיות, ויראהו כל משכיות, וימדוד את תבנית ואת תכנית, מוצאיו ומובאיו, צורותיו וחקותיו, השערים והחדרים, התאות והצלעות, האילים והאולמים, הגזרה והבניה וקירותיה, אתיקיה ולשכותיה, ספיה ומזוזותיה, הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל את כל מלאכות התבנית, אבל סתומים וחתומים הדברים הרשומים, והפירושים קשים, והבאורים זרים מפשטות הדברים, ובלתי משולבים בדברי הכתובים, רק פורחים ברוח על כנפי רוח, וההוגים יגעים, עמלים ולאים, והדברים צפונים ומופלאים, חדה היא ואין פותר, כי בינת נבונים תסתתר:

והנה בניתי בשמים במחשבי, לך ה' בשמים אבי, בית זבול לך כאשר ראה הנביא, הנהו עומד ברעיוני בנוי מחדש, ניצב לפני מתנשא בהדרת קדש, ככתוב בספר המחזה, אשר כתב נביאך החוזה, ואת תכניתו מדדתי, כאשר מפי חוזך למדתי, בפתיל פשתים וקנה המדה, והנה פתרתי את החדה, ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלהי ! להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויומם, להעמיד את חרבותיו והריסותיו תקומם. והבית הזה יהיה עליון אז תתקדש ותתרומם, עד מתי נחלתך לחרפה בים זרים, בנהו נא בראש ההרים, והבנין אשר ראינו ברוח ורעיון יראו עינינו, מקדשך ה' וציון קרית מועדנו, כי אתה ה' אלהינו, ונקוה לך כי אתה עשית, ויסדת ובנית, ברמים מקדשך, תראהו לנו בחסדך, ועינינו כלות, ונפשותינו מיחלות, ליסדו ולבנותו, ועין בעין לראותו, ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ותברך את מעשה ידינו. החיינו ונחיה לפניך, הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, ואל תסיר ממני רוח קדשך, הבינני ואצרה תורתך, ואל תסתר ממני מצותיך, חותם ר"ח שבט תרכ"ז, לונטשיץ: מאיר ליבוש מלבים
[א, א]
ויהי בשלשים שנה -
בשמונה עשרה ליאשיה מלך יהודה היה שנת היובל כמו שאמר בסדר עולם, ואז מצאו ספר התורה בבית ה' שהיה נגלל בפסוק: יולך ה' אותך ואת מלכך, ודבר זה עשה רושם גדול והגיע אז הנבואה ע"י חולדה הנביאה שעתיד הבית ליחרב, ובכ"ו ביובל הוגלה יהויכין, ובשלשים שנה ליובל ראה את המרכבה. וספר שהיה אז בתוך הגולה על נהר כבר, רצה לומר שלא היה מוכן לנבואה, אם מצד המקום שהיה בחוץ לארץ ואם מצד הזמן שהיה בגולה, רק השמים נפתחו מעצמם מבלי הכנתו וראה מראות אלהים.

[א, ב]
בחמשה לחדש -
ומפרש מדוע היה המראה בחמשה לחדש, מפני שאז התחילה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, שהוגלה בה' תמוז ונכנס ביום ההוא לשנה החמישית. ולכן -

[א, ג]
היה היה -
בא אליו דבר ה' לנחם את הגולים שידעו שהשכינה עמהם גם בהיותם בארץ אויביהם, והיה הדבור בארץ כשדים על נהר כבר, שלדעת המפרשים הוא נהר פרת שנמשך מא"י לבבל.

כמו שאמר חז"ל:

מטרא במערבא סהדא רבה פרת,

והגם שהיה בארץ כשדים היה מוכן לנבואה מצד הנהר ההוא כמו שאמר בכוזרי שנגלה בחוץ לארץ במקום מים, ולכן היה עליו שם יד ה'.

[א, ד]
וארא -
כבר ידענו מסוד קדושים שהמרכבה שראה יחזקאל היה בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים, והיה המראה ההוא למטה ממחזה המרכבה שראה ישעיה שהיתה בעולם הכסא, כי באשר ישעיה ראה את המלך בעוד שהיתה השכינה במקומה וישראל על אדמתם, אז הייתה ההנהגה ע"י ה' בעצמו, וה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, לכן ראה את המלך יושב על כסא רם ונשא, שגם הנהגת המערכת הייתה מאתו בבלי אמצעי, וראה שרפים עומדים ממעל לו, שהשרפים עומדים ברום עולם בעולם הכסא שהוא למעלה מעולם החיות שראה יחזקאל, כמלך היושב בביתו ושרי מלכותו עומדים לפניו.
אבל יחזקאל ראהו בגולה בחוץ לארץ, שאז לא ינהיג לעשות דבר מלך שלטון בדרך הפלאיי הנסיי, רק ינהיג ע"פ סדר הטבע והמערכת שהם האופנים, שזה נעשה ע"י מניעי המערכת שהם המלאכים, לכן ראה חיות הקדש והאופנים מתנשאים לעומתם.
והנה עולם החיות שהם המלאכים הוא ממוצע בין עולם הכסא אשר למעלה ממנו ובין עולם האופנים שהוא עולם הגלגלים אשר למטה מהם, והם מקבלים כח ושפע מכסא מלכות ה' אשר למעלה וינהיגו בכח זה ויניעו האופנים למטה, לכן יספר תחלה ההשגה שהשיג בהחיות עצמם, ואחר זה יספר איך יניעו וימשיכו את האופנים אשר תחתיהם, ואחרי כן יספר איך יקבלו עוז ותעצומות מן הכסא אשר למעלה מהם.

וכבר באר בכוזרי:

ױש הנביאים ישיגו את השם בצורות מתחלפות מיוחסות אל הפעולה שיעשה בעת ההיא,

בעת שהוא מהעדה מלכין ומהקם מלכין ראה דניאל ױעד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ובעת הנסיעה שנסע בגולה ראהו יחזקאל רוכב במרכבה, כמנהג המלכים בנסעם ממקום למקום שיכינו לו מרכבה לצאת לדרך, והמשיל כמנהג בני אדם שהמרכבה הגשמיית נמשכת מארבע חיות שיניעו את אופני המרכבה שהמלך יושב עליה.
וכן ראה יחזקאל את המרכבה שבה נוסע מלך הכבוד בגולה וד' חיות נושאות את המרכבה אל אשר יהיה שם הרוח ללכת.

וכבר אמרו חז"ל:

שישעיה נדמה כבן כרך שראה את המלך ויחזקאל נדמה כבן כפר שראה את המלך, שבן כרך יראו בהיכלו יושב על כסא מלכותו ומשרתיו עושי רצונו עומדים סביבו, וכן ראהו ישעיה בעיר מלכותו יושב על כסאו ובן הכפר יראהו בעת יסע המלך דרך הכפר ממקום למקום, שיראהו נוסע במרכבה, וישים לבו על המרכבה ועל החיות והאופנים אשר יוליכו את המלך ויספר את אשר ראה.

והנה ראה את המרכבה באה מן הצפון, שזה מורה שאין זה תחלת ביאתו מא"י, שא"י היא דרומית לבבל, רק כבר היה שם עם הגולה שישבו בצפון בתל אביב שהיה בצפון מנהר כבר, וראהו עתה נוסע מצפון לדרום לשוב מבבל אל א"י, אבל ראהו שנוסע על דעת להחריב את ציון ולשרוף את היכלו, כי ראה סביב המרכבה רוח סערה וענן ואש מתלקחת שכולם מורים על חורבן והשחתה ושרפה, רק שראה שסביב האש יש נוגה, שהנוגה הוא מקבל האור ומאיר ואינו שורף שהוא מידת החסד השופע בתוך החשך להאיר את הלילה, ומתוך הנוגה השיג את החשמל שהוא מחנה שכינה, שהיא בתוך האש, רצה לומר שהשרפה הזאת לא יהיה ע"י המערכת רק ע"י ה' לבדו, ושעמו גם כן הרחמים להאיר את החשך ולהציל את הדבקים בקדושה בנוגה סביב.

(וגם אליהו שראה את המרכבה חוץ למקומה בחוץ לארץ ראה גם כן כמראה הזה, רוח גדולה וחזק שהוא הרוח סערה, ואחרי הרוח רעש (שהרעש בא מן הענן), ואחרי הרעש אש שהיא אש מתלקחת, ובכל אלה לא הייתה עדיין מחנה שכינה כמו שאמר לא ברוח ה' וגו' לא באש ה', ואחרי הרעש אש קול דממה דקה שהוא החשמל, חש מענין שתיקה ומל מענין דבור, שזה קול דממה, רצה לומר מורכב מן קול ודממה, כמו שאמר: דממה וקול אשמע, שזה חש מל, והם הד' קליפות הסובבים את האגוז ששלשה מהם קשים ומרים, ואחד היא הרכה הדבוקה אל הפרי שמעורב מן הטוב ורע שהיא קליפת נוגה, וזה הדקה שראה אליהו.
וכן אמר (ישעיה כ"ט ו'): מעם ה' צבאות תפקד ברעם ורעש וקול גדול, סופה וסערה, ולהב אש אוכלה, שהוא הרע שבג' יסודות רוח מים אש).

[א, ה]
ומתוכה דמות ארבע חיות -
כבר הודיעונו הצופים במראות אלוהים כי ארבע מחנות מלאכים סובבים את הכסא, וסימנך מרכבו ארגמן, וכבר ביארנו כי ישעיה ראה את המלך בבית מלכותו ושרפים עומדים ממעל לו בעולם הכסא לעשות משלחתם שלא באמצעות האופנים שהוא הטבע והמערכת רק בדרך הפלאיי, אבל יחזקאל ראהו שלא במקומו, וצפה את המרכבה בעולם המלאכים, כי בזמן הגלות לא יעשה דברו על דרך הנס ופלא הנגלה, כי ינהיג ההנהגה לפי סדר הצבא והמערכת שהם האופנים והגלגלים, וכשירצה להנהיג המערכת לפי רצונו בנסים נסתרים יניעה ויוליכה ע"י החיות שהם משרתיו עושי רצונו העומדים למעלה מן האופנים ומוליכים אותם, כדמיון הנוסע במרכבה שינהיג אופני המרכבה באמצעות החיות מוליכי המרכבה, באופן שהחיות שראה יחזקאל הם למטה מן השרפים שראה ישעיה, וכחם למטה מכח השרפים שעושים דבר עליון בלא אמצעי, אבל הם מוליכי מרכבת המלך ולא יעשו רק באמצעות האופנים, ועל כן צייר אותם בדמות חיות שהם למטה במדרגה מהאדם אשר למעלה מהם, ובאשר הנהגה זו להנהיג באמצעות המערכת היא קבועה בעת הגלות שאז שרי האומות מושלים כפי חיוב המערכת, וכח ה' מתלבש בם להטות את ממשלתם והנהגתם כפי רצונו, ובעת ההיא החל ממשלת הארבע מלכיות אשר התעתדו למשול עד עת קץ שתשוב הכסא למקומה ותחזור הממלכה הראשונה ממלכת ה' שיהיה שמו שלם וכסאו שלם להנהיג באמצעות השרפים העומדים סביב הכסא והמלך ישב עליה בהיכלו ובית מלכותו, לכן התלבשה אז ההנהגה בארבע חיות מוליכי המרכבה שיתבאר עניינים אחר זה, שמהם יושפעו שרי האומות כל אחד מחיה מיוחדת אשר משם יניקתם וישפיעו על האומה למטה כפי הוראת האופן המתיחס אליו.

וכבר בארתי בנבואת זכריה (סימן ב') כי הארבע מלכיות יתיחסו לארבע רוחות השמים, שכל אחד ממשלתו מתגברת ברוח מיוחד, וכל רוח מרוחות העולם מושך כחו ושפעו מאחד מארבע רבעי הגלגל המתיחס אליו שמשם שרשו והצלחתו, והיינו מאופן אחד מארבעה האופנים, וכל אופן חיותו מקושר עם החיה מד' חיות המנהגת אותו, וכן ישפיע השר באמצעות האופן על האומה אשר תחתיו כל ימי זריחת כוכב הצלחתה עד יסוב וירץ הגלגל אל הבור וישקיע ויעלה האופן האחר במקומו. וזה מראיהן דמות אדם להנה שהגם שקראם בשם חיות כי יש לכל אחד פני אריה ופני שור ופני נשר, בכל זאת אחר שיש לכל אחד גם פני אדם לא נוכל לקרותו בשם מצד פניו רק מצד דמותו הכולל, שדמות החיה משונה מדמות האדם ותבניתו, כי הולכת היא על ארבע ופניה למטה ואין לה שכל, והם היו דמות ותבנית גופם כאדם, ניצב הקומה על שתי רגלים ושתי ידים למו, וכן היו מלאים חכמה ותבונה כאדם, ורק בהפנים נמצא פני חיה לא בבנין הגוף. וע"כ אמר שדמות אדם להנה, והמליצה כי יש להם שכל טוב והילדים האלה ארבעתם נתן ה' חכמה ותבונה בהמה להשכיל את יוצרם ולשבחו ולתת כבוד לשמו.

[א, ו]
וארבעה פנים לאחת -
שהגם שלכל אחד היו לו פנים אחרים בצד שהולך בו לפניו, לזה פני אריה ולזה פני אדם וכו', בכל זה היה להם בצדיהם ואחוריהם גם יתר השלשה פנים, עד שהיה לכל אחד ארבעה פנים, והמליצה שהגם שכל אחד יש לו כח מיוחד והנהגה מובדלת, זה לחסד וזה לשבט וזה לרחמים, בכל זה היה כלול בכל אחד גם יתר המדות, רק שהפנים שהיו מצד שלפניו הם היו העקר, רצה לומר באחד התגבר מידת החסד והלך לפניו ויתר המדות נכללו בו, ובאחד התגבר כח הגבורה וכן כולם (כמו שנודע שבכל מדה כלולים גם יתר המדות, גבורה שבחסד רחמים שבחסד וכדומה,) וכן המלכיות שהשפעו מהם היו כולם כלולים בהראש שהתגבר בעת ההיא והלך לפניהם, שגם בעת שמלכה בבל היו נמצאים גם מלכות פרס ומלכות יון ומלכות רומי, רק שמלכות בבל הלכה בראש והיתה לראש פינה, וכן קבלו השפע משריהם העליונים באופן זה, ששר בבל עמד אז בראש ומשך כחו מגבוה על גבוה בראש כולם ויתר הפנים נכללו בו.

וארבע כנפים לאחת להם -
כבר בארתי בפי' ישעיה (סי' ו') שצייר את המלאכים בכנפים, אם מצד שהכנפים ישמשו אל העפיפה, ויצייר שיש להם שתי כנפים לעוף כרגע בכל מקום אשר ישולחו מאת יוצרם, ואם מצד שהכנף מורה על ההסתר וההעלם, ומצד זה יש להם עוד שתי כנפים לכסות את גויותיהם, רצה לומר שעצמותם נעלם ומסתתר מעין ההשגה, וישעיה ראה לכל אחד שישה כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, כי הוא ראה את השרפים שעומדים ברום עולם הכסא, ויש בהם שני מיני העלמות וסתרים:
א) ההשפעה אשר יקבלו מאת אשר עליהם ששם עולם האצילות המסתתר בסתר עליון, ועל זה רמז: בשתים יכסה פניו, שאין להם השגה במהות זה האצילות ושואלים איה מקום כבודו,

ב) יעלימו ויכסו את ההשפעה אשר יורידו לאשר תחתיהם, שעל זה רמז: בשתים יכסה רגליו שהגם שישכילו המלאכים המקבלים מהות השפע כפי מה שהם מקבלים אותה, (שלכן החיות לא יכסו פניהם) בכל זאת נעלם מהם מהות הכסא כפי מה שהיא בעצמותה, כי העליונים השרפים יכסו רגליהם בל יראום המקבלים אשר תחתיהם.

אולם יחזקאל שראה את החיות אשר בעולם היצירה, הם לא יכסו פניהם כי יביטו וישיגו בההשפעה שתרד עליהם כפי מה שהם מקבלים אותה, הגם שעצמותה כמו שהיא בהמשפיע מכוסה ונעלם, וכן לא יכסו רגליהם כי לא יעלימו השפעתם מן האופנים שתחתיהם, כמו שישיגו הגויות החומריות השפעת הנפש המניעה ומחיה אותם, כי גם הם בעלי החומר והנעת הנבדלים היא להם לנפש חיה, רק יש להם שתי כנפים לכסות גויותיהם, כי מהותם כמו שהם בפני עצמם נעלם, כמו שנעלם מהות הנפש כמו שהיא בפני עצמה טרם רדתה בגויה.

ואמרו חז"ל:

מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות,

כי מאז לא יקבלו וישפיעו בענין הנסיי הנעלם רק ע"י המערכת בענין גלוי ונודע אשר לא יכנף בכנפים וכסוים רבים.

[א, ז]
ורגליהם רגל ישרה -
הכנפים המעופפים יורו על עת שיגביהו עוף למעלה, שאז יתרוממו גם האופנים עמהם כמו שאמר בפסוק י"ט, והרגלים יורו על עת שיעמדו או ילכו על הארץ, שהארץ שתחת החיות היא במקום האופנים, לפי זה יורו הכנפים על העת שיתרוממו עם האופנים למעלה, והיינו בעת שלא ילכו האופנים כדרכן במסבת המערכת רק יתנשאו למעלה מן חיוב המערכת כפי רצון ה', והליכת הרגלים מורה בעת ינהיגו את האופנים כפי הטבע וכפי חיוב המערכת, ורגל ברוחניים מורה על המסובב מהם (כמו שאמר במו"נ פרק כ"ח מראשון ופ"ד משלישי), לכן אמר שרגליהם רגל ישרה, רצה לומר שבעת ינהיגו כפי חיוב המערכת ילך המסובב מהם בדרך ישרה, רצה לומר לפי חיוב המערכת ילך המסובב מהם בדרך ישרה, רצה לומר לפי חיוב הסבות והמסובבים הקבועים בסדר המערכה מראש הבריאה, ויניעו כפי הסבות הקבועים שלפיהם ילכו מסובביהם, ואין בם פרקים ברגליהם כי הסבות והמסובבים דבוקים זה בזה בלא הפסק.

וכף רגליהם ככף רגל עגל -
והכף שבו עומד על הרצפה ונוגע בארץ, שהוא מה שהם נוגעים בעולם האופנים שלמטה מהם ומניעים אותם, התנועה הזאת היא התנועה הגלגליית שהיא עגולה ככף רגל עגל, רצה לומר שהם ישפיעו התנועה הסבוביית הקבועה לכל האופנים ששרשה מן החיות אשר למעלה שהם מניעים את הגלגלים.

ונוצצים כעין נחושת קלל –
הניצוצות שיוצאים מן הרגלים דומים כנצוצות של נחושת קלל, בעולם העשיה שהוא עולם הגלגלים שם דרך הנחש נחש הנחושת שהיא נמצאת שם, כי הוא עולם החומרי והמרכב, רק הניצוצות שיבואו לעולם העשיה מרגלי החיות הם מנחושת הזך ומצוחצח שהוא הנקי והזך מן הנחושת, והיינו שהם יבטלו ברוחניותם כח העכור של הנחש והנחושת, והשפעתם זכה וברה לערך עכירת העולם הזה, ובכל זאת יש בה קצת מזוהמת הנחש. שעץ הדעת טוב ורע אשר אכלו בעטיו של נחש נמצא קצת גם בעולם היצירה בהשפעה אשר תרד משם אל התחתונים כנודע.
ולפי דברי חז"ל במדרש:

שם קלל מורה על השרפה, שיען שהיה ענינם אז להחריב את הבהמ"ק ולשרפו, ראה הניצוצות שהושפעה אז מהם שהיו ניצוצי אש מכח הנחש ששלטה אז להטיל ארס ואש אוכלת בקדש.

[א, ח]
וידי אדם מתחת כנפיהם -
באשר אמר שרגליהם הם כרגלי חיות שהכף עגול לא כרגלי אדם, אמר שידיהם אינם כחיות רק כידי אדם, וגם שנדמו לאדם שלו שתי ידים ושתי רגלים ולא כחיה אשר לה ארבע רגלים ואין לה ידים, והידים היו תחת כנפיהם, עד שלא יתגלו הידים רק בעת שיגביהו כנפיהם למעלה ובעת שהכנפים שוכבות על הגוף הידים מכוסות, והמליצה בזה, שבעת ילכו ברגליהם ולא יעופו, שזה מורה שינהיגו המערכת לפי סדרה הטבעי לפי הסבות הקבועות, אז הידים מכוסות ולא נראה למו ידי אדם רק רגלי חיה, כי אז פעולותיהם מוכרחות כפעולות החיות שאין להם בחירה לשנות פעולתם, אבל בעת יגביהו כנפיהם לעוף, דהיינו בעת ישנו את המערכת (כנ"ל פסוק הקודם), שאז ינהיגו כפי רצון ה' וצוויו הבחיריית, אז פעולותיהם פעולת אדם הבוחר ובלתי מוכרח במעשיו, וזה יהיה בעת יעשו ישראל תשובה שאז תשונה המערכת ואז יתראו ידי אדם.

ואמרו חז"ל:

ידי אדם מתחת כנפיהם לקבל בעלי תשובה.

על ארבעת רבעיהם -
שכמו שהכנפים המעופפים היו קבועים בכל ארבעה צדדי החיה אצל כל פנים שבצד ההוא לעוף בהם לכל צד, כן היו הידים קבועים בכל ארבעה צדדים, והמליצה שבכל צד שנשאו כנף להתנשא על סדרי המערכה בין לחסד בין לדין בין לרחמים היו פעולותיהם בבחירה ורצון, בלתי מוכרחים לפי המערכה רק לפי רצון ה' וחפצו לפעול במדה ההיא, ועל זה אמר: ופניהם וכנפיהם לארבעתם שהכנפים היו עם פניהם, שלכל פנים היו כנפים בפני עצמם, (לבל נטעה שמה שאמר: וארבע כנפים לאחת להם היינו לכל חיה, מפרש שכן היה לכל פנים), וממילא כמספר הכנפים היו הידים.

וזה כדעת הרד"ק:

שהיו שתי ידים לכל כנף,

ודעת הרמב"ם:

שהיו רק שתי ידים לכל חיה כמו שלא היה לה רק שתי רגלים, ופירש וידי אדם תחת כנפיהם למטה ממקום שהכנפים קבועים אצל הפנים היו קבועים שתי ידים בגוף החיה, ושתי ידים אלה היו על ארבעת רבעיהם, היינו לכל ארבעה הפנים יחד היה להם רק שתי ידים, כי במקום דיבוק הידים ומשם למטה היו גוף אחד, ורק למעלה מהידים היו פרודות לארבעה ראשים.

ולדעה זו מה שכתוב ופניהם וכנפיהם לארבעתם רצה לומר שנגד זה למעלה מהידים היו ד' פנים עם כנפיהם לכל פנים ופנים.

[א, ט]
חברת אשה אל אחותה כנפיהם -
רצה לומר הכנפים היו מחוברים, שראשי קצה הכנפים המחוברות אל הגוף נגעו זה בזה, רצה לומר באשר מספר הזוגות שהיו בהכנפים היה כדי להורות שאין בהם האחדות כמו שיש לבוראם, בשהם נבראים ומשכילים את עצמם ואת עלתם, והגם שלא היה בהם האחדות יש בהם החבור כי הם שכליים מופשטים מחומר והשכלתם פתאומית מחוברת בלתי מופסקת ע"י זמן ההשכלה או המקום. לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו, ע"י שהיה כנפים לכל פנים לא היו צריכים להסב פניהם גם בעת העפיפה כי היו מעופפים בשתי כנפים אשר בפנים ההוא שילכו לצד ההוא, והמליצה בזה יתבאר בפסוק י"ב.

[א, י]
ודמות פניהם פני אדם ופני אריה -
לפניו היה לו פני אדם, ולימין הפנים ההוא היה פני אריה, ולשמאלו פני שור, ומאחוריו היה פני נשר, ולא אמר פני אדם לארבעתם כמו שאמר בכל אחד מהם, שכבר אמר (בפסוק ה') דמות אדם להנה שידענו שהיה פני אדם לכל אחד ואחד.

וכבר בארו חכמי חרשים:

כי מידת החסד משמש לימין, ומדת פחד משמאל, ותפארת אדם באמצע ממוזג בין דין וחסד שהוא מידת הרחמים, ואשת חיל בירכתי הבית לאחורי המשכן כנשר על גוזליה תרחף מידת מלכות המקבלת ומשפעת למטה. ובהתפוצץ האור על מלאכיו בעולם היצירה יתראה הימין בצורת אריה, להורות שהחסד יתגבר כארי בכח גדול מאד. (ושם ע"ב שהוא שם החסד בשלש אותיות הם רי"ו כמספר אריה וגבורה) והאריה הטורף המושך כחו למטה מזה הצד יחלש ויכנע מפני האריה שבקדושה, והשמאל יתראה בצורת שור, (ושם הראשון משם של מ"ב שהוא חסד שבגבורה עולה כמספר שור) למען לא תצא מידת הדין ביד חזקה ובארס שורף, ובהפך רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמו שאמר חז"ל, והמושך כחו למטה ע"י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשרשו במדת הפחד, ובאמצע אמת ליעקב המכריע בין הצדדים פניו פני אדם ומדתו רחמים, ומאחוריו פני נשר שטבעו להגביה עוף, כן מדה זו תגביה עוף לקבל וכנשר תעיר קינה להשפיע על גוזליה, והנה ארבעה שרי מלכויות קבלו כחם מפני המרכבה, בבל קבל כחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, עלה אריה מסבכו, ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה' התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו כמו שאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמו שאמר בפי' שם, ומדי ופרס היו כתפארת אדם והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ"ק, ושר יון קבל מפני שור מהשמאל, ואמרו: כתבו לכם על קרן השור וכו', והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ"ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה. ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה' שם כנשר יעיר קנו.

וראה יחזקאל שכל א' מהחיות יש לומר ארבעה פנים, כי תמיד נמצאים ד' מלכיות כל אחד ברוח א' מרוחות העולם רק שמלכות אחת גוברת על כולם והיא הולכת ראשונה וכולם הולכים אחריה, שתחלה גברה החיה שבימין וכן כולם, כנ"ל.

[א, יא]
ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה -
הגם שלמטה הייתה כל חיה גוף אחד דבוק בלי פירוד, למעלה במקום הפנים, ובכנפים הדבוקים מאחורי כל פנים, היו פרודות לארבעה ראשים, ולמטה ממקום הכנפים נתחברו והיו גוף אחד. והמליצה שהגם שבכל חיה גברה מדה מיוחדת שזאת עיקר הפנים שלה, למשל בצד ימין היה העקר פני אריה שהלך בראש, בכל זאת נכרו גם שאר השלשה ראשים כל אחד בפני עצמם, שהגם שפועל מצד החסד, והגבורה והרחמים שבחסד נמשכים אחריו, בכל זאת ניכר כל אחד בכחו בפני עצמם, ופני אריה פועלים החסד בכח החסד ופני שור פועלים חסד בכח הגבורה וכן כולם. וכן השרים שלמעלה והמלכיות למטה, גם בעת מלך מלך אחד בכפה נכרו גם יתר הראשים בפני עצמם, למשל עת משלה בבל היו גם מדי ופרס מלכות בפני עצמם ויון בפני עצמם ורומי בפני עצמם רק שבבל הלך בראש בהנהגה.

לאיש שתים חוברות איש –
עתה יספר למה היו הד' כנפים, שלכל איש מן החיות היו שתי כנפים לעפיפה, והם היו מחוברים זה לזה בצד שקבועים בגוף (כמו שאמר למעלה חוברות אשה אל אחותה כנפיהם), ושתים שלא היו מחוברות בשרשם זה לזה היו מכסות את גויותיהנה, שהכנפים שהיו לכסות היו בלתי מחוברות רק כל אחד היה שרשו בפני עצמם וכסו את הגוף מראש ועד סוף מכל הצדדים. והכונה שהגם ששתי הכנפים המעופפות מחוברות בשרש אחד כי תעופנה לתכלית אחד בפקודת יוצרם, בכל זאת השתים שנעשו לכסות ולהעלים את ענינם היו מורים שני עניינים מחולקים:
א) ההעלם וההסתר שיש בענינם ועצמותם ששכל הקשור בחומר לא ישיג שכל מופשט מחומר,
ב) ההעלם שישאל האור השופע עליהם מהעלה הראשונה אשר עליהם, שכל זה טמיר וגניז.

[א, יב]
ואיש אל עבר פניו ילכו -
ומפרש לבל נטעה שילכו כפי בחירתם, כי רק אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, שהוא הרוח העליון השופע עליהם, שכמו שרוח החיה באופנים כן רוח היוצר בהחיות, וכפי שירצה הרוח העליון שילכו כן ילכו לא יסבו בלכתם, אחר שיש לומר פנים לכל צד, וכבר אמר למעלה (פסוק ט') שלא יסבו בלכתם, אך שם דבר מהכנפים שהכנפים לא יצטרכו להסב כדרך העוף שיצטרך להסב הכנפים אל הרוח שירצה ללכת, כי יש לומר כנפים לכל עבר ופה ידבר מהפנים. פה ישמיענו שלא יסבו בלכתם על הארץ, שזה בעת יניעו האופנים כפי סדר המערכת, שיניעו אותם כפי רוח יוצרם בכל צד שיצטרך, ולא יסבו אחור מהרצון העליון כי פניהם מועדים לכל צד וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם, ושם למדנו כי גם בעת יעופו בכנפיהם ויגביהו את המערכה למעלה מן הסדר הטבעי (כמו שאמר בפסוק ז' בהבדל בין ההילוך ברגל ובין העפיפה) גם כן לא יסבו בלכתם, וכנפיהם נכונים אל מעשה הנס והפלא אשר יצום אלוה בלא עיכוב.

ובנמשל משרי המלכיות (שלתכלית זה הראהו את המראה), רצה לומר שכל אחד מן המלכויות יש לומר פנים מיוחדים ללכת ולהתהלך בארץ לכל רוח מרוחות העולם כפי הרצון האלהי. ולא יסבו בין בלכתם בעת שלום, בין בעופם בעת מלחמה, להרעיש ממלכות ולבטל סדרי הנהגתם לא יסבו בלכתם. וגם הם ענינם מכוסה כי לב מלכים ביד ה' ומאתו מצעדיהם כוננו אל התכלית הנעלם אשר ירצה בו הרוח העליון המרגיז ארץ ממקומה ויהפך כסא ממלכות.

[א, יג]
ודמות החיות -
כבר פירשו חז"ל:

שרצה לומר על פעולות החיות שהם מזומנים לעשות עתה, (כי הנבדלים מכל חומר לא ייפול בהם דמות רק לפי פעולותיהם) ראה שהם כגחלי אש בוערות, כי פעולתם לשרוף את בית ה' ובית המלך, וכמראה הלפידים, כי כן יגיחו קרב ומלחמה ולפיד בוז לעשתות שאנן,

ומבאר שלא היה זה מהותם שיהיו הם עצמם מחומת האש רק שהאש היא מתהלכת בין החיות, כמו שאמר (לקמן י') קח אש מבינות לגלגל וכו', והאש מתיחס להם ע"ש פעולתם, וראה שנוגה לאש, שהנוגה הוא המאיר ואינו שורף, הראו לו שחסדי ה' לא תמו ושכלה חמתו על העצים והאבנים ולא יטוש את עמו ויושיעם לבסוף, ומן האש הזה יוצא ברק, לשרוף את המחריבים את עיר קדשו.

וכן פי' חז"ל (במדרש איוב):

שמדבר מפעולות המלאכים פעמים שהוא עושה מלאכיו אש פעמים לפידים ופעמים ברקים וכו':

[א, יד]
והחיות רצוא ושוב -
ראה שהם רצים, רצה לומר שיעשו פעולתם בזולת זמן ובמרוצה, וראה שישובו תיכף מן השליחות.

כמראה הבזק –
שהוא אש הכבשן הנראה רגע ונעלם תיכף, כי באשר ראה שפעולתם עתה להחריב ולשרוף הראו לו כי פעולה זאת לא תתמיד, ואך כרגע תתראה האש ותשרוף ותשוב תיכף, כי חפץ חסד הוא.
ואמרו חז"ל (ברכות ד' ע"ב)

מיכאל באחת גבריאל בשתים, שמיכאל שהוא מלאך החסד יעוף עפיפה אחת ולא ישוב, כי החסד ישאר לעולם, אבל גבריאל שהוא מלאך הדין ישוב תיכף ולא יתעכב שם ויעוף שתי עפיפות רצוא ושוב.

[א, טו]
וארא החיות והנה אופן אחד בארץ -
אחר שראה את החיות מנהיגי המרכבה וספר כל ענייניהם, ראה ויספר עניין אופני המרכבה, שהם הגלגלים של המרכבה שהחיות מושכים אותם, וראה שלכל חיה מיוחד אופן אחד.

לארבעה פני החיה -
רצה לומר שהגם שכל חיה היא בעלת ד' פנים האופן הוא רק אחד לכל חיה, והיה לארבע החיות ארבע אופנים, והכוונה שראה ציור הגלגלים שהחיות מניעים אותם בציור מספר הארבעה. וזה, אם בהשקף על הגלגל הכולל שחלקו אותו הקדמונים לארבעה רבעים כוללים כל חלקיו, וכן את גלגל המזלות חלקו לד' חלקים שלוש מזלות לכל חלק, ולפיהם תתחלק השנה לד' תקופות, והירח לד' תמורות בחדש, והיום לד' שנוים, ובעולם ד' רוחות, ואם בהשקף הפרטי שהראו לו בארבעה חיות ד' שרי המלכיות אשר יעמודו, וכל אחד מניע כוכב אחד המושל ומשפיע באומה ההיא, כי לכל אומה כוכב מיוחד, ויש אופן אחד לכל חיה, והגם שהתוכנים האחרונים קיימו וקבלו כי אין גלגל במציאות בכ"ז יצויר האויר האית"ר שבו סובבים כוכבי הלכת את מעגלם כגלגל קבוע אשר במסלתו ילכון ולא ימושו לעולם.

[א, טז]
מראה האופנים -
באופנים לא הזכיר לשון דמות כמו שהזכיר בחיות ובמה שלמעלה מהם, כי החיות אינם גשם ולא יראם במראה עיניו רק שכן נדמה לו בחזיונו, אבל האופנים הם גשמיים מושגים במראה העין לא בדמות כח המדמה לבדו, אמר שמראה שהגלילים וכן מעשיהם הם כעין תרשיש שהיא אבן טובה שמראיה כמראה תכלת, כי האויר הדק שבו סובבים הכוכבים יתראה לעין כמראה תכלת, ואמר בשיר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, שהגלילים שהם הגלגלים ממולאים באויר האית"ר הנדמה כתרשיש, (ואמר וגויתו כתרשיש שהמלאך כשיתגלה להתראות לעין הנביא יתראה בלבוש מאויר הדק הנקרא תרשיש ע"ש מראהו, ואמרו: תכלת דומה לים רצה לומר לים תרשיש, וים דומה לרקיע וכו').

ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן -
שאופן הנקבע תוך אופן יתגלגל לכל צד כן ההנעה הגלגליית תהיה לכל צד, כי בתנועה היומית ינועו כל הגלגלים ממזרח למערב, ובתנועה העצמיית הקבוע לכל כוכב ינוע כל אחד בזמנו המיועד, ממערב למזרח, ותנועה הזאת לא יהיה על קו המשוה רק נוטים במעגלותם לצפון ולדרום כל כוכב בנטיה מיוחדת לו והולכים שישה חדשים מצפון לדרום וששה חדשים מדרום לצפון, השמש הולך מגדי לסרטן ומסרטן לגדי בחזרה, ודרך הנלוזה הזאת הוא קרוב למ"ז מעלות, והירח ראש התלי שלו וזנבו רחוק מקו הקדרות יותר מחמש מעלות, וכן כל כוכב יש לומר ראש תלי וזנב תלי מיוחד. נמצא שכולם הולכים לכל צד כאילו אופן קבוע תוך אופן.

[א, יז]
על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו -
שבכל יום מהלכים ממזרח למערב ופועלים על ארבעה רבעי היום, שבכל שש שעות מתעורר רוח מצד אחר, כמו שאמרו חז"ל ארבעה רוחות מנשבות בכל יום. וכמו שאמר רש"י ז"ל בברכות (דף ג' ע"ב), ובכל חצי שנה ילכו במעגליהם מדרום לצפון ומצפון לדרום ומקיפים בכל שנה את מעגל השנתיי ממערב למזרח, ופועלים השנוים בד' תקופות, והקור והחום בארבע רוחות העולם, וכן כל כוכב פועל לפי פעולתו על ארבעת רבעיו, לא יסבו בלכתן, כי תנועתם מקפת לכל צד וצד.

[א, יח]
וגביהן -
יש להם לאופנים גב, שהם הכוכבים הקיימים שעומדים עליהם והם רבים לאין חקר ומרחקם אין להם שיעור, והם עומדים על גבי הגלגלים והאופנים של כוכבי לכת.

וגובה להם -
הכוכבים ואופניהם גבוהים גבוהים לאין שיעור, וכ"ש גובה הכוכבים הקיימים והמתנוצצים בנתיב החלבי שכלם עומדים ברום עולם בגובה אין תכלית.

ויראה להם -
מצייר בזה, אם הכח המושך שבו ימשכו הכוכבים הקטנים אל הגדולים, וזה סבת הסיבוב העגולי לפי שטת התכונה החדשה, ומצייר כאלו כל אחד ירא מחברו, שהקטן ירא מלהתרחק מן הגדול ונמשך אחריו. או כפי דעת חז"ל שיראים מדבר ה' אשר הניח חוק ולא יעבר שימשכו אל נקודה האמצעית אשר שם יוצרם להם למרכז תנועתם סביבה.

וגבותם מלאת עינים -
באר את הגב שהוא מלא ככבים קיימים אין מספר ושמשיות רבות המאירות כעינים במרחק אין סוף מכל צד וצד, וגם אחר שכל כוכב ישפיע אל אשר למטה ועל ידו ישגיח ה' בעיניו המשוטטות בכל, הם עיני ה' הפקוחות על כלל המציאות בהנהגתו המתמדת.

[א, יט]
ובלכת החיות -
אחר שבאר איכות האופנים, מספר קישור האופן עם החיה, איך החיות יניעו האופנים. ויש בזה שלושה מינים, שני מהלכים טבעיים, והם:
א) ההילוך הטבעי שיקיפו בכל יום ממזרח למערב, והיא התנועה היותר מהירה שבו ילכו לפנים בכל יום ויום סביב מעגלם היומי,
ב) ההילוך הטבעי שיקיפו כל אחד בזמן מיוחד את מעגלו העצמי ממערב למזרח, שיש משלים הקיפו בחדש ויש בשנה ויש לשלשים שנה, ובהילוך זה יש השבתות שיתראה כאילו עומד ושובת באמצע מהלכו, כמו שאמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה,
ג) מה שיצויר בשני מיני המהלכים אלה הילוך השגחיי, אשר ישנה ה' סדר המערכה הטבעיי, בין ההילוך היומי ההכרחי, ובין ההילוך הזמני העצמי, ויוליכם כפי הרצון האלהי (כמו שמש בגבעון דום, נטל הקב"ה שני כוכבים מכימה) או השבתת כח הכוכב והמחויב ממנו וכדומה, וכל אלה יהיה ע"י החיות שהם המניעים את המערכת בכל אחד משלשה אופנים הנזכרים ותחלה מדבר מן המהלך היומי שבו לא יצוייר עמידה והשבתה, ויש בו שני אופנים הנ"ל, או שילכו לפי הסדר הטבעי, או לפי הרצון ההשגחיי, וכ"ז באמצעות החיות, ועל זה אמר: ובלכת החיות, שהוא המהלך הטבעי היומי, שהוא ע"י החיות שע"י לכתם ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ, שזה מצייר עת יתנשאו מן סדר המערכה הטבעי אל הנהגה השגחיית, (שכבר התבאר בפסוק ז' שההילוך לפי הסדר הטבעי נקרא הליכה, וההילוך ההשגחיי נקרא עפיפה והתנשאות) אז ינשאו האופנים, ויעלו מן הסדר הטבעי אל הנהגה השגחיית.

[א, כ]
על אשר -
בא לפרש הדברים שמה שאמר שבלכת החיות ילכו האופנים, רצה לומר שעל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, שאז ילכו אל הרוח הקבוע בטבע. \\

כי שמה הרוח ללכת -
כי שם כבר קבוע הרוח אשר הטביע בם יוצר בראשית מראש מקדם חוק ולא יעבור, ונגד מה שאמר ובהנשא החיות ינשאו האופנים, מפרש שהוא מפני כי רוח החיה באופנים, שרוח החיה היה בהם כנשמה לגוף, שלפעמים תרומם את הגוף מן חקיו הטבעיים אל הנהגה בחיריית כפי כח הממשלה אשר עלה עליו להניע את הגוף כפי רצונה הבוחר והמשכיל.

[א, כא]
בלכתם -
עתה ידבר מן התנועה השנית העצמיית שיסובבו הכוכבים ממערב למזרח על פני צפון ודרום, שבסבוב הזה יש לפעמים גם עמידה והשבתה כנ"ל, וא"כ יצוייר בזה שלוש אופנים:
א) בעת שילכו לפי סדר הטבעיי, ועל זה אמר בלכתם ילכו,
ב) בעת ההשבתה והאיחור במהלכם, שזה נקרא עמידה, ועל זה אמר: ובעמדם יעמדו,
ג) בעת שיתנשאו מן הסדר הטבעי לפי רצון ההשגחה, שזה יצוייר בהתנשאות, ועל זה אמר: ובהנשאם מעל הארץ, שאז גם כן ינשאו האופנים לעומתם, כי גם במהלך זה הגם שהוא ההילוך העצמי לא ההכרחי, רוח החיה באופנים, הם מונהגים מן החיות כאשר יונהג הגוף מן הנפש.

[א, כב]
ודמות על ראשי החיה רקיע -
עד עתה ראה בעולם המלאכים ובעולם האופנים ואת השפע והקשר שיש להמלאכים מניעי האופנים עם האופנים, עתה צפה במחזה איך יקבלו החיות את השפע מעולם שלמעלה מהם שהוא עולם הכסא, העומד על עולם החיות, ומצייר על ראשי החיות רקיע, שהרקיע היא המחיצה הנבדלת בין העליון והתחתון, כמו שבארץ שלנו יש רקיע עליה, שהוא מקום עליית האדים שעד שם שייך אל הארץ, ומן הרקיע ולמעלה יתחיל גבול השמים ואין כל חי יכול להתקיים שם, כמו שאמר: ויקרא אלוהים לרקיע שמים, כן בכל עולם ועולם יש מסך מבדיל בין העליון והתחתון, שהוא הרקיע של אותו העולם ועומד כאמצעי בין שני העולמות, ודרך שם ירדו גשמי נדבות ושפע רצון ממעל, ולמעלה מן הרקיע הזה מתחיל השמים של עולם שתחתיו, וראה דמות הרקיע שעל ראשי החיות, ומצייר אותו כעין הקרח הנורא, שכמו שברקיע התחתון אשר על הארץ יתקבצו האדים הלחים האויריים, (בין העולים מלמטה כפי הנחת הטבעיים, בין היורדים מלמעלה ממים העליונים כפי הנחת חז"ל), ושם יתעבו ויתגשמו להתהוות אד וענן, ולפעמים יקפאו ויתקשו ויהיו לקרח, כן יצייר שהשפע האלהית היורדת מעולם הכסא ששם הוא רוחני מאד, תתעבה ותקפיא ברקיע ומחיצה הזאת, ותהיה כקרח שהמים נוזלים ישובו להיות דבר מוצק מקשיי, ודבר מגושם בערך הקודם, כן תתעבה השפע ותקרח לפי ערך העולם ההוא, עד שיוכלו החיות לקבלו, אולם הוא קרח נורא מאד, מרומם מן הקרח הגשמי הידוע לנו, כי היראה והפחד שיגיע להן מן טל אורות השופע מלמעלה תצויר כקרח, כי המורא תקפיא הדמים וחום הטבעי ותשליך קרחה כפתים, וכ"ז משל ומליצה להסביר אל האוזן התקפאות השפע ברדתה לערך דקותה בהיותה במקומה, שלכן אמר ודמות וכו' רקיע, שאינו רקיע בפועל רק כן נתפס בדמיונו, והרקיע הזה נטוי על ראשיהם מלמעלה, שראשי החיות יקבלו השפע דרך הרקיע ההוא וישפיעו אותה אל אשר למטה מהם.

[א, כג]
ותחת הרקיע כנפיהם ישרות -
עתה באר איך יקבלו השפע דרך הרקיע מן העולם שלמעלה, שיקבלו השפע ע"י הכנפים, שהכנפים ירמזו על הגבהת עוף לעולם שלמעלה, וע"כ כנפיהם אינם שוכבים על הצד ככנפי עופות רק עומדות ישרות למעלה אל תחת הרקיע לקבל השפע משם דרך כנפיהם אשר היו עשוייים לעופף בם, והנה הזוגות שהיו בהכנפים, היה כנף אחד מורה על קבלת השפע מלמעלה, ואחד מורה על השפעתו למטה. שהכנפים היו הצינורות להגרת השפע, באר שהיו הכנפים אשה אל אחותה מעורים זה בזה, המשפיע ומקבל פונים איש אל אחיו, כמו שהיו בשני הכרובים כשהיו ישראל עושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו.
כמו שאמר חז"ל:

לאיש שתים מכסות להנה,

וכן מטעם זה היה לכל איש מהנה לכל איש מהחיות.

שתים מכסות גויותיהם -
הכנפים שנעשו לכיסוי היו שתים, שהכיסוי שהורה על ההעלם היה גם כן זוגיי מפני שהיה בענינם שני ענייני השגה:
איך יקבל השפע מעולם הכסא,
ואיך יורידוהו למטה,
שהיה בזה שני העלמות, לכסות השפע ברדתה מלמעלה, ומן החיות למטה, כסו כל זה בשני הכנפים, ולכן היה צריך שתי כנפים, שכל אחד העלים עניין אחר.

[א, כד]
ואשמע את קול כנפיהם -
עתה יספר איך שמע קול הציווי שלהם שהם מצווים על האופנים, כי לא יניעו את האופנים בפגישת גשם בגשם, או ע"י כח מושך או כח דוחה כפי חקירת התוכנים, רק בקול ופקידה שכליית רוחנית, והשיג בזה ג' עניינים:
א) בעת שיעופו בכנפיהם, שכבר בארתי (בפסוק ז') שהעופפות בכנפיהם מציין העת שלא ינהיגו ע"פ סדרי הטבע והמערכת רק בהנהגה פלאיית לפי רצון אלוה, וזה שאמר ששמע קול הכנפים המגביהים עוף למעלה מסדר המערכת והקול והציווי הזה דומה כקול שדי, כי אז תצא הציווי מאת ה' המשדד המערכת ע"י השגחתו המיוחדת (שע"ז נקרא בשם שדי,) וכקול שנתן על מים רבים בעת הבריאה שהיתה רוח אלוהים מרחפת על פני המים שהיא הבריאה, שאז לא היה עדיין סדרי המערכה.
ב) בלכתם, בעת שילכו החיות ולא יעופו בכנפיהם, שזה בעת שינהיגו ע"פ סדר המערכת, ופי' (ואשמע את הקול) בלכתם. (ולכן כתוב מלת בלכתם בזקף קטן), אז שמעתי קול המולה כקול מחנה, היה קול ההמולה והדבור כקול מחנה, ששם מחנה לא יבא רק בעת שהם ערוכים בסדר המערכה לצבוא צבא איש על דגלו, רצה לומר שאז יפעלו סדרי המערכת הערוכים כמחנה מסודרת, וההמולה והדבור הוא לפי קול המחנה, דהיינו לפי סדר המערכת, (הקול הוא קול פשוט והמולה הוא מלל ודבורים הרבה, כי בצד הא' לא ישמעו רק קול אחד קול ה' ההשגחיי, ובצד השני ישמעו קול ממללים רבים שהם חקי הטבע וסדריה).
ג) בעמדם, שכבר בארתי (פסוק יט וְכא) שבהילוך שילכו הכוכבים ממערב למזרח ימצאו השבתות ועכובים בדרכם, שנראה כאילו עומדים באמצע דרכם ונחים מתנועתם, והנה החוקרים יחסו זה לכח המושך אשר לכוכבים אחרים אשר יפגשו בדרכם, וישביתו מרוצתם, המסובבת מכח המושך של השמש, והנביא יאמר שגם זה בא ע"י החיות ורצון ה'. שבעת ירפו הכנפים הישרות של החיות, המקבלות הכח מעולם הכסא אשר עליהם ורפה ידם בעת ההיא להניע את האופן, כי לא יניעו את האופן רק ע"י הכח שמקבלים ממעלה מן הרקיע אשר על ראשם באמצעות הכנפים שהם פרושים ביושר אל הרקיע לקבל משם כח וגבורה, וזה שאמר שבעמדם הסבה לזה היא, מפני שאז תרפינה כנפיהם ולא קבלו כח מלמעלה, וע"כ עמדו ועמדו האופנים עמהם, כי בעמדם יעמודו (כנ"ל פסוק כא).

[א, כה]
ויהי קול -
עתה ספר כי יש עוד עניין רביעי, בעת שינהיג ה' את עולמו בעצמו שלא באמצעות החיות, רק ה' בשמים הכין כסאו, והוא יתן קול דברו על השמים והאופנים, שאז אין כח להחיות לעשות מאומה, כי אז יפעול ע"י השרפים אשר בעולם הכסא כמו שראה ישעיה, או שלא ע"י אמצעי כלל כמו שהיה בעת יציאת מצרים ובדור המדבר, וזה שאמר: ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם ובעת שיצא הקול (לא מן החיות) רק מלמעלה מהם מהכסא או מהאצילות העליון, אז בעמדם תרפינה כנפיהם, אז עמדו מלפעול וכנפיהם לא יקבלו השפע מלמעלה.

[א, כו]
וממעל לרקיע אשא על ראשם -
אחר שהשיג את הרקיע שהוא הפרוכת והמסך המבדיל בין עולם הכסא ובין עולם החיות, וצפה בעולם הכסא אשר ממעל לרקיע, וראה כמראה אבן ספיר דמות כסא, רצה לומר דמות כסא כמראה אבן ספיר, לא כסא ממש רק דמיון של כסא, שכן נדמה בחזיונו, שראה דמות כסא המיוחד אל המלך לשבת עליו לשפוט מישרים ולהנהיג הנהגת מלכותו, כי משם תצא הנהגת מלכו של עולם ומשפטיו, והכסא נעשה מאבן ספיר, שהוא זך המראה עד שהוא כדמות אספקלריא ומראות הצובאות שיתראו בו התמונות הנצבות נוכחו. כן ענייני האלהות אשר בעולם הספירות אשר ממעל יתפלשו באור חוזר במראה המלוטשת וספיריית של הכסא, וכשהסתכל במראה ראה שעל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, כמו מי שמסתכל במראה ורואה בו את השמש, שאינו מסתכל בגוף השמש עצמו רק בשמש המתראה במראה, כן הביט במראה האבן ספיר וראה בו שמלמעלה מהכסא גבוה מעל גבוה יתראה דמות כמראה אדם, שהוא אצילות הספירות אשר בם התלבש הוד והדר ועטה אור כשלמה, שהם שורש להנהגה שיסד להתנהג עם עולמו שהנביאים בגודל כחם דמו הצורה ליוצרה כמו שאמר חז"ל במדרש, ודמהו לצורת אדם, כמו שביארנו עניין זה באורך במקום אחר (וקצת ממנו רמזתי בקונטרס החרש והמסגר הנדפס בסוף ספר שירי הנפש), איך ערך ה' וסדר קשרי הנהגת המציאות והאדם הגדול מיוחס ונערך אל האדם הקטן אשר נפשו אצולה מראש פינה למעלה מעולם הכסא, ושורש נשמתו למעלה עם המלך במלאכתו ישבו וכמו שאמר חז"ל, ועליו אמר: נעשה אדם בצלמנו, וכ"ז דייק ואמר דמות כמראה אדם, שהוא רק דמיון, כי נסבור את האזן לדמות הנהגתו המחשביית בחכמה בינה דעת ובהוצאת המדות כחסד דין ורחמים, הכל כתפארת אדם, וכ"ז לא ראה למעלה בעולם האצילות בעצמו רק ראה במראה, שעל זה אמר: כמראה אדם, עד שכח המדמה אשר דרך בו תעבור השפע הנבואיית, צייר ורשם במראה ציור האדם המקושר בנפש הנביא בכל כחותיו ומדותיו ואיך תנהיג נפשו את מרכבתה הקטנה, וצייר שכן הוא הנהגת ה' את מרכבתו הגדולה, שהעולם הגדול עם העולם הקטן נערכים זה לזה, וה' מזה הצד שהוא נפש העולמות ומנהיגן, שמזה הצד ראהו יחזקאל רוכב בערבות במרכבה, יש להנהגה זו ערך עם נפש האדם והנהגתה בגויה, ומצד שהוא נפש האדם הגדול שהוא העולם הנערך בכל פרקיו וסדוריו ומערכותיו כתפארת האדם ראה במראה דמיון ומשל של אדם כפי מה שתנהיג הנפש בכחותיה את גוייתה ומרכבתה ועולמה הקטן.

[א, כז]
וארא כעין חשמל -
חלילה לשמוע אל דעת מהר' יצחק אברבנל שהחשמל מורה על הסבה הראשונה, שמלבד שהוא נגד דעת המקובלים שהחשמל הוא בעולם היצירה, ונגד דעת חז"ל שהם חיות אש ממללות, או עתים חשות ועתים ממללות, הוא נגד הכתוב שאמר ומתוכה כעין החשמל, רק החשמל הם החיות שהם מחנה שכינה ששם קול דממה דקה, חשמל כנ"ל, והם המקבלים השפע מלמעלה ומשפיעים אותה להחיות אשר הם מניעי האופנים. והנה במראה זו ראה החשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה, מבואר שממראה מתניו ולמעלה לא ראה את החשמל עצמו רק את הבית אשר לה סביב שהוא נראה לו כמראה אש, מה שאין כן מה שאמר: ממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב משמע ששם ראה גוף החשמל, כי לא הזכיר מבית סביב, וכן משמע שהשיג תחלה ממראה מתניו ולמעלה ואחרי כן השיג למטה, שזה הפך הסדר שסדר ההשגה היא מן הנגלה אל הנעלם ממנו, ומן הקל אל החמור, והמעלה בודאי נעלם ופנימי נגד המטה. אך במראה אשר ראה בשנה הששית (לקמן סימן ח') אמר בהיפך: ואראה והנה דמות כמראה אש, ממראה מתניו ולמטה אש, וממתניו ולמעלה כמראה זהר כעין החשמלה, שם השיג כסדר ממטה מלמעלה, ממראה מתניו ולמעלה לא ראה בית סביב, ולא ראה שם אש, רק זהר כעין החשמלה.

ומבואר כי במראה זו לא השיג כל פנימיות החשמל רק ממראה מתניו ולמטה אבל ממראה מתניו ולמעלה לא השיג רק את הבית אשר לו סביב שהוא מתלבש בו לא את עצמותו, וע"כ סדר את המחזה מלמעלה למטה, כי את הלבוש קל יותר להשיג מלהשיג את הפנימית, אבל במראה השנית השיג כל פנימיות החשמל גם למעלה, וע"כ השיג מלמטה למעלה שמלמטה קל יותר להשיג. ולכן אמר שם שממראה מתניו ולמעלה ראה כמראה זהר לא אש, כי ממתניו ולמעלה מציין השפע שמקבל מעולם הכסא שלמעלה ושם קבל כמראה זהר לא אש שורף, כי אין שריפה למעלה, רק ממראה מתניו ולמטה שרומז על השפע שיורד לתחתונים ראה כמראה אש שורף, כי היה עניין ההשגה במדת הדין וראה השריפה שתצא מן החיות אל האופנים לשרוף בית ה', אבל פה שלא השיג פנימית השפע היורד מלמעלה רק הלבוש והבית שמתלבש בו, השיג שהבית אשר סביבו הוא גם כן כמראה אש ומוכן לשרוף, וכן ממראה מתניו ולמטה, רק השיג שנוגה לו סביב, כי תכלית הדין היה להאיר ולרחם כנ"ל.

(וידוע שבעולם היצירה שם עץ הדעת טוב ורע, וע"כ השיג ממתניו ולמטה אש רק שנוגה לו סביב שהרע לתכלית טוב, וממראה מתניו ולמעלה זהר והכל טוב, כי רק רגליה יורדות מות, ובאשר טעו בזה המינים ואמרו מפלגא ולמטה דהורמין, הזהירו חז"ל על הדרישה בחשמל. ומעשה בתינוק שהיה מבין בחשמל וכו' ומסיק שאני ינוקא דלאו ארח ארעא, ומשם קצץ אחר בנטיעות וטעה במט"ט שמט"ט הוא בעולם היצירה, ושני הט"ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור' מאיר שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט"ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמבין יבין).

[א, כח]
כמראה הקשת -
באר בסוף דבריו כי הנוגה אשר השיג שהוא האור החוזר מן האור העליון אור הנעלם המתפלש על המרכבה, נדמה בענייניו, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כמו שהאור שהוא אחד בעצמותו יתראה מחולק בהתפלשו על הענן בשבעה גוונים, כן האור המיוחד בשרשו יתראה מחולק בהבקעו על הנהגת התחתונים בשבעה גוונים הידועים אשר יתנוצץ באור הספירות בשבעה אורות מאירות וכמו שאור הקשת אין לו מציאות בהענן עצמו רק יתרשם עליו ע"י שיתפלש אור השמש ונאחז בעבים וחוזר לאחוריו ויתדמה כמראה הקשת, כן בהתפלש אור העליון על החיות שהם בעב הענן לערכו יתגלה האור להתראה כמו שראוהו במחזה באור חוזר, וכמו שלא יתהוה מחזה הקשת אם יעבור האור בלא עיכוב, רק בפגשם בעב הענן, כן בפגוש האור האלהי, שהוא אור שכלי לא יתיחס לו גוון וכל תמונה, ותפלש על נפש הנביא הנתונה בעב וענן שהוא כח המדמה, שממנו יחזור באור חוזר להתרשם על כח השכלי, יתרשם האור ע"י כח הדמיוני במחזות אלא שראה דמותם במראה, כקשת המתרשם בענן ביום הגשם שהוא נוגה החוזר מן האור העצמי, שזה גדר שם נוגה שאינו אור עצמי רק אור חוזר, וזה שאמר: כן מראה הנוגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה', שאינו המראה כמו שהוא בעצם רק מראה הדמות, שכן ידמהו המדמה בעת החזיון, בעם יתרשם האור עליו וישוב אל כח השכלי, ולכן ואראה ואפול על פני נתבטלו חושיו וכחתיו ונשאר כח הדמיוני מתבודד לחזות ולהשפיע על כח השכלי, שמצד זה ראו הנביאים מחזות ודמיונות כמו שאמר המורה בכל מקום, ואז ואשמע קול מדבר, הגיעו דבור הנבואיי.