[יז, ב]
חוד חידה -
ופתרון החדה יהיה משל אל בית ישראל.

[יז, ג]
הנשר הגדול -
הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד' תארים:
א) גדל הכנפים, שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי"כ יעוף בקל.
ב) שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך.
ג) שגופו ואיברו מלא נוצה.
ד) אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים.

והנמשל:
א) שיעוף בקל לאפסי ארץ.
ב) שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה, [מה שאין כן בנשר השני שיזכיר אחר זה לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה],
ג) שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים (מה שאין כן את הנשר השני צייר ברב נוצה, שיש לומר רב עם ואינם ממלאים מלא ארצו),
ד) שיש לומר הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר גם כן בנשר השני), והנשר הזה שהוא נבוכדנצר בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים.

[יז, ד]
את ראש יניקותיו קטף -
היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו, שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא"י, ויביאהו אל ארץ כנען, רצה לומר ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים, ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית, כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו.

[יז, ה]
ויקח מזרע הארץ -
רצה לומר שלקח את מה שראוי להרכיבו באילן אחר שזה נקרא זרע באילנות, ויתנהו בשדה זרע היינו שהרכיבו בזרע אחר, קח על מים רבים לקח מזרע הארץ שהיה תחלת גדולו על מים רבים, צפצפה שמו, ושם אותו והרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה הגדלה בהרים בלי מים. והנמשל שלקח את צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והמליכו שיהיה תחתיו שבזה הרכיבו בשדה זרע שיהיה מולך תחת ידו כענף המורכב שהוא כפוף תחת האילן שיונק ממנו. והגם שבבבל גדלו ערבים [כמו שאמר: על נחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו] הרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה גרוע, רצה לומר שתחת רוב השפע שהיה לו בא"י השכינו באופן שיהיה חרב ויבש וישכן חררים בלא טובה וברכה.

[יז, ו]
ויצמח -
הזרע המורכב בהצפצפה צמח ויהי לגפן, תחת שהיה ארז אדיר התהוה ממנו גפן והגפן לא תהיה גבוהה רק סורחת שפלת קומה. שקומתה תסרח בארץ עד שתהיה שפלה מתפשטת ברוחב לא בגובה, כמו שאמר: ואת אילי הארץ לקח להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא, שלקח את הגבורים לבל יהיה עוד ארז אדיר רק יהיה כגפן שנושא פרי ואינו חזק, רצה לומר שיתן לו מס הרבה ולא יהיה תקיף במלכותו רק יהיה כפוף ונכנע.

לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו -
שהדליות שהם הענפים המתנשאים לרום יושפלו ויפנו אל הצפצפה וגם השרשים יהיו כפופים תחתיו, כמו שאמר: לשמור את בריתו לעמדה.

ותהי לגפן ותעש בדים -
אבל היא הייתה לגפן בפני עצמה בלתי מורכב, עד ששלחה בדים (שהוא הענף היוצא מן האילן סמוך לשרשו בשוה עם האילן והיא חזק ועב), ותשלח פראות ענפים עושים פרי, רצה לומר שצדקיהו התחזק במלכותו.

[יז, ז]
ויהי נשר אחד -
הוא פרעה מלך מצרים שהיה גם כן גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ"ל בפסוק ג') והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שורשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני, ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה, שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים, היינו שחשב שע"י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה.

[יז, ח]
אל שדה טוב היא שתולה -
(השתילה באילנות היא מה שיעקור האילן ממקומו וישתלנו במקום אחר) רצה לשתול הגפן אל שדה טוב, אל מצרים, ששם ימצא מים רבים, היינו לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשות פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת, רצה לומר שיהיה מלכות בפני עצמו, ושלא יהיה כפוף ומשועבד לנבוכדנצר.

[יז, ט]
אמר וכו' תצלח וכי תצלח?
הלוא את שרשיה ינתק הנשר הראשון הלא ינתק את השרשים, ופריה יקוסס ויבש וגם עליו הלחים, יבשו רצה לומר שיעקר הממלכה ויכרית כל אנשיה, ולא בזרוע גדולה שא"צ לו לזה כח גדול ויד חזקה למשאות אותה (רצה לומר להעתיק אותה) משרשיה, כי פרעה לא יבא למו לעזרה ובקל יכבוש אותם ויחריב את ירושלים.

[יז, י]
והנה שתולה התצלח -
מוסיף לאמר שהגם שלא יבא הנשר לעקרה, הלא אחר שהיא שתולה, שנעקרה ממקום זה ונשתלה במקום אחר וכי אפשר שתצלח כיון שאינה במקומה?!
הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש כי הרוח יעקרנה, ומוסיף עוד שגם בלא רוח הקדים גם אם תעמוד על ערוגת צמחה תיבש, כי אין לה כח להתקיים, וכמו שיבואר הנמשל אחר זה.

[יז, יב]
אמר אל בית המרי -
את הנמשל, הנה בא מלך בבל ירושלים הוא נמשל הנשר הגדול שבא אל הלבנון, ויקח את מלכה הוא מה שאמר ויקח את צמרת הארז, ואת שריה הוא מה שאמר את ראש יניקותיו קטף, ויבא אותם אליו בבלה הוא מה שאמר בעיר רוכלים שמו.

[יז, יג]
ויקח מזרע המלוכה -
הוא מה שאמר: ויקח מזרע הארץ,

ויכרת אתו ברית –
הוא מה שאמר: ויתנהו בשדה זרע,

ואת אילי הארץ לקח –
הוא מה שאמר: צפצפה שמו.

[יז, יד]
להיות ממלכה שפלה -
הוא מה שאמר: ויהי לגפן סורחת,

לבלתי התנשא -
הוא מה שאמר שפלת קומה,

לשמור את בריתו לעמדה -
הוא מה שאמר: לפנות דליותיו אליו.

[יז, טו]
וימרד בו -
הוא מה שאמר: ויהי לגפן ותעש בדים,

וישלח מלאכיו מצרים -
זה באור המשל של הנשר השני.

לתת לו סוסים ועם רב -
הוא מה שאמר: להשקות אותה מערוגות מטעה,

היצלח -
רצה לומר וכי יצלח?
הלא לא יצלח משני טעמים:
א) הימלט העשה אלה, הלא נבוכדנצר ילחם אתו ויכבשנו, הוא מה שאמר: הלא את שרשיה ינתק.
ב) והפר ברית ונמלט שאף אם לא ילחם עמו לא ימלט מצד שהפר ברית וה' יענישהו הוא מה שאמר במשל על ערוגות צמחה תיבש.

[יז, טז]
חי אני -
ופירש מה שאמר הימלט העושה אלה, כי נבוכדנצר יבא עליו למלחמה ובבבל ימות.

[יז, יז]
ולא בחיל גדול -
רצה לומר פרעה לא יעזרם בחיל גדול בעת שישפך נבוכדנצר סוללה להכרית נפשות וזה פירש מה שאמר במשל ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה, שכוונתו שנבוכדנצר לא יהיה צריך לזה זרוע גדולה, כי גם פרעה שהוא הנשר השני לא יבא בזרוע גדולה לעזרו.

[יז, יח]
ובזה אלה -
עתה מפרש והפר ברית ונמלט, שאחר שבזה אלה והפר ברית ויתר מזה והנה נתן ידו שגם כבר הניח ידו מן המלחמה, רצה לומר אחר שנשקעה העיר, ובכ"ז וכל אלה עשה כי עמד במרדו ורצה לברוח מצרים, ואיך ימלט וז"פ מה שאמר במשל והנה שתולה התצלח, איך יצלח בעת יעקר ממקומו לברוח למצרים.

[יז, כ]
ופרשתי -
בעת שברח דרך המערה נזדמן צבי להכשדים שפרשו עליו רשת ועי"כ נתפס צדקיהו במצודה.

[יז, כא]
ואת כל מברחיו -
החיל שיברחו אתו, בכל אגפיו כל נשיו והנלוים אתו יפלו בחרב כנ"ל למעלה.

[יז, כב-כג]
כה אמר ה' -
נבא שאח"כ יקח מצמרת הארז ויתן לו שיהיה לו מציאות בפני עצמו שהוא מה שאויל מרודך יוציא את יהויכין מבית הכלא, ואחרי כן מראש ינקותיו רך אקטף הוא זרובבל בן שלתיאל מזרעו, ושתלתי שיועתק מבבל לא"י ושמזרעו יצא צמח לבית דוד להקים ניר לדוד באחרית הימים.

[יז, כד]
וידעו -
כולם ידעו שהיה הכל בהשגחה, שהשפיל את צדקיהו שהי' עץ גבוה ולח והגביה את יכניה שהיה עץ שפל ויבש, כי נכתב עליו בדת בבל שלא יצלח מזרעו מושל על בית ישראל (כמו שאמר בירמיה כ"ג), אני ה' דברתי ועשיתי, נגד מה שאמר (בפסוק כא) אני ה' דברתי, אמר פה דברתי ועשיתי, כי הטובה כשידבר אותה לא יחזור ממנה, ועם הדבור נעשה המעשה ונגמר, לא כן הרעה שעם הדבור אינו נקשר המעשה כי יצפה שישוב בתשובה ושתבוטל הגזרה.