[יט, א]
ואתה שא קינה -
(עד פסוק ט' ידבר מן בני יאשיהו, יהואחז ויהויכין ויהויקים, ומן פסוק ט' ידבר מן צדקיהו) והנה ישראל נמשלו בדברי הנביאים
לאריה ולגפן,
המשל לאריה הוא מצד הגבורה, ונמשלו בזה ביחוד שבט יהודה ומלכות בית דוד,
ולגפן נמשלו מצד מה שנטעם ה' בארץ, כמו שאמר:
כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויקו לעשות ענבים שהם משפט וצדקה, ותחלה מדבר מצד המשל שנמשלו לאריה כמו שאמר מה
אמך לביא, ואחרי כן מדבר מצד המשל שנמשלו לגפן כמו שאמר
אמך כגפן בדמך.
[יט, ב]
מה אמך לביא -
רצה לומר אמך שנמשלה ללביאה, ראה נא באיזה אופן נהיה אצלה המשל הזה, כי המשל לאריה ראוי להיות מצד הגבורה שיש לו, ומצד שיפיל אימה על זולתו, לא מצד הטרף, שזה יצדק על נבוכדנצר ויתר מחריבי ארצות, לא לישראל, והנה בשם לביא יקרא האריה בעת שיש לומר גורי אריות, אמר
אמך עת
נדמית ללביאה, רבצה בין אריות ורבתה את גוריה הקטנים
בתוך כפירים, ויש הבדל בין
גור וכפיר ואריה,
הגור הוא הארי היונק ואז אינו טורף עדיין, ובעת יגדל יקרא בשם
כפיר שהוא האריה הצעיר לימים, ואז יטרוף במעונתו אבל לא יתרחק מסוכו אל הטרף, וכשיגדל יותר אז יקרא
אריה ואז יתרחק לטרף טרף באשר ימצא, וספר שהלביאה הזאת רבצה בין אריות וגוריה הקטנים רבתה בין כפירים, שהם גדולים מן הגורים, וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים.
[יט, ג]
ותעל אחד מגוריה -
הוא יהואחז שהמליכוהו עם הארץ תחת יאשיהו אביו, והוא
כפיר היה שכבר הגיע בתקפו למלוכה.
וילמד לטרף טרף כפיר, אבל גם
אדם אכל שלפי הטבע אין לאריה לאכול את האדם שנתן ה' מוראו על חיות הארץ, והוא עבר גבולו לאכול אדם, והנמשל שהשחית גם מישראל, כמו שאמר:
ויעש הרע בעיני ה'.
[יט, ד]
וישמעו אליו גויים -
שבא עליו מלך מצרים,
ונתפש בשחתם כמו שאמר ויאסרוהו ברבלה בארץ חמת
ויביאהו בחחים אל ארץ מצרים.
[יט, ה]
ותרא כי נוחלה אבדה תקותה -
יש הבדל בין
תוחלת ובין
תקוה,
שהמיחל מיחל על דבר ברור ומובטח לו,
והמקוה יקוה על דבר בלתי מובטח,
רצה לומר היא נוחלה ונדמה לה שיש לומר תוחלת על דבר ברור ומובטח, ובסוף ראתה שאין לה אפי' תקווה על דבר בלתי ברור,
ותקח אחד מגוריה הוא יהויקים שהמליכהו פרעה נכה בהסכמת העם,
כפיר שמתהו, רצה לומר הוא לא היה כפיר כי היה חלוש בטבעו, רק העם שמו אותו שיהיה כפיר, וכבר בארתי במלכים שבעת שהמליך פרעה את יהויקים המליך גם את יהויכין שהיה בן שמונה שנה ושניהם מלכו ביחד, ולכן חשב שניהם כאחד.
[יט, ו]
ויתהלך -
אבל ע"י
שהתהלך בתוך אריות, עי"ז
כפיר היה נעשה כפיר הגם שהיה חלוש בעת מלכו (כי לכן המליכו תחלה את יהואחז) שע"י שבא בברית עם פרעה ואחרי כן עם נבוכדנצר היה כפיר, וגם הוא
למד לטרף טרף ואדם אכל כמו שאמר
וגם דם הנקי אשר שפך, אבל הוא הוסיף רשע על יהואחז, כי -
[יט, ז]
וידע אלמנותיו -
שהכפיר אין דרכו לצאת מסוכתו והוא ידע לצאת אל אולמי שעריו, שהם החדרים החיצונים של ביתו, רצה לומר שטרף טרף חוץ מא"י,
ועריהם של שכני א"י
החריב, כי החל לעשות מלחמה בשכנים סביבו שנתן נבוכדנצר תחת רשותו, כמו שנראה בירמיה (סי' כ"ז) שבאו אליו מלאכי גויים אדום ועמון וצור ומואב, וכמו שפירש שם.
[יט, ח]
ויתנו עליו גויים סביב ממדינות -
כמו שאמר (במלכ"ב כ"ד)
וישלח ה' בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם, ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש, כי יהואחז נתפש בשחתם בלא רשת כי לא לחם עם מלך מצרים, אבל יהויקים מרד ולחם והוצרכו לפרוש עליו רשת ומצור ומצודות עד שנתפש.
[יט, ט]
ויתנהו בסוגר בחחים -
את יהואחז נתן רק בחחים, שבו מושכים החיה חוץ ממעונתה אבל את יהויקים נתן בסוגר שהיא שמירה יתירה,
ויביאהו אל מלך בבל, ומה שאמר עוד
יביאהו במצדות כי שני פעמים כבשו מלך בבל, ובפעם ראשונה היה לו עבד ושלחו לנפשו, ובפעם השני יביאהו במצדות, או שמה שאמר
ויתנהו בסוגר הוא על יהויקים,
ויביאהו במצדות הוא על יהויכין, ששניהם נחשבו במלכות אחת כנ"ל
למען לא ישמעו קולו עוד כי לא חזרו עוד לארץ ישראל.
[יט, י]
אמך כגפן בדמך -
עתה ידבר מן המשל השני שנמשלו ישראל כגפן, ובא לספר בזה ממלכות צדקיהו שהיה צדיק ולא נמשל לארי טורף רק כגפן נטועה בארץ, והיא
על מים שתולה ששם שתול בא על עקירת הגפן ממקומו למקום אחר, שרצה לצאת מרשות נבוכדנצר תחת רשות פרעה כדי שתהיה
פוריה וענפה ממים רבים, כמו שאמר (בסי' י"ז):
אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה:
[יט, יא]
ויהיו לה מטות עז -
וכח גדול, שהתחבר
אל שבטי משלים, שהם מושלי עמים שסביבות ירושלים שבאו עמו בברית,
ותגבה קומתו על בין עבתים, סמוך לאילנות העבותים שענפיהם קלועים זה על זה גבה עד שם, ועי"כ
נתראה בגבהו, הפך מרצון נבוכדנצר שנטע אותו שיהיה גפן סורחת שפלת קומה כנ"ל (סי' י"ז).
[יט, יב]
ותתש בחמה -
עי"כ נעקרה ממקומה ומגדולתה,
ורוח הקדים הוביש פריה הם חיילי נבוכדנצר שבאו ממזרח צפונית לא"י,
התפרקו וע"י שהתפרקו ממקומם,
יבשו מעצמם זה משל השבוים שנאבדו בדרך,
מטה עזה אש אכלתהו שצדקיהו עורו עיניו.
[יט, יג]
ועתה שתולה במדבר -
שהשאיר נבוזראדן מדלת עם הארץ בארץ שממה כמדבר.
[יט, יד]
ותצא אש -
הוא אש של ישמעאל בן נתניה, שהיה
ממטה בדיה היינו מזרע המלוכה,
ואכלה פריה במדבר, שהרג את הנשארים, ועי"כ
לא היה לה מטה עז כי אחרי הריגת גדליהו בטלה כל ממשלה ופקודה בארץ.