שנגיד צור אינו מלך צור שיזכיר אחר זה ודעתו שהנגיד הוא פקיד על ענייני המדינה ומלך הוא עניין אחר, ודעתי בזה תשמע אחר זה.
יען גבה לבך -
גבהות הלב הוא מה שאדם חושב את עצמו במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת והוא תועבה אצל ה' כמו שאמר תועבת ה' כל גבה לב, ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלוהות מצד גבהות הלב, ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים, ואתה אדם ולא אל, רצה לומר כי היו בני אדם שהיה בם אלוהות מצד נפשם, כמו: משה איש האלהים, ודניאל די רוח אלהין בי', אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק ותתן לבך כלב אלהים, אתה נותן אותך לזה ואין בך שום שפע אלהות.

[כח, ג]
הנה -
רצה לומר וכי תתדמה אל דניאל שקראו נבוכדנצר בשם אלוהות בעבור חכמתו כמו שאמר לדניאל: סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכה ליה, והוא לא קבל עליו, ואתה הכי חכם אתה יותר מדניאל עד שכל סתום לא עממוך פי' לא יהיו עמך שלא נמצא אתך דבר סתום, בתמיהה?!

[כח, ד]
בחכמתך -
וכי בחכמתך עשית לך חיל?
גם העושר שלך שבו אתה מתגאה הכי עשית אותו כעושה דבר מלאכתיי בחכמה המעשיית עד שתעש זהב וכסף באוצורתיך, שידעת מלאכת האלכימיאה או סגולת ודברים נעלמים עד שהמתכיות הפחותים המונחים באוצרותיך יתהפכו לזהב ולכסף, או שיולד שם זהב וכסף ע"פ חכמה נעלמה וטלמסאות, הלא לא באופן זה אספת עושר, רק -

[כח, ה]
ברב חכמתך ברכלתך -
הלא ע"י חכמתך שהוא רק במרכולת לקנות ולמכור בזה הרבית חילך, וזה אינה חכמה כלל רק מרמה וזיוף ואונאה, שע"י המסחר יסב ממון של אחרים אליו, וכל רוכל יודע זאת, ואיך גבה לבבך בחילך, והלא אין זה הוכחה כלל שיש בך הופעה אלהית.

[כח, ו]
לכן כה אמר ה' יען תתך -
כמו שאמר: תועבת ה' כל גבה לב, יד ליד לא ינקה.

[כח, ז]
זרים -
לא יחוסו על כבודך, עריצי גויים ולא תוכל לעמוד כנגדן והריקו חרבותם על יפי חכמתך שהוא העושר שלך, וגם יחללו יפעתך ההופעה האלהית שאתה מיחס לך יוציאו לחולין.

[כח, ח]
לשחת יורדוך -
שיהרגוך, וזה ראיה שאינך נצחי, ומתה ממותי חלל בבזיון שזה ראיה שאין בך שום כבוד והופעה אלהית.

[כח, ט]
האמר -
הלא מצד שהם הורגך לא תוכל לאמר אלוהים אני, ומצד שהם מחלליך ויוציאוך לחולין ע"י הבזיון יהיה ראיה שאתה אדם ולא אל שלא נמצא בך אף רוח אלוהות כי אתה רק אדם בלא שום כח אלוהות מעורב בו.

[כח, י]
מותי ערלים תמות -
לא ימיתוך כמו שממיתים מלך ואיש אלהי רק כמו שממיתים ערלים בבזיון.

[כח, יב]
שא קינה על מלך צור -
חז"ל במדרש אמרו:

שחירם אוהבו של שלמה היה חי עד העת ההיא ונהרג מיד נבוכדנצר.
ויש במדרש:

שחירם נכנס חי לגן עדן, וכ"ז הוציאו מפסוקים שבכאן.
וכפי הפשט חירם שבימי שלמה זכר לכבוד גדול מצד שנכנס בברית עם דוד ושלמה ועזר בבנין המקדש, והאמינו כי זכה לישב בגילוי עריות התחתון ככל חסידי אוה"ע, ושיש לומר שם עשר חפות ואחר שמת לא קבלו העם מלך אחר רק מסרו הנהגת המדינה ביד נגיד, ודמות דיוקנו של חירם ציירו שיושב על כסאו ועשרה חופות עליו מאבנים טובות כאשר יושב בגן עדן, גם ציירו דגלו בדמות כרוב העשוי מעצי שמן הסוכך על הארון, באשר נעשו שני כרובים מעצי שמן אמרו שאחד מרמז על שלמה ואחד על חירם שהשתתף בבנינו, וכ"ז יחסו או לדמותו או שהושיבו איש חכם ויפה תואר תחתיו, ולא עסק בהנהגת המדינה כאילו הוא חירם היושב בגן עדן וקראו אותו מלך צור כי הוא חירם בעצמו לפי דמיונם, ואחר שנבא על נגיד צור שהוא העוסק בהנהגת המדינה נבא על מלך צור שהיה אלהי וקדוש אצלם.

כה אמר ה' אתה חותם תכנית -
רצה לומר הגם שאינך חירם עצמו רק חותם שלו שצורתו ומהותו נחקק בך, אתה חותם תכנית שנחתם בך צורתו בכיון נכון, לא חסר כל, בין בחכמה אתה מלא חכמה, בין ביופי אתה כליל יופי, (או פי' מכלול ועטרת של היופי) (וזה יצדק בין אם בא על העומד תחתיו או על צורתו).

[כח, יג]
בעדן -
א) הציור איך יושב בעדן של גן אלוהים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה (והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן (חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין והרע וכנגדן בי"ב מזלות עקרב סרטן קשת) ובא תחתיהם זהב שמורה דין). מלאכת יצייר שבגן עדן יתענג גם בנועם השיר והניגון, שבכלי השיר יש החלולים וסתומים שהם מיני התוף, ויש שיש בהן נקבים המוציאים הקול, ומצייר שהגוף שלו שיש בו שני מיני כלים האלה ישמיע שם קול כל מיני הנגונים מיני התופים ומיני זמר המנוקבים והם כוננו מיום הבראך להיות נכון לזה.

[כח, יד]
את כרוב -
צייר גם כן דגל שלו בצורת כרוב ממשח, היינו כרוב מעצי שמן, הסוכך על הארון, בהר קדש של אלוהים היית, שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ"ק שבהר ציון, זה היית בחייך, ואחרי כן בתוך אבני אש התהלכת היינו תחת החופות שבגן עדן של אבנים טובות הנ"ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו.

[כח, טו]
תמים אתה -
הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה. עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה.

[כח, טז]
ברב רכלתך -
שעי"כ מרמאים ומונים, מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי"כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ"ק שעל זה אמר ואחללך מהר אלהים, וממילא הספדת גם החלק שבגן עדן, ועל זה אמר: ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש, כי זכית לאבני אש הגן עדן ע"י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה.

[כח, יז]
גבה -
אח"כ הוספת לחטא ע"י שגבה לבך ע"י יפיך, עד שבזה שחת חכמתך על יפעתך, רצה לומר ששחת בין החכמה שלך בין ההופעה האלהית שהיתה עליך (כמו על עולת התמיד) וע"ז יש לך עונש אחר בעוה"ז שהשלכתיך עלי ארץ ונתתיך לפני מלכים לראות בך בבזיון.

[כח, יח]
מרב -
אח"כ הוספת לחטא כי מרוב עוניך בעול של המרכולת שלך חללת מקדשיך כי שמחת על חורבן בהמ"ק, ובזה אבדת כל זכות שהיה לך בבנינו, וע"כ ואוציא אש מתוכך היא אכלתך מדה כנגד מדה כמו ששמחת על שריפת המקדש, והיית לאפר על הארץ.

[כח, יט]
עד שכל יודעיך בעמים שממו עליך, בלהות היית -
דומה כאילו היית שד ורשף שזה פי' שם בלהה בכל מקום, והיית כבלהה שפתאם מתעלם ולא נמצא.

[כח, כא]
שים פניך אל צידון -
שאחר צור נחרב צידון (כמו שאמר בישעיה כ"ג).

[כח, כב]
הנני -
רצה לומר תחלה הנני עליך להענישך באופן שאכבד על ידך, ואחרי כן אוסיף לעשות בה שפטים היינו עונש שיכירו הכל שהוא בדרך משפט על רעה שעשו ואז ידעו כי אני ה' ויכירו שה' משכיר ומעניש, ונקדשתי בה שאז שמו מתקדש, שהוא מעלה יותר מן הכבוד, שיכובד גם ע"י מה שיאמרו שהוא אלהא דאלהיא, ומפרש -

[כח, כג]
ושלחתי -
נגד מה שאמר: הנני עליך, הוא מה שאשלח בחוצותיה דבר ודם שיהיה מלחמה בין איש לאחיו וישפכו דם אחים, ונגד מה שאמר: וידעו כי אני ה' בעשותי בה שפטים היינו ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב שאח"כ יביא עליה חרב אויב מסביב. ובזה יעשה פלילות ומשפטים על החלל שנפל בתוכה שזה יהיה עונש משפטיי על הרציחות שנעשו ביניהם, ואז וידעו כי אני ה'.

[כח, כד]
ולא יהיה -
חוץ מזה יהיה תכלית מפלתם כי שלא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר מכל סביבותם כי גם צידון היה שכן רע לישראל והיו מצירים להם, ובזה ידעו כי אני ה' הרב ריב ישראל.

[כח, כה]
כה אמר ה' -
רצה לומר בל תשאל הלא עתה ישראל בגולה מפוזרים בין העמים ואינם שכנים לצידון, משיב שזה יהיה בעת שאקבץ אותם וישבו על אדמתם בעת שנתן להם כורש רשות לשוב לא"י.

[כח, כו]
וישבו עליה לבטח -
כי בתחלת חזירתם היה להם שונאים ומעיקים כמבואר בעזרא ונחמיה, ואחרי כן ובנו בתים וישבו לבטח שתתרבה ישיבת א"י, וזה יהיה בעשות שפטים בכל השאטים ואז ידעו כי אני ה' אלהיהם המשגיח עליהם בהשגחה פרטית מיוחדת אליהם.