[ל, א]
ויהי דבר ה' -
(כפי הנראה נבואה זו והיא השלמת הנבואה שהיתה בשנה העשירית שאז נבא לו כל חורבנות של מצרים והסמיך וכתב הנבואה של שנת הכ"ז להודיע סוף מפלתם, וחזר וסדר יתר הנבואה שדבר בעשירית. דהא אח"כ סדר הנבואות שבשנת י"א וי"ב) חזר וסדר איכות מפלתם בפרטות יותר ובסגנון אחר, כי נבואה הנשנית והנשלשת מחוייבת לבא בהכרח.

[ל, ב]
הילילו הה ליום -
היינו הגם שכבר עברו חורבנות על מצרים העיקר היום האחרון שבו תחרב לגמרי.

[ל, ג]
כי קרוב יום -
שתחרב תכף אחר חורבן הבית, אבל קרוב יום לה', היום השני שהוא בכ"ז לנבוכדנצר הגם שאינו קרוב, הוא קרוב לה'. היום הראשון שאמר כי קרוב יום יהיה יום ענן, והיום השני שאמר וקרוב יום לה' יהיה עת גוים, כי אז יפלו כל הגוים שהיו בברית עם מצרים, ומפרש:
א) נגד יום ענן.

[ל, ד]
ובאה חרב במצרים -
שתתפשט בכל מצרים, ונגד עת גויים –
ב) והיתה חלחלה בכוש שגם כוש תחרד, ולקחו המון של מצרים, וגם יהרסו יסדותיה שהם האומות העוזרים לה שהם יסודות מלכותה וגבורתה, ומפרש מי הם יסודותיה.

[ל, ה]
כוש ופוט ולוד וכו' -
כולם מבני חם ומצרים (כמו שאמר ובני חם כוש ומצרים ופוט ומצרים ילד את לודים) שכולם יפלו בחרב עם מצרים, (וזה נגד עת גוים).

[ל, ו]
כה אמר ה' -
הנה גבורת מצרים היא -
א) ע"י עמים רבים עוזביה,
ב) ע"י רוב ההמון שגרו בתוך מצרים,
ג) ע"י היאורים,
ד) האמינו שבא כולם מן האלילים והמלך שלהם בראשם, באר שכל אלה יאבדו, ונפלו סמכי מצרים ויתחיל המפלה תכף ממגדל סונה שהוא בקצה האחד, ומאז -

[ל, ז]
ונשמו בתוך ארצות נשמות -
שכל הארצות שבצד ההוא של מגדל סונה ישמו, ובזה -

[ל, ח]
וידעו כי אני ה' -
שע"י האש שאתן במצרים ישברו כל עוזריהם, שהם סומכי מצרים, ובאר שמה שנפלו סומכי מצרים יהיה לג' תכליות:
א) כדי שלא יהיה למצרים סומך ומחזיק, ועל זה אמר: ונפלו סומכי מצרים,
ב) כדי שיהיה גם הארץ שסביביו נשמה שזה יגדיל השממון בענין שיתקיים מה שנבא שלא יעבר בה רגל אדם ובהמה.
ג) כדי שידעו כי אני ה':

[ל, ט]
ביום ההוא -
ולא לבד שישברו עוזריה שהיו אתה במלחמה, ולא לבד שישברו האומות שבצד מגדל סונה, כי תיכף ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני שיהיה זה ע"י השגחתי, להחריד את כוש שהיה בצד האחר (כמו שאמר ממגדל סונה ועד גבול כוש) ויחריד אותם בתוך מדינתם שהיו בטוחים -
א) מצד שהאויב רחוק מהם,
ב) מצד שהוא דרך ים (כמו שאמר היו ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש), להחריד את כוש שהיה בטח ובהם יהיה חלחלה כיום מצרים, כי הנה החלחלה באה בארצם, לא שמועה למרחוק ועל העתיד.

[ל, י]
כה אמר ה' -
עתה באר איך יכרית המון מצרים ורוב העם שבה שזה יהיה ע"י ה' ביד נבוכדנצר, כי לעומת מה שאמר בכוש שיהיה ע"י מלאכים ורק להחריד את כוש, ורק חלחלה יהיה בהם כי לא ישחית כל ארץ כוש, אבל המון מצרים ישבית ביד נבוכדנצר בעצמו, וכן יביא עמו עריצי גויים לשחת הארץ לא להחריד לבד.

[ל, יא]
הוא ועמו אתו -
שהם עריצי גוים, גבורים עזים וקשים הם מובאים ע"י השגחתי (שזה גדר הפועל שלא נזכר שם פועלו) על תכלית לשחת הארץ בדרך השחתה, ויריקו חרבותם מתערה וימלאו את הארץ חלל.

[ל, יב]
(עתה באר מן היאורים) שיתן אותם חרבה כי ימכור את הארץ ביד רעים והם לא ישמרו לתקן את היאורים, שהם החפירות שהיו מן היאור הגדול שבאמצע הארץ להוביל המים לכל חלקי המדינה ויהיה חרבה כי הארץ תמכר להם, וזרים ישומו את הארץ במקום שיש עדיין ישוב, וזה יהיה ע"י גזירת ה'.

[ל, יג]
(עתה באר מן האלילים) שעיקר עבודתם היה בנוף (מעמפוס) ישבית אותם משם, וכן לא יהיה נשיא מארץ מצרים שהוא היה ראש האלילים, נתתי יראה ע"י כן ייפול יראה בלבם וחרד ופחד מפני תנופת יד ה' אשר הוא מניף על כל.

[ל, יד]
והשמתי -
(עתה באר סדר חרבונם זה אחר זה) תחלה ישומם פתרוס שהוא במצרים העליונה, ויתן אש בצען וגם יעשה שפטים בנא אלכסנדריא בחלק התחתונה של מצרים.

[ל, טו]
והנה -
המון נא והעם ילכו לעוז ולמצוא מחסה במבצר סין הסמוך להם, ועי"כ ישפך חמה על סין, ושם יכרית המון נא שחסו שם.

[ל, טז]
ואחרי -
שישובו להקשות ערפם ע"י מבצר סין וע"י שגם נא היה מבצר והים סבב אותה (כמו שאמר התיטבי מנא אמון היושבת ביאורים מים לה סביב אשר חיל ימים חומתה) ואז יתן אש במצרים, עד שתחיל סין כיולדה בעת תחיל על המשבר להוציא הולד ויבקע הקרום ויפתח ויצא הנולד, שזה משל להבקעת המצור וזה שאמר ונא תהיה להבקע מן החיל הזה תבקע בטן היולדה, ונף צרי יומם הם ישנאו את היום כי יאהבו את הלילה שאז ימצאו סתר באופל מן האויב, ואז -

[ל, יז]
בחרב יפלו בחורי און ופיבסת -
והנשים בשבי תלכנה.

[ל, יח]
עד -
שתגיע המלחמה לתחפנחס, ששם היה בית פרעה, ושם טמן ירמיהו אבנים במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה כמו שאמר (בירמיהו מ"ג שם), לכן אמר כי שם חשך היום, ממשיל שמן התחלת המלחמה התחיל היום לערוב עד הגיע לתחפנחס ששם חשך היום לגמרי, (ותפס לשון זה כי אז שבר מצבות בית שמש כמו שאמר (בירמיה שם) כי שם שבר מוטות מצרים שהיו מטילין עול ומוטות על שכניהם, ונשבת גאון עוזה שהיא גאון פרעה, עד שהיא ענן יכסנה כי יהרוג כולם ובנותיה בשבי תלכנה, ואז -

[ל, יט]
יעשה שפטים -
בכל מצרים, שיגלו כולם וידעו את ה'.

[ל, כא]
את זרוע פרעה -
אומר כי בימי יהויכין ויהויקים שברתי זרוע אחת של פרעה, כי בימי יהויכין לקח ממנו עד נהר פרת, שהוא זרוע אחת מארצו, והגם שפרעה רצה לחבש את השבר ולהתחזק שמה, לא חובש היטב, כי היד הנשברת כשרוצים לחבשה היטב, צריך לשום רפואות במקום השבר להוציא הדם הנצרר והנגלד, ואחרי כן לשים חיתול מדברים רכים, ואחרי כן לחבש ולכרוך היטב על החיתול בחזקה, אבל אם חובשים השבר בלא רפואה וחיתול לא תתחזק היד עוד למלאכה, וזה שאמר הנה לא חבשה לתת רפאות, רצה לומר לא חובשה באופן הצריך שישים תחלה רפואות ואחרי כן חיתול כדי לחבשה לחזקה שישאר לה חוזק וכח לתפוס בחרב, ורצה לומר שמה שרצה להתחזק שם על נהר פרת בימי יהויקים היה חיבוש בלתי טוב כי נשארה ידו רפויה וחסר כח לעמוד במלחמה.

[ל, כב]
לכן כה אמר ה' הנני אל פרעה ושברתי את זרעתיו -
ע"יכ נשברו שתי הזרועות בין הנשברת שנשברה שנית בימי יהויקים וצדקיה שנלחם עמו על נהר פרת בצאתו מארצו, ובין הזרוע החזקה שהיא ארץ מצרים עצמה ששם היה עדיין בתוקף ועוז, ועי"כ יהיה הסוף שאפיל החרב מידו והפצותי את מצרים וכו'.

[ל, כד]
ומפרש -
שזה יהיה בשני מלחמות שילחם עמו בארצו (כמו שאמר למעלה במה שאמר כי קרוב יום וקרוב יום לה') בפעם הראשון אחזק זרועות מלך בבל, וישבר שני זרועות פרעה ונאק נאקת חלל שיפלו מעמו חללים רבים.

[ל, כה]
ובפעם -
השני והחזקתי זרועות מלך בבל ואז וזרועות פרעה תפלנה, לא כשובר שנשארה הזרוע ויכול לחבשה, רק שתפולנה מן היד ואין תקוה, ואז ידעו כי אני ה' במה שאתן חרבי בידו, ונטה אותה על ארץ מצרים בכלל הארץ, ואז והפיצותי את מצרים וכו' שאז יהיה גמר כליונם.