[לב, ב]
כפיר גויים נדמית -
ידמה את פרעה בצד א' ככפיר, שהאריה בילדותו שנקרא כפיר לא יצא על טרפו חוץ ממעונתו, רק יטרוף את החיה הקרבה אל סוכתו, עד שהגיע להיות אריה שאז יצא עלי טרף חוץ מגבולו, ובזה יאמר שנדמה בעיני גויים ככפיר שאינו יוצא ממקומו, כך לא היה דרכו לכבוש ארצות רחוקות ולהרגיז הארץ, ובכ"ז הזיק לכל שכניו, ובזה מדמהו לתנים בימים, כי המצרים היו מאמינים שהתנים הגדול שהוא הקראקאדיל קדוש ומושל במים, ושעת ידלח ברגליו את מי נהר נילוס, יגרשו מימי הנהרות כולם ויהיה סער בתחתית המים ויתנשאו דכים וישטופו ויעברו אל הנילוס ויתמלאון מימיו, ועי"ז יחסרון הנהרות כי ירפשו מימיהם וירדו אל נחל מצרים, וזה שאמר: ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך, רצה לומר שתשכב על גחונך, וברגליך תדלח המים בנהרותיך, רצה לומר שהוא נהר נילוס, ובזה תרפוס נהרותם של הגוים (ואמר: כתנים בימים כי המצריים האמינו שהאליל המושל על הים יש לומר מלחמה עם האליל המושל על הנילוס, אבל אתה כתנים המושל גם בימים, ותדלח נהרותיך, וירעשו מים).
והנמשל שהגם שנדמית ביבשה לכפיר שאינו יוצא חוץ מגבולו, אבל בימים ובמים עשית היזק גדול, כי כבש את כל העמים אשר על יד נהר פרת ועל שפת הים, ומשך השפע אליו וכולם היו לו מס עובד, ורפס נהרותם ושפעם.

[לב, ג]
כה אמר ה' -
ועי"כ ופרשתי עליך רשתי הרשת פורשים על פני כל המים לעכב הדגים ממהלכם וצריך לזה אנשים רבים, אבל הדג הגדול לא יעלוהו ברשת רק במקום שמתעכב ישליכו עליו חרב שהוא מן מוקש המחריב אותו וממיתו, וזה שאמר והעלוך בחרמי, והיינו שע"י תחבולות יוציאהו מארצו ללכת למלחמה לקראת מלך בבל ואתו קהל עמים רבים.

[לב, ד]
ונטשתיך -
ויהיה כדוגמת הדג שמת כשבא ליבשה, רצה לומר שם אעזוב אותך ותמות מעצמך, ותטול על פני השדה, והשכנתי כמשל הדג הגדול שפלטו המים וניתן לאכלה לעוף ולחיה, היינו שכולם יבוזו שללו.

[לב, ה]
ונתתי -
מצייר שהעופות יעלו את בשרו על ההרים, והגאיות יהיו מלאים מן הרמה שלו.

[לב, ו]
והשקיתי -
ע"י שיצוף הדם שלך אל ההרים יהיה הדם רב כ"כ עד שאשקה כל הארץ ויותר מזה שיתרבה כאפיקי מים ואפיקים יהיו מלאים מן הדם השוטף כמים רבים, וכ"ז מצייר המפלה הראשונה שנפל חוץ לארצו (כמו שאמר למעלה כ"ט ונתתי חחים בלחייך ונטשתיך המדברה וכו' וכמו שפירשתי שם).

[לב, ז]
וכסיתי -
עתה מצייר המפלה השניה שהיה לו בארצו (שנבא ע"ז שם (פסוק ח') ומצייר זה כאילו בכבות אורו יכוסו שמים, וזה ע"פ האמונה שהאמינו המצרים שהאור והכוכב שלהם המושל בשמים, הוא ראש המאורות ומלך הכוכבים, ולא יכהה אורו לעולם, ועת יאפילנו ענן, שזה משל אצלם שהאור הגדול מתחיל לכהות ולהיות כבה יעלה עשן גדול ויכהה כל מאורות השמים, (וזה נמשך להם על שהשמים ברים תמיד במצרים ואין שם ענן ומטר לעולם) ועת יכובה האור לגמרי ויהיה חשך במצרים יחשכו כל מאורי אור בשמים. וכפי דמיונם אמר: וכסיתי בכבותך שמים, וזה משל על החורבן הראשון שהיה בארץ מצרים כנ"ל שאז נכבה אורם קצת, ויצא עשן ואד וענן ונקדרו הכוכבים עד שנתכסה השמה והירח ולא האירו למטה. וזה מליצה שכן גם למטה ספו תמו כל עוזרי מצרים וכמה אומות אתם.

[לב, ח]
כל -
אח"כ יכובה האור לגמרי ואז כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך, שלא לבד שיכוסו בענן למטה כי גם יקדרו בשמים ולא ימצא אורם אף למעלה, ועי"כ ונתתי חשך על ארצך לא כמו בעת הענן שעדיין נמצא קצת אור, רק יהיה חשך לגמרי, ועל זה אמר: בשמים אקדירם, שהוא קדרות גמור גם בשרשם, וזה משל על החורבן האחרון שהיה במצרים שהיה חשך גמור והאור היה לחשך אפלה וחורבן עולם שממה (כנ"ל ל"ב פסוק י').

[לב, ט]
והכעסתי -
אז אכעיס לב עמים רבים כי בלכתו משם שטף גויים רבים מסביב.
ויש הבדל בין עם ובין גוי,
שגוים הם הפחותים,
ועמים יש להם מלך,
ותחלה כעסו עמים שיש להם מלך ע"י ששבר מצרים התפשט לגוים הפחותים שהיו תחת מצרים ונפלו ונחרבה ארצם, ומשם התפשט גם על ארצות אשר לא ידעתם שנפוצו חיל כשדים גם למרחוק.

[לב, י]
והשמותי -
אח"כ אשומם גם עמים רבים (שהעמים יש לומר מלך) ומלכיהם ישערו עליך שער, לא כעס פנימי בלב, רק שער ושממה, בעופפי חרבי על פניהם, כי החרב של ה' (שהוא מלך בבל שהוא חרב ה') יעוף גם על פניהם, ויחרדו בכל רגע איש לנפשו בל תגיע הרעה אליו.

[לב, יא]
כי כה אמר ה' -
עתה פירש הנמשל, תחלה חרב מלך בבל תבואך שזה הנמשל של המליצה הראשונה שמלך בבל בא לעיו והוא חוץ לארצו והרג חיילותיו, אח"כ -

[לב, יב]
בחרבות גבורים אפיל המונך -
הוא מה שאח"כ בא למצרים והרגו המון רב, ואחרי כן ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה הוא החורבן האחרון שנשמדו כולם.

[לב, יג]
והאבדתי -
ואז הייתה שממה ארבעים שנה, והיאור היה חרב ורגל אדם ובהמה לא עבר בארצם (כנ"ל סי' כ"ט), ולא יהיה מי שידלח הנהר לא התנים מבפנים, ואף לא רגל אדם ובהמה מבחוץ, ועי"כ ילכו כל הנהרות בהשקט ולא ירפסו מימיהם ע"י סער הנילוס (כנ"ל פסוק ב').

[לב, יד]
אז אשקיע מימיהם -
של כל הנהרות, ונהרותם כשמן אוליך ההולך בהשקט ונקי מכל עפר והתערובות והוא משל על שמצרים לא יקחו עוד שפע של האומות שכניו.

[לב, טו]
בתתי -
וזה יהיה עת אתן את ארץ מצרים שממה ונשמה שהוא בחורבן האחרון.

[לב, טז]
קינה היא -
מכל זה יעשו קינה, ועל המפלה הראשונה שנפלו חוץ לארצם אמר: קינה היא וקוננוה, יעשו קינה מן הכפיר והתנים בימים, ויקוננו על התנים שהוטל למדבר, ועל המפלה השניה שבאו כשדים לארצם אמר: בנות גויים תקוננה אותה, כי אז נפלו גויים רבים עמו כל עוזרי מצרים וסומכיו, והיתה קינה כללית, ואז קוננו הקינה על כוכבים ושמש וירח שנתכסו בענן ע"י שנכהה המאור הגדול, ועל החורבן השלישי שנחרבה כל מצרים והיתה למדבר שממה אמר על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה כי אז נחרבה מצרים וכל ההמון, והיה חורבן כללי, ואז קוננו שנקדרו כל מאורות השמים ובא חשך אפלה על ארץ מצרים, בענין שדברים האלה התחלקו לג' קינות:
א) קוננו בני ארץ מצרים,
ב) קוננו בנות הגוים על מפלתם עם מצרים,
ג) קוננו על מצרים עצמה, אבל גם זה קוננו בנות הגוים כי מצרים כלו נאבדו ולא היה מהמון מצרים מי שיקונן רק יתר העמים קוננו עליהם:

[לב, יז]
בחמשה עשר לחדש -
היינו לחדש שנים עשר הנזכר למעלה שכבר נבא בא' לחדש ובט"ו באתהו נבואה שנית, ונבואה זו עלומה מאד ולא נודע מה רצה בה.
וכבר העיר המהר' יצחק אברבנל ופירש:

שהיא נבואה עתידה אל אחרית הימים בימי גוג ומגוג שאז יתאספו כל הגוים על ירושלים,
וכן האמת, רק שבשטתו בענין גוג ומגוג איני מסכים עמו ודרכי משונה מדרכו ולכן אפרש לפי דרכי, הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל, עתידים האומות להתאסף ולכבוש את ירושלים, ויבא גוג נשיא משך ותובל מארצות הצפון והמערב, שהם הערלים הנקראים אדום, ומשך ותובל הם מבני יפת הגרים באירופא כמו שאמר היוסיפון ושם אמר כי פרס כוש ופוט אתם וכן בית תוגרמה שהם כולם נמולים מחזיקים בדת ישמעאלים, והם יתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל, אבל בבואם יעשה ביניהם מהומה וילחמו איש באחיו היינו אדום וישמעאל ילחמו זה בזה, מפני שאמונתם מפורדת, ושם ישפוט ה' אתם בחרב ובדם, כמו שנתבאר שם ובזכריה י"ד, ע"ז סיפר כאן איך כולם ילכו לאבדון, וחשב תחלה מצרים ואשור ועילם שהם מחזיקי דת ישמעאל, והם נמולים היום, ואחר כך חשב משך ותובל ואדום ומלכיה ונסיכי צפון שכולם הם ערלים, וביניהם תהיה המלחמה, ותחלה תהיה עיקר המפלה במצרים שהם קרובים לא"י והם יבואו בראש ויפלו, ויבואו האשורים והפרסיים לנקום נקמתם ויפלו כולם שני הצדדים ועל זה אמר -

[לב, יח]
נהה על המון מצרים והורדהו, מצייר שמצרים אינו רוצה לירד אל הבור כי לא בא בשביל כך להלחם עם אדום, אבל אתה נהה עליו והורידהו בעל כרחו, ואחריו ירדו בנות גויים אדרם מבני אדום שהם אדירים, וכן עוזרי מצרים אשור ועילם.

[לב, יט]
ממי נעמת -
אומר ממי אתה נעים וחשוב יותר שאינך רוצה לרדת, רדה והשכבה את ערלים (אשר) -

[לב, כ]
בתוך חללי חרב יפלו -
כי גם הם יפולו עמך במלחמה שתהיה ביניכם שכב עמם יחד. חרב נתנה, אמר אבל חרב הנתנה ימשכו אותה עם כל המוניה החללי חרב הנזכר ימשכו אל הבור את החרב שניתנה ואת המוניה היינו בני אדום שהם נתנו החרב והתחילו במלחמה ימשכו אחריך לבור.

[לב, כא]
ידברו לו -
כן ידבר אל שאול בשבילי את עזריו שהם ידברו עם עוזרי פרעה שימשכו את החרב אל השאול היינו שיהרגו את בני אדום, והאילים יבשרו לו לאמר ירדו שכבו הערלים והם חללי חרב, (עתה יספר מי הם העזרים)?

[לב, כב]
שם אשור וכל קהילה -
שהם יעזרו למצרים, אבל כבר הוכנו קברתיו סביבותיו כי כולם חללים הנפלים בחרב כי גם הם יפלו והוכן קברות למו.

[לב, כג]
אשר נתנו -
כבר מקדם נתן קברות אשור והקברות הם עתה בירכתי בור כי הם קברות קדומים שנפלו סביב לירושלים בימי חזקיה, ועתה ויהי קהילה סביבות קבורתה של מצרים, רצה לומר שנקהלו לנקום נקמת מצרים והם כולם חללים נפלים בחרב מפני אשר נתנו חתית בארץ חיים מפני שהגלו את עשרת השבטים והרעו תמיד לישראל לכן בא העת להענישם במקום הרשע שמה המשפט.

[לב, כד]
שם עילם -
וגם עילם שהם פרס ומדי יבואו סביבות קברתה של מצרים להנקם נקמתם והם גם כן כולם חללים הנפלים בחרב עליידי אשר ירדו ערלים אל ארץ תחתיות ע"י שעילם יהרגו הרבה מן הערלים (שיהרגו אותם בהשגחתו להענישם על שנתנו חתיתם בארץ חיים והחריבו בית שני והרעו לישראל, ועי"כ ישאו כלמתם את יורדי בור (ויפלו שמה) ובסבה זו על ידי עילם ירדו ערלים שהם הרגו אותם עי"ז יהיו בני עילם חללים נופלים בחרב כי יבואו עמים אחרים מבני אדום לנקום נקמת אחיהם.

[לב, כה]
בתוך חללים -
של הערלים שנהרגו נתנו משכב לה לעילם בכל המונה וקברתיה יהיו סביבותיו של פרעה, ומפרש מי הם החללים? כולם ערלים חללי חרב הם החללים של הערלים שהם חללי חרב על שנתן חתיתם בארץ חיים והחריבו את בהמ"ק, וישאו כלמתם רצה לומר ועילם ישאו הכלימה מה שבתוך חללים נתן שנתן בין חללי הערלים שהם טמאים בעיניהם.
(וזה מה שאמרו חז"ל:

עתידה פרס שתפול ביד אדום, שנאמר: אם לא יסחבום צעירי הצאן, ואמרו עתידה אדום שתפול ביד פרס, ושניהם אמת).
[לב, כו]
שם משך תובל -
עתה מפרש מי הם הערלים שעמהם ילחמו מצרים ואשור ועילם? הם משך תובל וכל המונה שהם חיל גוג נשיא ראש משך ותובל וקברותיה של המונה הם גם כן סביבותיה והם כולם ערלים והם מחללי חרב על כי נתנו חתיתם בארץ חיים והרעו לישראל.

[לב, כז]
ולא -
והם לא ישכבו ביחד את הגבורים הנפלים מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם, כי כן היא הכבוד אצל מלכי הערלים לתפארת גבוריהם שנפלו במלחמה וכלי מלחמתם בידם ותחת ראשיהם, כי ישכבו ביחד עם הישמעאלים אויביהם, ותהי עונותם על עצמותם שלא יתכפר להם ע"י כלות בשרם כי עוד ישאר עונם על עצמותיהם הנשארים אחרי כלות הבשר על כי חתית גבורים היה בארץ חיים לכן יענשו.

[לב, כח]
ואתה -
פרעה בתוך ערלים תשבר בין ערלים האלה שהם משך תובל, ועמהם תשכב כי אח"כ יפלו גם הם ויקברו עמם.

[לב, כט]
שמה אדום -
אח"כ יבואו שמה אדום ומלכיה והם ילחמו שנית בגבורה רבה וינתנו בגבורתם את חללי חרב, והמה את ערלים ישכבו שהם יקברו לבד עם הערלים לא את הישמעאלים הנמולים (וכפי הנראה ילחמו שלושה האחרונים הנחשבים פה נגד שלושה הראשונים מצרים עם משך תובל, ואשור ילחם עם אדום, ועילם עם נסיכי צפון, ובאשור לא נזכר שנקבר עם ערלים כי הערלים של אדום ומלכיה יקברו מופרדים בפני עצמם והם ילחמו בגבורה רבה.
ואמרו חז"ל:

ששלשה מלחמות עתיד גוג ומגוג לעשות,
כפי הנראה הוציאו זאת מפה שחשב שלושה כנגד שלשה).

[לב, ל]
שמה נסיכי צפון -
אח"כ יתעוררו נסיכי צפון וצדני, והם יוכו מן מחנה עילם והם לא ילחמו בגבורה נמרצה וזה שאמר: אשר ירדו את חללים בחתיתם, שהראו חתת ומורא וע"כ מגבורתם בושים וישכבו ערלים את חללי חרב של מחנה עילם כמו שאמר: בתוך חללים נתנו משכב לה וישאו כלמתם את יורדי בור כי נלחמו שלא בגבורה.

[לב, לא]
אותם יראה פרעה -
ויהיה לו נחמה על המונה שנפל כי יאמרו שהם חללי חרב פרעה כי יתיחס כל המלחמה והנצחון על שמו על שהוא התחיל במלחמה.

[לב, לב]
כי נתתי את חתיתי בארץ חיים -
זאת יהיה ע"י שאני נתתי חתיתי ומוראי בארץ חיים כמו שאמר: והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים. ועי"כ והשכב פרעה וכל המוני ישאר מושכב בתוך ערלים עם חללי חרב הנזכרים.