[לד, א]
ויהי דבר ה' -
אחר שחרב המקדש ונתבטל מלכות בית דוד ע"י שעיני צדקיהו עור ויכניה היה בגולה, א"ל נבואה על הרועים שהם גרמו זאת כי לא רעו צאן ה' בנאות דשא, ואמר שצדקו משפטי ה' בהם שבטל מלכותם.

[לד, ב]
הנבא על רועי ישראל -
מפני שנבואה זו עתידה על הרועים בעתיד וגם כבר החלה באותו הדור על הרועים שהיו אז, אמר הנבא על רועי ישראל, בעתיד, וגם הנבא ואמרת אליהם לרועים הנמצאים האותו זמן, הוי רעי ישראל, רצה לומר כי יש רועים הרועים בחנם ואינם נהנים משל צבור, ותכלית רעייתם הוא רק הנהגת הצאן וטובותם (כמו שאמר בדוד: ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, ואמר במדרש שבדקו הש"י בצאן וכו'), וזה רק רועה הצאן, ויש רועה שמקבל שכר והגזה והחלב שייך לו בשכרו, וזה כבר ירעו הצאן אותו גם כן שיאכל חלבם וילבש צמרם, נמצא הוא רועה אותם והם רועים אותו גם כן. והנה בדורות הקודמים היו רעי ישראל אשר היו רעים אותם רצה לומר שלא היו נהנים מן הצבור רק רעו הצאן לבד, ועתה לא נמצאו רועים כאלה, כי הלוא הצאן ירעו הרועים, במה?

[לד, ג]
שאת החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו וגם את הבריאה תזבחו -
הגם שתוכלו ליהנות מגיזתה וחלבה, ובכ"ז עכ"פ ראוי שגם אתם תרעו הצאן להשגיח עליהם, ואתם את הצאן לא תרעו, כי -

[לד, ד]
את הנחלות לא חזקתם -
נחלה היא שאינה בריאה כ"כ והיא רפה המזג וצריכה חיזוק. והחולה היא החולה לגמרי וצריכה רפואה וגם אותה לא רפאתם, וגם הנשברת שצריך לחבוש השבר לא חבשתם, וגם הנדחת ממקומה לא השבתם, וגם האבדת לגמרי לא בקשתם, עד שלא רעיתם הצאן לטובתם רק לרעתם, כי בחזקה רדיתם אתם ובפרך לאכול בשרים ולא לנהל אותם בהשגחה ובחמלה.

[לד, ה]
ותפוצינה -
הנה הצאן צריכים אל הקיבוץ והרועה שומר את קבוצם, וע"י חסרון הרועה נפצו, וע"י שנפוצו נהיו לאכלה לכל חית השדה, ועל ידי החיות שבאו עליהם נפצו עוד יותר.

[לד, ו]
ישגו צאני -
עדיין היה אפשריות שיחזרו מעצמם למקומם ויתקבצו, אבל ע"י הניפוץ שגו לעלות אל ההרים, ומשם אל הגבעה שתחתיו, (כמו שאמר (ירמיה נ') צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם, שע"י שעלו להר וירדו לגבעה נשכח מאתם מקומם). ועי"כ על פני כל הארץ נפצו צאני כי שכחו רבצם, ואין דורש ואין מבקש, כי כשנאבדו הצאן ילך הרועה לבקשם, וכשלא ימצאם יתחיל לדרוש מאת האנשים אם לא ימצאום אדם שיתן סימנים וישיבם לו, ולא לבד שאין דורש מאת המוצא האבדה, כי גם אין מבקש את האבדה כלל.

[לד, ח]
חי אני -
הוא גזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, יען היות צאני לבז וכו', מאין רעה, כי הסטים מזוין וחיה רעה דינו כאונס, אבל אם נכנס לעיר בשעה שאין דרך ליכנס הוה לייה תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחייב, בפרט בזה שמה שהיה לבז ומה שהיה לאכלה הוא מסבת מאין רעה, והווה לייה כהוליכה במקום גדודי חיה ולסטים שחייב, (כמו שאמר בב"מ דף צ"ג), ולא דרשו רעי את צאני שהיה לו להציל ברועים ובמקלות בשכר, ובפרט שהם דינם כשומרי שכר כי וירעו הרעים אותם שרעו את עצמם, ולמה ואת צאני לא רעו? וגם אמר נגד מה שאמר מאין רועה, בל תאמרו כי נסתלקתם משמירתם ולא רציתם להיות עוד רועים שהלא וירעו הרעים אותם, ושלחו בהם יד ואם כן למה ואת צאני לא רעו?!

[לד, ט]
לכן הרעים -
רצה לומר על כן אין לכם אמתלא שנסתלקתם מהיות רועים רק אתם הרועים, ושמעו גזרת ה' עליכם.

[לד, י]
הנני אל הרעים -
נגד מה שהיו צאני לבז ולאכלה זאת אדרוש מיד הרועים שחייבים לשלם כי פשעו בשמירתם, ונגד מה שאמר: ולא דרשו רועי את צאני העונש הוא והשבתים מרעות צאן, (רצה לומר שיקח המלוכה והמשרה מידם) עד שלא ירעו עוד הרעים אותם.
ונגד מה שאמר: וירעו הרועים אותם שרעו את עצמם, והצלתי צאני מפיהם.

[לד, יא]
כי כה אמר ה' -
רצה לומר ובל תחשבו כי עתה לא יהיה להם רועה כלל ויהיו הפקר. לא כן, כי הנני אני אחר שסלקתי את הרועים שמניתי עליהם אהיה אנכי בעצמי הרועה אותם, ודרשתי את צאני ובקרתים הביקור הוא לדעת מנינם, ולהשגיח על החסרים היכן הם.

[לד, יב]
כבקרת רועה עדרו -
כאשר יבקר הרועה את העדר שהוא שלו אם רועה צאן של עצמו, שאז ישגיח היטב עליהם ביום היותו בתוך צאנו נפרשות אם ע"י שהיה יום חושך נפרשו הצאן ונפוצו, שאז תיכף ביום ההוא יבקר לדעת מנינים וענינם, כן אבקר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות שנפצו ע"י החשך ועורון המנהיגים והמונהגים ביום הגלות וההרג.

[לד, יג]
והוצאתים -
כי רבים באו לשבי בין העמים, כמו שאמר: יען היות צאני לבז, ורבים נפוצו מן העמים אל הארצות כמו שאמר ותהיינה צאני לאכלה, מן העמים שהם תחת רשותם אוציאם, ומן הארצות שהם מפוזרים אקבצם, והביאותים אל אדמתם ורעיתים.

[לד, יד]
במרעה -
הצאן צריכים מקום מרעה לרעות ביום, ומקום מרבץ לנוח שם בלילה, שזה נקרא נוה צאן, אמר: המרעה יהיה טוב, והנוה יהיה בהרים ששם בטוחים מחיות ולסטים, והגם שבהרים אין המרעה שמן ואין הנוה טוב, כי קשה לעלות אל ההר, אמר שהנוה יהיה טוב כי שם תרבצנה ושם תרעינה ולא יצטרכו לרדת משם אל המרעה כי גם בהר יהיה המרעה שמן.

[לד, טו]
ואל -
תחשוב ששם יהיו בלא רועה כי אני אראה ואני ארביץ, שאשגיח עליהם בעת הרעיה ביום ובעת הרביצה בלילה כמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה.

[לד, טז]
את האבדת אבקש -
וגם הנדחת ממקומה אשיב וכו', (כנ"ל ד' שעשו הרועים להפך), ואת השמנה ולא לבד שישמרם מחיה ולסטים כי גם יעשה משפט בין הצאן בעצמם עד שהשמנה והחזקה, היינו העשירים שנוטלים כל השפע ע"י עשרם והגבורים הנוטלים בזרוע אשמיד, כי ארעינה במשפט שיהיה מרעה לכל הצאן בשוה.

[לד, יז]
הנני
מפרש נגד השמנה שהם העשירים הלוקחים כל השפע ואין מניחים לעניים מאומה אומר הנני שופט בין שה לשה לאילים ולעתודים, שהאילים והעתודים בחזקם נוטלים כל המרעה ואין מניחים לעניי הצאן.

[לד, יח-יט]
המעט מכם -
מה שאתם תרעו המרעה הטוב עד שיתר מרעיהם תרמסו, וצאני הכי מן היושר והראוי שמרמס רגליכם תרעינה?
וכן המעט מכם שמשקע מים תשתו עד שעוד את המים הנותרים ברגליכם תרפשון?

[לד, כ]
לכן כה אמר ה' הנני אני -
בהשגחתי, ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה שהבריה תתן דין וחשבון על שאכלה יתר מן הראוי ועשקה דלים ורצצה אביונים.

[לד, כא]
יען -
(עתה אומר נגד החזקה) שהם הדפו הנחלות עד שהוכרחו לצאת החוצה וזה משל העריצים העושקים דלים וחלשים ולוקחים נחלתם ובוזזים את חלקם.

[לד, כב]
והושעתי לצאני להציל אותם מבז ושפטתי,-
ויהיה גם כן משפט בין העושק והעשוק.

[לד, כג]
והקימותי -
נבא שאחר שישפוט ה' וירעה אותם בעצמו, אז תתגלה מלכות בית דוד, והוא יהיה הרועה תחת ה', וזה יהיה בג' מדרגות:
תחלה הוא ירעה אותם היינו שיעמוד איש מבית דוד שינהיג את ישראל לכוף אותם שיעשו משפט וצדקה,
ואחרי כן הוא יהיה להם לרועה, היינו שיקבלו הנהגתו וילמדו ממנו עד שיהיה רועה שלהם ברצונם,
ואחרי כן -

[לד, כד]
אני ה' אהיה להם לאלהים -
יקבלו עליהם מלכות שמים ומלכות ה' תתגלה עד שיהיה להם לאלהים, ועבדי דוד יעלה ממדרגת רועה למדרגת נשיא שהוא יהיה מלך המשיח, אני ה' דברתי רצה לומר זה דברתי כבר ע"י הנביאים אשר נבאו על המשיח (כמו שאמר: ויצא חטר מגזע ישי) וכבר דברתי ופירשתי עניין המשיח בארך ע"י כל נביא כל חוזה.

[לד, כה]
וכרתי -
מפני שייראו להניח הצאן במדבר ביום מפני השודדים, וביער בלילה מפני חיות רעות, אמר שיכרות ברית שלום שלא יעבור רגל אויב ושודד, וישבית חיה רעה, וע"י שיכרות ברית שלום וישבו במדבר לבטח ולא ייראו מפני חרב שודד, וע"י שישבית חיה רעה יישנו בלילה ביערות.

[לד, כו]
ונתתי -
ומפני שעדיין ייראו הצאן כשלא יהיה דשא, אמר שיתן אותם, היינו המדבר והיערים, וסביבות של גבעתי, גם הסביבות שסביב א"י וירושלים ויהיה שם ברכה, והורדתי הגשם בעתו בענין שיצמיח חציר לבהמה, גשמי ברכה יהיו, רצה לומר בל תחשוב שזה יהיה לקללה (כמו שאמר שאם נפסקו גשמים בר"ה וחטאו ה' מורידם במדברות וביערים) לא כן כי יהיו לברכה, כי לא יתמעט הגשם מן הישוב עי"ז.

[לד, כז]
עד שיתן עץ השדה את פריו -
והנה הברכות האלה כבר נמצאו בתורה ששם אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' וישבתם לבטח בארצכם, ואחרי כן אומר: ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה, והנה חשב שישבית מהם שפטיו הרעים שהם חיה רעה וחרב ורעב וידעו כי אני ה', ותחלה מציין אותם כצאן ואמר שישבו לבטח במדבר וביערים, ואחרי כן מציין אותם כבני אדם שעץ השדה יתן פריו, בראשון מצייר שישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכיות, ויסיר מהם קושי השיעבוד ובזה מצויירים כצאן שיושבים במדבר לבטח שהוא בארצות העמים שקראה בשם מדבר העמים למעלה (כ' כ"ה) ואחרי כן מצייר שיהיו כבני אדם וישבו על אדמתם לבטח ועתה מפרש נגד שתחלה ישבו לבטח בארץ העמים שיתבטל שעבוד מלכויות אמר וידעו כי אני ה' בשברי מוטות עלם שתחלה היו תחת עול העמים והיו עובדים אותם בהם וזה יופסק.

[לד, כח]
ולא -
נגד שהיו למקצת גויים לבז, ששללו ממונם, ומקצם היו במדרגת חיות רעות שאכלו הצאן בעצמם, אמר שלא יהיו עוד לבז וגם החיות הפראיות שהם האומות הפראיים לא תאכלם, וישבו לבטח היינו שישבו בין האומות בבטחה והשקט.

[לד, כט]
והקימותי -
ואחרי כן ישבו בא"י ושם יטעם בארץ במטע טוב שיהיו לשם, שלא יעקרו משם לעולם, וגם יהיה שם שובע עד שלא יהיו עוד אסופי רעב, ולא ישאו עוד כלמת הגוים בענין שיגלו שנית.

[לד, ל]
וידעו -
ואז ידעו כולם כי אני ה' אלהיהם אתם שדבק בהם השראת השכינה והנסים והנבואה, והמה עמי דבקים בעבודתי, ואז יצאו ממדרגת צאן אל מדרגת אדם, שעל זה אמר -

[לד, לא]
ואתן צאני אדם אתם -
שתתעלו על ערככם הקודם כמעלת המדבר נגד החי, שכן מדרגת העובד את ה' נגד המדבר כמדרגת המדבר נגד החי.