[לו, ב]
כה אמר ה' אלוהים -
הנה יחזקאל נבא למעלה על האומות השכנות לא"י והודיע חורבנם באשר שמחו על מפלת ירושלים, והיה הנבואה על צור ובני עמון ומואב ואדום ופלשתים ועל צידון ולכל אחד הודיע עונש אחר כי לא הושוו בחטאם נגד ירושלים, והנה בצור אמר: יען אשר אמרה צור על ירושלים האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה, ששמחו על שהמסחר והעושר שהיה בירושלים יוסב אליהם, וזה שאמר: יען אמר האויב עליכם האח ובמות ועלם למורשה הייתה לנו רצה לומר שנירש במות עולם והמסחר הגבוה שכל העולם עולים שמה לסחורה, ולכן כה אמר ה' עליהם עונש (למעלה כ"ו) וזה שאמר: כה אמר ה' רצה לומר שכבר אמר העונש בנבואה מיוחדת וכן כולם.

[לו, ג]
לכן הנבא כה אמר ה' -
זאת שנית היו בני עמון שהם לקחו מנחלת בני ישראל והתיישבו שם, כמו שאמר מדוע ירש מלכם את גד (ירמיה מ"ט) וכן אמר (עמוס א'): על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וזה שאמר: יען וביען שמות ושאף אתכם, שעשו אתכם שמה, ע"י ששאפו אתכם לקחת את גבולכם כדי להיותכם מורשה (וע"כ שלח את ישמעאל להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שתשאר א"י שממה להיות להם מורשה), וחץ מזה ותעלו על שפת לשון ודבת עם, כמו שאמר: שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב') שגדפו את אמונתם וקדושתם, ולכן נבא עליהם (למעלה סי' כ"ה) ז"ש כה אמר ה'.

[לו, ד]
לכן הרי ישראל כה אמר ה' -
מואב לא לקחו מגבול ישראל ולא עשו בם נקמה רק היו בינהם ללעג ובוז, וזה שאמר: אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים ולכן נבא עליהם פורענות (למעלה סי' כ"ה) וזה שאמר: כה אמר ה'.

[לו, ה]
לכן כה אמר ה' -
הנה אדום ופלשתים הם נקמו נקמה ע"י איבה שהיו להם על ישראל ורצו שתשאר ארץ ישראל שממה לא כדי לקחת את ארצם רק שתשאר שממה, ועליהם דבר באש קנאתו, שיעשו בהם נקמה בקנאה, וזה דבר על שארית הגוים (כי פלשתים כבר הוכו ע"י פרעה ונשאר מהם רק שארית כמו שאמר בירמיה (סי' מ"ז), ואדום היו כולה אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב ע"י ששמחו על מפלת ישראל, ובשאט נפש משנאה, ולא רצו לירשה כדי לבנותה, רק למען מגרשה שתשאר כמגרש שהוא מקום הפנוי לפני העיר שאין בו לא בית ולא שדות וכרמים, וכן רצו שא"י תהיה כמגרש פנוי לבז ולקלון, ולכן נבא עליהם פורעניות, על פלשתים למעלה שם, ועל אדום (בסי' ל"ה), וזה שאמר: כה אמר ה'.

[לו, ו]
לכן הנבא כה אמר ה' -
חוץ מזה היו כמה אומות שלא עשו דרך נקמה, ולא ירשו את ארצה, רק הכלימו ובזו את אדמת ישראל על חורבנה, ודבר עליהם פורעניות כמו מצרים וצידון (למעלה סי' כ"ח כ"ט), ועל זה אמר: הנני בקנאתי ובחמתי דברתי פורעניות עליהם יען כלמת גויים נשאתם, וזה שאמר: כה אמר ה'.

[לו, ז]
לכן כה אמר ה' אני נשאתי את ידי -
בגזר דין שיש בו שבועה, שכל הגוים הסביב המה כלמתם ישאו שנבוכדנצר החריב את כולם.

[לו, ח]
ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו -
בל תעצרו מלתת ענף ופרי, בל תיראו כי זרים יאכלוהו כי קרבו לבא, שבימי כורש התחילו לשוב אל א"י כי הארץ הזו השגחיי תעצור פירותיה בעת שאין עם ה' עליה המושגחים מאת השגחתו.

[לו, ט]
כי הנני אליכם -
תחלה תחול ההשגחה, ונעבדתם ונזרעתם, שתעבד האדמה ולא תשאר שממה, ואחרי כן -

[לו, י]
והרביתי עליכם אדם -
אותם ששבו בימי כורש ובימי ארתחששתא, ועי"כ ונושבו הערים הבלתי מיושבות, ואחרי כן החרבות תבנינה, כמו שאמר וחרבות השוממות ולערים הנעזבות, ואחרי כן -

[לו, יא]
והרביתי עליכם אדם ובהמה -
שהשבים ירבו ויפרו שם, ועי"כ והושבתי אתכם כקדמותיכם שהיתה כולה מיושבת, וכן הייתה בבית שני בבית החשמונאי ובית הורדוס, ואחר כך והטיבותי מראשותיכם זה יהיה לעתיד לבוא שאז ייטיב יותר ממה שהיה בראשונה בצאתם ממצרים ובהכנסם לארץ, ואז וידעתם כי אני ה' ותכירו השגחתי ויכלתי.

[לו, יב]
והולכתי -
מפרש שלעתיד הולכתי עליכם אדם, לא יהיה כמו בבית שני ששבו מעצמם, ולא שבו כולם כי אז אוליך אני אותם ואוציאם ואביאם לא"י, ויהיו את עמי ישראל שכבר יהיו עמי ע"י השגחתי עליהם, ואז וירשוך והיית להם לנחלה שנחלה היא ירושה עולמית, כי לא תוסיף עוד לשכלם.

[לו, יג]
יען -
שבגלות אומרים לכם,
א) שאוכלת אדם את, שהדרים בך בזמן הגלות (שבני אדם מעטים דרים שם) תאכל הארץ אותם בדבר ובחלאים וברעב, ומשכלת ובעת שהיו ישראל עליך שכלת אותם, כי גלו מן הארץ שתי פעמים דהוה חזקה.

[לו, יד]
לכן אדם לא תאכלי -
שיסיר משם מות וחולי, וגויך לא תשכלי, שלא יהיה עוד גלות.

[לו, טו]
ולא אשמיע הגוים -
הפחותים שישבו בא"י הכלימו אותה והיא שמעה כלמתה, ואמרו שמושבה רע, והעמים שהם האומות שיש לומר מלך הם לא ישבו שם, והיתה נושאת מהם חרפה מרחוק, שחרפה גדולה מכלמה. שאמרו כי קללת ה' חלה בה ע"י עונות ישראל, כי גויך לא תכשילי עוד בחטא כי יהיו צדיקים.

[לו, טז]
ויהי דבר ה' אלי -
עתה בא לפרש דבריו, מה שאמר שתחלה והרביתי עליכם אדם ואחרי כן והולכתי עליכם אדם שרמז בזה שגאולת כורש לא תהיה נצחיית ולמה יגלם ויחזור ויקבצם? אמר -

[לו, יז]
בית ישראל יושבים על אדמתם -
בבית שני, ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם, ובכ"ז לא גרשתי אותם מעל פני רק כטומאת הנדה היה דרכם לפני, כמו שהנדה יפרוש בעלה ממנה לעת דוותה וימתין על עת תטהר שאז ישוב אליה, כן היה דרכם, שצפיתי שיטהרו מטומאתם ואשוב אליהם.

[לו, יח]
ואשפך -
והגם ששפכתי חמתי עליהם שהיא החמה הפנימית על הדם ובגלוליהם, שעל שניהם תקיא הארץ את יושביה (כמו שאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ, ובסוף עריות אמר: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וכו') ועי"כ -

[לו, יט]
ואפיץ אותם בגוים -
ומן הגוים זורו בארצות ובכ"ז לא היה זה דרך כליה או הסתרת פנים כאילו סלקתי השגחתי מהם ונתתים להיות הפקר כי בהפך היה עונש השגחיי כמדת עונותיהם, וזה שאמר: כדרכם וכעלילותם שפטתים, שהיה דרך משפט, והיה המשפט מכוון כדרכם, והעונש היה כמדת עונותיהם לא יתר על המדה, ועי"כ -

[לו, כ]
ויבוא אל הגוים אשר באו שם -
בא עמהם לגלות, להשגיח שיהיה ענשם רק כמדת חטאם ומדה כנגד מדה, בענין שיכירו שהעונש הוא השגחיי, אבל עי"כ ויחללו (הגוים) את שם קדשי, אחר שראו שהשגחת ה' אתם וגם בהיותם בארץ אויביהם לא עזב אותם לכלותם עי"כ אמרו: הלא עם ה' אלה שעדיין השגחת ה' דבוקה בם, וא"כ למה מארצו יצאו?!
ולמה לא יחזירם אל ארצו ששם מקום ההשגחה?!
ואמרו מבלי יכולת...

[לו, כא]
ואחמל -
וחוץ מזה חמלתי על שם קדשי אשר חללהו בית ישראל שחוץ מה שנתחלל ע"י הגוים נתחלל ע"י ישראל וע"י מעשיהם הרעים, שעי"כ הוצרך להענישם כפעם בפעם ושם שמים מתחלל תמיד מחדש.

[לו, כב]
לכן וכו' לא למענכם -
שאם הייתי עושה למענכם הדבר תלוי בזכות וחובה וכשיחטאו עוד יוסיף להגלותם, אבל אחר שאיני עושה למענכם רק בשביל כבוד שמי המחלל בהכרח יעשה באופן שלא יחטאו עוד ושלא יצטרך להגלותם שנית ולא יתחלל שמו פעם אחר פעם.

[לו, כג]
וקדשתי את שמי -
א) מצד שמחולל בגוים כמו שאמר: ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה,
ב) אשר חללתם בתוכם ע"י מעשים רעים. וידעו הגוים כי אני ה':
א) בהקדשי בכם לעיניהם, שהוא מה שיקדש שמו ע"י ישראל, וזה ע"י שיכוף אותם לחזור בתשובה (כמו שאמר למעלה (ס' כ') ביד חזקה אמלוך עליכם והבאתי אתכם אל מדבר העמים וברותי מכם המורדים וכו'):

[לו, כד]
ולקחתי -
ב) ונגד חילול שהיה בין הגוים באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולקחתי אתכם מן הגוים שאתם משועבדים תחתם, ובמקומו שאתם מפוזרים מן הגוים אל הארצות וקבצתי אתכם וגו' והבאתי אל אדמתכם בענין שלא יתחלל השם לאמר מארצו יצאו.

[לו, כה]
וזרקתי -
אמנם לתקן מה שחטאתם בעבר ושלא תחטאו לעתיד לבוא, על העבר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, רצה לומר בזמן הזה על טומאת הנדה (שאמר כטומאת הנדה היה דרכם לפני) היה צריך טבילה במקוה, ועל טומאת מת שהיה צריך הזיה, היה צריך הזיה של מים טמאים, (שמי נדה היה מטמא המזה והנושא), ולא היה מועיל הזיה של מים טהורים, אבל אז יהיה די בזריקת מים טהורים, רצה לומר בזמן הזה הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכנס כל גופו בהם וטומאה שעולה ע"י שתתדבק הטומאה בטומאה ותסור מן האדם דהיינו הזיית אפר פרה צריך מים טמאים, ולעתיד לבוא יטהרו ע"י מים מעט הנזרקים ויהיו מים טהורים.
והנמשל, שבהערה קלה ובמי הדעת התשובה תטהרו, והנה בזמן הזה לא היה מועיל טהרה רק לטומאת הגויה לא לטומאת הנפש, ורק לטומאה ולא למעשה גלולים, אבל בטהרה זו אטהר אתכם מכל טומאותיכם רצה לומר בין טומאת הגויה בין טומאת הנפש, וגם מכל גלוליכם. עד כאן זכר מתיקון העבר, ועתה יספר איך יטהר אותם בעתיד שלא יחטאו עוד.

[לו, כו]
ונתתי לכם לב חדש -
שעד עתה היו הסבות אל החטא, הלב והרוח, הלב מצייר כח המושל שנוטה אל התאוה, והרוח מצייר הציורים הרעים שמעלה ציורים אל הלב לרוע, ועי"ז הלב מושל וגומר הרע, ואני אתן לכם לב חדש שיהיה נוטה רק אל הטוב וכן הציורים שיעלו ברוח יהיו רק טובים, וכן עד עתה היה הלב קשה מלקבל המוסר והתוכחה כמו האבן שקשה לחקוק בו. אסיר לב האבן ואתן לכם לב בשר שמקבל בקל ציורים טובים של יראת ה' ואהבתו.

[לו, כז]
ואת רוחי אתן בקרבכם -
הוא רוח הקדש, שע"י הנסים והנפלאות שאתמיד ביניכם וע"י השראת השכינה ורוח הקודש תקבלו טבע אחרת נוטה אל הקדושה והטהרה, ובזה ועשיתי את אשר בחקי תלכו ולא תעשו עוד רע, ועי"כ -

[לו, כח]
וישבתם בארץ -
ולא תגלו עוד ממנה, אחר שלא תחטאו עוד, והייתם לי לעם שמעתה יהיה הכל ע"י אתערותא דלתתא אחר שאתם תהיו נכונים רק אל הקדושה תקדימו תמיד להיות לי לעם, ועי"ז אנכי אהיה לכם לאלהים שהגם שבתחלה יהיה ע"י אתערותא דלעילא כמו שאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' שה' יהיה המתחיל לטהרם, אח"כ יהיו הם המתחילים ויעשו מעשים טובים מצד טבעם הטוב.

[לו, כט]
והושעתי -
שהגם שיהיה עוד יצה"ר אושיע אתכם מככל הטומאות, וקראתי כי מיום שבטלה טהרה בטל ריח הפירות כמו שאמר בסוף סוטה, וכשתושעו מטומאותיכם אקרא אל הדגן, מצייר:
א) ריבוי הדגן בהשגחה כדי שלא יהיה רעב, והגם שכבר יהיו בטוים מן הרעב ע"י הדגן בכ"ז.

[לו, ל]
והרביתי את פרי העץ -
כי אם יחסרו פרי העץ ויצטרכו לקנות מן הגוים סביבותם, ידמה להם שיש רעב ויקחו חרפת רעב בגוים.

[לו, לא]
וזכרתם -
ועדיין תזכרו דרכיכם הרעים מפני שני טעמים:
א) ונקטתם בפניכם ותתחרטו תמיד על העבר.

[לו, לב]
ב) לא למענכם וכו' יודע לכם –
שעי"ז יודע לכם שלא עשיתי למענכם, ובזה בושו והכלמו מדרכיכם, והבושה הפנימית הזאת הוא מגדרי התשובה וכפרת העון, (כמו שאמר) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו).

[לו, לג]
כה אמר ה' ביום טהרי -
מודיע להם כי אחרי התשובה הגמורה וטהרת העונות עד שלא ישאר רושם מהם כלל, כן לא ישאר שום רושם מחורבן הארץ כי זה תלוי בזה, ואז והושבתי את הערים הנעזבות ויותר מזה כי גם ונבנו הערים החרבות, ויותר מזה.

[לו, לד]
כי גם הארץ הנשמה תעבד -
הגם שעד עתה החזיק אותה כל עובר לארץ שממה הבלתי ראויה כלל לעבודה, עד יתפלאו כולם.

[לו, לה]
ואמרו -
איך הייתה כזאת שהארץ הנשמה הלזו הייתה כגן עדן, והערים החרבות וגם הנשמות וגם הנהרסות בצורות ישבו? ומכל זה -

[לו, לו]
וידעו הגוים כי אני ה' בניתי -
שאינו בדרך הטבע רק ע"פ רוח הקודש, והיה כבריאת העולם שדבר ונעשה הכל הדברו, כי אני דברתי ועשיתי, שדבורו אל הנביאים הוא הביא הכל לידי מעשה בדרך נסיי.

[לו, לז]
עוד זאת -
רצה לומר ואם תשאל איך יתיישבו הערים ובני ישראל מועטים הנה אעשה נס שירבו כצאן שהם מתרבים מאד בטבע, ויהיו -

[לו, לח]
כצאן קדשים -
שכולם עולה לה' כן יהיו כולם קדושים לאלהיהם, וכצאן ירושלים במועדיה שהם זבחי שלמים לאכול ולשמוח לפני ה' כן יתענגו על רב טוב, ובזה יהיו מלאות צאן אדם.