[מ, א]
בעשרים וחמש שנה לגלותנו -
הוא גלות יהויכין שגלה י"א שנה לפני החורבן, ולפי זה עת נגלה אליו הנבואה הזאת היה ארבע עשרה שנה אחרי אשר הכתה העיר, ואז היה שנת היובל, (כי היובל הקודם היה בי"ז שנה ליאשיהו עת מצאו הספר בבית ה', שהיה ל"ו שנה קודם החורבן) לכן אמר: בראש השנה בעשור לחדש, שלא יצוייר שיהיה ר"ה בעשור לחדש רק בשנת היובל שאז ביוהכ"פ תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות, הייתה עלי יד ה', מבואר אצלי שיד ה' מורה על שיניע את הנביא אל עניינים נשגבים ומחזות עצומות, ויבא אותי שמה רצה לומר אל העיר שהוכתה.

[מ, ב]
במראות אלוהים הביאני -
מבאר שלא היה שם בפועל רק שכן ראה במראה וגם רצה לומר ששם ראה את המראה הידועה שהוא מראות המרכבה (כמו שאמר בס' מ"ג) ומראה המקדש מכוון לעומת המרכבה העליונה כמו שאמר במקום אחר, ויניחני אל הר גבוה מאד, כמו שאמר: נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ועליו כמבנה עיר מנגב, הנה יתבאר (לקמן סי' מ"ה סי' מ"ח) כי העיר לעתיד תהיה בדרום המקדש רחוקה ממנו מ"ה מיל, לכן ראה כמבנה עיר כי העיר רחוקה מאד, ומכוונת נגדו מצד נגב ואינה עומדת במקום שעמדה בראשונה סמוך למקדש.

[מ, ג]
ויביא אותי שמה -
בתחלה הביאו קרוב אל ההר כמו שאמר ויניחני אל הר, מלת אל מורה שעדיין לא היה שם, (כי רצה שיראה משם את העיר שעמדה מרחוק), ועתה הביא אותו שמה במקום הקדש שבראש ההר. ופתיל פשתים בידו למדוד בו מדה מרובה מהקרקע, וקנה המדה למדוד את החומה ומדה מועטת, והוא עומד בשער שאז ראה גם כן שיש שם שער והוא שער הר הבית המזרחי, והראהו בזה שבנין העתיד לא יהיה ע"י בני אדם רק ע"י עליונים בענין הפלאיי.

[מ, ד]
ראה בעניך -
הדמות והצורות אשר יראה, ובאזניך שמע הדברים שיאמר לו, ושים לבך להבין הנמשל והסודות הצפונים במראה זאת, כי תכלית מה שהובאת הנה הוא למען הראותך ותכלית הראיה הוא שתגד לבית ישראל כדי לנחם אותם ולחזק ידים רפות.

[מ, ה]
והנה חומה -
היא חומת הר הבית שהיה חמש מאות קנים בכל צד כמו שאמר לקמן (ס"ס מ"ב) והחומה היא מחוץ לבית כי בתוך חומת הר הבית נמצא הבהמ"ק, וביד האיש קנה המדה רצה לומר וקנה המדה שהיה ביד האיש (כנ"ל ג') היה מחזיק שש אמות שכל אמה מחזקת אמה של חמישה טפחים ועוד טפח, דהיינו שש אמות של שישה טפחים, וימד את רחב הבנין דהיינו עובי החומה היה שש אמות, וכן קומת החומה, וממה שאמר סביב סביב משמע שהיה נמוך מכל הצדדים.

[מ, ו]
ויבא אל שער -
משם בא אל שער אחד שהוא שער עזרת נשים שהוא לפני עזרת ישראל, (ונקרא בספר הזה בשם חצר החיצונה, נגד עזרת ישראל שנקראת חצר הפנימית), והחומה הזאת הקיפה מד' רוחות, אשר פניו דרך הקדימה רצה לומר שבא בשער המזרחי. ויעל במעלותיו מפני שההר היה משופע ועשו אותו מישור חפרו מעלות אצל השער, ולא באר פה כמה מעלות היו, ומבנין בית שני א"א ללמוד שהיה משונה מבנין זה שכן גם במעלות עזרת ישראל היה משונה, וע"כ שסמך ע"מ שבאר בצד צפון ודרום שהיו שבע מעלות.

וימד את סף השער -
החומה הזאת היה עוביה י"ג אמות והיה בה שני ספים א' לצד החיצון ואחד לצד פנים, כל אחד החזיק שש אמות ואמה אחת היה באמצע בין סף לסף, ועל זה אמר: שמדד סף אחד שהוא החיצון היה קנה אחד רחב, ואת סף אחד הוא הפנימי היה קנה אחד רחב, ומסתמא היה כן גם בצד השני של השער כיון שעובי החומה היה שוה בשניהם.

[מ, ז]
והתא -
ראה שבשני צדדי השער מבחוץ היו בניינים ששייכים אל השער ונקראים תאים, (מלשון אתא על שהם משמשים להבא אל השער לעמוד שם קודם שיכנס), והיו שלוש מכל צד ופתחיהם אל השער, ובצד הפנימי היה אולם שהוא בית שער ששייך גם כן אל השער, וראה שמדד את חלל התא שאצל השער יהיה חללו בין בארך בין ברוחב קנה אחד, שהוא שש אמות מרובע, ובין התאים היינו הכותלים המפסיקים בין תא לתא היה רחבם של כל אחד חמש אמות, (וה"ה הכותל מזרחי של התאים שלצד חוץ, ועי' בפסוק י"ב), וסף השער, אחר שמדד את התא שאצל השער ואת הכותל שבינו לבין התא שבצדו, נכנס לצד הפנימי של השער למדוד את האולם, ומדד בו ג' מדידות:
א) מדד עובי הכותל של אולם מצד זה ומצד זה, שהכותל של האולם היה בצד השער ובצד אחד היה נסמך אל כותל החצר, רק בצד השני של פנים היה לו סף, ומדד את סף השער מאצל אולם השער, רצה לומר הסף של האולם וקורא אותו בשם סף השער כי גם האולם היה שייך אל השער, מהבית כי הצד של צד חוץ היה נסמך אל הכותל ולא היה לו סף. והיה קנה אחד, ומזה ידע שכותלי האולם כל אחד רחבו שש אמות.

[מ, ח]
וימד -
(מדידה שניה) מדד את אולם השער היינו אורך כותל האולם ממערב למזרח, והתחיל מדידה זאת מהבית, כי באשר עמד אצל סף האולם שלצד פנים מדד משם ממערב למזרח, והיה קנה אחד, נמצא שהאולם נמשך לפנים שש אמות.

[מ, ט]
וימד -
(מדידה שלישית) מדד את אולם השער מצפון לדרום, והיה שמונה אמות ואיליו שתים אמות, רצה לומר כי רוחב חלל האולם מצפון לדרום היה עשר אמות כרוחב חלל השער רק בצד פתחו עמדו שני אילים אחד מצד זה ואחד מצד זה והיה כל אחד אמה על אמה עגול, והיה עמידתם בתוך פתח האולם בפנים וסתמו את הפתח אמה מכל צד, עד שלא נשאר שם מחלל האולם רק שמונה אמות, ועם שתי אמות של שני האילים היה פתחו עשר אמות כמדת חלל השער, כי שני כותלי האולם היו שוים עם השער בצד פנימי שלהם, ורוחב חללו כרוחב חלל השער, ואולם השער מהבית באשר הדרך הוא שהאולם יעמוד חוץ לשער בצד חוץ כמו שהאולם של עזרת ישראל היה לצד חוץ, הודיע שאולם של שער החצר החיצונה היה מהבית היינו בפנים, והיה כן לנוי כדי שיהיה אולם כנגד אולם.

[מ, י]
ותאי השער דרך הקדים -
היינו תאי השער המזרחי, היו שלושה מפה ושלשה מפה, רצה לומר שלושה מצד צפוני של השער מדרום לצפון ושלשה מצד הדרומי של השער מצפון לדרום, (ואחר שכבר מדד התא שאצל השער וראה שחללו שש על שש אמות ועובי הכותל המפסיק בין תא לתא חמש אמות, הלך למדוד את האולם שהוא גם כן אצל השער בפנים, ואחר זה יצא לחוץ ומדד שלושה התאים, וראה כי) מדה אחת לשלשתן, שכולם היו כמדת התא הראשון שכבר מדד כנז' (בפסוק ז'), ומדה אחת לאילים מפה ומפה, שכמו שהיו שני אילים בפתח האולם כל אחד אמה על אמה כן היו שני אילים בפתח התאים, איל אחד מכל צד, והיה גם כן מדתם אמה על אמה בעיגול.

[מ, יא]
וימד -
עתה מדד את השער בעצמו והיה רוחב פתח השער מצפון לדרום עשר אמות, ואורך השער ממזרח למערב היה שלוש עשרה אמות, שכבר בארנו שרוחב קיר החצר היה שלוש עשרה אמות (כי נחלק לשני ספים כל סף שש אמות ואמה אחת באמצע כנ"ל (פסוק ו') והיה ארכו י"ג אמה.

[מ, יב]
וגבול לפני התאות אמה אחת -
מפני שהתאים נסמכו בצד מערב אצל קיר החצר, שקיר החצר הוא קיר המערבי של התא, ובצד של השער נסמכו אל השער, הודיע שלא נסמכו ממש רק היה אמה אחת גבול לפניהם, שבין בצד המערבי היה קיר החצר בולט אמה אחת, שכנגד התאים היה רוחב הקיר אמה אחת יתירה (שהיה שייך אל התאים) כל משך התא באורך ובגובה, וזה היה הגבול בין התא וקיר החצר, וכן בצד השער היה עובי כותל התא אמה אחת יתירה שכותלי התאים היו חמש אמות ובצד השער היה רחבו עד גובה הפתח שש אמות, שבאמה היתירה הזאת עמדו שני האילים של פתח התא שהיה עובי כל אחד אמה אחת, וזה היה הגבול לפני התא אל השער, והנה יתבאר (בפסוק שאחר זה) שהיה להתאים פתחים משני צדיהם, שבתאים הצפונים היה פתח פתוח לצד דרום אל השער ופתח פתוח לצד צפון אל החוץ, וגם בפתח זה היה גבול אמה לפני הפתח, שכותל התא השלישי שבצד חוץ ששם הפתח הפתוח לחוץ היה גם כן שש אמות עד משקוף הפתח, כי אמה אחת היה גבול לפני התא מגביל בינו ובין החוץ, ושם עמדו גם כן שני אילים השייכים אל הפתח, וזה נכלל במה שאמר: ואמר אחת גבול מפה, רצה לומר מצד האחר הפתוח לחוץ, והתא שש אמות מפה, רצה לומר ובזה היה כותל החיצוני של תא החיצון שש אמות, בין התא של צד השער שהיה כותלו החיצוני שש אמות, ובין התא השלישי של צד החוץ שהיה גם כן כותלו החיצוני שש אמות, וזה שאמר ושש אמות מפה, (כי א"א לפרש על חלל התא שהיה שש אמות שזה כבר נאמר (בפסוק ו') ולכן אמר והתא בלשון יחיד כי זה לא היה לכל התאים רק לתא החיצון, אבל שני כותלים המפסיקים בין תא לתא לא היו רק חמש אמות כמו שאמר (בפסוק ו') ובין התאים חמש אמות.

[מ, יג]
וימד את השער -
הנה שלושה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער (כמו שאמר למעלה שנקרא תא מלשון ביאה שעשוי לביאת השער), ולכן מדד עתה את השער מגג התא לגגו רצה לומר לגג השער, והיה רחבו עשרים וחמש אמות, כי רוחב השער ממערב למזרח היה שלוש עשרה אמות (כנ"ל
פסוק י"א) וגבול לפני התא אמה אחת שאמה זאת הייתה לחוץ מן השער כי היה שייך אל התא (כנ"ל פסוק הקודם) ולא היה רק עד גובה התא, ושש אמות חלל התא, וחמש אמות רוחב כותל המזרחי של התא סך הכל כ"ה אמות, פתח כנגד פתח רצה לומר שכל הפתחים של התאים היו זה כנגד זה שהיו פתחים בין תא לתא, ובתא הדרומי של תאים הצפונים היה פתח פתוח אל השער ובתא הצפוני היה פתח פתוח אל החוץ, עד שהיה יכול ליכנס אל התאים מכל צד, וכן היה בתאים הדרומים פתחים בשתי הצדדים ופתחים בין תא לתא, ובזה היו פתחי התאים הדרומים מכוונים נגד פתחי התאים הצפונים ששניהם היו פתוחים לצד השער זה כנגד זה, וכ"ז נכלל במה שאמר: פתח נגד פתח.

[מ, יד]
ויעש את אילים שישים אמה -
הנה התאים נמשכו בכותל מצד השער ארבעים אמה מכל צד, (כמו שיתבאר בפסוק שאחר זה) ואחרי כן היה הכותל פנוי, ועשה שם אילים שנמשכו ממקום כלות התאים עד שישים אמה והם עמדו בשוה עם התאים והיה בינם ובין כותל החצר י"ב אמה והיה זה לנוי אל הבית, וגם יש לומר פה שעשה אלים שישים וכל אחד החזיק אמה, ובזה היו דומים לאילי פתח האולם ופתחי התאים שהיו גם כן אמה (כמו שאמר (בפסוק י'): ומדה אחת לאילים מפה ומפה), ופירש ויעש אילים שישים של אמה, ויש לומר שהיה הפסק בין איל לאיל גם כן אמה, ולפי זה החזיקו ברוחב הכותל קי"ט אמות ומן פתח שער חצר החיצונה עד הכותל הצפוני וכן הדרומי היה קי"ח אמה, שהם מ"ה אמה שנגד חלל החצר הפנימי, י"ג אמה נגד עובי הכותל של הפנימי, ומאה אמה שחלל חצר החיצונה עודף על חצר הפנימי, והאילים מתחילים ממקום כלות התאים, שהיו ארבעים אמה מן השער נמצא שהאיל האחרון עמד נגד התחלת עובי כותל הצפוני והדרומי של החצר החיצונה, והיה במקום הסורג שהיה בבית שני כנ"ל (פסוק ו'), שלכן העמידו אילים נגד כל משך הכותל עד עובי החומה ואחר שהאילים האלה לא היו רק בצד מזרח לבד שינה הלשון ואמר: ויעש אילים, שאם היה אומר סתם שהיו אילים שישים היה משמע שהיה כן גם בצד צפון ודרום שהיו דומים בכל דבר אל המזרח רק האילים לבד לא היו בצפון ודרום.

ואל איל החצר השער סביב סביב –
הנה ציר השער היה קבוע בין שני ספי השער שכבר בארנו (פסוק ו') שהיה להשער שני ספים כל אחד רחב שש אמות ואמה אחת היה ביניהם ששם היה ציר השער, ולא ידענו להיכן היה השער נפתח אם לצד חוץ או לצד פנים, באר פה שהיה נפתח אל צד החצר לצד פנים, שהיה סובב על צירו אל איל החצר, שהאיל של החצר היה קבוע בפתח האולם ששם עמדו בצד פנים איל מצד זה ואיל מצד זה כנוס אמה בחלל האולם (כנ"ל פסוק ט') וכשנפתח השער היה מגיע עד אמה שלפני האיל האחד של החצר, כי רוחב השער היה עשר אמות וכשנפתח היה מחזיק שש אמות של סף הפנימי של השער וארבע אמות בחלל האולם, ולא נשאר עד איל האולם רק ריוח אמה, כי משך האולם לפנים לא היה רק שש אמות (כנ"ל פסוק ח') והודיע זה כדי שלא נטעה שנפתח לצד חוץ, וא"כ הגיע עד חצי הפתח של התא, כי התא היה פתוח באמצע אל צד השער, ומאמצעית הפתח עד גבול התא שלוש אמות, וגבול התא אמה, ושש אמות רוחב הסף החיצון של השער, סה"כ עשר אמות, וזה לא יתכן לסתום חצי הפתח והחלון של התא, לכן הודיע שהיה השער סובב אל איל החצר שהוא האולם ששם מקומו הנכון.

[מ, טו]
ועל פני השער האיתון וכו' חמישים אמה -
כבר התבאר (בפסוק י"ג) ששלשה התאים שבכל צד הם שייכים אל השער, ולכן אמר שם שמדד את השער מגג התא לגגו של השער והיה רחבו עשרים וחמש אמות, שזה שייך לרוחב כניסת השער שהשער עם רוחב התא ממערב למזרח קרוי רוחב והיה כ"ה אמה, ועתה מדד מן השער לאורך התאים שזה ארך פני השער (רצה לומר השייך אל השער) והיו חמישים אמה, שרוחב השער מדרום לצפון עשר אמות ומן השער עד כלות ההתאים ארבעים אמות.
כיצד?
שני קירות החיצונים של התאים שבצד השער ושבצד החוץ כנגדו היה כל אחד שש אמות (כי היו חמש אמות עם אמה של גבול לפני התאות (כמו שאמר בפי"ב) ושני קירות המפסיקות בין שלושה התאים כל אחד חמש אמות (כמו שאמר בפסוק ז') ושלשה חללי התאים כל אחד ו' אמות (כמו שאמר בפ' הנ"ל) ס"ה ארבעים אמה, ועם רוחב השער הם חמישים אמה, ולפי זה מדד תחלה בצד הדרומי של השער מראש השער, עד כלות התא הדרומי רוחב כ"ה אמות ממערב למזרח, ומשם חזר למדוד מדרום לצפון עד כלות אורך התאים והיו חמישים אמה, וכן כשמדד בצד הצפוני של השער עד כלות התא הצפוני רוחב כ"ה, חזר למדוד משם באורך מצפון לדרום עד כלות התאים הדרומים והיו גם כן חמישים אמה, וזה שאמר בכל הענין שהיה כל שער ארכו חמישים אמה ורחבו עשרים וחמש (כמו שאמר בפסוק כל אחד כ"ה כ"ט ל"ג ל"ו), ולכן קראו בשם שער האיתון, שכן נקרא עם התאים שאצלו (ששם תא מלשון אתא וביאה), רצה לומר מקום שאתים ובאים בשער היינו הצד הפונה לחוץ ששם נכנסים אל השער, כי התאים היו מבחוץ, ומה שאמר על לפני השער הפנימי רצה לומר שפני השער האיתון מבחוץ היה מקביל נגד מה שהיה לפני השער בפנים, כי יתבאר (בפסוק י"ז) שאצל האולם שבפנים היה רצפה אל כתף השער ועל הרצפה היו שלשים לשכות, ובפסוק י"ח באר שהרצפה הייתה אל כתף השערים לעומת אורך השערים, ומכאן ידענו שאורך השערים נמשך בחוץ עד כלות התאים שהם מ' אמה מן השער, מבואר שלעומת אורך השערים עמדה הרצפה והלשכות שעליה בפנים, ובמקום שכלו התאים מבחוץ כלתה הרצפה שנגדם מבפנים, והיה משך הרצפה ל"ד אמה (כמו שיתבאר בפסוק י"ח) שהוא מ' אמה מן השער, וזה שאמר פה שמה שהיה על פני שער האיתון מבחוץ, היה מקביל על לפני אולם השער הפנימי, רצה לומר נגד מה שהיו בפנים לפני אולם השער שעמדו גם כן בניינים מקבילים בפנים נגד התאים שבחוץ והיו חמישים אמה שהם ל"ד אמה של משך הרצפה שש אמות של עובי כותל האולם ועשר אמות של רוחב השער, ויען שהרצפה עמדה לפני האולם בצד פנים אמר לפני אולם השער הפנימי, (וגם שבא להוציא האולם החיצון רצה לומר אולם של החצר הפנימי שהוא היה מבחוץ (כמו שיתבאר בפסוק ל"א), ששם לא היה רצפה לפניו), ובא אגב ללמדנו שגם בצד הפנימי נמשכה הרצפה עד כלות התאים שהם חמישים אמה מהתחלת רוחב חלל השער, ואחר נ' אמה מהתחלת רוחב חלל השער כלו בנין התאים מבחוץ ובנין הרצפה והלשכות שעליו כנגדם בפנים.

[מ, טז]
וחלונות אטומות -
שהיו חלונות עשויים להביא את האור והיו אטומות בזכוכית, אל התאים רצה לומר בכותל מזרחי של התאים להביא האור מצד חוץ אל התאים, ואל אליהמה רצה לומר בצד הפתחים ששם היו עומדים ב' אילים, וכבר בארתי (בפס' י"ג) שהתאים היה להם פתח משני צדדיהם זה כנגד זה, עד שהיו פתחים מתא לתא, וכן בתא שכנגד השער היה לו פתח אל השער שעמדו בו שני אילים וכן בתא החיצון שלצד חוץ היה לו גם כן פתח אל החוץ ועמדו בו שני אילים (כמו שאמר בפסוק י') הודיע פה שבשני הצדדים של החוץ היו חלונות לחוץ,
א) אל אליהמה היינו בפתח של צד חוץ בתא השלישי, שעמדו בו אילים, וכן לפנימה לשער, רצה לומר בתא הראשון שעמד אצל ופתחו באילים אל צד השער שמשם נכנס לפנים אל השער היה בו גם כן חלונות, עד שהיו החלונות סביב סביב מג' רוחות של התאים, מזרח דרום וצפון, וכן לאלמות וכן היו חלונות אל האולם של השער והיו פתוחים אל החצר (והיו אלה החלונות באמה שאצל איל הפתח פתוחים אל הרצפה שבצדו, כי אם היו למטה מזה יסתמו על ידי השער שהיה פתוח על האמה הזאת כמו שאמר למעלה (פסוק י"ד) במה שאמר ואל איל החצר השער סביב סביב) וכן היו חלונות סביב לפנימה בחומה של החצר היו חלונות פתוחים לפנים אל החצר בכל כותל החצר למעלה מן התאים להביא את האור אל החצר, ואל איל ותמרים לכל איל ואיל (בין לאילי החצר בין לאילי התאים), וששים האילים שעמדו אחרי התאים בצד מזרח היו על גביהם כצורת דקל תמר לנוי.

[מ, יז]
ויביאני אל החצר החיצונה -
כי עד עתה עמד בתוך השער וחוצה לו לצד החוץ, עתה הביא אותו אל החצר של עזרת נשים לפנים, והנה לשכות ראה שבצד כותל האולם יש לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב, ראה שאצל כותל החצר מבפנים יש מרצפת אבנים שגבוה מיתר קרקע החצר, וראה כי יש שלשים לשכות אל הרצפה שעל הרצפה עומדים לשכות והיו שלשים במספרם, ולא באר כמה לשכות היו בכל צד, ואי אפשר לומר שהיו שלשים מכל צד שכבר בארנו (בפט"ו) שמשך הלשכות בכל צד היו רק ל"ד אמה, ואיך יעמדו שם ל' לשכות וכותליהם, וממה שאמר: ורצפה עשוי סביב סביב מבואר שראה אז גם הרצפה שבצד צפון ושבצד דרום, שכן מורה מלת סביב, ולפי זה מבואר שבין כולם היו שלשים לשכות, עשרה בצד מזרח חמישה מצד זה של השער חמישה מצד זה, וכן בצד צפון ודרום, עשרה בכל אחד, ס"ה שלושים, והנה לקמן (סי' מ"ב פסוק ו') יתבאר שהלשכות היו משולשות, תחתיים ושניים ושלישים, כי כן היו הלשכות שעל הרצפה שנגד קיר ההיכל כמו שית' שם בראיות, א"כ כשנחשוב גם הלשכות שבגובה היו ל' במזרח ול' בצפון ול' בדרום וכשנחשוב רק הלשכות התחתונות, היו ל' בצירוף כל הג' רוחות, וע"ז אמר סתם ל' לשכות לכלול שני החשבונות.

[מ, יח]
והרצפה אל כתף השערים -
הרצפה הייתה סמוכה אל כתף השערים שמזה ומזה רצה לומר אצל כותל האולם שהיה עביה שש אמות וארכה גם כן שש (כנ"ל פסוק ז' ח') התחילה הרצפה ונמשכה שש אמות לפנים החצר למערב (ומשמע שרק הרצפה היה רחבה שש אמות כרוחב כתף השער, אבל הלשכות שעליה היו רחבם רק ד' אמות ושתי אמות הייתה הרצפה פנויה לפני הלשכות, ובזה יצוייר חלון בכותל האולם שאצל הרצפה, שהיה באותה אמה שלפני איל האולם, שכנגדו לא סתמו הלשכון עדיין, וכמו שאמר בפ' ט"ז במה שאמר וכן לאלמות), ואורך הרצפה הייתה לעמת ארך השערים, שכבר התבאר (בפסוק ט"ו) שהמשך שבצד החיצון ממקום התחלת השער עד סוף התאים מדרום לצפון נקרא בשם אורך השערים, ולנגד השטח הזה עמדה הרצפה בפנים, עד שאורך הרצפה היה ל"ד אמות, כי ארבעים אמה ממקום התחלת השער כלו התאים (כנ"ל פט"ו) ולנגד זה בפנים היה כותל האולם עוביה שש ול"ד אמות של הרצפה נמצא היה אורך הרצפה בפנים מכוון לעומת אורך השער בחוץ, וכלו במקום אחד זה בפנים וזה בחוץ, (ועיין מה שאמר בפסוק ט"ו).

הרצפה התחתונה –
רצה לומר מפני שיתבאר (בסי' מ"ב בפסוק ג') שגם בקיר אשר לחצר החיצונה נגד האולם וההיכל, היה גם כן רצפה ולשכות כמו שהיה בקירות החצר החיצונה שנגד עזרת ישראל, והרצפה שהיה שם בצד דרום ובצד צפון נקראת הרצפה העליונה (כי המקדש עמד בהר, ולמערבו עמד בראש ההר ולמזרחו עמד במורד ההר) ולבל נטעה כמו שכולל בדבריו פה הרצפה שעמדה סביב סביב החצר שנגד עז"י במזרח וצפון ודרום, כן נכנס בחשבון זה הרצפה העליונה שהיתה בקיר הצפוני והדרומי שנגד האולם וההיכל, לכן באר שמדבר פה מן הרצפה התחתונה כי הרצפה העליונה לא הייתה אל כתף השערים כי לא היו שם שערים וגם לא לאורך השערים כי לא בא שם חשבון זה כלל. ואינו מדבר פה רק מן הרצפה התחתונה של החצר שבצד מזרח כמו שאמר (בס' מ"ג פ"ט) ומתחת הלשכות, הרי ששם נקרא תחת ותחתון על שהיה בתחתית ההר עי"ש.

[מ, יט]
וימד רחב -
עתה בא למדוד רוחב החלל של עזרת נשים ממזרח למערב, וכ"ז שעמד לפני הלשכות לא היה יכול למדוד כי בצד הפנימי של חצר החיצונה עמדו שם הלשכות ובצד החיצון של חצר הפנימי עמדו שם התאים, ששניהם נמשכו עד ארבעים אמה מן השער, וכל משך זה נקרא בשם, לפני השער, (כמו שאמר (בפסוק ט"ו) ועל פני השער האיתון, על לפני אולם השער), וכשבא אחר משך ארבעים אמה ששם כלו הלשכות מצד זה והתאים מצד זה מדד מקיר הפנימי, של חצר החיצונה אל קיר החיצון של חצר הפנימי, וזה שאמר: וימד רחב מלפני השער התחתונה, (התחתונה היא חצר החיצונה שהיא בתחתחית ההר נגד חצר הפנימית שעלו אליו במעלות), והמדידה היה מלפני השער, היינו אחר ארבעים אמה במקום שכלו הלשכות שעמוד לפני שער התחתונה משם מדד אל לפני החצר הפנימי היינו במקום שכלו התאים שבחצר הפנימי מבחוץ ששם הקיר פנוי משני הצדדים, והיה מקיר לקיר מאה אמה, הקדים והצפון, שאחר שמדד כן בצד מזרח הלך ומדד בצד צפון שאצלו גם כן מקיר לקיר ומצא כן, (וע' בפסוק כ"ג).

[מ, כ]
והשער אשר פניו דרך הצפון -
אחר שכבר עמד בצד הצפוני ומדד מקיר לקיר כנ"ל, הלך שם עד השער הצפוני של חצר החיצונה ומדד ארכו ורחבו.

[מ, כא]
ותאיו -
וכן מדד מידת התאים שהיו שלושה מכל צד. וכן איליו שהם האילים שבפתחי התאים (כנ"ל פסוק י'). ואלמיו הוא אולים השער, הכל היה כמדת השער הראשון, והיה חמישים אמה ארכו חלל השער עד סוף התאים מדרום לצפון (כנ"ל פסוק ט"ו), וחמש ועשרים רחבו מן התא במזרח עד סוף משך השער אצל האולם ממזרח למערב (כנ"ל פי"ג).

[מ, כב]
וחלונו -
(כנ"ל פסוק ט"ז) ואילמו הם אילי האולם (כנ"ל פסוק ט'), ותמריו שהיו על האילים (כנ"ל פסוק ט"ז), הכל היה כמדת השער אשר פניו דרך הקדים. ובמעלות שבע יעלו לשער הזה שהיו בגובה ההר, ואילמו לפניהם שלפני המעלות עמדו שני אילים אחד מפה ואחד מפה לנוי, וכן מבואר לקמן (פסוק כ"ו) בפירוש שקאי על שני האילים והתמורים שעליהם שהיו לפני המעלות, והנה לא הזכיר מנין המעלות ולא את אילי המעלות בשער המזרחי כי שם נכנס תיכף למדוד סף השער ולא פנה עדיין אל מנין המעלות ומה שאצלם, ובבואו לשער הצפון והדרום שם לבו גם לזאת, וידענו ממילא שה"ה שכן היה בשער המזרח אחר שהיו דומים בכל ענייניהם.

[מ, כג]
ושער לחצר הפנימי נגד השער -
עתה נשא עיניו אל החצר הפנימי וראה כי מכוון נגד שער החצר החיצון עומד כנגדו שער החצר הפנימי, זה כנגד זה לצפון ולקדים, שאחר שהשקיף כן בצד צפון חזר שנית אל צד המזרח וראה ששם יש גם כן שער לפנימי נגד השער של החיצונה, וימד משער אל שער מאה אמה, כי תחלה לא מדד משער אל שער רק מקיר אל קיר ארבעים אמה רחוק מן השער (כנ"ל פסוק י"ט) ועתה מדד שנית משער אל שער, והיו גם כן מאה אמה, ובזה ידע שהשערים מכוונים זה כנגד זה, שאם לא היו מכוונים היו קו המדה יותר ממאה אמה כפי נטיית שער אחד משער שכנגדו.
והטעם שלא השקיף על זה תיכף בהיותו במזרח, ששם ראה ששער של החצר החיצונה עמד באמצע, וה"ה שער הפנימי, אבל בצד צפון, לא יכול לדעת זאת, אם מצד השער הפנימי שהגם שבפנים היה באמצע החלל, בחוץ לא היה באמצע כי בצד מזרח היה קיר החצר הפנימי עודף על האמצע של החלל, שבצד מערב לא היה לו קיר ביחוד, ואם מצד החצר החיצונה שלא יכול עתה לראות הכותל עד סוף המערב, עד שהגיע לשם מן ההיכל (כמו שיתבאר בסי' מ"ב), ולא ידע אם השער באמצע, ולכן מדד משער לשער וכשמצא שהוא מאה אמה ידע שהשערים מכוונים בצפון כמו בצד קדים וזה שאמר: לצפון ולקדים.

[מ, כד]
ויוליכני דרך הדרום -
עתה הלך בחצר החיצונה מן המזרח אל הדרום, וראה שגם שם יש שער, ומדד אליו ואילמיו ולא זכר שמדד התאים, שנכלל במה שאמר שהיו חמישים אורך ורוחב חמש ועשרים, שמזה ידעינן שרוחב התאים וארכם כמדת התאים הראשונים, כי מדה זו היא ע"י התאים (כנ"ל פסוק כא).

[מ, כו]
ומעלות שבעה עלותיו -
העליה לשם היא ע"י שבעה מעלות, ואלימיו לפניהם אילים של המעלות היו לפניו, והיה אל אילי המעלות תמורים לנוי.

[מ, כז]
ושער -
ראה שגם בצד הדרומי יש שער לחצר הפנימי נגד שער החיצונה. וימד משער אל שער בכאן מדד תיכף משער אל שער, וידע שמרחקו מאה אמה וגם ידע מזה שהשערים מכוונים, ולא הוצרך לשתי מדידות שבארתי (בפסוק י"ט ובפסוק כ"ג).

[מ, כח]
ויביאני אל חצר הפנימי -
נכנס בצד הדרום אל חצר הפנימי שהוא עזרת ישראל, וימד את השער הדרום כמדות האלה רצה לומר שגם שם היה רוחב פתח השער עשר אמות אורך השער י"ג אמות (כנ"ל פי"א) כי גם כותל עזרת ישראל היה רחבו י"ג אמה.

[מ, כט]
ותאו -
וגם שם היו תאים ואולם השער ואילים התאים והאולם חמישים אמה ארך מפורש למעלה פסוק כא.

[מ, ל]
ואלמות סביב סביב -
האולמות היו בפנים של עזרת ישראל והיה ארכם בכל צד חמש ועשרים אמה ורחבם חמש אמות, ופרש"י שהאולמות האלה היו נכנסים בעוביה של כותל, ומהלשון משמע שהיו משוכים לתוך החצר כיתר בניינים שנזכר בענין.

[מ, לא]
ואילמיו אל חצר החיצונה -
בזה נשתנה החצר הפנימי מן החצר החיצונה, שהאולם של החיצונה עמד בפנים של השער והאולם של חצר הפנימי עמד לחוץ, והיה לפני התאים, שאחר כלות י"ב אמה של רוחב התא וכותלו וגבול אמה שלו התחיל האולם ונסמך אל כותל התא המזרחי מבחוץ ונמשך שש אמות לחוץ, (ועי' בהערה), ותמרים אל איליו, שאל האילם של התאים והאולם ואל אילי המעלות היו תמורים, ושמונה אל השער הזה עלו בשמונה מעלות.

[מ, לב]
ויביאני אל החצר הפנימי -
כי כבר יצא מן החצר למדוד את התאים ואת אולם השער וחזר לשם דרך השער המזרחי, וימד את השער, בכאן מדד תחלה מבחוץ ואחרי כן נכנס לפנים ומדד שם, וע"כ אמר -

[מ, לה]
ויביאני אל שער הצפון -
ולא אמר ויביאני אל החצר הפנימי כי עתה לא יצא מן החצר הפנימי רק בא ממזרח לצפון בפנים ומדד תחלה מבפנים ואחרי כן יצא לחוץ.

[מ, לח]
ולשכה ופתחה באילים השערים -
הנה לקמן (סי' מ"בפסוק א') יתבאר כי עשרים אמה חוץ לקיר של החצר הפנימי נתקדשו בקדושת העזרה ולפי זה במשך שכנגד התאים (שהחזיקו י"ב אמה חוץ לקיר החצר) היו שמונה אמות חוץ לתאים קדושים עם תוך התאים, ואצל האולם שהיה חוץ מן התאים ונמשך מן הקיר י"ח אמות נשארו עוד שתי אמות חוץ לאולם שהיה קדש כקדושת עזרה, וכבר כתבנו (בפסוק כ"ב) שלפני מעלות השערים עמדו שני אלים א' מכל צד, והמעלות היו לפני האולם (כמו שאמר (בפסוק כ"ב) ואילמיו לפניהם), ומעלות שער החצר הפנימי היו שמונה (כמו שאמר בפסוק ל"ז), וידוע שרום מעלה חצי אמה ושלחה (היינו מקום הנחת הרגל) חצי אמה (כמו שאמר בפ"ב דמדות). וא"כ היה רוחב המקום של המעלות ד' אמות, נשאר בין האיל שבצד המעלה התחתונה ובין כותל האולם ג' אמות ששתי אמות מהם היו קדש, ולאותן שתי אמות נפתחה פתח הלשכה כדי שתהיה קדושה כקדושת עזרה כדין לשכות הפתוחות לקדש, ואי אפשר לומר שהלשכה עמדה נגד פתח האולם שזה א"א שסתמו פתח האולם בלשכה וע"כ שעמדה מהצד ופתחה היה פתוח פתוח באותן שתי אמות שבצד המעלות שהיו קדושים והיה אל המעלות בצד אחד של הפתח ואיל האולם בצד זה של הפתח, וזה שאמר ופתחה באילים השערים רצה לומר בין שני אילים שנמצאו בשערים, ונראה שלשכה זו עמדה בצד מזרח של האולם כי לצד מערבו היה הגדרת הגינה (שיתבאר עניינה בסמן מב פס' ז), שהיה אורכה חמישים ולא היה אפשר שתעמוד שם לשכה, רק בצד מזרחו של שער צפון היה פנוי, ושם עמדה הלשכה בצד האולם ופתחה נפתחה באותן שתי אמות המקודשים שבמזרח האולם לצד אילי השערוהיו עולים במעלות שהיו בפתח הלשכה אל מעלות האולם, ושם היו מדיחים את העולה.

[מ, לט]
ובאלם השער -
שארכו ממזרח למערב היה עשר אמות ורחבו מצפון לדרום שש, עמדו שתים שולחנות במזרחו ושתים במערבו לשחוט אליהם העלה, שהשחיטה צריכה להיות על ירך המזבח צפונה, והאולם היה מקודש בקדושת העזרה ודינו כצפון.

[מ, מ]
ואל הכתף -
רצה לומר בתא שהיה לפנים מן האולם. וחוץ לפתח השער, היינו חוץ לי"ג אמות של אורך השער עצמו, ששם היה התא שמשם עולים לפתח השער והוא מחוץ לפתח, עמדו גם כן בכל כתף היינו בכל צד שנים שלחנות, ומפני שפתח התא היה שם אל השער לא יכול להעמיד השלחנות רק בצדדי הפתח א' מצד זה של פתח התא וא' מצד השני, וכן אצל פתח התא השני לכן אמר אל הכתף רצה לומר בכתף פתח התא.

[מ, מא]
ארבעה שלחנות לכתף השער -
רצה לומר ובצדדי השער עצמו שהיה ארכו י"ג אמות, עמדו ארבעה שלחנות מצד זה וארבעה שלחנות מצד השני, ס"ה שמונה שלחנות, אליהם ישחטו מוסב גם על הפסוק הקודם, שבין על הד' שלחנות שבתא ובין על השמונה שלחנות שבפתח השער עצמו היו שוחטים נמצא היו שם ט"ז שולחנות לשחיטה, ארבעה באולם וארבעה בין התאים שבשני צדדי השער, ושמונה בפתח השער.

[מ, מב]
וארבעה שלחנות לעולה -
בדרך שעולה מן פתח השער אל החצר הפנימי עמדו עוד ארבעה שולחנות שעליהם יניחו הסכינים והמזרקות שמקבלים הם את הדם.

[מ, מג]
והשפתים טפח אחד -
פירש אונקלאות של ברזל קבועים ויוצאים טפח מאחורי עמודים נמוכים לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים (כמו שאמר בפ"ה דפסחים ובפ"ג דמדות), והם היו מוכנים בית סביב סביב, קבועים בעמודים שעמדו סביב השלחנות כי ביניהם היו שלחנות (כדתנן פ"ג דמדות שלחנות של שיש בין העמודים, שהשיש מקרר ושומר הבשר שלא יסריח), וזה שאמר: ואל השלחנות (שהיו שם) היו נותנים בשר הקרבן, והם שלחנות אחרים חוץ מהנזכר למעלה.

[מ, מד]
ומחוצה לשער הפנימי -
רצה לומר בפנים העזרה מצד השער ולחוץ מצד הפונה למזרח היו לשכות משוררים, ולבל נטעה שמה שאמר מחוצה לשער היינו חוץ ממש, דהיינו בחצר החיצונה, מבאר שהיו בחצר הפנימי, והיו אל כתף שער הצפון בצד המזרחי של שער הצפון עמדו ממערב ולמזרח, אחוריהם אל קיר הצפון של החצר, ופניהם דהיינו פתחיהם היו לדרום, והנה נגד השער הצפוני וכן בצד השער לצד מערב עמדו השלחנות שנזכר בפסוק מ"ב, והשפתים עם השלחנות השייכים להם שהיו להפשיט ולהניח בשר הקרבן שנזכרו בפסוק הקודם, ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, וכבר התבאר למעלה (בהערה לפסוק ל' ל"א) שבקירות חצר הפנימי מבפנים עמדו אולמות שהיו ארכם כ"ה אמה ורחבם חמש, בכל צד, ושם הוכחתי שהאולמות היו רחוקים מן השער בכל צד ט"ו אמות, ובודאי הלשכות האלה עמדו באותן ט"ו אמה שהיו פנויים ולא היה שם אולמות, ועמדו אצל האולמות עד השער, והמזבח היה ל"ב אמה על ל"ב אמה מכוון באמצע העזרה והיה המזבח מכוון נגד השער י' אמה וחוצה לו מכל צד י"א אמה ובאותו משך עמדו הלשכות בצד המזרחי של שער הצפון ופתחם לדרום נגד המזבח, אמנם כנגדו בשער הדרום עמד הכבש שהיה בדרום המזבח במשך שלשים אמה והגיע עד ד' אמות מן הכותל (כנ"ל בהערה שם) ולא היה אפשר להעמיד שם לשכות, והעמידו לשכה אחת בכתף של שער הקדים באותן ט"ו אמות שבין השער ובין האולמות, והיה אחורי הלשכה לדרום, ופניו דהיינו פתחה היה לצד צפון (ולא באר אם היה קרוב אל קיר המזרחי, או רחוק ממנה וקרוב אל המזבח, וית' פ' מ"ו).

[מ, מה]
וידבר אלי -
הנה בסי' מ"ד באר שלעתיד לא יכשרו לעבודה רק הכהנים בני צדוק שלא תעו מעל ה', אבל יתר הכהנים שתעו בע"ז לא יהיו עובדים על המזבח רק יהיו שומרי משמרת הבית, ופה הראה ה' להנביא שכהנים אלה שיופסלו לעבודה ויהיו שומרי משמרת הבית, להם יהיה הלשכה אשר פניה דרך הדרום שהיא לשכת שרים, ומשמע שיהיו משוררים במקדש, וזה קשה מאד, דהא הכהנים מוזהרים שלא יעשו עבודת הלוים, ולדעת הראב"ד (סוף פ"ג מהל' כלי המקדש) הוא במיתה, ולדעת הרמב"ם שם עכ"פ הוא באזהרה? אמנם יש לומר דזה רק בכהן המוכשר לעבודה אבל אחר שכהנים אלה ידחו מדין כוהנים יהיה ענינם כלוים דהא עכ"פ הם מבני לוי.

וכן ראיתי למהר"י עייאיש בס' לחם יהודה שכתב על מה שאמר הרמב"ם (פ"ה מה' כה"מ דין ט"ו):

וכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה ואינו נכנס לעזרה לעבוד אלא בשעה שהלוים אומרים שירה, דקמ"ל דאעל גבי שהוא גדול אינו עובד מתחלה עבודה בין כוהן בין לוי עד שיתחיל לומר שירה עם הלוים בתורת סניף, ואעל גבי דכהן לאו בר עבודת שירה הוא דכהן בעבודת לוי הוא באזהרה, היינו אחר שנתעסק כבר בעבודתו הראויה לו דאז אינו יכול להעתיק עצמו לעבודה של זולתו, אבל בתחלה רשאי לעבוד מלאכת השיר דכהנים נמי היו לוים ושבט לוי אקרי, עכ"ד.
ואם לא נקבל סברתו זאת, יש לומר שיהיו משוררים בכלי, שלזה הוכשרו גם ישראל מיוחסין (כמו שאמר הרמב"ם שם פ"ג ה"ג) והנה בפ"ב דמדות אמר ראב"י מעלה הייתה וגבוהה אמה והדוכן נתון עליה, ובה שלוש מעלות של חצי חצי אמה, נמצא עזרת הכהנים גבוה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה, ומבואר שם שהדוכן היה עומד בסוף עזרת ישראל, שהיה י"א אמה מן המזרח, לאורך העזרה מצפון לדרום, וזה היה בבית שני שבו לא היה משער המזרחי עד האולם רק ע"ו אמה ובאמצע היה המזבח ל"ב אמה, נשאר מן המזבח למזרח כ"ב אמה, ונתחלקו י"א אמה לדריסת רגלי הכהנים וי"א אמה לעזרת ישראל, אבל בבית השלישי שיבנה במהרה בימינו שיהיה משער המזרחי עד האולם מאה אמה, ישאר מן המזבח עד הכותל המזרחי ל"ד אמה, (וכן מן המזבח אל האולם), א"כ הדוכן שיהיה בסוף עזרת ישראל, יהיה רחוק מן הדוכן אל המזבח י"ז אמה, שעליו עמדו הלוים המשוררים על ג' מעלות בכל האורך שמדרום לצפון, ופניהם היה למערב נגד המזבח, ובזה תמצא חדת הלשכה הזאת שעמדה אצל הקיר השער הצפוני ונמשכה לצד מזרח ט"ו אמה עד האולמות, נמצא כלתה סמוך שתי אמות אל הדוכן.

ומבואר בערכין (פ"ב משנה ו') ראב"י אומר:

אין עולים למנין ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדים וראשיהם מבין רגלי הלוים,
ולפרש"י:

קאי על הלוים הקטנים שהיו מסייעים בשיר,
ולהרמב"ם בפי' המשנה:

קאי על המנגנים בכלי שיר, שלא היו עומדים על הדוכן, ולכן הכהנים שומר משמרת הבית שיהיו פסולים לעבודה, ולא עמדו גם כן על הדוכן עם הלוים לשורר, יעמדו בלשכת שרים על הארץ סמוך אל הדוכן לשורר בפה או בכלי שיר, ופניהם לצד דרום שהוא גם כן נגד המזבח, ומצד שבכ"ז היו כהנים, עמדה לשכה שלהם בעזרת כהנים, ועי' במ"ל פ"ו מה' ביאת המקדש ה"א וסוף פ"ט ואכמ"ל בזה.
[מ, מו]
והלשכה אשר פניה דרך הצפון -
הייתה לכהנים מבני צדוק שהם יעסקו בעבודה לכן עמדה לשכה שלהם בצד דרום ששם היה הכבש שעולים בו למזבח לעבוד עבודה, וכבר בארתי שהיתה נגד ט"ו אמה של צד השער המזרחי מדרום השער שאין שם אולמות, ובכל זה נראה שהיתה קרובה אל המזבח בעזרת כהנים, וע"כ לא היה שם מקום רק ללשכה אחת.

[מ, מז]
וימד את החצר -
החצר הפנימי שהיא עזרת ישראל הייתה בחללה מאה על מאה מרובעת, והמזבח לפני הבית היינו לפני אולם ההיכל.

ופשטות הלשון מורה כדברי ר' יהודה שאמר שהמזבח ממוצע באמצע העזרה עשר אמות כנגד פתחו של היכל י"א אמה לצפון וי"א אמה לדרום נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו. ולמאן דאמר שהיו בצפון או בדרום הלשון לאו דווקא.
ומ"מ נראה דלכוליי עלמא היה באמצע בין מזרח למערב, כמו שהיה בבית שני ששם היה רוחב העזרה רק ע"ו אמה, ועמד המזבח באמצע והיה כ"ב אמה ממנו למזרח וכ"ב אמה בין האולם ולמזבח ובבנין זה יהיה ל"ד אמה מן המזבח לאולם ול"ד אמה ממנו ולמזרח, י"ז אמה עזרת כוהנים וי"ז אמה עזרת ישראל (כנ"ל פסוק מ"ה), והגם שחסר בבית זה דריסת רגלי ישראל וכהנים לארכם ששם היו קל"ה אמה, לעומת זה היה ברחבם עודף שש אמה במשך מאה לכל אחד ויהיה המקום מרווח יותר ממה שהיה בבית שני, דוק ותשכח (=תמצא).

[מ, מח]
ויביאני אל אולם הבית -
אולם ההיכל, וימד אל אולם היינו ספי השער היו חמש אמות כי עובי כותל האולם היה חמש אמות, ורוחב השער שלוש אמות מפה, השער נקרא הדלת הסותם את פתח השער, אבל באולם שלא היה שם שער, ופתחו היה רחב ארבע עשרה אמות, שלעומת שבבית שני היה האולם פרוץ במלואו (כמו שאמר התוס' פרק כל הצלמים במה שאמר שלא יעשה אכסדרה תבנית אולם) ובכאן היה סתום ג' אמות מכל צד, קורא לג' אמות אלה בשם שער שע"י ג' אמות אלה נקרא בשם שער.

[מ, מט]
אורך האולם -
מצפון לדרום עשרים אמה כרוחב ההיכל, ורוחב ממזרח למערב עשתי עשרה אמה, ובמעלות אשר יעלו אליו רצה לומר במעלות שיעלו שם היו איליו, שאילים עמדו לפני המעלות א' מפה וא' מפה כמו שבארנו למעלה (פסוק כ"ז) שהיו אילים לפני המעלות (ובבית שני היו שם שתים עשרה מעלות כמבואר במס' מדות), ועמודים אל האילים ונוסף אל האילים עמדו עמודים (שהם היו עבים כי האילים לא היו רק אמה על אמה) בצדי האילם א' מפה וא' מפה כנגד שני העמודים יכין ובועז שעשה שלמה במקדש ראשון.