[מד, א]
וישב אתי -
המלאך השיבו מן החצר הפנימי שהיה שם אל דרך שער החצר החיצונה הפונה קדים, הוא שער המזרחי שנכנס בו בראשונה, ומצאו עתה שהוא סגור ולא יכול לצאת ממנו.

[מד, ב]
ויאמר אלי ה' -
הודיע לו שמעתה יהיה השער הזה סגור ולא יפתח לעולם, כי גם שער מזרח של החצר הפנימית יהיה סגור בחול, ויפתח בשבת ויו"ט, אבל שער המזרחי של חצר החיצונה לא יפתח בשום זמן, ואיש לא יבא בו אפילו עד חלל השער בין דרך התאים שמצד חוץ בין דרך האולם שמצד פנים, והטעם כי ה' אלהי ישראל בא בו לכן יהיה סגור, וזה בא להורות שהשכינה לא תצא עוד משם לעולם, ואחר שבא ונכנס למקדש דרך השער הזה נסגר השער שלא יצא משם עוד חוץ למקדש כי ישכון שם לעולם.

[מד, ג]
את הנשיא -
לבא הנשיא שהוא המלך המשיח מצד נשיאותו למעלה ראש, הוא ישב בו לאכל לחם לפני ה', כשיאכל זבחי שלמים ישב מאסקופת השער ולפנים, ובכ"ז יהיה השער סגור, רק יבא דרך שער הצפוני או הדרומי, ויכנס מדרך אולם השער שהוא בפנים, יבוא אל תוך האולם ושם יאכל השלמים, ומשם יצא דרך העזרה לחוץ דרך השערים הפתוחים.

[מד, ד]
ויביאני -
אז חזר אל צד הצפון, וה' הביאו דרך שער הצפון שנית אל פני הבית לעזרת ישראל. וארא והנה מלא כבוד ה' את בית ה'. וזה הראהו לבל יחשוב שמה שנסגר שער המזרחי הוא מפני שהשכינה יצאה משם ולא תשוב עוד, לכן הראהו שנשאר הכבוד בפנים.

[מד, ה]
ויאמר אלי, שים לבך -
בסי' מ' אמר ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך כי שם הראהו צורת המקדש, וצריך תחלה לראות בעיניו, ועתה שהודיעהו החקים והתורות הקדים שישים לבו להבין, ואחרי כן תראה בעיניך בחוש שכן הוא, ואחרי כן באזניך שמע לקבל הדברים, ושמת לבך למבוא הבית הודיע לו שמה שהשער סגור יש בו עוד הוראה שיסגרו השער בל יניחו ליכנס לשם את הבלתי ראוים, כמו שאמר במשנה דתמיד שראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח, והראה לו שלעתיד יהיה השער סגור לפניהם לעולם, וזה שאמר: ושמת לבך מן מבוא הבית מזה תבין לכל מוצאי המקדש, מי שהיה צריך לצאת מן המקדש ושלא יבא שם לעולם, כמו שיבאר.

[מד, ו]
ואמרת אל בית ישראל -
אשר הם בית מרי, כה אמר ה' רב לכם רצה לומר שהוכיחם על מה שמניחים בני הנכר לעבוד עבודה, והלא כבר הוא חטא גדול מה שמניחים אותם ליכנס אל המקדש אף בלא עבודה, וכ"ש איך יוסיפו לחטא במה שמוסרים להם עבודה, וזה שאמר הלא רב לכם והוא גדול מכל תועבותיכם.

[מד, ז]
בהביאכם -
מה שאתם מביאים בני נכר ערלי לב שנתנכרו לאביהם שבשמים במה שהם ערלי לב לעבוד ע"ז, והם גם כן ערלי בשר בלתי מולים, (ולדעת חז"ל שמתו אחיו מחמת מילה) להיות במקדשי, הלא זה חטא גדול מה שיהיו במקדשי לחללו את ביתי, שאף שלא יעבדו עבודה ולא יחללו את הקרבנות הלא יחללו קדושת הבית בשיהיו בתוכו, וא"כ איך תוסיפו חטא על פשע בהקריבכם ע"י בני נכר אלהי, את לחמי חלב ודם שהם יקריבו קרבנות, ויפרו את בריתי, והם לא שבו עדיין בתשובה ועודן מפירים את בריתי, וזה תוסיפו אל כל תועבותיכם הרבים שלכם.

[מד, ח]
ולא שמרתם -
והלא עליכם המצוה לשמור את המקדש והקדש בל יגע בם ערל וטמא ולא לבד שאתם לא שמרתם משמרת קדשי, תוסיפו פשע ותשימון את בני הנכר לשומרי משמרת במקדשי, שהם יהיו השומרים, לכם, רצה לומר בעבורכם ובשליחותכם.

[מד, ט]
כה אמר ה', כל בן נכר -
רצה לומר שיהיה חילוק לעתיד לבוא בין בני נכר שנתנכרו מעשיו והוא מישראל, ובן אם יהיו מהלוים, ובין יהיו מהכהנים, שיהיה דיניהם משונים, שבן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי כלל, ולא יוכל אף ליכנס למקדש, וזה יהיה רק לבן נכר אשר בתוך בני ישראל, לאפוקי בן נכר של הלוים והכהנים יהיה להם דין אחר, והוא -

[מד, י]
כי אם הלוים אשר רחקו מעלי -
המה יבואו אל המקדש, ויהיה להם עונש אחר שבעונש זה ישאו עונם והוא כי -

[מד, יא]
יהיו במקדשי משרתים פקודות אל שערי הבית -
שהגם שיהיו במקדש לא יקרבו לשום שירות וכל שכן לעבודה, רק ישרתו את הפקודות הממונים אל שומרי הבית, ורצה לומר שהם בעצמם לא יהיו שוערים רק ישרתו את השוערים המופקדים לשמור את הבית, וכן המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם, ששחיטה כשרה בזרים, ובזה המה יעמדו לפניהם היינו לפני העם, לשרתם בדברים שהם צורך מביאי הקרבן, כמו שחיטה והפשט ונתוח וכיוצא שנעשים ע"י זרים.

[מד, יב]
יען אשר ישרתו אותם -
רצה לומר וזה עונש מדה כנגד מדה כמו ששרתו את העם לפני גלוליהם, וע"י נכשלו בית ישראל לעבוד ע"ז, לכן ישאו עונם, כפי חטאתם.

[מד, יג]
ולא יגשו -נ
וגם הכהנים שעבדו ע"ז לא יגשו לכהן לי ולעשות עבודת הכהונה, ובזה ונשאו כלימתם ותועבותיהם אשר עשו, ע"י הכלימה הזאת שיהיה בבית המקדש ולא יהיו ראוים לעבודה בזה ישאו תועבותיהם אשר עשו ויקבלו עונשם.

[מד, יד]
ונתתי אותם שמרי משמרת הבית -
הם ימצאו בעזרת הכהנים, ויהיו פסולים לעבודה ולא ישמרו משמרת המזבח רק משמרת הבית, להדיח הרצפה להכין הכלים וכדומה, וכבר באר למעלה (סי' מ' מ"ה) שהיה להם לשכה לעמוד שם על הארץ לנגן עם הלוים העומדים על הדוכן, וזה שאמר: ולכל אשר יעשה בו.

[מד, טו]
והכהנים הלוים -
אמנם הכהנים בני לוי אשר הם בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי ולא עבדו ע"ז, המה יקרבו אלי לשרתני בכל ענייני הכהונה, ולהקריב חלבי האימורים לזרוק הדמים.

[מד, טז]
המה -
וגם המה יבואו אל מקדשי ויקרבו אל שולחן ה' לאכול בקדשים, כי מי שאינו עובד אינו אוכל בקדשים חוץ מבעל מום והם ישמרו את משמרתי לא משמרת הבית כהראשונים.

[מד, יז-יח]
והיה בבואם, בגדי פשתים ילבשו -
שיהיו בגדיהם כולם מבד, בין הכתונת שעל זה אמר: בגדי פשתים ילבשו, בין המגבעות פארי פשתים יהיו, בין המכנסים וגם האבנט לא ימצא בו צמר המחמם ומזיע את הגוף ועל זה אמר: ולא יחגרו ביזע והנה לפי מה דקיימא לן לומר להלכה שהאבנט של כוהן הדיוט היה של כלאים והיה משונה מן האבנט של כוהן גדול, ביוה"כ שהיה של בוץ, הודיעו שלעתיד יתעלו הכהנים בני צדוק להיות להם בקצת דברים חשיבות של הכהן גדול, כי יהיו כממוצעים בין מדרגת הכהן גדול, ובין מדרגת הכהן הדיוט, עד שבגדיהם יהיו של בוץ כבגדי כוהן גדול, בעת שנכנס לפני ולפנים, ולמ"ד שהאבנט של כוהן הדיוט היה של בוץ, משמיענו בהפך שאף שבמקצת דברים יעלו למדרגת הכהן גדול, (כמו שאמר בפסוק כ' כ"ב) זה דווקא להחמיר על עצמם בדבר, כמו תספורת בן אלעשה, ולקחת בתולה, לא לשנות את מצוות הבגדים מבוץ לכלאים.

[מד, יט]
ובצאתם -
בעת שיצאו מן החצר הפנימי אל החצר החיצונה, היינו אל לשכות העשרים שהיו בחצר החיצונה והיו מקודשות בקדושת עזרה, ומשם יצאו אל החצר החיצונה המיוחדת אל העם, היינו חוץ מלשכות העשרים למקום שלא נתקדש ושם עומדים העם. אז יפשטו את בגדיהם והניחו אותם בלשכת הקדש היינו בלשכת העשרים, ושם ילבשו בגדיהם אחרים וכמו שאמר למעלה (מ"ב י"ד) ושם יניחו בגדיהם, וחזר הדבר עתה, לפרש שזה מפני חשיבותם שיעלו למדרגת הכהן גדול, אשר פשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם, רק הם יבדלו במה שא"צ גניזה רק ילבשום אח"כ שנית, וגם בכהן גדול, יש פלוגתא אם כשרים ליוה"כ אחר, ומפרש שמה שלא יוכלו לצאת אל העם עם בגדי הקדש, הוא כדי שלא יקדשו את העם בבגדיהם כי תתרבה קדושתם עד שלא יוכלו להתקרב בבגדים אל העם.

[מד, כ]
וראשם -
גם בזה ינהגו סלסול בעצמם להתדמות אל הכהן גדול, שהיה מספר ראשו של זה בצד עקרו של זה, שזה נקרא בשם כסם כמו שפי' חז"ל בפ"ד דסנהדרין, וזה שאמר הגם שפרע לא ישלחו בכ"ז ראשם לא יגלחו בגלוח המורגל רק כסום יכסמו כתספורת בן אלעשה.

[מד, כא]
ויין לא ישתו כל כוהן -
אמנם על שתיית היין יזהרו כל כהן, אף הכהנים שלא יהיו ראוים לעבודה.

[מד, כב]
ואלמנה וגרושה
גם בזה יתעלו מן מדרגת כוהן גדול, להחמיר על עצמם שלא יקחו אלמנה מזרע בית ישראל, שאם יקחו אשה בת ישראל יזהרו שתהיה בתולה לא אלמנה כמעלת הכהן גדול, ורק אם האלמנה תהיה בת כהן, וגם בעלה הראשון היה כוהן אז יקחוה כדי שלא להתדמות לכהן גדול לגמרי.

[מד, כג]
ואת עמי יורו -
שהם יהיו גם כן המורים בין בדיני הקדשים, בין בדיני טומאה וטהרה, והנה דיני קדשים מסורים רק לכהנים שעוסקים בהם ועל זה אמר: את עמי יורו, אבל דיני טומאה וטהרה ידעו גם בית ישראל, וכמו שהיה בימי חזקיהו שהיו כולם בקיאים בדיני טומאה וטהרה, רק שהם יודיעום אם נגעה איזה טומאה, וכמו שאמר חז"ל דעת זה סדר טהרות.

[מד, כד]
ועל ריב -
שהם יהיו בין הסנהדרין לדון דיני ממונות ונפשות, ובמשפטי ישפטוהו רצה לומר עפ"י דברי תורה, והנה כבר חשב ישועות חכמה ודעת, שהם נזיקין קדשים טהרות, ומוסיף שגם ואת תורתי את חקותי שהם הלכות של סדר זרעים ונשים, שיש בהם חקים כמו העריות וכלאים וכדו', ותורות, וכן בכל מועדי שהוא סדר מועד ישמרו, ואת שבתותי יקדשו, להזהיר על השבת הגם שהותר אצלם אצל עבודה.

[מד, כה]
ואל מת אדם וכו' כי אם לאב ולאם -
שהגם שיקבלו על עצמם זהירות יתירה ככהן גדול, בכ"ז יטמאו לקרובים כי טומאת קרובים מצוה, וכל החומרות הנ"ל אין בהם ביטול מצוה.

[מד, כו]
ואחרי טהרתו -
אמנם יעשו להם גדר אחר שאחר הטהרה מטומאת מת לא יכנסו תיכף למקדש רק ימתינו שבעה ימים.

[מד, כז]
וביום בואו אל הקדש -
הנה פירשוהו על מנחת חינוך שמקריב הכהן ביום שמתחנך לעבודה, ויפלא מה משמיענו בזה וזיל קרי בי רב הוא, ונראה שדבר זה נצרך גם בבית שני ששבו הרבה כוהנים שעבדו עבודה בבית ראשון, ואז הביאו מנחת חינוך (כמו שאמר עזרא ג'): ורבים מהכהנים אשר ראו את הבית הראשון) ולמד להם שבשובם לעבודה בבית שני הוצרכו להביא מנחת חינוך מחדש, וכן יחזקאל אשר הובטח לקום בתחיה בבית הג' ועמו הכהנים שיעמדו אז בתחיה הגם שהקריבו מנחת חינוך בעודם עובדים בחייהם במקדש יצטרכו להביא מנחת חינוך מחדש.

[מד, כח-כט]
והיתה להם לנחלה -
מוסב למטה, והיתה להם לנחלה המנחה והחטאת והאשם, כדרך שאמר (במדבר י"ח ט'): זה יהיה לך מקדשי הקדשים כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם, ועל זה אמר: אני נחלתם ואחוזה לא תתנו להם שאף שהלוים יקחו חלק בארץ לעתיד לבוא, הכהנים לא יהיה להם אחוזה כמו שכתב שם (פסוק כ') בארצם לא תנחל. וכל חרם כמו שכתב שם (פסוק י"ד): כל חרם בישראל לך יהיה.

[מד, ל]
וראשית כל -
ראשית הגז ומתנות ותרומה ותרומת מעשר. ובכורי כל, ביכורים. וראשית עריסותיכם חלה, ועי"כ יונח ברכה אל ביתך כמו שאמר: איש אשר יתן לכהן לו יהיה.

[מד, לא]
כל נבלה -
כבר פירשו חז"ל:

מפני שהותרה מליקה לגבייהו צ"ל שלא יאכלו חולין אשר נמלקו,
ואין זה חידוש בדברי יחזקאל, שכן גם בתורה אמר אצל הכהן נבלה וטריפה לא יאכל וכמו שכתב שם הרמב"ם בספר המצות, ויש לומר פה שרצה לומר שלא יאכלו אף דבר שנראה כנבלה וטריפה שהיא מסוכנת יזהרו מזה לעתיד כמו שאמר יחזקאל על נבלה וטריפה לא אכלתי (למעלה ה') שפירשו חז"ל על מסוכנת.