[מה, א]
ובהפילכם את הארץ בנחלה -
הנה יבאר (בסי' מ"ח) שבחלוקת הארץ לעתיד לבא יקחו י"ב שבטים כל אחד רצועה שרחבה מצפון לדרום יהיה כ"ה אלף קנים שהם ע"ה מיל, ואורך הרצועה תהיה מן גבול א"י המזרחי עד גבול המערבי, ובין חלק של יהודה וחלק של בנימין יפרישו רצועה כמוה שתהיה תרומה לנשיא, שתחזיק גם כן מצפון לדרום כ"ה אלף קנים, ובאורך ממזרח למערב מגבול א"י עד גבול המערבי, ומן תרומת הנשיא ירימו רצועה באמצע שתהיה כ"ה אלף קנים באורך וכ"ה אלף קנים ברוחב שתהיה תרומת הקדש, ורצועה זו תתחלק לשלשה חלקים ברוחב באופן זה, רצועה של עשרת אלפים קנים ברוחב וכ"ה אלף קנים באורך יהיה לכהנים, ובאמצע רצועה זו יהיה הר בית והמקדש, ורצועה אחרת כמוה תהיה ללוים, ורצועה הנותרת שהיא חמשת אלפים קנים ברוחב וכ"ה אלף קנים באורך יהיה שייך אל בנין ירושלים שלעתיד שיהיה לכל ישראל ולמגרשיה. וזה שאמר: ובהפילכם תרימו תרומה לה' קדש מן הארץ, כי תרומת הכהנים הוא הקדוש מכולם, ארך חמישה ועשרים אלף ארך, רצה לומר שהאורך תחשב בארוך, היינו ממזרח למערב, שסתם אורך הוא ממזרח למערב שם תהיה האורך, ומצפון לדרום יהיה הרוחב, קדש הוא, רצה לומר הוא הקדש מיתר החלקים.

[מה, ב]
יהיה מזה אל הקדש -
מחלק הזה יוקח החמש מאות קנים של הר הבית שהיה מדתו חמש חמש מאות קנים מכל צד, (כנ"ל ס"ס מ"ב). וחמשים אמה, וחוץ מזה היה חמישים אמה מגרש ומקום פנוי סביב חומת הר הבית.

[מה, ג]
ומן המדה הזאת תמוד -
יען לא נדע מידת הקנה שבו מדד האורך של כ"ה אלף ורחב י' אלף, באר שיהיה באותו מדה שמדד את החמש מאות של הר הבית, שזה כבר התבאר שהיה במדת קנה שהיה מחזיק שש אמות באמה של שישה טפחים (כמו שאמר בסי' מ' פ"ה), וא"כ היה האורך ע"ה מיל והרוחב ה' מיל, ובו יהיה המקדש קדש קדשים, שלפי ערך קדושת תרומת הכהנים תהיה קדושת המקדש קדשי קדשים, בענין שעד המקדש היו חמש קדושות זו למעלה מזו:
א) שתרומת הנשיא היה קדש נגד א"י, ונקרא בשם תרומה,
ב) וחלק השייך להעיר קודש נגד תרומת הנשיא,
ג) וחלק של הלוים קדוש ממנה,
ד) וחלק של הכהנים קדוש ממנה,
ה) וחלק של הר הבית היא הקדושה החמשית הקדוש מכולם.

ואחר הר הבית היה עוד חמש קדושות:
א) החצר החיצונה,
ב) למעלה מזה החצר הפנימי,
ג) האולם,
ד) ההיכל,
ה) קדשי הקדשים,
הרי עשר מדרגות בקדושה.

[מה, ד]
קדש מן הארץ הוא -
הוא הקדוש מיתר הארץ מצד שמיוחד לכהנים הקרובים לשרת את ה', והיה להם רצה לומר לא יקחוהו בתורת נחלה לעשות בו שדות וכרמים כמו בחלק הלוים, רק יבנו שם בתים לשבתם, ומקדש למקדש שיהיה הכנת קדושה למקדש בענין שע"י הקדושה הזאת יהיה הר הבית קדש קדשים.

[מה, ה]
וחמשה ועשרים אלף ארך -
שאצל תרומת הכהנים לצד דרום, יהיה ללוים שהם פחותים מן הכהנים, שאינם משרתי ה' רק משרתי הבית וזה כולל גם הכהנים שיהיו אז פסולים לעבודה שנקראו משרתי הבית (כנ"ל מ"ד י"ג). להם לאחזה הם יקחוהו בתורת אחוזה ויוכלו לעשות שם שדות וכרמים אם ירצו, עשרים לשכות, והמקום יתחלק לעשרים חלקים, שבכל חלק יהיה עיר ללוים. שבימי קדם היו להם ארבעים ושתים עיר חוץ מערי המקלט, והיו לכהנים וללוים, ואז יהיה ללוים עשרים עיר ויחלקו נחלתם לעשרים גבולים.

[מה, ו]
ואחזת העיר -
ורצועה הנשארת מחמש אלף ברוחב שלצד דרום מאחוזת הלוים, יהיה לאחוזת העיר, שהעיר תהיה בנגב (כנ"ל מ'), לעומת תרומת הקדש, והאורך יהיה מגביל לעומות תרומת הקדש, שארכו גם כן כ"ה אלף אמה, וזה יהיה לכל בית ישראל, שכולם יהיה להם חלק בירושלים (כמו שיתבאר בסי' מ"ח).

[מה, ז]
ולנשיא -
רצה לומר והנשאר מן הרצועה של כ"ה אלף על כ"ה אלף עד גבול המזרחי של א"י ועד גבול המערבי, יהיה אחוזת הנשיא שהוא מלך המשיח, וזה שאמר: שלנשיא יהיה מזה ומזה, היינו משני הצדדים של תרומת הקדש ואחזת העיר, מצד המערב עד סוף המערב, ומצד המזרח עד סוף המזרח, ויהיה חלקו כחלק אחד השבטים ממערב למזרח.

[מה, ח]
לארץ יהיה לו -
זה יהיה ארצו ואחוזתו כאחוזת שבט אחד (לבד מה שיפריש באמצע הכ"ה אלף לתרומת הקדש) ולא יונו עוד נשיאי את עמי, רצה לומר שבזמן הקודם שלא לקח המלך אחוזה בפני עצמו לקח שדות וכרמים מאת העם בחזקה, וציער אותם, כמו שהיה באחאב, אבל עתה לא יצטרכו לזה כי יהיה לו נחלה בלי מצרים.

[מה, ט]
כה אמר ה' -
עפ"ז אמר ה' לנשיאים, רב לכם, רצה לומר יש לכם רב, ואינכם צריכים לגזול, לכן חמס ושד הסירו, וגם עשו משפט וצדקה להציל גזול מיד עושקו, הסירו גרושותיכם בל תגרשו עוד את עמי מנחלתם כמו שעשו הנשיאים עד הנה.

[מה, י]
מאזני צדק -
מצווה להנשיאים שישגיחו על המדות שיהיו בצדק, שזה מכלל עשיית משפט, כמו שאמר: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל.

ואמרו חז"ל בספרא וספרי וב"ב (דף פ"ט): שצריך להעמיד ממונים ע"ז, ולכן הזהיר את הנשיא שישגיח על המאזנים ששוקלים בהם את המטבעות, ואיפת צדק הוא מידת היבש, ובת צדק הוא מידת הלח, לא כמו שאמר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה.

[מה, יא]
האיפה והבת -
החומר הוא שלשים סאין בין ביבש בין בלח, וזה יהיה קבוע מן המלך ועפ"ז יקבע גם את המדה הקטנה שלוקחים בה מעשר מנת המלך שלא יגדיל אותה יותר להונות את העם, רק יהיה להם תוכן אחד לענין לשאת מעשר, שיהיה תמיד מעשר של החמר הבת במדת לח, ועשירית החמר יהיה האיפה במדת היבש, ויהיה תמיד מתכנתו כפי החמר, שיהיה תמיד מעשר של החומר, ואם יקטינו את החומר יקטין גם כן את האיפה והבת.

[מה, יב]
והשקל -
וכן קצב המטבעות היוצאות מן המלך יהיה להם קביעות, ובענין שלא ייפול בם הזיוף והאונאה, השקל יהיה עשרים גרה, והמנה יהיה שישים שקל, שהם מאתים וארבעים זהובים, שמנה של קדש כפול היה והיה מאתים זהובים, ויחזקאל הוסיף ארבעים זהובים, ויעלה המנה שישים שקלים, כי יחזקאל תקן שיקח הנשיא מנתו אחד מששים, ולפי חשבונו יקח שקל ממנה, כי יתבאר שמנת הנשיא היותר גדול היה אחד מששים, שהוא מחטים ושעורים, כמו שיבואר (בפסוק י"ג), וכן יהיה מנתו מן הכסף, וצוה שיעשה מטבעות של עשרים שקלים ושל חמישה ועשרים שקלים ושל עשרה שקלים ושל חמישה שקלים, שמי שיהיה לו מנה וירצה לרצותו על מטבעות גדולות וקטנות יהיו בידו כל מיני מטבעות, כי עשרים וחמש ועשרים ועשרה וחמשה הם ששים, ויוכל להחליף גם כן שיקח ב' פעמים חמישה ועשרים ועשרה, או ב' פעמים חמישה ועשרים וב"פ חמשה, או ב"פ כ' ב"פ י' וכדומה, וזה לתועלת המדינה.

[מה, יג]
זאת התרומה -
שחוץ ממה שיהיה לנשיא אחוזה בארץ יקח תרומה מאת העם, וזה יהיה או אחד מששים, או אחד ממאה, או אחד ממאתים, ומפרש מחטים ומשעורים יקח אחד מששים, ויגיע לו מן החומר שהוא עשר איפות ששית האיפה.

[מה, יד]
וחק השמן -
מן השמן יקח אחד ממאה, והוא בת הבת, רצה לומר שהבת הוא מעשר הכור (והכור הוא החומר) וזה הבת הגדולה (שהמליצה באה ממה שהבת נוטלת עישור נכסים, וכן בת זו היא מעשר הכור) והבת הגדולה מולדת בת קטנה שהיא מעשר מן הבת הגדולה והיא מעשר מן המעשר מן האם שהיא החומר או הכור כאילו היא בת הבת, וזה שאמר הבת השמן מעשר הבת מן הכור שיקח שמן הבת הקטנה, שהיא מעשר של הבת הבאה מן הכור, שהיא הבת הגדולה, אשר עשרת הבתים הם חומר, רצה לומר עשרה הבתים הגדול, מבת הזה יקח בת שלה, שהיא בת הבת, שהיא א' ממאה.

[מה, טו]
ושה אחת מן הצאן, מן המאתים -
מן הצאן יגיע לנשיא שה אחת ממאתים צאן, וכן יגיע לו שיעור זה ממשקה ישראל, היינו מיתר משקים שאינם שמן, כמו מן היין והשכר יקח תרומה א' ממאתים, וחז"ל הוציאו מזה שערלה בטלה במאתים, רצה לומר שהשיעורים האלה שיקח שהיא א' מששים א' ממאה א' ממאתים, יהיה על שהם שיעורים קטנים ובטלים תמיד, כמו שמצאנו ביטול בששים, ותרומה עולה בא' ומאה, ומזה הוציאו שהוא הדין שיש הבטלים במאתים ואמרו ממשקה ישראל מן המותר לישראל כי מה שהנשיא יקח מנות אלה מפרש אח"כ מפני שעליו יהיה מוטל להקריב קרבנות הצבור ונסכיהם, ובודאי יתנו לו משקה ישראל שכשר לנסכים, ומפרש למה יקח מנה מן הצאן ומנה מן התבואה והיין והשמן, וזה יהיה למנחה, מן החטים יקריב מנחות, וכן מן היין והשמן יקריב מנחת נסכים, ומן הצאן יקריב עולה ושלמים, וקרבנות צבור הצריכים לכפר עליהם, כמו שעירי ר"ח ושל מועדות שמכפרים על הצבור, שכל קרבנות הצבור יהיו מוטלים על הנשיא, ולכן -

[מה, טז]
כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא -
ובזה יהיו כאילו הצבור מביאים אותם בשותפות, אחר שכולם נתנו חלקם, ועי"כ -

[מה, יז]
ועל הנשיא יהיה -
מוטל העולות והמנחה והנסכים של כל השנה התמידים שמביאים לעולה בכל יום יובאו מקופת הנשיא, וכן בחגים ור"ח ושבתות שמביאים עוד קרבנות מוספים ושעירי חטאת וכבשי עצרת שהם שלמי צבור, יעשה הנשיא מכיסו את העולה וכו', ויצאו בו הצבור אחר שכולם הששתפו בו.

[מה, יח]
כה אמר ה' -
בענין הקרבנות הנזכר בפרשה זו ושל אחריה יש פליאות רבות, הציע אותם באורך השר מהר' יצחק אברבנל כי כולם סותרים מוסיפים וגורעים על חקי הקרבנות האמורים בתורת משה, וסותרים אל העקר אשר בידנו שהתורה לא תשתנה ולא תנוסח בשום אופן, והוא במה שאמר (פסוק כל אחד כ"ב) שיעשה הנשיא בע"פ פר חטאת, ולא נמצא קרבן זה בתורה?

ואמר (פסוק כ"ג) שיעשה בז' ימי החג עולה ז' פרים וז' אילים, ועולת הפסח היו שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים?

ואמר (פכ"ד) שהמנחה יהיה איפה לפר ואיפה לאיל, ובתורת משה כתוב ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל, ואמר שהשמן הין לאיפה, ובתורה שלישית ההין לאיל וחצי ההין לפר, והנביא נתן מדה איפה והין שוה בכולם?

ואמר (פכ"ה) שבשביעי בט"ו בחדש שהוא בחג הסוכות יעשה כאלה שבעת הימים, וקרבנות החג שבתורה היו באופן אחר הפרים הולכים ומתמעטים ואילים שנים וכבשים י"ד?

ואמר (סי' מ"ו ד') שבשבת יקריב ז' כבשים ואיל, ובתורה ב' כבשים לבד?,

ואמר (שם ו') שבר"ח פר וששה כבשים ואיל, ובתורה פרים שנים ושבעה כבשים?,

ואמר (פי"ג) שיקריב תמיד כבש בבקר ומנחה ששית האיפה ושמן שלישית ההין, ולא זכר תמיד של בין הערביים, ובתורה עשרית האיפה סולת בשמן כתית רביעית ההין?

ומדוע לא זכר קרבנות חג השבועות ור"ה ויו"כ?

וכבר עמדו חז"ל ע"ז במנחות דף מ"ה, ור' יוחנן אמר:

אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, והוא הדין שישתנה עניין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במה שאמר שיהיה שינוי לעתיד לבוא בטבע, ובין בזה שיהיה שינוי במצות.
ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מה שאמר הר' יצחק אברבנל שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראות שעה, ולפי זה ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהי' התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גוג ומגוג, (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך הימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בשמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כל אחד יום כמו שנזכר בעזרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימי הקודמים, וממילא ראוי לפי זה שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכל אחד ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום.
והנה בימי משה אחר גמר ז' ימי המלואים התחילו ימי החנוכה של הנשיאים שנמשכו י"ב יום, והיה ראוי שגם זה יעשה בימי שלמה שתי פעמים י"ב ובימי עזרא ג"פ י"ב, ולעתיד ד' פעמים י"ב יום, והגם שלא נעשו בימי שלמה ועזרא מפני שלא היה זמן הראוי, בכ"ז יעשה לעתיד גם כן כסדר הנ"ל, י"ב יום נגד ימי משה, וכ"ד יום נגד ימי שלמה, ול"ו יום נגד ימי עזרא, ומ"ח יום של לעתיד, ס"ה ק"ך יום, ועם שבעים הנ"ל הם ק"צ, וסימנך לק"ץ הימין, ולכן יתחילו בע"פ וימשיכו עד שמיני עצרת שהם ק"ץ יום בכיון.כ

ה אמר ה' -
הודיע לו עניין חנוכת הבית לעתיד, וכבר אמר לו (סי' מ"ג י"ח) איך יכפר על המזבח, וזה יתחיל בכ"ג באדר וימשך שמונה ימים עד ר"ח ניסן כמו שהיו במלואים של משה, ועתה יודיע לו מה שיעשה מן ר"ח שכבר נרצה המזבח, ויתחיל לכפר על הבית וזה ימשך עד י"ד ניסן, ואז יתחילו ימי החנוכה שימשכו עד שמיני עצרת, ציווה ליחזקאל שבאחד לחדש יקח עוד פר בן בקר לחטא את המקדש.

[מה, יט]
ולקח הכהן מדם החטאת ונתן על מזוזת הבית -
היינו האולם וההיכל, ואל ארבע פנות העזרה הוא הסובב של המזבח, (כנ"ל מ"ג כ'), וזה שאמר למזבח, ועל מזוזת שער החצר הוא עזרת ישראל על ג' השערים שלו.

[מה, כ]
וכן תעשה בשבעה בחדש -
יקריב שנית פר חטאת ויחטא ממנו כמו בפר הראשון, מאיש שוגה ומפתי, מוסב על וחטאת את המקדש (שבפסוק י"ח) שיחטא מאיש שוגה, רצה לומר כי החיטוי שיהיה בא' לחדש היה לכפר על המזיד, והחיטוי שבז' לחדש יחטא את המקדש מן המשגה, היינו מה שחטא איש ע"י שגיאת העיון, כגון שטעה בהוראה, או מה שחטא ע"י פתיות, ובשני פרים אלה תכפרו את הבית, כי פרים ושעירים שהקריבו מן ז' אדר עד ר"ח ניסן (כנ"ל סי' מ"ג) היו לכפר על המזבח.

[מה, כא]
בראשון -
עתה הודיעו סדר המלואים והחנוכה שיתחיל בע"פ, וזה שאמר בראשון רצה לומר ראשון לחנוכה, שיתחיל בארבעה עשר יום לחדש ניסן, יהיה לכם הפסח, בא ללמד בל יחשוב איש שהקרבנות שיספר פה יהיו תחת הפסח וחג המצוות אשר צותה התורה לשמור ביום ההוא, אמר לא כן, כי בכ"ז יהיה לכם הפסח, תביאו את קרבן הפסח כהלכותיו בי"ד ניסן, וכן יהיה חג שבעת ימים יהיה חג המצות ויובאו קרבנות חובת היום כמצוה בתורת משה, וכן מצות יאכל שלא תשתנה שום דבר ממצוות היום.

[מה, כב]
ועשה הנשיא -
רק חוץ מקרבנות היום המחוייבים כפי תורת משה אשר יבואו כהלכתם, יעשה הנשיא קרבנות שיהיו הוראת שעה מחמת חינוך, והוא שבע"פ יביא לחנוכה פר חטאת, וזה לא יהיה לכפר על המזבח ועל המקדש, שכבר כפר בימים הקודמים כנ"ל, רק לכפר בעדו ובעד כל עם הארץ.

[מה, כג]
ושבעת ימי החג -
חוץ מקרבנות החג הכתובים בתורה יעשה עולה לה' שבעה פרים ליום, ואל תחשוב שס"ה יהיו שבעה דהיינו אחד אחד ליום, לז"א שבעת הימים, רצה לומר בכל יום משבעת הימים יבא ז' פרים. וחטאת וכו' וכ"ז לחינוך.

[מה, כד]
ומנחה -
וגם המנחה שיביא לחינוך תשתנה מן המנחה הקבועה בתורה, שיהיה איפה בין לפר בין לאיל, וכן השמן ישתנה מצותו להיות הין לאיפה כי כ"ז הוא מצווה לשעה לבעבור החינוך לבד, חוץ מנסכי היום שיעשו כמצותן.

[מה, כה]
בשביעי -
והחינוך הזה ימשך עד חג הסוכות עד שבחדש השביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג, היינו בחג הסוכות, יעשה כאלה שבעת הימים, בכל ז' ימי סוכות עד שמיני עצרת שעד אז ימשכו ימי החינוך, כחטאת וכעולה הכל כמו שעשה בפסח וכן כמנחה וכשמן, ומפני שבפסח יתחיל החינוך ובסוכות יסיים, באו בהם קרבנות שוים, וגם שאז תהיה מלחמת גוג ומגוג, וסוף התשועה, כמו שאמר בזכריה (סי' י"ד).