[ה, א]
ואתה -
עתה ציווה לו שיעשה סימן אל מה שיתהוה בעיר בסוף ימי המצור.

קח לך חרב חדה -
ואת החרב הזה תער הגלבים תקחנה, רצה לומר שתעשה מן החרב תער, והעברת, השער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה' אליו ועתה מעביר אותם מאתו, ושער הראש היו רגילים לגלח והיה נוול אל הנושאם וזה משל אל הרשעים, ושער הזקן היה לכבוד והוא משל אל הצדיקים (כמו שאמר ישעיה ז') והנמשל שיספה צדיק עם רשע.

[ה, ב]
שלשית באור תבעיר -
הוא משל אל מה שבסוף ימי המצור יכלו שליש העם ברעב ודבר בתוך העיר.

ולקחת –
הוא משל אל שהשלישית יכה האויב בחרב סביבות העיר.

והשלישית תזרה לרוח -
הוא משל על אלה שברחו מן האויב ונתפזרו לכל רוח.

וחרב אריק אחריהם -
כי רבים מהם תשיגם חרב בארצות אויביהם.

[ה, ג]
ולקחת משם מעט במספר -
הוא משל אל מעט מדלת העם הנשארים שהשאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים תחת יד גדליה, וזה וצרת אותם.

[ה, ד]
ומהם עוד תקח -
כי מהם נהרגו רבים ע"י ישמעאל בן נתניה.

ממנו תצא אש -
כי עי"ז הלכו למצרים ושם לא נשאר מהם פליטה כמו שאמר ירמיה סי' מב.

[ה, ה]
כה אמר ה' -
מבאר הנמשל.

בתוך הגוים שמתיה -
גוים רבים שדרו בארץ ישראל משבעה עממין ויתר גוים, וסביבותיה חוץ לא"י ארצות של מלכים אחרים.

[ה, ו]
ותמר -
תחת שהיה הכונה האלהית שהיא תהיה לאור עמים בין במשפטים בין אדם לחברו בין בחקים בדברי עבודה למקום, שעל זה אמר: בתוך הגוים שמתיה, היה בהפך, כי המירה את המשפטים לרשעה יתר מן הגוים, כי הגוים היה להם משפטים שכליים שיסדו להם חכמיהם, והגם שהנימוסים האנושיים אינם מספיקים, בכ"ז אינם סותרים תמיד אל היושר, רק שנלוזים מן המשפט האלהי, אבל הם שהיה להם משפטים אלהיים ומאסו בהם, עשו תמיד הפך המשפט האלהי שהוא הקצה ההפך מן הטוב, וכן בחקים שבין אדם למקום עשו הפך החקים האלהיים, ותחת שהאומות לא הפכו דברי אלוהים כי לא ידעו מהם, והגם שחקיהם לא טובים לא יסדו אותם בכונה שיהיה הפך הטוב ולא סרו במזיד ובשאט נפש.
(והגוים שלא היה להם מלכות מיוחדת היה להם משפטים גרועים מן הארצות שהיה להם מלך במשפט יעמיד ארץ, וישראל היו גרועים עוד יותר מהם, והארצות הרחוקים מא"י היו להם חקים משונים יותר. ושל ישראל גרועים מהם).

[ה, ז]
יען -
רצה לומר מפני שחטאת ישראל כפול:
א) שלמדו מן הגוים שלא ללכת בחקי ה' ומשפטיו, וזה שאמר יען המנכם (למדו) מן הגויים במה שבחקתי לא הלכתם.
ב) שכמשפטי הגוים הטובים לא עשיתם וא"כ עשיתם דברים שלא עשה לא מאמין בדת ישראל ולא הנוהגים ע"פ דתות שכליות.

[ה, ח]
לכן הנני עליך ועשיתי בתוכך משפטים -
מה שאעשה יהיה בדרך משפט.
ב) שיהיו באתגליא לעיני הגוים.

[ה, ט]
ג) ועשיתי את אשר לא עשיתי -
עונשים שלא נעשו כמוהם, כמו שאתה עשית דברים שלא נעשו כמוהם. כ"ז אומר דרך כלל, עתה מפרש יען כל תועבותיך יהיו עונשך בג' דברים:

[ה, י]
א) שלכן אבות יאכלו בנים בתוכך, זה פירוש השלישית באור תבעיר בתוך העיר.
ב) ועשיתי בך שפטים הוא מה שישפוט נבוכדנצר את צדקיהו ויתר הבורחים ויהרגם כמו שאמר (ירמיה נ"ב) וידבר אתו משפטים, וזה פי' עמה שאמר השלישית תכה בחרב סביבותיה,
ג) וזריתי את כל שאריתך זה פירש מה שאמר: והשלישית אזרה לרוח.

[ה, יא]
לכן -
עוד הוסיף בשלש עונשים אלה להגדיל אותם וזה במה שה' גזר גזר דין בשבועה וזה שאמר: חי אני נאום ה', וזה בעבור שטמאו המקדש, וזה שאמר: יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך שהעמידו גלולים בהיכל, ובכל תועבותיך יתר תועבות שחשב לקמן (ס' כ' פ' י"א), לכן גם אני אגרע חוץ ממה שיגרע בך הרעב והאויב גם אני אוסיף לגרע אותך ולא תחוס עיני.

[ה, יב]
שלשתיך -
מפרש איך יוסיף בכל אחד מן הג' עונשים הנ"ל, בשליש הראשון שאמר בפ' י' שאבות יאכלו בנים ברעב יוסיף גם דבר וזה שאמר: בדבר ימותו וברעב יכלו וזה יהיה בתוך העיר כנ"ל, והשלישית, שאמר (שם) ועשיתי בך שפטים.

בחרב יפלו סביבותיך -
יהרגום חיל כשדים סביבות העיר. וזה מה שאמר (פסוק ב') ולקחת את השלישית תכה בחרב סביבותיה, והשלישית, שאמר (פסוק י') וזריתי את שאריתך לכל רוח, לכל רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם, וכמו שאמר בפסוק ב'.

[ה, יג]
וכלה -
מפרש ע"י שהשליש הראשון שימותו בעיר יכלה אפי החיצון, וע"י שהשליש השני יפלו סביבות העיר אניח חמתי הפנימית, וע"י שהשליש השלישי יזרה לכל רוח והנחמתי, וכ"ז יהיה לתכלית שידעו כי אני דברתי שהעונש השגחיי, ושהיה העונש בקנאתי בכלותו חמתי בם, ע"י שיכלה חמתו הפנימית שאין זה ממדת רחמיו שמדתו הוא שלא יעיר כל חמתו, ידעו שזה בא מסבת הקנאה שקנא על כבוד המקדש כמו שאמר: יען את מקדשי טמאת.

[ה, יד]
ואתנך -
ומזה יתחיל לפרש מה שאמר בפסוק ד' ומהם עוד תקח והשלכת אותם אל תוך האש וכו', ממנו תצא אש אל כל בית ישראל, שאתנך לחרבה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך, שהנשארים אחרי מות גדליה הלכו למצרים ונתפזרו ביתר ארצות, והיו לחרבה רצה לומר שנהרגו בחרב נבוכדנצר במצרים והנשארים היו לחרפה.

[ה, טו]
והית חרפה וגדופה -
רצה לומר החרפה והגדופה שלך מה שיחרפו ויגדפו אותך, זה יהיה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך, שיענשו על מה שמגדפים קדושת ישראל.
ויש הבדל בין חרפה ובין גדופה,
שהמגדף הוא מחרף דבר שיש בו קדושה, ורצה לומר החרפה תהיה מוסר, והגדופה תהיה משמה לגוים, שע"י מה שיחרפו אותך על רוע מעשיך ראוי שיקחו מוסר איך ענש ה' אותך על רוע המעשים, אבל במה שיגדפו גם תורתך ואת אלהי ישראל עי"ז יהיו שממה ויענשו ע"ז כי היה להם לקחת מוסר ולדעת אשר בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחת חמה שהיו שפטים רעים ע"י אף נגלה וחמה נסתרת ע"י תוכחות מגולות שידעו כולם כי שפכתי חמתי עליהם, הלא מזה היה להם לדעת שאני ה' דברתי ושהוא עונש השגחיי, ולא היה להם לגדף את אלהי ישראל ותורתם.

[ה, טז]
בשלחי -
מבאר איך היה להם להאומות להכיר שהעונש שבא על ישראל הוא השגחיי ושבא בתוכחות חמה, רצה לומר שיש הוכחות רבות על חמת ה', ושאין הרעה טבעיית או מקרית, וזה יוכר משתי הכרות:
א) שאם תבא על ישראל רעה שתבא גם על האומות יראו שבאה על ישראל בהפלגה יותר, וזה שאמר בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית באוה"ע, אז יראו כי בעת אשר אשלח אותם לשחתכם, רצה לומר עת שאת הרעב ששלחתי על באוה"ע אשלח על ישראל אז ורעב אוסיף עליכם יבא בתוספת מאשר בא על האומות ושברתי לכם כל מטה לחם לגמרי, וזה ראיה שבא עליכם בהפלגה ע"י ההשגחה, (הוכחה ב') מצד שעל באוה"ע לא שלח רק רעה אחת רעב לבדו, אבל על ישראל ילוה אל הרעב עוד רעות אחרות, וזה שאמר.

[ה, יז]
ושלחתי עליכם רעב וחיה רעה ודבר וכו' -
ומזה ראוי לדעת כי אני ה' דברתי שאין הרעה מקרית רק בא ע"י דבור ה' וגזרתו.