פסוק א
ותשא. רוח אלהים נשא אותי במראה הנבואה
אל שער בית ה' הקדמוני. ר"ל אל שער ההיכל המזרחי ולתוספת ביאור אמר הפונה קדימה לא השער הפונה למערב לבית קה"ק
עשרים וגו'. ר"ל שם עמדו כ"ה איש ובין האנשים ההם ראיתי את יאזניה וגו' :

פסוק ב
החושבים. אשר חושבים און ויועצים בעיר הזאת עצת רע:

פסוק ג
האומרים. אשר יאמרו בעצתם לא בזמן קרוב יהיה היעוד הרע שהנביא מייעד על העיר הזאת ולכן בנות בתים רצה לומר אם כן אין לנו עסק כי אם לבנות בתים כי בהם נשב ימים רבים
היא הסיר. ירושלים היא הסיר שמבשלין בו ואנחנו הבשר המושם בסיר ר"ל כשם שאין הבשר יוצא מן הסיר עד גמר בישולו כן אנחנו לא נצא מן העיר הזאת עד גמר הבישול והוא ביום המיתה:

פסוק ד
לכן. הואיל וכן יאמרו הנבא עליהם הפוך אמריהם
הנבא וגו'. כפל הדבר לזרזו:

פסוק ה
ותפול. חנתה עלי רוח הנבואה
אמור. אל אנשי ירושלים
כן אמרתם. כדבר הזה לא בקרוב וגו' אמרתם אתם בית ישראל ועל בני יהודה יאמר
ומעלות רוחכם. ר"ל לא בלבד ידעתי אמריכם כי אף המחשבות העולות על רוחכם ידעתי אני בכל פרט ופרט:

פסוק ו
הרביתם. ר"ל ובעבור הדברים והמחשבות האלו אשר תחשובו שלא תגלו מן העיר תוסיפו לעשות הרע ותרבו חללים בעיר הזאת ותמלאו החוצות חללים:

פסוק ז
לכן. הואיל וכן עשיתם לכן כה אמר ה' חלליכם וגו' ר"ל הנה עתה נתקיים אמריכם שאמרתם היא הסיר וגו' כי חלליכם אשר הרגתם בתוכה המה הבשר ולעומת פגרי החללים דימה העיר אל הסיר שמשימים בה את הבשר כי כן שמתם בה פגרי חללים
ואתכם. אבל עליכם גזרתי להוציא מתוכה ואתכם אוציא מתוכה ללכת גולה ולא יתקיים אמריכם בעצמכם:

פסוק ח
חרב יראתם. מחרב מלך בבל יראתם וחרב אביא עליכם ממנו:

פסוק י
על גבול ישראל. סמוך לגבול ישראל אשפוט אתכם והוא ברבלה בארץ חמת כמ"ש ויעלהו וגו' רבלתה וגו' וישחט מלך בבל את בני צדקיהו וגו' ואת כל חורי יהודה שחט מלך בבל ואת עיני צדקיה עור (ירמיה לט)
וידעתם. אז תדעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול:

פסוק יא
היא. ירושלים לא תהיה לעומתכם כסיר המשמרת הבשר המושם בתוכה עד גמר הבישול כי לא תהיו בה עד יום המיתה
ואתם. אבל אתם תהיו בתוכה דומה לבשר המצטמק בתוך הסיר כי שמה תהיו נמקים ונמסים אבל לא תמותו בה כי על גבול ישראל ברבלה בארץ חמת שם אשפוט אתכם משפט מות:

פסוק יב
וידעתם. אז תדעו אשר אני ה' הנאמן לשלם גמול על אשר לא הלכתם בחוקי
וכמשפטי הגוים וגו'. לעבוד עבודת כוכבים כמותם :

פסוק יג
כהנבאי. כאשר נבאתי הנבואה ההיא כי במראה הנבואה היה נראה לו כאלו מתנבא הדבר הזה וכאשר צוה לו המקום כמ"ש למעלה לכן הנבא עליהם וגו'
ופלטיהו. אחד מן השרים שעמדו בפתח השער
מת. מיתה פתאומית
ואפול וגו'. להשתחוות ולבקש רחמים
כלה אתה עושה. וכי אתה עושה כלה את השארית לבל יותר מי ועל שראהו מת פתאום והיה מראשי העם חשב שמא כן ימותו כולם:

פסוק טו
אחיך אחיך אנשי גאולתך. אמר שלש פעמים אחד נגד גלות ארץ זבולון וארץ נפתלי בימי פקח בן רמליהו כמ"ש (במלכים ב') ואחד נגד גלות אנשי עבר הירדן כמ"ש (בדברי הימים א') ואחד נגד גלות יהודה בימי יהויקים ובימי יהויכין
וכל בית ישראל כלה. הוא הגלות הכללי בימי הושע בן אלה כמ"ש (במלכים ב' י"ז)
אשר אמרו להם. אשר יושבי ירושלים אמרו על כל אנשי הגליות האלה הנה הם רחקו מעל ה' וממקדשו והשליכם לארצות רחוקות ולא ישגיח בהם מעתה וכל א"י בכללה נתנה לנו למורשה ואנחנו נשב בכולה עד עולם וא"כ שמחים הם בצרתם וחושבים לרשת ארצם וכאומר איך א"כ תצעק על מות האנשים הרשעים ההמה:

פסוק טז
לכן. הואיל ואומרים שלא אשגיח בהם מעתה אמור להם כה אמר ה' עם כי הרחקתים ממקדשי ומארצם להיות גולים ועם כי פזרתים בארצות העמים אבל הנה מהשגחתי לא רחקו כי בהארצות אשר באו שמה אהיה להם למקדש מעט ר"ל אשרה שכינתי בבתי הכנסיות שלהם ועם כי רחקו מן מקדשי שהוא המקדש הגדול אשר בירושלים יהיה להם במקומו מקדש מעט:

פסוק יז
לכן אמור. הואיל ואומרים שאנשי הגליות האלה לא ישובו לעולם לארצם והם יירשוה לכן אמור אליהם כה אמר ה' וקבצתי וגו' ר"ל כן אמר ה' וכן אעשה ואקבץ אתכם וגו' ואז אחזיר לכם את אדמת ישראל ועל ימי המשיח יאמר:

פסוק יח
והסירו וגו'. ר"ל השקוצים והתועבות הנעשים בה עתה יסירו מתוכה כלומר אז לא יהיה נעשה בה עוד:

פסוק יט
לב אחד. ר"ל לא יהיה עוד לבם חלוק ומסופק להאמין בה' כי בכל לב יאמינו בה'
ורוח חדשה. רצון חדש ללכת בחוקי
לב האבן. לב קשה כאבן
מבשרם. ר"ל מגופם
לב בשר. רך כבשר ר"ל מוכנע ונוח:

פסוק כ
למען. באופן שילכו בחוקותי וישמורו משפטי בלבם ויעשו אותם
והיו לי לעם. להאמין בי ולשמור מצותי
ואני אהיה להם לאלהים. להציל ולהושיע אותם:

פסוק כא
ואל לב וגו'. ר"ל אבל האנשים הרשעים הנשארים בירושלים אשר לבם הולך אל תוכיות השקוצים והתועבות לא ישארו בה לעולם לרשת חלקם כי גמול דרכם אתן בראשם ויגלו ממנה למרק עוונם:

פסוק כב
וישאו הכרובים. הרימו כנפיהם להסתלק מן המקום ההוא
לעומתם. לעומת הכרובים בשוה להם
עליהם. על הכרובים:

פסוק כג
ויעל. נסתלק מעל תוך העיר
על ההר. הוא הר הזיתים העומד במזרח העיר:

פסוק כד
ורוח. רוח הנבואה לקחני משם והביאני אל ארץ כשדים
במראה ברוח אלהים. במראה הנבואה נראה לי כאלו הביאני אל ארץ כשדים כי באמת שם היה אבל מתחלה נראה לי במראה הנבואה כאלו בא לירושלים כמ"ש ותבא אותי ירושלמה במראות אלהים (לעיל ח) ועתה נראה לו במראה הנבואה כאלו חזר למקומו
ויעל מעלי. ואז נסתלק מעלי המראה אשר ראיתי:

פסוק כה
אל הגולה. אל אנשי הגולה למען ישלחו הדברים לקרוביהם לירושלים
את כל דברי ה' וגו'. כל הדברים אשר הראוהו בשנה הששית שאז הובא לירושלים במראה הנבואה: