מצודות דוד, יחזקאל פרק יב
פסוק ב
בתוך בית המרי. על אנשי הגולה יאמר
אשר עינים להם. אשר יש להם עינים לראות בהם ואינם רואים ר"ל הלא בעיניהם ראו גלותם מן הארץ ולא לקחו מוסר
ולא שמעו. אל דברי הנביא המזהירם:
פסוק ג
כלי גולה. כלים המיוחדים לאנשי גולה והם תרמיל וכד וקערה וכדומה
וגלה יומם. בעצם היום תהיה גולה לעיניהם וחוזר ומפרש איך יהיה הגלות ואמר שתהיה גולה ומעותק ממקומך
אל מקום אחר. ר"ל מביתו אל בית אחר העומד ממרחק והוא לרמז על גלות ירושלים כאשר יפרש בענין
אולי יראו. ר"ל אולי יתנו לב על מה שיראו הרמז בפועל כי בית מרי המה ואינם מקבלים תוכחת הנביא בפה וכאומר לכן עשה הרמז הזה אולי תועיל בזה ואף שכל הנבואה הזאת והרמזים האלה נאמרו על יושבי ירושלים עכ"ז אולי מהם יקחו מוסר ויכנע לבבם:
פסוק ד
והוצאת כליך. כלי הגולה שתעשה תוציא בעצם היום לעיניהם כמו שמוציאים כלי גולה ר"ל בענין דרך הוצאת כלי גולה
ואתה תצא. ר"ל תצא שוב בערב ממקומך אל מקום האחר
כמוצאי גולה. כדרך היוצאים לגולה שיוצאים אף בלילה ולא ימתינו עד יאיר היום:
פסוק ה
חתר לך. עשה לך חתירה בקיר הבית ודרך בו יוציא את עצמו והוא לרמז על צדקיה שיצא מן העיר דרך מערה:
פסוק ו
על כתף תשא. את כלי הגולה ומטלטליו
בעלטה תוציא. הכלים והמטלטלים תוציא באופל החושך מבלי קחת ביד דבר המאיר כדרך הולכי גולה
פניך תכסה. כאדם הבוש להראות פניו
ולא תראה. כי בכלל הפנים יכוסה העינים ולא יראה דבר
כי מופת. ר"ל עשה כן כי אותך נתתי למופת לבית ישראל כמו שתעשה אתה מנהג גולים כן יגלו הם ויעשו כמו שעשית:
פסוק ז
ככלי גולה. בענין דרך הוצאת כלי גולה
יומם. בעצם היום
ביד. עם ידי חתרתי בקיר לצרכי לצאת דרך בו :
פסוק ט
הלא אמרו. הלא שאלו אותך על מה אתה עושה כדברים האלה וכאומר הם שאלו ואתה לא השיבות להם:
פסוק י
אמור. תשובה על שאלתם
הנשיא המשא וגו'. ר"ל על הנשיא הוא המלך עליו מרמז משא הנבואה ההוא מה שיקרהו בירושלים אותו ואת כל בית ישראל וגו'
בתוכם. ר"ל בחוצות העיר:
פסוק יא
אני מופתכם. אני לכם למופת
כאשר עשיתי. ללכת כדרך הגולים
כן יעשה להם. וחוזר ומפרש שילכו גולה בשבי:
פסוק יב
והנשיא. זה המלך צדקיה
אל כתף. על הכתף ישא כלי הגולה מטלטליו באופל החושך וכן יצא מן העיר
בקיר. יעשו לו חתירה בקיר להוציא בו את עצמו ועל המערה יאמר כי דרך בו ברח
יען אשר וגו'. ר"ל למען לא יראה הוא בעיניו את עם הארץ כשהוא בורח שהוא לו לבושת ולכלימה לכן יכסה פניו:
פסוק יג
ופרשתי וגו'. ארז"ל מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וברח דרך בו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו כשדים אחר הצבי וכבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו
בבלה ארץ כשדים. לבבל שהיא מארץ כשדים
ואותה לא יראה. כי נבוכדנצר עיור את עיניו עד לא הביאו לבבל וא"כ לא ראה את בבל:
פסוק יד
אשר סביבותיו. המסבבים אותו להיות לו לעזר
וכל אגפיו. צבאות חיילותיו אפזר לכל רוח וחרב האויב אשלוף מתערה לרדוף אחריהם:
פסוק טו
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול
בהפיצי. בעת אפזרם בגוים בארצות העמים אז ידעו שאני ה':
פסוק טז
והותרתי. אשאיר מהם אנשים מעטים אשר יקל לספרם
למען יספרו. הנשארים ההם
אשר באו שם. בשבי הגולה
וידעו. האומות ידעו שאני ה' נאמן לשלם גמול:
פסוק יח
ברעש תאכל הראה עצמך לפניהם כאלו תאכל ברעש:
פסוק יט
אל עם הארץ. הם אנשי הגולה
ליושבי ירושלים. על יושבי ירושלים
אל אדמת. על אדמת ר"ל אותם היושבים עדיין על אדמת ישראל ולא גלו ממנה
בשממון. בתמהון לבב ובעצב
למען תשם. ר"ל דאגתם תהיה על כי תהיה ארצם שממה מן האנשים הממלאים אותה בעון החמס של היושבים שם:
פסוק כ
הנושבות. המיושבות מאנשים
תחרבנה. תהיינה חרבות
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:
פסוק כב
מה המשל הזה. ר"ל למה אתם מושלים המשל הזה על ענין אדמת ישראל
יארכו הימים. על כי ייעודי הנביאים לזמן רחוק היו אומרים הנה באריכות הימים יהיה נאבד כל הנבואה כי לא יזכר בה ובדרך לעג אמרו בלשון הנהוג בבן אדם המרחיק דבר מה שלא יזכר בה בזמן שקבע ולא יעשהו:
פסוק כג
קרבו הימים. ר"ל היעוד הרע יהיה בזמן קרוב ויהיה א"כ דבר כל הנבואה ולא תשכח:
פסוק כד
כל חזון שוא. ר"ל מעתה לא יוכלו נביאי השקר לנבאות על השלום בשוא ולא יקסמו עוד חלקלקות אמרים להבטיח את השלום כמאז בהיות עוד הנבואה על זמן רחוק:
פסוק כה
כי אני ה' אדבר. ר"ל עתה אני מדבר לומר דעו את אשר אדבר דבר יהיה נעשה מהרה ולא תמשך עוד להאריך הזמן כמאז
אדבר דבר. אדבר אל הנביאים ועשיתיו בזמן קרוב:
פסוק כז
אשר הוא חוזה. אשר הנביא מתנבא
לימים רבים. ר"ל הוא אומר שתהיה הדבר אחר ימים רבים וכאילו יאמרו א"כ יארכו הימים ואבד כל חזון כמ"ש למעלה
ולעתים וגו'. כפל הדבר במ"ש:
פסוק כח
כל דברי. ר"ל אף אחד מדברי וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ)
ויעשה. מהרה: