פסוק ב
אל נביאי ישראל. על נביאי השקר יאמר
לנביאי מלבם. לאלו המתנבאים לבדות מלבם לאמור שמעו דבר ה' כאלו ה' שלחם:

פסוק ג
הוי. יש להתאונן על הנביאים האלה הנבלים אשר הולכים אחר רצונם לומר מה שיש עם רצונם ומה שלא ראו בנבואה:

פסוק ד
כשועלים בחרבות. כמו השועלים כשהם בחרבות כשאדם בא בפרצת החורבה אין מי עומד למולו לעכבו מליכנס שמה אבל כלם יברחו דרך פרצה אחרת וכמו השועלים ההם כן היו נביאיך אתה ישראל וכאשר יפרש במקרא שלאחריו:

פסוק ה
לא עליתם בפרצות. אתם הנביאים הנבלים לא עמדתם בפרצות לעכב על האויב לבל יבוא ר"ל לא עמדתם בתפלה לעכב הפורעניות
ותגדרו. מלת לא משמשת בשתים לומר לא גדרתם גדר במקום הפרצה ר"ל לא החזרתם את ישראל למוטב לעשות תשובה
לעמוד. למען יכלו עמוד במלחמה מול האויב בעת בוא מה' תשלום גמול העון:

פסוק ו
חזו שוא. בשוא נבאו ובכזב קסמו כי גם הקוסם לא ידעהו
האומרים. בדבריהם אמרו נאום ה' ולא כן הוא כי ה' לא שלחם
ויחלו. ר"ל ואיך א"כ מבטיחים תוחלת אל העם שיתקיים הדבר שאומרים:

פסוק ז
מחזה. נבואת שוא נבאתם כי לא היתה נבואה
ומקסם כזב. ר"ל אף הקסם לא ידעתם:

פסוק ח
הנני. הנה אני אלחם אתכם:

פסוק ט
ידי. מכת ידי
בסוד. לא יהיו בקבוצת עמי להכנס יחד עמהם להחשב עם ה' כמותם
ובכתב וגו'. להיות נכתב עמהם להחיות בעולם הנצחי כמ"ש כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד)
לא יבאו. בתוך הבאים בזמן הגאולה
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:

פסוק י
יען וביען. הכפל לחזק ולומר בעבור זה העון לבד ראוים הם לגמול העונש הזה
הטעו את עמי. היו מטעים אותם לאמר שלום יהיה לכם ובעבור זה אחזו בדרכם ולא עשו תשובה
ואין שלום. ר"ל ובשקר הבטיחו השלום כי אין שלום מיועד להם
והוא בונה חיץ. כל אחד מהנביאים ההם היה בונה חיץ שהוא כותל לבנים גרועה וחלושה והיא הנבואה שהיו אומרים
והנם. והנה הם טחים על הכותל טיח תפל שאינו מתוקן כהלכתו ליפות הכותל ולהחליקו ר"ל מייפים הנבואה במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב:

פסוק יא
אמור וגו' ויפול. ר"ל אמור על טחי התפל למה אתה טחים הבנין הלא תדעו שיפול ולא יתקיים כלומר מה תועלת מיופי המליצה הלא אין ממש בנבואה
היה גשם שוטף. הנה אם יהיה גשם שוטף וכן אם אתן אני אבני אלגביש שתפולנה עליה וגם רוח סערה שתבקע את הקיר ר"ל אם יבוא אויב חזק יהיה א"כ נראה לכל בטול הנבואה:

פסוק יב
והנה נפל הקיר. כשיפול הקיר הלא יאמר מה תועלת היה בטיח ר"ל כשתבוטל הנבואה הלא יאמר מה תועלת ביופי המליצה ומיטב הדבור:

פסוק יג
ובקעתי. ר"ל כן אעשה ואבקע את הקיר בחמתי ע"י רוח סערה ובאפי יהיה עליה גשם שוטף ואבני אלגביש אוריד עליה בחמה לכלותה ר"ל אביא אויב חזק ותבוטל הנבואה:

פסוק יד
והגעתיהו. את הקיר אגיע עד הארץ כי תפול למטה
ונגלה יסודו. על כי תפול הכותל ממעל שעל היסוד יהיה א"כ נראה היסוד
ונפלה. כאשר תפול הקיר אז גם אתם טחי התפל תכלו בתוכה רוצה לומר כשיבוא האויב ותבוטל הנבואה אז יכלו הנביאים ההם
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול :

פסוק טו
וכליתי. אשלים את חמתי בקיר ר"ל אבטל את כל דברי הנבואה
ובטחים. ר"ל בהנביאים המייפים נבואת השקר במליצה נאותה ומזויפת
ואומר לכם. אז אומר לכם אין הקיר ר"ל הנה לא נתקיימה הנבואה ואין תקומה אל הטחים אותו הם הנביאים ההם כי אז יכלו גם המה:

פסוק טז
נביאי ישראל. יפרש אמריו לומר הבונים והטחים הם נביאי ישראל וגו'
חזון שלום. נבואה מהבטחת שלום
ואין שלום. ר"ל ובשקר יבטיחו כי אין שלום מיועד להם:

פסוק יז
המתנבאות מלבהן. אשר בודות מלב ואומרות בנבואה:

פסוק יח
הוי למתפרות כסתות. יש להתאונן על המתפרות כסתות וגו' כן היה דרכם לתפור כסתות קטנות והיו תולות להנשאלין על אצילי ידיהם ובאותן כסתות היו קוסמות ולמי שחפצות אומרות קסם טוב ולמי שחפצות אומרות קסם רע
על כל וגו'. של הנשאלין
ועושות המספחות. כעין מטפחות היו עושות לקסום קסמים להשימם על ראש כל קומה ר"ל על ראש כל אדם מהבאים לשאול קסמים (ויקרא האדם קומה על כי הוא לבד הולך בקומה זקופה ולא כן שאר הבריות)
לצודד נפשות. ר"ל לרמות אותם להביא עליהם עון אשמה במה שמאמינים בקסמים
הנפשות. וכי מהראוי לצודד נפשות של עמי להחטיאם בעון הקסם ולהחיות בזה נפש עצמיכן לקחת על זה שכר להתפרנס בה וכי הגון הדבר שבעבור השכר תחטיאו אנשים:

פסוק יט
ותחללנה. אתן מחללים אותי בפני עמי להסיר מלבם בטחון ה' ולפנות אל הקסם ואת זה תעשו בשכר מלא אגרוף שעורים ובחתיכות לחם
להמית נפשות. לקסום שוא לשפוט מיתה על נפשות אשר באמת לא תמותנה ולשפוט החיים על נפשות אשר באמת לא תחיינה ולא יהיה א"כ כדבריכן
בכזבכם. ר"ל הדברים האלה תאמרו ותשפטו בעת תכזבו אל עמי השומעים כזב ומאמינים לה :

פסוק כ
הנני. הנה אני אפנה אל הכסתות שלכן אשר אתן מצודדות עמהם את הנפשות להחטיא אנשים להוציא ולהפריח מהם נפשותם
וקרעתי. כי אקרע אותם מעל הזרועות אשר שמתן עליהם אותם הכסתות ר"ל שתחרב ירושלים ותתבטל כל התחבולות והכזבים כאלו יקרעו מעל הזרועות והיו כלא היו
ושלחתי. אז אשלח חפשי את הנפשות אשר אתם מצודדות ר"ל אז לא תוכלו עוד לרמות ולהחטיא
את נפשים לפורחות. אמר לתוספת ביאור את הנפשות הנצדות בידכן להוציאן ולהפריחן מן הגוף להיות אבודות בעוונם אותם אשלח חפשי:

פסוק כא
וקרעתי וגו'. ר"ל גם התחבולה של המטפחות תתבטל כאלו אקרעם והיו כלא היו
והצלתי וגו'. לבל יהיו נלכדים בידכן להכשילם בעון הקסם ולתוספת ביאור אמר ולא יהיו עוד בידכן להיות נצודים
כי אני ה'. שהכל בידי:

פסוק כב
יען. בעבור שהיו משברות לב צדיק לצערו באמרי שקר שאמרו לו מות תמות
ואני. אבל אני לא הכאבתי לבו כי לא גזרתי עליו המיתה
ולחזק. והיו עוסקות לחזק ידי רשע להבטיחו על השלום והיה זה סבה לבלתי ישוב מדרכו הרע להשיג החיים ע"י התשובה וא"כ עשו רעה גם לצדיק גם לרשע:

פסוק כג
לא תחזינה. לא תנבאו עוד שוא
וקסם וגו'. מוסב על שוא לומר וקסם שוא לא תקסמנה
והצלתי וגו'. לבל יהיו נלכדים בידכן
כי אני ה'. שהכל בידי: