פסוק א
ויבוא אלי. בא אלי קבוצת אנשים מזקני ישראל
וישבו לפני. התעכבו לפני :

פסוק ג
העלו וגו'. ר"ל מחשבות לבם לעבודת כוכבים ונגד פניהם נתנו מכשול עון העבודת כוכבים כאומר לא במחשבה לבד כי עושים גם בפועל
האדרש. וכי מהראוי שאהיה נדרש להם למלא משאלותם בתמיה:

פסוק ד
דבר אותם. דבר עמהם
ובא אל הנביא. לשאול ממנו דבר ה'
נעניתי לו. אקבל מענהו אשר לו להשיב עליו עם כי בא לשאול במחשבות רוב גלוליו :

פסוק ה
למען תפוש. ר"ל לא אשיב למלאות שאלתו רק למען לאחוז אותם בלבותם להתקרב אלי אשר כולם פרשו מעלי במחשבות גלוליהם כי בראותם שאקבל מענה ואשיבם ידעו שיש אלהים בישראל:

פסוק ו
שובו. אתם עצמיכם
והשיבו. את נשיכם ובניכם
השיבו פניכם. לבל תסתכלו בהם וכאומר אם כן יעשו אז אשיב על מענם למלאותם:

פסוק ז
לדרש לו בי. לדרוש את הנביא בדברי
נענה לו בי. אקבל המענה אשר לו להשיב עליו בעבור כבוד שמי:

פסוק ח
ונתתי פני. רצה לומר אולם לא למלאות שאלתו כי אדרבה עוד אתן פני באיש ההוא ואתן אותו לשממה להיות למופת לבני מרי שלא יהיו כמותו לדרש בדבר ה' במחשבת עבודת כוכבים
ולמשלים. מן השממון שיבוא עליו יקחו משל להדמות אליה שוממות אחרות
כי אני ה'. נאמן לשלם גמול:

פסוק ט
והנביא כי יפתה. ואם הנביא הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דבר מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו
אני. כמו האני ותחסר ה"א התימא וכמוהו רבים ור"ל האם אני ה' פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל:

פסוק י
ונשאו עונם. הם יסבלו גמול עוונם זה כזה
כעון הדורש. כגמול עון הדורש בדבר ה' במחשבת עבודת כוכבים כן יהיה גמול עון הנביא המשקר:

פסוק יא
למען לא יתעו וגו'. כשיראו שאני משלם גמול
והיו לי לעם. אז יהיו נקראים עמי
לאלהים. להצילם ולהושיעם:

פסוק יג
למעל מעל. ר"ל אם החטא יהיה לכחש בי ולשקר בי
ונטיתי. אז אטה ידי עליה להכותה ואשבור לה משען לחם ולתוספת ביאור אמר והשלחתי בה רעב והכרתי כי ימותו ברעב:

פסוק יד
והיו. ואף אם יהיו בארץ ההיא שלשת האנשים הצדיקים האלה והם נח דניאל ואיוב
המה בצדקתם. ר"ל שורת הדין הוא שהם יצילו את עצמם בצדקתם לבל יכרתו ברעב אבל אין שורת הדין מחייבת להגן על כולם, (וזכר אלו השלשה לפי שנח לבד נשאר מן המבול ולא הגין על כל בני דורו ודניאל לא הגין על כל בני עמו כי הוא לבד היה בגדולה בבבל ואיוב לא הגין אף על בני ביתו כי כולם נאבדו ונשאר הוא לבדו ולכן אמר אף אם יהיו שלשתם יחד אין שורת הדין מחייבת להגן על אחרים) :

פסוק טו
לו חיה רעה. ר"ל אם גמול העון יהיה אשר אעביר בארץ קבוצות חיות טורפות לשכל עמה ותהיה שממה מבלי עובר בה מפחד החיות:

פסוק טז
שלשת. רצה לומר אף אם בתוכה ימצאו שלשת האנשים האלה האמורים למעלה
חי אני. הריני נשבע חי אני אם שורת הדין מחייבת שיצילו בזכותם בין בנים בין בנות רק המה לבדם ינצלו:

פסוק יז
או חרב. אם גמול העון יהיה אשר אביא על הארץ אחוזי חרב
ואמרתי וגו'. כפל הדבר לחזק:

פסוק יח
לא יצילו. ר"ל אין שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בנים ובנות:

פסוק יט
או דבר. אם גמול העון יהיה אשר אשלח דבר על הארץ
בדם. להפסיד אותו כי מהות הדבר הוא שנפסד הדם מהאויר המופסד :

פסוק כ
אם בן וגו'. ר"ל אם שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בין בן בין בת:

פסוק כא
כי כה אמר ה'. אשר כן אמר ה' אשר כל שכן הדבר שהנה אשלח על ירושלים בגמול עוונם את ארבעת שפטי הרעים להכריתם שכ"ש הוא שאין שורת הדין מחייבת שיהיה מי מהם ניצול בזכות הצדיקים:

פסוק כב
והנה נותרה בה. ר"ל עכ"ז בחסדי תשאר בה פליטה והם הבנים והבנות המוצאים מירושלים ללכת בגולה
הנם יוצאים אליכם. אל מול בני הגולה יאמר הנה הם יוצאים מירושלים לבוא אליכם בבלה
את דרכם. אשר לא טובים
ונחמתם. יהיה לכם תנחומין על מה שהתאבלתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים כי בהבאים תראו שהיו ראויים לאבדון
את כל. ר"ל על כל מיני הרעות שהבאתי עליהם על כולם יהיה לכם תנחומין:

פסוק כג
ונחמו אתכם. הבאים הנה ינחמו אתכם על הרעה כי תראו את דרכם הרעים וכפל הדבר לתוספת ביאור
וידעתם. אז תדעו אשר לא בחנם עשיתי את כל הרעה שעשיתי בה כי אם בגמול העין: