פסוק ב
מה יהיה וגו'. ר"ל מה הוא הגרעון של עץ הגפן מכל שאר העצים
הזמורה וגו'. ר"ל לא על גפן הכרמים בעלת פרי אני אומר אלא על הזמורה הגדילה ביער שהוא עץ גפן מדברי שאינו עושה פירות:

פסוק ג
היוקח. וכי יוקח ממנו עץ לעשות למלאכה וכי יקחו ממנה עץ לעשות יתד לתלות עליו שום כלי בתמיה וזהו על כי העץ הזה הוא חלוש ורך ואינו ראוי לכלום:

פסוק ד
הנה לאש. ר"ל ועתה אוסיף לומר הנה אם העץ ההוא ניתן אל האש לשריפה והאש שרפה בה בשתי הקצוות ונתייבש בתוכו וכי אפשר שיצלח למלאכה:

פסוק ה
בהיותו תמים. הלא בהיותו עוד שלם עד לא משלה בו האש לא היה ראוי לעשותו למלאכה וכ"ש עתה שהאש שרפתהו ונתייבש איך אם כן יהיה נעשה עוד למלאכה:

פסוק ו
לכן. ר"ל הואיל ואמרתי שכ"ש הוא שאין עץ כזה ראוי למלאכה לכן כה אמר ה' כמו עץ הגפן הזה האכול באש כן אתן את יושבי ירושלים שלא יצליחו עוד לשום דבר כי כן דומים הם להעץ הזה כי גם שני קצותיו אכלה האש כי כבר גלו אותם שבעבר הירדן ומלכות אפרים שבארץ ישראל וגם הם נחרו מהאש כי הרבה מהם גלו עם יהויקים ויכניה ואם כשהיו עדיין בתוקפם שלא גלו מי מהם החזקתי עליהם האויב וגלו ומכ"ש עתה שנשארו מעט מהרבה:

פסוק ז
מהאש יצאו. ר"ל עם כי בעת שצר עליהם מלך אשור אחר שכבש את שומרון היו אז נצולים מיד המכלה כל האומות כדבר הנאכל באש אולם עתה בבוא נבוכדנצר המכלה גם הוא את העובדי כוכבים כאש הוא יאכל וישחית גם אותם
בשומי. כשאשים כעסי בהם אז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול:

פסוק ח
יען. בעבור שמעלו וכחשו בה':