פסוק ב
חוד חידה. אמור הנבואה בלשון חידה ודבר אותה במשל:

פסוק ג
הנשר הגדול. וחזר ופי' שקראו גדול לפי שהיה גדול הכנפים ר"ל כנפי נוצתו היו גדולים במדה
ארך האבר. גוף הכנף היה ארוך
מלא הנוצה. גוף הכנף היה מלא נוצות
אשר לו הרקמה. אשר מראה הנוצות היו כגוון הרקמה בחלוף הגוונים כמו נוצות הטווס ועל נבוכדנצר יאמר
אל הלבנון. אל יער הלבנון ומשם לקח הסעיף הגבוה מאילן הארז שהוא הגבוה שבעצים רצה לומר נבוכדנצר בא לירושלים ולקח את מלכה:

פסוק ד
את ראש וגו'. כרת ראש ענפיו הרכים העליונים הם השרים
אל ארץ כנען. אל ארץ כשדים יאמר שהיא ארץ סוחרים כמ"ש אל ארץ כנען כשדימה (לעיל טז)
בעיר רוכלים. על בבל יאמר:

פסוק ה
מזרע הארץ. מהארץ ההיא עצמה אשר זרע בה
בשדה זרע. בשדה טובה לזריעה
קח. לקחה וזרעה סמוך למים רבים לבוא בה מרבית הרטיבות
צפצפה שמו. הנשר שם את הזרע באופן שתצמח להיות בעלת ענף כאילן צפצפה ר"ל המליך בה מזרע המלוכה:

פסוק ו
ויצמח. הזרע ההוא צמח והיה לאילן גפן המתפשטת הרבה ושפלה בקומה
לפנות. להיות דליותיו פונות אליו לא כדרך שאר האילנות שהדליות עולות למעלה בגובה כי אם כדרך דליות הגפן שהמה יורדות למטה לפנות מול גוף האילן
ושרשיו. שרשי האילן ההוא השרישו תחת האילן וכדרך עץ הגפן ולא התפשטו למרחוק כדרך שאר האילנות ר"ל המשילו רק במקומו אבל למולו יכנע
ותהי לגפן. ר"ל גם שבחי הגפן היה לו כי עשתה והגדילה הרבה בדים וענפיה הרכים התפשטו למרחוק וכדרך עץ הגפן ר"ל במקומו היה לו ממשל רב:

פסוק ז
גדול כנפים. הוא פי' על מה שקראו גדול
ורב נוצה. הרבה נוצה היה בו אבל לא היה מלא נוצה ולא היה לו ארך האבר ולא הרקמה כמו הנשר הראשון ועל פרעה יאמר
כפנה שרשיה עליו. אספה כל שרשיה על הנשר ההוא לבטוח עליו
ודליותיו שלחה לו. הושיטה דליותיו אל הנשר ההוא שהוא ישקה אותה מן המים המכונסים בין הערוגות העשויות לצורך נטיעתה שעשה לה הנשר הראשון (כי כן הדרך לעשות סביב הנטיעה כעין ערוגות) ר"ל שלח מלאכיו אל פרעה להחזיק בידו המלוכה שהמליכו נבוכדנצר:

פסוק ח
אל שדה טוב. כאומר הנה הגפן הזה טעה מאד כי הלא נטועה היא ע"י הנשר הראשון בשדה טוב וסמוך אל מים רבים למען עשות ענפים ולגדל פרי להיות מעצמה גפן גדולה וחזקה מבלי בטחון הנשר השני ומבלי השקאתו מן המים הבאים בפועל מעשה הנשר הראשון ר"ל הלא מבלי פרעה יוכל לעמוד במלוכה:

פסוק ט
אמור. על הגפן ההיא
תצלח. כמו התצלח ותחסר ה"א התימא ר"ל וכי תצלח בבטחון הנשר השני הלא הנשר הראשון יעתוק ויעקור את שרשיה ויכרת פריה וממילא יתייבשו הואיל ונכרתו מן האילן אין להם יניקה לבוא בהם הרטיבות ר"ל נבוכדנצר יעקור המלוכה וישחט בני צדקיהו
כל טרפי צמחה. כל העלים שצמחו בה יתייבשו הואיל ונעקרו שרשיה ר"ל העם יהיו גולים
ולא בזרוע גדולה וגו'. ר"ל הנשר השני לא יבוא בעזרתם בזרוע גדולה ובעם רב לעמוד במלחמה מול הנשר הראשון הבא לעקור ולהסיע אותה ממקום אשר נשרשו שרשיה ר"ל לא יעזור לו פרעה מול נבוכדנצר :

פסוק י
והנה שתולה. ר"ל אף אם תשאר שתולה ולא יעקור שרשיה וכי תצמח בהשקאת הנשר השני הלא כאשר יגע בה רוח הקדים הלא תתייבש
על ערוגות צמחה תיבש. ר"ל אף שהיא עומדת סמוך להערוגות הנעשות לצורך צמחה מקום ימצא שם מים מכונסים עם כל זה תתייבש כי אין דבר עומד בפני רוח הקדים כי הוא יחריב גם המים המכונסים בין הערוגות וכאומר הלא אין להנשר השני מקום להשקותה כי אם מהמים שבין הערוגות ואם רוח הקדים תייבש גם אותו מאין לו מים להשקותה ומה הוא א"כ הבטחון ר"ל אף אם נבוכדנצר לא יעשה עמו רעה רק ימנע ממנו הטובה לא יתקיים ע"י פרעה:

פסוק יב
לבית המרי. לבית ישראל הממרים בי
הלא ידעתם. הלא תוכלו לדעת ולהבין מה הם אלה הדברים על מה ירמזו
אמור וגו'. ר"ל אמור פתרון הדברים
מלך בבל. והוא פתרון הנשר הגדול הראשון
ירושלים. הוא פתרון הלבנון
את מלכה ואת שריה. הוא פתרון צמרת הארז וקטיפת היונקות ועל יהויכין ושריו יאמר שלקחום נבוכדנצר בגולה:

פסוק יג
מזרע המלוכה. הוא פתרון מזרע הארץ ועל צדקיהו יאמר שהיה בן יאשיהו כי נבוכדנצר המליכו תחת יהויכין
ויכרות אתו ברית. לבל ימרוד בו
ויבא אותו באלה. השביע אותו על זאת
ואת אילי הארץ לקח. שרי ירושלים לקח להיות בידו ערבון שלא ימרוד בו צדקיהו:

פסוק יד
להיות. את הערבון לקח למען תהיה רק ממלכה שפלה להיות נכנעת לו לבל יתנשא למרוד בו רק לשמור את הברית שכרת עמו להיות לה עמידה וקיום וזהו פתרון גפן סורחת שפלת קומה וגו' ור"ל שנתן לה ממשלה מה אבל רק בארצה ובמקומה ותהיה נכנעת לבבל:

פסוק טו
וימרד בו. אח"ז מרד בו צדקיהו ושלח מלאכיו למצרים לתת לו סוסים ועם רב להיות בעזרתו מול בבל וזהו פתרון הנשר השני והשלחת הדליות להשקותם מן המים שבין הערוגות ר"ל לחזק בידו המלוכה שהמליכו נבוכדנצר
היצלח הימלט. וכי יצלח בבטחון מלך מצרים וכי יהיה נמלט מיד נבוכדנצר האיש העושה הדברים האלה
והפר. וכי המפר ברית ראוי הוא להמלט:

פסוק טז
אם לא. הוא ענין לשון שבועה
אשר בזה את אלתו. בזה את השבועה שהשביעו ועבר עליה
אתו. עם המלך הממליכו בתוך בבל ימות (ועם שכבר אמר במקום המלך חזר לומר שוב אתו בתוך בבל לפי שארכו הדברים באמרו אשר בזה וגו' וכן דרך המקרא) וזה פתרון נתוק השרשים וגו' ור"ל שנבוכדנצר יעקור מצדקיהו שרשי המלוכה כי לא ימלוך עוד מי מזרעו ויקצץ פרי בטנו כי שחט את בניו והגלה את העם :

פסוק יז
ולא בחיל גדול וגו'. ר"ל לא יעשה עמו פרעה לבוא בחיל גדול ובקהל רב כי לא יקיים הבטחתו לישראל לעשות עמו מה שאמר והוא פתרון ולא בזרוע גדולה וגו'
במלחמה. בעת בוא עליו מלחמת בבל כשישפוך סוללה מול העיר לכבשה וכשיבנה דיק ללכדה למען הכרית בה נפשות רבות הנה אז לא יקיים פרעה הבטחתו לבוא בעזרת ישראל:

פסוק יח
ובזה אלה. והנה צדקיהו שבזה את השבועה למען הפר הברית שכרת עם נבוכדנצר
והנה נתן ידו. מתחילה נתן ידו והוא תקיעת הכף לקיים הדבר ואח"ז עשה כל המרידות האלה לזאת לא ימלט מיד נבוכדנצר:

פסוק יט
לכן. הואיל וכן עשה לכן כה אמר ה'
אם לא. הוא ענין לשון שבועה
אלתי אשר בזה. ר"ל השבועה אשר בזה דומה אלי כאילו נשבע לי ובזה אותה וזהו על כי נשבע בשם ה'
ובריתי. הברית אשר הפר הוא כאילו הפר בריתי אשר כרת עמי
ונתתיו בראשו. לכן אתן גמול העון הזה על ראשו:

פסוק כ
ופרשתי עליו רשתי. ארז"ל כשברח צדקיהו דרך מערה הזמין הקב"ה צבי הולך על המערה ממעל ורדפו הכשדים אחר הצבי לתפשו ובהגיעם לפתח המערה מצאו את צדקיהו יוצא מן המערה ותפשוהו
ונשפטתי אתו שם. בבבל אתווכח עמו על המעל שמעל בי לעבור השבועה כי שם ישב במאסר וזה יחשב לויכוח כי בזה יודיע לו שפשע בו:

פסוק כא
ואת כל מברחיו. כל הבורחים מעליו בכל חיילותיו יפלו בחרב האויב כי ישיגם והנשארים מהם יתפזרו בגולה בכל רוחות העולם
וידעתם. אז בבוא הדבר תדעו שאני ה' דברתי הדברים האלה ולא בדאם הנביא מלבו:

פסוק כב
ולקחתי אני. אני אקח ענף מסעיף העליון מאילן הארז הרמה ואני אתן אותה במקומו ר"ל בימי המשיח אקח מזרע דוד ואמליכו בירושלים
מראש יונקותיו. מן הענפים הרכים שהמה בראש הסעיף העליון מהם אכרות ענף רך אשר יצלח לנטיעה
ושתלתי אני. אטע אותו על הר גבוה ותלול למען יהיה נראה למרחוק ועל המשיח יאמר וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כג
בהר מרום ישראל. בהר הגבוה שבכל א"י הוא ירושלים שם אשתלנו
ונשא ענף. יגדל ענפים ויעשה פרי ויהיה דומה לארז חזק ר"ל יהיה לו הרבה טובה וגדולה
ושכנו תחתיו. תחת האילן הזה ישכנו כל צפור וכל בעל כנף תשכונה בצל ענפיה הגדולים ר"ל כל האומות ומלכיהם יהיו נשמעים לו וסרים לעבודתו:

פסוק כד
כל עצי השדה. הם מלכי האדמה
השפלתי עץ גבוה. הם מלכי האומות
הגבהתי עץ שפל. הם מלכי בית דוד
הובשתי וגו'. כפל הדבר במ"ש
אני ה'. הנאמן במאמרו: