פסוק א
בן אדם. קראו בן אדם כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד מן המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת
עמוד. לפי שנפל על פניו אמר לו עמוד על רגליך:

פסוק ב
רוח. ר"ל רוח התעוררות ומחזק מן החולשה אשר באתה בעבור המראה שראה
כאשר. בעת אשר דבר אלי
ותעמידני. הרוח הזה החזיק אותי והעמיד אותי על רגלי
את מדבר אלי. רצה לומר את הדבר שהיה מדבר אלי:

פסוק ג
שולח. עתה אני שולח אותך
אל גוים. הם יהודה ובנימין שהם שני שבטים וכ"א קרוי עם לעצמו
המה ואבותם. ר"ל המה עם אבותם כמו שאבותם פשעו בי כן פשעו בי גם המה עד עצם היום הזה:

פסוק ד
והבנים. ואלה הבנים אשר הם קשי פנים וחזקי לב מה שלא כן היו אבותיהם אליהם אני שולח אותך
ואמרת וגו'. כאומר ולכן לא תאמר להם דבר מה בשמך כי בודאי לא ישמעו אליך רק בכל פעם תאמר להם בשמי כה אמר ה':

פסוק ה
והמה. כאומר אתה אמור בשמי בין ישמעו המה את הדבר בין שיחדלו לשמוע כי בית מרי המה וקרוב הדבר שלא ישמעו גם אם תאמר בשמי
וידעו. ר"ל ועם כל זאת יבוא תועלת כי בבוא הפורעניות ידעו כי נביא היה בתוכם והזהירם ולא שמעו ולא יהרהרו אחר מדת הדין:

פסוק ו
ומדבריהם. מה שיגזמו לעשות עמך רעה
כי סרבים וגו'. ר"ל אשר נמצאו עמך אנשים סרבנים מכאיבים בדברי קנתור כקוצים
ואל עקרבים. עם בני אדם מכאיבים כקוצים אתה יושב והוא כפל ענין במ"ש
מדבריהם. עכ"ז אל תירא מדבריהם
כי בית מרי המה. ר"ל המה בית מרי לבד אבל לא ירשיעו לעשות עמך רעה:

פסוק ז
אם ישמעו. בין שישמעו בין שיחדלו מלשמעם כי בית מרי המה וקרוב הדבר שיחדלו מלשמוע:

פסוק ח
אל תהי מרי. אל תהי מורד בדבר השליחות למאן ללכת להיות דומה כבית המרי
פצה פיך. פתח פיך ואכול וגו' היא המגלה הנתונה לו ר"ל למוד הדברים וזכור אותם למען יהיו שגורים בפיך:

פסוק ט
והנה וגו'. בהיד השלוחה היה מגלה כתובה:

פסוק י
ויפרוש. היד ההוא פרשה המגלה לפני והיתה כתובה משני עבריה מה שהוא נגד פני האדם הקורא ומה שהוא אחורי המגלה מעבר השני
וכתוב אליה. והיה כתוב עליה קינים והגה והי והם ענין נהי ומספד האמורים על רעות ישראל וצרותיו בעת החורבן: