פסוק ב
שים פניך. החזר פניך בדרך דרום כי הנביא היה בבבל מצפון ירושלים ואמר לו להחזיר פניו מול ירושלים שהיא מדרומה
והטף. דבר נגד ירושלים שהיא בדרומה
אל יער השדה נגב. על ירושלים יאמר והמשילה ליער השדה על כי שיש בה אנשים רבים מתחלפים במעלה כדרך היער שיש בו עצים רבים מתחלפים בקומה ובחשיבות וכפל הדבר במ"ש כדרך הנבואה:

פסוק ג
הנני מצית. הנה אני הוא המבעיר בך האש והיא תשרוף בך כל עץ לח וכל עץ יבש ולא תכבה להבת האש וכל פני הבריות היושבים בפאת הנגב מול צפון יהיו נשרפים בלהבת האש ר"ל גם הצדיקים יכלו עם הרשעים כמו שהעץ הלח נשרף בצירוף עץ היבש והאויב יאבד כל האומות היושבים מנגב לבבל העומדת בצפון העולם:

פסוק ד
וראו כל בשר. בעבור חוזק התבערה ידעו כולם שמה' נעשה ולא במקרה ולכן לא תכבה עד תשרוף הכל :

פסוק ה
המה. בני עמי אומרים עלי הלא הוא מדבר במשל ונוכל א"כ להפך המשל לפי דעתינו ולטובה:

פסוק ז
אל ירושלים. כאומר א"כ אדבר עמך נבואה ברורה כמות שהיא
אל מקדשים. יאמר על האולם וההיכל ובית קדש הקדשים:

פסוק ח
הנני אליך. הנה אני אלחם עמך:

פסוק ט
יען. בעבור שאכרות ממך צדיק ורשע ועשיתי בך נקמה גדולה ושמחו עליכם אויביכם ועזרו לרעה לכן ילקו גם כל האומות היושבים מנגב בבל העומדת בצפון:

פסוק י
כי אני ה' הוצאתי. ולא באה במקרה
לא תשוב עוד. עד הכרית כל בשר היושבים מנגב בבל וכאומר משא"כ אם היתה באה במקרה כי המקרה לא תתמיד כל כך:

פסוק יא
האנח. עשה אנחה כאדם המצטער
בשברון מתנים. ר"ל אנחה גדולה וכאילו נשברו המתנים ונפלו מכובד האנחה
ובמרירות. ר"ל במרירות לב תאנח לעיני ישראל:

פסוק יב
אל שמועה. בעבור השמועה הבאה אלינו מירושלים מחורבנה ולכן נמסו כל הלבבות ורפו ידי האנשים ורוח כל אדם כהתה והושפלה וברכי כל האנשים ינועו מרתת הבהלה כמו המים שנעים ואינם נחים
הנה באה. ר"ל הנה היא קרובה כאילו כבר באה ונהיתה:

פסוק יד
חרב חרב. על חרב נבוכדנצר יאמר וכפל המלה כדרך המקונן וכן מעי מעי (ירמיה ד)
וגם מרוטה. לטש אותה להסיר החלודה:

פסוק טו
למען טבוח וגו'. החדוד היה למען תהיה חריפה לטבוח בה והמריטה היתה למען יהיה לה ברק להבהיל האנשים
או נשיש. או שמא תאמרו נשיש על החרב ההיא כי לא עלינו תבוא כי אם על אויבינו
שבט בני. כאומר לא כן הוא אך דעו שהחרב תבוא לכרות שבט בני ר"ל אוכלסי ישראל והוא מקרא קצר
מואסת כל עץ. עתה תמאס כל עץ ולא תכרות אותם ר"ל לא תלך עתה על האומות להכריתם ולפי שהמשיל את ירושלים ליער אמר לשון שבט וכינה גם העובדי כוכבים בשם עץ:

פסוק טז
ויתן אותה למרטה. האויב נתן את החרב לצחצח אותה למען תהיה ראויה לאוחזה ביד
היא הוחדה חרב. ר"ל החרב ההיא חדדו אותה ומרטו אותה למען תת אותה ביד נבוכדנצר ההורג לשיוכל להרבות הרוגים ולהבהיל אנשים:

פסוק יז
זעק והילל. זעק בקול ועשה יללה כי החרב ההיא תהיה בעמי ואף היא תהיה בכל נשיאי ישראל הם השרים והמושלים
מגורי אל חרב. אנשים מאוספים בחרב היו עם עמי להכות בהם ולכן הכה בכף על הירך דרך צער ואבל:

פסוק יח
כי בוחן. כי החרב ההיא נתחזקה בדבר החדוד והזוהר ולמה נתחזקה כ"כ אם גם תמאס לכרות שבט בני הם אוכלסי ישראל וכמו שמואסת כל עץ הם אוכלסי האומות א"כ לא יהיה צורך כלל אל החרב ולמה א"כ נתחזקה:

פסוק יט
והך כף אל כף. דרך צער ואבל
ותכפל. אמור בנבואה אשר חרב השלישית תהיה כפולה ומרובה משתי החרבות שעברו ר"ל גלות צדקיהו תהיה קשה מגלות יהויקים ויהויכין
חרב חללים הוא. החרב ההיא תפיל חללים רבים וגם תפיל חלל הגדול ועל המלך צדקיהו יאמר כי גם הוא נלקח בשבי וישב במאסר אבל בשתי הגליות הראשונות עם כי נשבו המלכים לא הרבו להכות בעם
החודרת להם. ר"ל החרב ההיא שמורה בחדר מיוחד לבוא עליהם:

פסוק כ
למען למוג לב. הביאה תהיה למען המס לב האנשים ולהרבות המכשולים ולכן שערי עריהם אתן טבחת חרבי כי בכל עריהם יהרגו בחרב
עשויה לברק. החרב עשויה לטושה למען היות לה זוהר להבהיל אנשים והיא מעוטפת בבגד לבל יסור החדוד להיות נכונה לטבוח בה:

פסוק כא
התאחדי. וכאילו אל החרב יאמר אתה החרב היוצאת מבבל לך באחד מן הדרכים או פנה עצמך אל הימין ר"ל ליהודה היושב בימין או תשימי עצמך אל השמאל ר"ל לרבת בני עמון היושב בשמאל
אנה פניך מועדות. ומזומנות ללכת:

פסוק כב
וגם אני וגו'. כאומר אבל כמו שצויתי לך הנבא והך כף אל כף כן גם אני אכה כפי על כפי כי ידעתי שעל יהודה תלך החרב ובזה תנוח חמתי מאשר קצפתי עליהם
אני ה' דברתי. וכן יהיה:

פסוק כד
שים לך. עשה לך שני דרכים לבוא באחד מהם חרב מלך בבל
מארץ אחד. הוא בבל
ויד ברא. ברור מקום מיוחד על הדרכים ההם ובהתחלת דרך היוצא מן העיר שם ברור ר"ל את המקום הזה ברור :

פסוק כה
דרך תשים. דרך אחד תהיה לבוא בה החרב אל רבת בני עמון
ואת יהודה. ר"ל וגם תשים דרך אל יהודה היושב בירושלים הבצורה וחושב להשגב בה:

פסוק כו
כי עמד וגו'. ר"ל הדבר הזה בא לרמז אשר מלך בבל עמד בצאתו מארצו על אם הדרך והוא המקום אשר יתפרשו משם הדרכים אילך ואילך הנחשבות לפנות אל מול המקום ההוא
בראש. בהתחלת שני הדרכים המתפרשים
לקסם קסם. העמידה שם היתה למען לקסם קסם לדעת אנה ילך ויצליח
קלקל בחצים. לטש וזכך ברזל החצים עד שהיה מזהיר ביותר והרואה יוכל לראות בו כמו במראה ודרך בעלי הקוסמים היה לראות בו ולקסום
שאל בתרפים. עשויים המה בצורות אדם ומגידים עתידות ע"י כישוף
ראה בכבד. כי יש בו בהירות בעת שמוציאים אותו מגוף בעל חי והרואה יוכל לראות בו ודרך בעלי הקסם היה לקסום בו:

פסוק כז
בימינו היה הקסם ירושלים. הקסם היה מגיד ללכת בימינו אל ירושלים
לשום כרים. להעמיד אילים מנגחים מול החומות לשברם ולכתתם
לפתוח פה ברצח. לזרז את העם שירצחו את בני העיר
להרים קול בתרועה. להבהיל את העם
על שערים. לשבר השערים
לשפוך וגו'. הם ענייני מלחמה:

פסוק כח
והיה להם. לישראל בעיניהם כקסם שוא ר"ל מה שעלה בקסמיו לעלות לירושלים היה בעיניהם שוא כי חשבו שלא יוכל לכבשה כאילו הכשדים נשבעו להם שבועות רבות שלא יכבשו אותה
והוא מזכיר עון. אבל כל אחד מאנשי ירושלים היה מזכיר את העון לפני המקום בעשותו כפעם בפעם להיות סבה שיהיה נתפש ביד האויב:

פסוק כט
יען הזכרכם עוונכם. בעבור שאתם מזכירים עלילותיכם הראשונות במה שאתם מגלים פשעיכם החדשות לעשותם בפרסום
להראות. למען יהיו נראים חטאתיכם אשר מאז בסבת כל לילותיכם החדשות וכפל הדבר במ"ש
יען הזכרתם. בעבור שאתם מזכירים עונותיכם לכן תתפשו בכף מלך בבל:

פסוק ל
ואתה חלל רשע. אתה רשע המחולל מן הקדושה ועל צדקיהו יאמר
בא יומו. שקעה שמשו והצלחתו בעת עשותו העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה :

פסוק לא
הסיר המצנפת. אתה צדקיהו הסר המצנפת והרם את העטרה מעל ראשך כי לא תמלוך עוד ולא תמשול בישראל
זאת לא זאת. ר"ל הרעה הזאת אשר באה ליהויקים וליהויכין לא היתה כזאת הרעה הבאה עליך כי כשגלה יהויקים מלך בנו יהויכין וכשגלה יהויכין מלך צדקיהו אחי אביו ממשפחתו אבל אחר שגלה צדקיהו לא נשאר מי מולך ומושל ממשפחתו
השפלה. יהויכין שכבר גלה והושפל אותו אגביה כי מזרעו יצא זרובבל ומלך המשיח
והגבוה. צדקיהו שהוא מולך עתה במעלה ורוממות אותו אשפיל כי יגלה מארצו ולא ימלוך מי מזרעו:

פסוק לב
עוה עוה עוה אשימנה. את המלכות ההיא אעשה מעוות ומעוקם ועל צדקיהו יאמר וכפל המלה שלש פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו
גם זאת לא היה. ר"ל גם ההגבהה הזאת שיהיה ליהויכין שיצא מזרעו זרובבל לא יהיה הגבהה שלימה עד בוא מזרעו מלך המשיח אשר לו משפט המלוכה ולו אתן הגבהה שלימה:

פסוק לג
ואל חרפתם. על חרפתם אשר חרפו את ישראל במה שהלך נבוכדנצר על ירושלים מפני הקסם
חרב חרב. כפל המלה לחוזק
פתוחה. שלופה היא מתערה לטבח כאומר הנה גם עליך תעבור
מרוטה להכיל. עוד היא מלוטשת להחזיק ולסבול הרג רב ולמען הרבות ברקה וזוהרה להבהיל אנשים :

פסוק לד
בחזות. בעבור כי חוזי הכוכבים חזו לך שוא ובעבור כי הקוסמים קסמו לך כזב לאמר שלא תשיגם חרב מלך בבל לכן צוה ה' לתת אותך עם צוארי של חללי רשעי ישראל להיות דומה להם אשר שקעה שמשם והצלחתם בעת עשותם את העון המשלים את הקץ וממלא את הסאה:

פסוק לה
השב אל תערה. וכי אשיב החרב אל תערה לבל תהרוג עוד באמת לא יהיה כן כי אם במקום אשר נבראת בארץ מגוריך שם אשפוט אותך בחרב מלך בבל:

פסוק לו
ושפכתי. שם אשפוך עליך זעמי
באש עברתי. באש הבערה שאביא עליך אפיח בה להבעירה ולהלהיבה ר"ל בכל פעם תגבר העברה והזעם
אנשים בוערים. יודעים להבעיר את האש
חרשי משחית. אומנים בקיאים במלאכת ההשחתה:

פסוק לז
לאש. שיבעירו הכשדים
בתוך הארץ. יהיה נבלע בארץ לבל יהיה נראה לעינים ולכן לא תהיה מוזכרת ממי לקחתי נקמתך
כי אני ה' דברתי. לכן כן יהיה: