פסוק ב
שתים נשים. ר"ל שתי מלכיות באו מכנסיה אחת והם מלכות יהודה ומלכות אפרים:

פסוק ג
ותזנינה. בעת נעוריהן כשהיו במצרים זנו עמהם
שמה. בהיותן במצרים מעכו הנואפים את שדיהן והוא ענין התחלת הזנות ובדרז"ל וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה וגו' (כתובות לו)
עשו. המצרים משמשו וכתשו הדדים בעודן בתולות והוא כפל ענין במ"ש ור"ל עוד היו במצרים התחילו לעבוד עבודת כוכבים של מצרים ולפי שעשו שם דבר מועט לכן אמר מעכו ועשו שאין בה זנות ממש:

פסוק ד
ושמותן. בשם הכנוי
אהלה הגדולה. הגדולה שבהן נקראת אהלה ואהליבה היה שם אחותה הנטפלת עליה הקטנה ממנה
ותהיינה לי. לקחתי אותן לי לנשים
ושמותן. העצמי
שומרון אהלה. זו שהיה שם הכנוי שלה אהלה שם העצמי היא שומרון ונקראת אהלה ע"ש שהיה בה אוהל לעגלי הזהב וכאומר אהל שלה ואין לי חלק בה
אהליבה. ע"ש שהיה אהלי בה והוא בית המקדש ורצה לומר לקחתים לי לעם והם פרו ורבו וגדלו והצליחו:

פסוק ה
ותעגב. חשקה חשק הזנות על תאות מאהביה וחוזר ומפרש חשקה היה אל בני אשור כאילו היו קרובים אליה:

פסוק ו
לבושי תכלת. לפי שהיו מלובשים בצבע תכלת והיו פחות וסגנים וכולם היו בחורים חמודים ופרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים ולא הולכי רגל:

פסוק ז
ותתן תזנותיה עליהם. ר"ל לכן נתנה רוח זנונים עליהם וחשקה להם לכל הנבחרים מבני אשור
ובכל אשר עגבה. ולכל מי שחשקה נטמאיה בכל תועבותיהם המאוסים כגלל של רעי כי כן זנתה ונאפה עמהם ר"ל סרתה מעלי וחשקה לפסילי אשור בראותה מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עשתה ועבדה לפסיליהם:

פסוק ח
ואת תזנותיה ממצרים. חשק הזנות שהיה לה ממצרים לא עזבה כי בני מצרים שכבו עמה בנעוריה בדרך חיבה והמה משמשו וכתשו דדיה בעודה בתולה ולכן נתקעה אהבתה בלבם וגם הם שפכו תאות זנותם עליה מאז ולכן לא עזבה אותם ר"ל שלא עזבה פסילי מצרים על כי הורגלה בהם מאז:

פסוק ט
נתתיה. מסרתי אותם ביד מאהביה ולתוספת ביאור אמר ביד בני אשור אשר חשקה להם:

פסוק י
המה. עם כי היו אהובים עם כל זה עשו בה משפט וגילו ערותה וזהו הקלון שעושים לאשה זונה שמפשיטים בגדיה ומוליכים אותה ערומה בפני הבריות
לקחו. בשבי
ותהי שם לנשים. הדבר הזה היה תועלת להיות שם ופרסום לנשים לבל יעשו כמעשיה וגם היה תועלת לעשות בה משפט הגמול הראוי ור"ל המקום מסרה ביד אשור ובזו וחללו את כבודה ומתחלה לקחו בניה ובנותיה והם בני גד ובני ראובן שגלו תחלה וארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחריהם ואחר זה הגלו את שומרון ראש המלוכה הנקראת בשם אהלה ונעשה לה כזאת למען יוסר יהודה ולמען תשלום שכר גמול העון :

פסוק יא
ותרא. ראתה את כל הרעה שבאה על אחותה אהלה ולא לקחה מוסר והשחיתה בדבר עון וחשקה יותר ממנה ואת דבר הזנות השחיתה יותר מזנוני אחותה:

פסוק יב
אל בני אשור. חשקה אל בני אשור על כי היו פחות וסגנים וכאילו היו קרובים אליה
לבושי מכלול. ועל כי היו מלובשים במלבושים הכלולים בכל מיני יופי והיו פרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים וכולם היו בחורי חמד לזה חשקה להם:

פסוק יג
וארא. ראיתי כמו שחשקה להם כן זינתה בפועל ונטמאה ודרך אחד לשתיהן כמו שעשתה אהלה כן עשתה אהליבה ר"ל גם היא חשקה לפסילי אשור בעבור מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עבדה להם:

פסוק יד
ותוסף. עוד הוסיפה על תזנותיה לחשוק למי שלא ראתה בעיניה ורק כשראתה אנשים חקוקים על הקיר צלמי אנשי כשדים מצויירים בצבע הששר:

פסוק טו
חגורי אזור. כאילו חגורים על מתניהם באזור וכאילו בראשיהם מצנפות גדולות עודפות ותולות מאחוריהם והמה היו טבולים ושרוים במי צבעונים
מראה שלישים כולם. כל צלמי הכשדים היה ממראה שרים ומושלים
דמות. זה היה דמות בני בבל היושבים בכשדים ארץ מולדתם:

פסוק טז
ותעגבה. חשקה להם בעבור מראה עיניה שראתה יופי צלמי צורתם ומלבושיהם
ותשלח וגו'. שיבואו לזנות עמה:

פסוק יז
למשכב דודים. לשכוב עמה בדרך אהבה וחיבה וטמאו אותה במשכב הזנות
ותטמא בם. וכאשר נטמאה בם נמשכה אחריהם וסרתה רצונה מעצמה מסבת האהבה להם רצה לומר מגודל האהבה לא נשאר בה רצון כי הכל עשתה כפי רצונם:

פסוק יח
ותגל תזנותיה. וכאשר גלתה זנותה לעשות בפרסום וגלתה את בשר ערותה להלהיב חשק מנאפיה
ותקע. אז סרה נפשי ורצוני מעליה והיתה שנואה בעיני כמו שסרתה נפשי מעל אחותה אהלה ושנאתיה ור"ל כששמעה הצלחת הכשדים ומרבית טובתם שלחה אליהם מלאכים לקבל פסיליהם לאלוה ומאוד נמשכה אחריהם ובעבור זה סרה נפשי ממנה כמו שסרה מאהלה:

פסוק יט
ותרבה. והיא הרבתה עוד את תזנותיה לזכור את הנעשה בימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים :

פסוק כ
ותעגבה. חשקה אל פלגשותם להיות להם לפלגש המוכנת למשכב המשגל
אשר וגו'. על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים ודרך זונה מופלגת בתכלית ההפקר להתאוות באלה:

פסוק כא
ותפקדי. זכרת את הזמה שעשית בנעוריך בעת שהיו דדיך מעוכים וכתושים במשמוש היד מבני מצרים
למען שדי נעוריך. למען השדיים שהיו מעוכים בידם בימי נעוריך לכן חשקת עוד בהם וכפל הדבר במ"ש ור"ל שעבדה גם אלהי מצרים וזכרה מה שהורגלה בהם מאז:

פסוק כב
הנני מעיר וגו'. אעיר עליך לבות מאהביך את אשר נמשכת אחריהם וסרתה רצונך מעצמך מסבת האהבה להם ולא נשאר בך רצון כי הכל עשית כפי רצונם
והבאתים. אותם אביא עליך להלחם בך בכל סביבך :

פסוק כג
בני בבל וגו'. עכשיו יפרש מי הם הבאים
אותם. יבואו עמהם:

פסוק כד
הוצן. בהוצן והוא שם כללי לכל כלי המלחמה
רכב וגלגל. ברכב ובגלגל הם אופני הרכב
ישימו עליך. ר"ל את אלה ישימו על עצמם לבוא עליך מסביב
ונתתי. אמסור בידם המשפט והם ישפטו אותך במשפטיהם שיעשו בך כאילו הם שלוחים לעשות משפט:

פסוק כה
ונתתי קנאתי בך. אתן בך כעסי ויעשו עמך משפט בחמה ויסירו ממך אפך ואזניך כדרך משפט הזונות בכדי לנוולה
ואחריתך. סוף הפרצוף ושאריתו תפול בחרב
יקחו. בשבי
ואחריתך. על הבתים והשדות יאמר הנשארים אחרי מות האדם:

פסוק כו
והפשיטוך וגו'. כדרך שעושין לזונה להעמידה ערומה להכלימה:

פסוק כז
והשבתי. בעבור מרבית הצרות הבאות לא תהיה עוד רדופה אחר הזמה ואחר הזנות שנתקעה בלבך מארץ מצרים
ולא תשאי וגו'. כפל הדבר במ"ש ר"ל בני בבל יבואו עליה למלחמה והם יהיו שלוחי המשפט ויהרגו השרים והמושלים ויתר העם ומהם יקחו בשבי וישרפו בית המקדש ובתי הגדולים וישללו חמדת עשרם ומגודל הצרות לא תפנה עוד אל האלילים ולא תזכור באלהי מצרים:

פסוק כח
ביד אשר נשאת. הם הכשדים שמרדת בהם
אשר נקעה. אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כט
ועשו אותך. יעשו עמך דברים בשנאה ויקחו כל עשרך אשר יגעת לאספו ויעזבו אותך ערום ועריה מבלי לבוש
ונגלה. אז יהיה נגלה חרפת זנותך כי מגמול המעשה יגולה ויוודע מעשה העון
וזמתך ותזנותיך. כפל הדבר במ"ש לפי מרבית הזנות ויאמר על עבודת הפסילים המחולפים:

פסוק ל
עשה אלה לך. אלה הדברים נעשו לך בגמול שזנית אחרי עבודת כוכבים ויפרש אמריו לומר על אשר נטמאת בגלוליהם לקבלם לאלוה:

פסוק לא
בדרך. לפי שהלכת בדרך אהלה אחותך לכן אתן בידך את כוס החמה לשתותה כמו ששתתה היא (המשיל חמת ה' לכוס מלא יין המשכר ומבלבל את דעת האדם):

פסוק לב
כוס אחותך. הכוס ששתתה אחותך תשתי גם את
העמוקה. אשר היא עמוקה ורחבה ומחזקת הרבה
תהיה לצחוק. הבריות יצחקו בך וילעגו עליך בשיעור גדול עד שתהיה מרובה להכיל ולסבול כל הצחוק והלעג:

פסוק לג
שכרון ויגון. לא כדרך שותי כוס יין שהם שכורים ומבולבלים אבל הם שמחים כי היין משמח אבל מכוס החמה תהיה מלאה משכרון ומיגון
כוס שמה ושממה. הכוס הזה יהיה מתמהון לבב ושממון דוגמת כוס אחותך שומרון :

פסוק לד
ומצית. תמצוץ הבלוע
ואת חרשיה. חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע
ושדיך תנתקי. מרוב השכרות ובלבול הדעת תחבלי בעצמך לנתק ולעקור שדיך
כי אני דברתי. ובודאי כן יהיה:

פסוק לה
ותשליכי. כאדם המשליך דבר אחורי גופו לבל יראהו ולא יזכר בו
וגם את. כמו שעשית למולי כן גם את סבלי גמול זימתך ואת תשלום תזנותיך :

פסוק לו
התשפוט. האם רוצה אתה להתווכח עם אהלה ועם אהליבה
והגד. אז הגד להן בהויכוח את כל תועבותיהן:

פסוק לז
כי נאפו. בגלוי עריות
ודם בידיהן. שפכו דם נקי
ואת גלוליהן נאפו. זהו עבודת הפסילים
אשר ילדו לי. ר"ל המיוחדים לי ללמוד בבית הספר
העבירו. היו מעבירים ומוליכים לפסילים להיות להם למאכל:

פסוק לח
טמאו וגו'. בו ביום שהעבירו בניהן לפסילים באו אל המקדש להקריב בה קרבנות וטמאו את המקדש עם הקרבנות הואיל ואינם לי לרצון
ואת שבתותי חללו. כי גם בשבת העבירו את בניהן להם לאכלה :

פסוק לט
ובשחטם. ר"ל הוסיפו עוד לעשות כן בעת ששחטו את בניהם לפסילים אז באו אל מקדשי ביום ההוא למען חללו וכאומר הביאה היתה בכוונה מיוחדת לחלל המקדש ולבזותו
והנה כה עשו. ר"ל הדבר שספרתי עשו בתוך ביתי:

פסוק מ
ואף כי תשלחנה וגו'. ר"ל כ"ש שעשתה עוד יותר תועבה אשר תשלחנה לאנשים שיהיו באים אליה מארץ מרחק ממקום שהם שם
אשר מלאך וגו'. ר"ל השליחות היה על ידי מלאך השלוח אליהם בכוונה מיוחדת
והנה באו. והנה כן עשו ובאו אל המקום אשר רחצת שמה ומלאת עיניך עם הכחל והוא מין צבע וקשטת עצמך בקשוטים וראו בעיניהם מה שאת מייפה עצמך למצוא חן בעיני הנואפים הבאים:

פסוק מא
וישבת. ואח"ז ישבת על מטה מכובדת ויקרה ולפניך היה שולחן מסודר במיני מאכל (כי כן היה מנהגם להסב על המטה בעת האכילה) והקטרת והשמן שנתתי לך שמת על השולחן להאכיל את הנואפים ולסוכם בשמן ולהעלות ריח הקטורת אחר האכילה (כי כן היה מנהגם למשוח בשמן הטוב אחר האכילה ולהשים בשמים על הגחלים להעלות העשן לריח טוב) ר"ל שלחת אל העכו"ם לבוא ללמדך דרך תועבותם ועשית להם כבוד והראית חיבה יתירה ונתת להם דורונות ממה שהשפעתי לך:

פסוק מב
וקול המון. קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה
ואל אנשים. ר"ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ"ז היה לה רוב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים ואנשי רשע
ויתנו צמידים. כי נתנו צמידים על ידיהן וגו' להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר"ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העמים:

פסוק מג
ואמר לבלה נאופים. אמרתי על הזקנה שנזדקנה בנאוף עתה יסורו ממנה תזנותיה הואיל וכבר שבעה בזנות ר"ל חשבתי שאחר שעבדו זמן רב לאלהי העמים וראו שאין בהם ממש יפרשו מהם
והיא. אבל עדיין היא בהוייתה כמו מאז ודוגמתו איה ה' אלהי אליהו אף הוא (מלכים ב' ב) ור"ל אף הוא בהוייתו בכל עת ולא ישתנה:

פסוק מד
ויבוא אליה. כל הרוצה בא אליה כדרך שבאים אל אשה זונה מפורסמת כן באו וגו' ר"ל עבדה לכל עבודת גילולים שבעולם
אשות הזמה. נשי הזמה:

פסוק מה
ואנשים צדיקים. הם שרי מלך בבל שהמה נחשבים לצדיקים למולן
משפט נואפות. משפט הראוי בגמול הנאוף ומשפט הראוי בגמול שפיכת דם נקי
ודם בידיהן. מה ששחטו בניהן לעבודת גילולים:

פסוק מו
העלה וגו'. ר"ל אמור בנבואה שאני אעלה עליהן קהל רב ואתן אתהן לרעדה ולבזה:

פסוק מז
ורגמו עליהן אבן קהל. בני הקהל ההוא ירגמו עליהן אבנים
וברא. הוא יכרות אותן עם חרבותם:

פסוק מח
והשבתי זמה. עם המשפט הזה אבטל זמה מן הארץ כי כולם יפחדו מפחד המשפט
ונוסרו. יקבלו מוסר ולא תעשינה כמו הזמה שעשיתן ר"ל לא יעבוד עוד מי לעבודת כוכבים:

פסוק מט
ונתנו. הקהל האלה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול
וידעתם. אז תדעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול: