פסוק ב
שים פניך. סבב פניך אל מול בני עמון:

פסוק ג
יען אמרך האח. ר"ל בעבור ששמחת על מקדשי אשר נתחלל להמסר ביד העכו"ם:

פסוק ד
לבני קדם. הם פרס ומדי היושבים במזרחה של בני עמון במקצוע מזרחית צפונית
וישבו. ר"ל לא יבואו רק לשלול שלל וללכת וכדרך שעשה נבוכדנצר אלא יתעכבו שמה ויעמידו בך ארמונות ומשכנות ויאכלו פרי ארצך וישתו חלב צאנך:

פסוק ה
את רבה. היא עיר המלוכה
לנוה גמלים. כי יחרבו אותה ויעמידו שם גמלים
ואת בני עמון. ר"ל שאר ערי בני עמון
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:

פסוק ו
מחאך יד. בעבור שהכית כפך זה לזה בדרך שמחה
ורקעך ברגל. בעטת ברגל בארץ כי אז נראה כאילו מרקע ומרדד הארץ וגם הוא ענין שמחה ועם כי אמר למעלה הכה בכפך ורקע ברגלך (לעיל ו) על ענין צער ואבל הנה יש דברים שעושים לאבלות ולשמחה ואין עניינם שוה וכמו שמביאים חלילים למת ולכלה
ותשמח בכל שאטך בנפש. שמחת בכל הבזיון שלך שבזית בנפשך את אדמת ישראל:

פסוק ז
נטיתי את ידי. להכות בך
מן העמים. ר"ל לא תהיה נחשבת עוד לעם בין האומות
והאבדתיך מן הארצות. כפל הדבר במ"ש
אשמידך. מכל וכל לבל תשוב לקדמותך
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:

פסוק ח
ככל הגוים. כמו שכל העובדי כוכבים היו נעזבים להנהגת מערכות השמים כן גם בית יהודה ואין דבקה בהם השגחת ה' יותר מבכל העובדי כוכבים וכאומר ולכן נמסרו ביד נבוכדנצר כיתר העובדי כוכבים ולא האמינו שבגמול עונם נמסרו:

פסוק ט
את כתף מואב מהערים. את עבר מואב מן הערים ולתוספת ביאור אמר מעריו מקצהו ר"ל אפתח ערי מבצרי מואב העומדים בקצה גבולו המונעים את האויב לבוא בארצו וכאשר יפתחו שערי הערים ההם יבוא האויב בארצו לכל אשר יתאוה
צבי ארץ. ר"ל הערים שהם חמדת והדר ארצו ושמותם בית הישימות וגו' כי הם ערי המבצר שבקצה גבול מואב:

פסוק י
לבני קדם. ר"ל את הערים ההם אפתח לבני קדם הם פרס ומדי בעת ילכו על בני עמון ואתן אז את בני עמון להם למורשה באופן שלא תזכר עוד בני עמון בין העובדי כוכבים כי ישמדו מכל וכל:

פסוק יא
ובמואב. רצה לומר ואז גם במואב אעשה שפטים כי יהיו נמסרים גם המה ביד בני קדם ואז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול:

פסוק יב
יען עשות אדום. בעבור עשות אדום מה שעשה בעת נקמתי נקם אל בית יהודה בעת שגלו מארצם ודבר המעשה הוא מה שנאמר ביום עמדך מנגד וגו' (עובדיה א) וכל הענין
ויאשמו אשום. אשמו בהם ועשו נקמה למסרם ביד האויב כמ"ש שם:

פסוק יג
ונטיתי ידי. להכות בה
והכרתי וגו'. כי תהיה שממה
מתימן. מפאת הדרום תתחיל החורבן וכאילו אמר שהכל תחרב מפאת הדרום עד א"י העומדת בצפונה
ודדנה. אנשי עיר דן והוא עיר גדולה בארץ אדום:

פסוק יד
ונתתי וגו'. ר"ל עוד יבוא זמן שאנקם באדום ביד עמי ישראל ועל הר שעיר וזה יהיה לעתיד וכמ"ש ועלו מושיעים וגו' (שם)
ועשו. ישראל יעשו בה כפי אפי וחמתי עליה
וידעו. אז ידעו שהיא נקמתי ולא בא במקרה :

פסוק טו
יען עשות. בעבור שעשו פלשתים עם ישראל כאדם הנוקם מן האויב וזהו מה שנאמר וגם וגו' וכל גלילות פלשת וגו' אשר את כספי וזהבי לקחתם וגו' (יואל ד) וכל הענין
וינקמו נקם. עשו נקמה בבזות אותם בנפשם להיות הם למשחית לישראל כאילו היה איבת עולם ביניהם כאילו הרעו להם מעולם:

פסוק טז
נוטה ידי. להכות בם
את כרתים. שם משפחה גדולה מפלשתים וכן גוי כרתים (צפניה ב) ועל שאמר והכרתי אמר כרתים והוא לשון נופל על לשון
שארית וגו'. ר"ל אף שארית לא ישאר מפלשתים היושב על שפת הים:

פסוק יז
בתוכחות חמה. בעונש יסורים הבאים בחמה גדולה
בתתי. בעת אתן בם נקמתי אז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול: