מצודות דוד, יחזקאל פרק כו
פסוק א
בעשתי עשרה שנה. לגלות יהויכין ולמלכות צדקיה
באחד לחודש. יתכן שהוא חדש החמישי וכמו שהיתה בשנת החורבן כן היתה בחדש החורבן:
פסוק ב
נשברה דלתות העמים. הדלתות שהיו כל האומות נכנסים בהן לסחורה הנה עתה נשברה כל אחת מהדלתות כי לא הלך המצור מעליה עד נלכדה
נסבה אלי. כל המסחר שהיה בה הנה עתה תסוב אלי ואצלי יבואו כל סוחרי העכו"ם
אמלאה החרבה. ר"ל אהיה ממולא במסחר רב מסבת החרבה כי כל הסחורה שהביאו לה הנה בחורבנה יביאו אלי:
פסוק ג
הנני עליך צור. הנה אני אלחם בך אתה צור
גוים רבים. הם אנשי בבל
כהעלות. כמו שהיה מעלה את גליו ברבוי עצום בעת הסערה:
פסוק ד
וסחיתי. אעקור עפר טיח בנין המגדלים ואתן את העיר להיות בה יבשות הסלע ר"ל תהיה מלאה גלי אבנים וסלעים מהפלת המגדלים:
פסוק ה
משטח חרמים. ר"ל לא תהיה עוד מלאה מסוחרים כשהיתה כי מאז לא ידורו בה כי אם ציידי דגים ויפרשו שמה הרשתות לנגבם
בתוך הים. כי צור ישבה בים
כי אני דברתי. ובידי לקיים דברי
והיתה. תהיה לשלל לגוים הם הכשדים:
פסוק ו
ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה אשר בשדה יהרוג האויב את אנשיה
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:
פסוק ז
מלך מלכים. ר"ל מלך מושל על מלכים
וקהל ועם רב. כפל הדבר במ"ש:
פסוק ח
בנותיך. אנשי הכפרים העומדים בשדה יהרוג בחרב
צנה. ר"ל אנשים לבושי צנה:
פסוק ט
ומחי קבלו. כלי המלחמה ההוא יתן מול חומותיך לזרוק עמה אבנים לשבר החומות
בחרבותיו. בכלי העשוי לנתץ בו:
פסוק י
משפעת. ממרבית סוסיו יכסה אותך האבק המתאבק בריצת רגלי הסוסים
בבואו. בעת יבוא בשעריך מבלי מונע כמו שבאים כל הרוצים אל עיר שנבקעה חומתה ר"ל לא יוכל מי לעכב על ידו לבל יבוא העירה :
פסוק יא
ומצבות עוזך. המקומות הגבוהות והחזקות תרד כל אחת ותפול לארץ ולא תתחזק בהן :
פסוק יב
ואבניך וגו'. מבנין הבתים והחומות
בתוך מים ישומו. יפילו אל הים שאצל העיר :
פסוק יג
והשבתי. אבטל ממך קול המיית השיר ועוד לא ישמע שם קול כנוריך:
פסוק יד
לצחיח סלע. תהיה מלאה מגלי אבני המפולת
משטח חרמים. הציידים יפרשו שמה רשתותם לנגבם וכאומר לא ידורו בה עוד סוחרים ושרים להתענג בשיר וקול כנור כי מעתה ידורו שם ציידי דגים נבזים ושפלים
לא תבנה עוד. להיות כשהיתה
כי אני ה' דברתי. ובידי לקיים :
פסוק טו
מקול מפלתך. מקול היוצאת בעולם על מפלתך בעת יאנחו בך חללי חרב בעת יהרגו בך הרג רב אז ירעשו ויחרדו כל יושבי איי הים כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרך:
פסוק טז
וירדו וגו'. בעבור צער ואבלות
חרדות ילבשו. יהיו מסובבים בחרדה כמלבוש המסבב את הגוף
וחרדו לרגעים. בכל רגע יוסיפו בחרדה
ושממו עליך. יתמהו בתמהון לבב על מפלתך:
פסוק יז
ונשאו. ירימו עליך קול קינה ויאמרו אליך איך נאבדת עיר המיושבת בחוזק רב מן המים אשר סביבה
חזקה בים. החזקה מכל העמים היושבים בים
היא וישביה ר"ל היא היתה חזקה בעבור היה הים מסביב לה ויושביה היו חזקים וגבורים
אשר נתנו חתיתם. פחדם היתה מוטלת על כל יושבי הים על האיים:
פסוק יח
יחרדו האין. יושבי האיים יחרדו ביום מפלתך
מצאתך. ממה שיצאת ונאבדת מן העולם:
פסוק יט
בתתי. בעת אתן אותך להיותך עיר נחרבת דומה כערים אשר לא נתיישבו בחוזק מעולם בעת אעלה עליך את התהום ומים רבים יכסוך ור"ל כשיבואו עליך עמים רבים לאבד אותך:
פסוק כ
והורדתיך. אז אוריד אותך עם שאר יורדי בור אל העם השוכנים שם מעולם להיות כמותם
והושבתיך. אושיב אותך בארץ תחתיות הוא הקבר
בחרבות מעולם. במקום שהוא חורבה מימות עולם והוא הקבר וכפל הדבר במ"ש כדרך המליצה
את יורדי בור. עם שאר יורדי בור ושוה להם
למען לא תשבי. ר"ל ההורדה תהיה באופן שלא תהיה עוד מיושבת לעולם כמתים אשר לא ישובו ע"פ האדמה
ונתתי צבי. החמדה וההדר אתן בארץ חיים והיא א"י הקרויה כן ע"ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה ר"ל לא כשחשבה צור שהיא תמלא מחרבות ירושלים כי נהפוך הוא שהיא תאבד וכל ההדר יהיה בה :
פסוק כא
בלהות. לך אתן בהלה ופחד ולא תהיה עוד בעולם
ותבקשי. אם מי יבקש אותך לא תהיה נמצא למי עוד בעולם כי לא תשוב לקדמותך: