פסוק א
בשנה העשירית. לגלות יהויכין ומלכות צדקיה
בעשירי. בחדש העשירי:

פסוק ג
הנני עליך. הנה אני אלחם עמך
התנים הגדול. לפי שכל שבח מצרים היה במה שהיאור השקה שדותיהם מבלי מטר השמים לכן המשיל מלכה לתנין ועמה לשאר דגים
לי יאורי. היאור הוא לי להשקות שדותי ואין לי צורך במטר השמים
ואני עשיתני. אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ובפועל ידי:

פסוק ד
ונתתי חחים. לפי שהמשילו לתנין שהוא דג אמר בו לשון הנופל בצדיית הדג שמשימין חחים בלחייו להעלותו מן המים
והדבקתי. אדבק בקשקשותיך את דגת היאור
והעליתיך. אעלה אותך מתוך היאור ועם כל דגת יאוריך אשר תדבק בקשקשותיך כי כולם יהיו נמשכים אחריך ור"ל בנפול המלך יפול כל העם:

פסוק ה
ונטשתיך. אפזר אותך במדבר ואמר לשון הנופל באבדן הדגים שהמה כשבאים על היבשה ור"ל שיכלה אותו ואת עמו מן העולם
על פני השדה תפול. בעת המלחמה ולא תאסף אל הקבר:

פסוק ו
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול
יען. על כי היו לבית ישראל כמו ההשענה שעל הקנה שאין בו די להשעין את השוען כי בקל ישבר ויתרוצץ:

פסוק ז
בתפשם בך. בעת אחזו בך בכף נשברת וחדודי השברים נכנסו בכתף ויבקעו אותו
והעמדת להם. כי בהשען האדם על המשענת הוא כפוף מעט ולכן אמר כאשר נשברת העמדת כל המתנים להיות עומדים זקופים כדרך עמידה בלי משענת ולפי שהמשילו למשענת אמר לשון הנופל בו ור"ל הנה הבטחת להם עזרה מול האויב ולא עזרת להם והיה א"כ הבטחתך להם לרעה כי עי"ז הוסיף האויב לחרות בהם :

פסוק ט
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול
יאור לי. היאור הוא לצרכי להשקות שדותי ואין לי צורך במטר השמים
ואני עשיתי. אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ובפועל ידי:

פסוק י
הנני אליך. הנה אני אלחם עמך ועם יאוריך ר"ל אחריב מימיה ותסור טובתך
לחרבות. להיות חרבה ולתוספת ביאור אמר שתהיה חרבן של שממון
ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:

פסוק יא
לא תעבר בה. מגודל השממון
ולא תשב. לא תהיה מיושבת באנשיה :

פסוק יב
בתוך ארצות. ר"ל דומה לשאר ארצות נשמות:

פסוק יג
מקץ וגו'. ר"ל מסוף מ' שנה אקבצם ולא בתוך הזמן:

פסוק יד
ושבתי. אשיב בני השבי של מצרים ואשיב אותם לארץ פתרוס לארץ מגורתם:

פסוק טו
מן הממלכות. משאר הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים למשול בהם
והמעטתים. אמעיט אנשיה לבל תמשול בגוים ביד חזקה בכח מרבית אנשי מלחמה:

פסוק טז
ולא יהיה עוד. מעתה לא יבטחו בו ישראל כי לא יהיה לאל ידו להיות לעזר
למבטח וגו'. לבטחון המזכיר עון ישראל במה שהם פונים אחריהם ואינם בוטחים בה'
וידעו. אז ידעו הכל שאני ה' והכל בידי:

פסוק יז
בעשרים ושבע שנה. למלכות נבוכדנצר כן כתוב בסדר עולם
בראשון. בחדש הראשון:

פסוק יח
העביד את חילו. הכריח את חילו לעבוד עבודה גדולה על צור לצור עליה ימים רבים וכל ראש מהם היה מוקרח וגו' מטורח משא האבנים שנשאו על הראש ועל הכתף לבנות דיק וכדומה
ושכר. לא היה להם שכר משלל צור על העבודה וגו' ר"ל לא מצאו בה בערך שווי העבודה:

פסוק יט
ונשא המונה. יקח המון עמה בשבי וגו' וזה יהיה לשכר על עבודת צור:

פסוק כ
פעולתו. שכר פעולתו אשר עבד בצור אתן לו את ארץ מצרים
אשר עשו לי. כאומר אולם לא על חנם תפול מצרים כי אם בגמול אשר עשו לי שהיו משענת קנה לבית ישראל כמ"ש למעלה:

פסוק כא
ביום ההוא. מוסב על מה שאמר למעלה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואמר ביום ההוא אצמיח קרן ממשלה לבית ישראל כי מ' שנה נשלמו בשנת מלוך בלשצר כי נבוכדנצר מלך מ"ה שנה ובכ"ז למלכו כבש את מצרים א"כ נשארו משנותיו ח"י שנים אויל מרודך בנו מלך כ"ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת במלכות אביו כי השנה הראשונה עלתה לזה ולזה הרי נשלמו מ' שנה ביום שמת אויל מרודך ומלך בלשאצר ואז נאמרה לדניאל נבואת נצחון פרס כמ"ש בשנת חדא לבלשאצר וגו' וארו וגו' דמיא לדוב (דניאל ז) ועל פרס יאמר ונבואת ביאת פרס על בבל היתה צמיחת קרן לבית ישראל כי ע"י נצחון פרס יצאו חפשי מתחת יד בבל
ולך אתן. ר"ל אז תוכל לפתוח פיך להוכיחם גם מלבך כי אז ישמעו לך בראותם שנבואתך מתקיימת
וידעו. ואז ידעו שאני ה' נאמן במאמרי: