פסוק ב
הלילו. עשו יללה ואמרו אהה על היום ההוא הוא יום הפורעניות:

פסוק ג
וקרוב יום לה'. ר"ל היום הקרוב הוא לה' מעמו תבא הפורעניות ולא במקרה
יום ענן. ר"ל יום חושך כאילו נתקדרו השמים בעבים
עת גוים. עת קץ העמים יהיה:

פסוק ד
ובאה חרב. של מלך בבל
והיתה וגו'. ר"ל בעת יפיל חלל רב במצרים תהיה חלחלה בכוש על כי יראו כי נכון הוא גם לבוא עליהם
ולקחו המונה. מוסב למעלה לומר בכוש תהיה חלחלה בעת יפול חלל במצרים ויקחו את המון עמה בשבי ויסודות חומותיה יהיו נהרסים:

פסוק ה
וכל הערב. תערובות העובדי כוכבים אשר בתוכן
ובני וגו'. בני הארצות שהיה להם כריתת ברית עמהם
אתם. כלם יפלו בחרב עם מצרים ודומה להם:

פסוק ו
סומכי מצרים. העובדי כוכבים שהיו למצרים לעזרה מול האויב
וירד וגו'. ממשלה חזקה תרד לארץ בשפל המצב
ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:

פסוק ז
ונשמו. יהיו שממה בתוך שאר ארצות נשמות ודומה להן:

פסוק ח
וידעו. אז ידעו כולם שאני ה' נאמן לשלם גמול בעת אתן אש חמתי במצרים וכל עוזריה ישברו:

פסוק ט
יצאו וגו'. גדודי גייסות יצאו בצים בשליחותי להחריד את כוש היושבת בטח ותהיה אז חלחלה בהם כיום שנלכדה מצרים שהיתה אז חלחלה בכוש כמ"ש למעלה
כי הנה באה. כאומר אם היתה בהם חלחלה כשמעם מפלת מצרים איך לא ימלאו עתה חלחלה כי הנה עתה באה הפורעניות אל עצמם:

פסוק י
והשבתי. אבטל המון עם מצרים ביד נבוכדנצר כי הוא יאבדם בחרב:

פסוק יא
הוא ועמו אתו. ר"ל פרעה ועמו אשר אתו ישבתו ביד נבוכדנצר
עריצי גוים. עמים חזקים יהיו מובאים ביד נבוכדנצר לשחת ארץ מצרים ועל הכשדים יאמר
והריקו. ישלפו חרבותם מתערם על מצרים:

פסוק יב
יאורים. מרבית היאורים תתיבש ר"ל אנשיה יגלו ממנה ולא יבוא להם עוד טובה מן היאורים וכאילו נתייבשו
ומכרתי. אמסור הארץ ביד הכשדים שהמה אנשים רעים ואכזרים
והשימותי וגו'. את הארץ ואנשיה הממלאים אותה אעשה שממה ע"י אנשים זרים ונכרים
אני ה' דברתי. ובידי לקיים דברי:

פסוק יג
והאבדתי וגו'. לא יתעסקו שמה באלילים
ונשיא וגו'. ר"ל ונשיא אשבות מארץ מצרים
לא יהיה עוד. ר"ל עד זמן מרובה לא יהיה עד תשלום ארבעים שנה כמ"ש למעלה
ונתתי יראה. תמיד יהיה שם פחד ורעדה משאר העמים:

פסוק טו
מעוז מצרים. שהוא חוזק מצרים שהיא עיר בצורה וחזקה
את המון נֹא. את המון עם נֹא כי היתה בת רבת עם:

פסוק טז
חול תחול סין. עיר סין תרעד ברעדה
תהיה להבקע. ר"ל תהיה נוחה ומוכנת להבקע חומתה עם כי היא עיר בצורה
צרי יומם. הצרים יבואו עליה באור היום לכבשה ולא בלילה כגנבים:

פסוק יז
והנה. נשי החללים תלכנה בשבי:

פסוק יח
חשך היום. מי שבא עליו צרה נדמה לו כאילו נמנע ממנו מאור היום וכן יום חושך ואפלה (יואל ב)
בשברי שם. בעת אשבור שם מוטות מצרים ר"ל מוטות העול שהכבידו על העובדי כוכבים
ונשבת בה. בתחפנחס יבוטל ממשלה חזקה
היא. העיר תחפנחס הענן יכסה אותה כי מאד יחשך לה
ובנותיה. בנות העיר בשבי תלכנה:

פסוק יט
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול:

פסוק כ
באחת עשרה שנה. לגלות יהויכין ולמלכות צדקיה והיא שנת החורבן
בראשון. בחדש הראשון:

פסוק כא
את זרוע וגו'. הנה כבר שברתי את אחת מהזרועות של פרעה ר"ל כבר מסרתיו פעם ביד נבוכדנצר בשנת ד' ליהויקים כמ"ש בירמיהו (מו) ובמלכים ב' (כד) ולקח אז חלק גדול מארצו
והנה לא חובשה. עדיין לא קשר תחבושת על השבר לתת רפואות אל השבר לשום כריכה ולקשרה היטב לחזק אותה למען תוכל לאחוז בחרב להלחם עוד ר"ל לא חזרו מצרים אל כבודם ולא לקחו מהם נקם ועדיין ארצם בידם:

פסוק כב
הנני. הנה אני אלחם עם פרעה
ושברתי. אני אשבור את שתי זרועותיו את החזקה שלא נשברה מאז וגם את הנשברת אשבר עוד לבל יהיה לה רפואה כלל ובזה אפיל את החרב מידו כי לא יוכל מעתה להחזיקה באחת מן הזרועות ר"ל נבוכדנצר יקח גם הארץ הנשארת לו ומה שכבר לקח יחזיק בו לעצמו ולא תצא מתחת ידו ולא יוכל עוד לעמוד נגדו במלחמה:

פסוק כד
ונתתי וגו'. ר"ל אני אתן בידו הכח לאבד את מצרים
ונאק. פרעה יאנח לפני נבוכדנצר נאקות חלל כדרך שהחללים נואקים בצאת נפשם:

פסוק כה
תפולנה. בחוזק השבירה
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול
בתתי. בעת אתן חרבי וגו' וינטה אותה אל ארץ מצרים להכות בה:

פסוק כו
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול: