פסוק א
באחת עשרה שנה. היא שנת החורבן שהוא שנת י"א לגלות יהויכין ולמלכות צדקיה
בשלישי. בחדש השלישי:

פסוק ב
ואל המונו. אל המון עמו
אל וגו'. ר"ל אל מי מהמלכים דמית בנפשך ברוב הגודל שיש לך:

פסוק ג
הנה אשור. כאומר הלא גדול ממך היה אשור כי היה ארז בלבנון ר"ל מובחר במלכים כארז הגבוה מכל עצי הלבנון
יפה ענף. היה בעל יפה ענף ובעל סעיף מסתבך כעושה צל הרבה
ובין עבותים. הסעיף העליון היתה בין עבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה וזהו דבר הנותן פאר:

פסוק ד
מים גדלוהו. המים השקו אותו וגדלוהו ומתהום הרימוהו למעלה ברוב הגודל
את נהרותיה. ר"ל כל אחד מנהרות התהום היה הולך סביבות מטעה של הארז להשקותה
ואת תעלותיה. אמת המים שהם פלגי מים קטנים שלחה התהום אל כל עצי השדה להשקותם וענין המשל הוא שהיה סנחרב מלך גדול מכל מלכי האדמה והיה מושפע בטובה מרובה והשפעת כל העובדי כוכבים היו נחשבים כמעט קט למול השפעתו:

פסוק ה
על כן. הואיל ורוב המים השקה אותו לכן גבהה קומתו וגו' ורבו ענפיו ונתארכו להתפשט למרחוק
ממים רבים בשלחו. ר"ל כל זה היה מסבת המים הרבים שהתהום היה משלח בו:

פסוק ו
בסעפותיו וגו'. כל העופות עשו לעצמן קן ומקום מדור בין ענפיו
ותחת פארותיו. הם הענפים הסמוכין לארץ ותחתיהם ילדו כל חית השדה להיותו מקום מכוסה
ובצלו. תחת צלו ישבו כל הגוים ור"ל בעבור מרבית ההשפעה גדלה ממשלתו מכל מלכי האדמה ונתפשטה בארצות רחוקות וכל העובדי כוכבים היו נכנעים לו :

פסוק ז
וייף בגדלו. יפה היה בגדלו עם אורך דליותיו כי אילן גדול נחשב לו ליופי אורך הדליות ולא זה בזולת זה
כי היה שרשו. ר"ל וכל זה באה בעבור שהיה שרשו סמוך אל מים רבים ר"ל רמה ממשלתו וממשלת שריו בעבור מרבית השפע:

פסוק ח
ארזים לא עממוהו. לא היו ארזים בגן אלהים שיסתירו ויכסו את הארז הזה כי הוא העולה על כולם ויותר נגלה ונראה מהם
ברושים. אילני ברוש לא היו דומים אל סעיפי הארז ההוא
וערמונים. אילני ערמון לא היו כענפי הארז ההוא
כל עץ. משאר מיני העצים לא דמה וגו' רצה לומר לא היה מלך בעולם גדול ממנו ושריו משלו יותר ממלכי העובדי כוכבים:

פסוק ט
יפה עשיתיו. את הארז הזה עשיתיו יפה בעבור מרבית הדליות אשר בו ולכן קנאו בו כל עצי עדן הם בגן אלהים הנטוע בתוך העדן רצה לומר היה מושל הרבה בעבור מרבית שריו שהיה ידם חזקה וכל מלכי האדמה נתקנאו בו:

פסוק י
כה אמר ה'. על מלך אשור
ויתן צמרתו. הסעיף העליון ניתן אל בין הענפים הקלועים שהוא דבר פאר
ורם לבבו. מאד נתגאה בעבור גבהו:

פסוק יא
ואתנהו. לכן נתתי אותו ביד התקיף שבגוים הוא נבוכדנצר והוא עשה לו מה שבלבו ובעבור רשעו גרשתי אותו מן העולם ע"י נבוכדנצר:

פסוק יב
ויכרתוהו. עמים נכרים חזקים שבעובדי כוכבים הם כרתו אותו ופזרו ענפיו
אל ההרים. על ההרים ובכל העמקים נפלו ענפיו ותהיינה שבורות בכל אפיקי הארץ במקום נפלם כי היו דרוסות ברגלי אדם
וירדו. לא ישבו עוד בצלו ועזבו אותו:

פסוק יג
על מפלתו. על הענפים שנפלו בארץ ישכנו העופות וחית השדה ר"ל בעבור שנתגאה ברוב ממשלתו נתתיו ביד נבוכדנצר ואבד אותו ואת עמו מהם הלכו שבי ומהם נפלו בחרב ע"פ השדה והיו למאכל לעוף השמים ולחית הארץ ולא ימשול עוד בגוים ולא יהיו עוד נכנעים לו :

פסוק יד
למען וגו'. ר"ל המשפט הזה נעשה בו למען יקחו מוסר וכל העצים שותי המים לא יגבהו להרים לבבם בעבור גודל קומתם
ולא יתנו. ר"ל לא יתגאו בעבור שצמרתם נתון אל בין עבותים
ולא יעמדו אליהם. ר"ל לא יהיה עמידה וקיום אל החוזק אשר בהם בעבור גבהות העצים שותי המים וכאומר בזה יראו כי יסור החוזק בעבור מרבית הגאוה ר"ל כל המושלים רבי השפע יקחו מוסר ולא יתגאו עוד כי יראו שהגאוה מסיר החוזק
כי כולם. לפי שכולם מעותדים למות לרדת אל ארץ תחתית והוא הקבר ולהיות בתוך שאר בני אדם ודומה להם ולתוספת ביאור אמר אל יורדי בור וכאילו יאמר והואיל וכולם עומדין למיתה מה ענין להתגאות במרבית הממשלה והשפע:

פסוק טו
ביום רדתו. ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל
ואמנע. נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם
ויכלאו וגו'. מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד
ואקדיר. עצי הלבנון נשחרו על מפלתו
עליו עולפה. בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו:

פסוק טז
מקול מפלתו. משמיעת קול מפלתו הרעשתי גוים כי חרדו שלא יקרה להם כמקרהו
בהורידי. בזה יפרש מה היא המפלה ואמר בעת הורידי אותו אל השאול עם שאר יורדי בור ודומה להם
וינחמו. בקבר קבלו תנחומין
כל עצי עדן וגו'. ר"ל המלכים והשרים שהיו מרובים בשפע קבלו תנחומין על מיתתם בראותם שגם אשור נלקה כמוהם (כי כן הדרך כשאדם רואה שהצרה הבאה עליו בא גם על גדולים ממנו תחשב לו לתנחומין):

פסוק יז
גם הם אתו. ר"ל התנחומין תהיה הואיל וגם הם אתו ירדו שאולה אל שאר חללי חרב ולא רק הם לבדם כי כמוהו כמוהם
וזרועו. גם אנשי זרועו ועוזריו ואשר ישבו בצלו וחסו בו מבין העובדי כוכבים כולם ירדו שאולה:

פסוק יח
אל מי דמית. מוסב לתחילת הענין שאמר אל מול פרעה אל מי דמית בגדלך וכאומר הלא אשור היה גדול ממך ומה עלתה בו ואמר עתה אל מול פרעה אל מי דמית להיות ככה כמוהו בכבוד יתירה ובגודל רב בתוך עצי עדן וכאומר אף אם דמית לאשור שהיה הגדול מכולם הלא גם הוא נפל
והורדת. לכן גם אתה תורד אל הקבר עם עצי עדן הם שאר המלכים
בתוך ערלים. בתוך רשעים ודומה להם
תשכב. בקבר תשכב עם שאר חללי חרב ודומה להם
הוא פרעה. השוכב ההוא הוא פרעה וכל המון עמו: