פסוק ב
כי אביא. אמר אביא לפי שהכל בא בגזירת המקום
חרב. ר"ל אנשי חרב
ונתנו אותו. ימנו אותו להיות צופה לראות אם קרבה לבוא העירה:

פסוק ג
וראה. וכאשר ראה שכבר באה ותקע אז בשופר להיות לסימן והזהיר בזה את העם להיות נשמרים מן החרב:

פסוק ד
ולא נזהר. לא קבל האזהרה להיות נשמר ובעבור זה לקחו החרב והרגו
דמו בראשו. ר"ל עון מיתתו על עצמו אבל אין להאשים את הצופה כי הוא עשה את שלו:

פסוק ה
את קול השופר שמע. כי הלא שמע את קול השופר המזהיר והוא לא קבל האזהרה ולא נשמר לכן עון מיתתו עליו
והוא. אבל אם היה הוא נזהר באזהרת השופר והיה נשמר הנה מלט נפשו וכאומר הואיל והיה בידו למלט נפשו ולא מלט לכן מקבל עונש על מה שהפקיר נפשו:

פסוק ו
והצופה. אבל הצופה אשר יראה את החרב באה ולא תקע בשופר להזהיר את העם וא"כ לא היה העם נזהר להיות נשמר
הוא בעוונו נלקח. ר"ל עם כי בודאי הומת בגמול עוונו כי אם לא היה בו עון לא היה כח ביד החרב ללוקוחו עם כל זה אדרוש דמו מיד הצופה לענוש אותו על אשר לא הזהיר ובאה התקלה על ידו הואיל ובטחו עליו והוא מנע האזהרה:

פסוק ז
צופה נתתיך. נתתי אותך להיות כצופה לישראל וכאשר תשמע מפי הפורעניות המיועדת לבא תזהיר אותם בשמי :

פסוק ח
באמרי. ר"ל לכן באמרי על הרשע אתה רשע הנה מות תמות ואתה לא דברת את זאת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו עם כי הרשע ההוא ימות בעוונו מ"מ אבקש דמו מידך כי אולי היה נזהר אם הזהרתו:

פסוק ט
ואתה. אבל אם אתה הזהרת את הרשע להיות נזהר מדרכו לשוב ממנה והוא לא שב מדרכו
הוא בעוונו ימות. כאומר וכי מפני אזהרתך מת הלא בעונו ימות ואם כן אין דבר רע בא מן האזהרה אבל בא ממנה דבר טוב כי אתה הצלת נפשך על ידה כי אם לא הזהרתו היה עליך עונש על ההמנעה כי אולי היה נזהר אם הזהרתו:

פסוק י
כן אמרתם. זאת אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו הם עלינו ר"ל באמת עשינו פשעים וחטאים
ובם. ובגמולם אנו נמקים בצרות ולא על חנם ואיך אפשר שנחיה ר"ל להיות נצולים מן ההמקה כי לא האמינו שהתשובה מועלת וכאלו אמרו בזה הואיל וכן הוא נתמיד בפשעים וכאשר אבדנו אבדנו:

פסוק יא
חי אני. הריני נשבע אם חפצי במיתת הרשע כי חפצי שישוב מדרכו הרעה למען יחיה ר"ל אין כוונתי בהבאת העונש להתנקם בו כאלו הייתי חפץ במיתתו אלא הכוונה היא לעוררו לשוב מדרכו הרעה למען יחיה ולכן שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בהמנעכם מן ההשבה:

פסוק יב
צדקת הצדיק. הצדקה שעשה הצדיק מאז לא תציל אותו מן העונש הראוי לבוא עליו ביום פשעו כ"א ענוש יענש
ורשעת הרשע. וכן רשעת הרשע שעשה מאז לא יהיה לו למכשול להמנע ממנו הטובה הראוי לבוא עליו ביום שובו מרשעו
וצדיק. אבל הצדיק לא יוכל לחיות בעבור דבר הרשע ביום שיחטא ר"ל דבר הרשע מאבד ממנו החיים ביום חטאתו עם שאין מאבד חיי הרשע ביום שובו וכאומר עם כי שניהן עשו רשע ופשע עכ"ז מזה מאבד החיים ומזה אין מאבד כי הכל תלוי בזמן ההוה:

פסוק יג
באמרי לצדיק. ר"ל לכן באמרי על הצדיק שיחיה והוא בטח על הצדקה שעשה וישוב לעשות עול בחשבו שהמקום יכפר לו על העול בעבור שעשה הצדקה מימים רבים
כל צדקותיו. הנה כל הצדקות שעשה מאז לא תזכרנה לו להגן עליו מן המיתה אבל ימות בגמול העול אשר עשה:

פסוק יד
ובאמרי לרשע. ובאמרי אל הרשע מות תמות והוא שב מחטאתו ולא עשהו מעתה ועוד עשה את הטוב:

פסוק טו
חבול ישיב רשע. הרשע הזה כשחבל בחובו שלמת רעהו השיב לו כבוא השמש ושלם את הגזלה אשר גזל מאת רעהו ומעתה הלך בחוקות התורה המביאים את החיים לבל עשות עוד את העול
חיו יחיה. הנה הרשע הזה יחיה ולא ימות כפי הגזירה:

פסוק טז
אשר חטא. מאז עד לא שב
לא תזכרנה לו. להיות מת על ידם
משפט. הואיל ועתה עשה משפט וצדקה לכן יחיה :

פסוק יז
ואמרו בני עמך. ואם יאמרו לא יתכן דרך משפט ה' במה ששופט את האדם לפי מעשיו האחרונים כי יחשבו לומר שמהראוי הוא לחשוב הראשונים עם האחרונים אלו מול אלו ולפיהן יהיה המשפט
והמה. באמת החושבים כן דרכם לא יתכן:

פסוק יח
בשוב צדיק. כי כשישוב צדיק מצדקתו ועשה עול הלא הוא מת בעת עשותו אותם ולטובה תחשב לו שלא יוסיף לחטוא :

פסוק יט
עליהם. הלא הוא יחיה בעבורם להוסיף משפט וצדקה כאשר החל:

פסוק כ
ואמרתם. ואיך תאמרו לא יתכן דרך ה' וכאומר הלא השכל מחייב דרך משפט ולכן אשפוט גם אתכם כל איש כפי הדרך שהוא עתה בו וכאומר לזאת שובו מדרכיכם הרעים ומוסב הוא לתחילת הענין שאמרו ישראל כי פשעינו וגו' ואיך נחיה:

פסוק כא
בשתי עשרי שנה. מוסב על לגלותינו ר"ל י"ב שנה לגלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמהם
בעשירי. בחדש העשירי ובחדש החמישי שלפניו היה החורבן ונתחדשה השנה בחדש השביעי כי חשבון שנות העולם הוא מתשרי ומנין החדשים המה מניסן
הפליט מירושלים. הנמלט מן ההרוגים בא אלי לאמר לי שהוכתה העיר ר"ל שכבשוה והכו אנשיה:

פסוק כב
ויד ה'. רוח הנבואה באה אלי בהערב שלפני היום ההוא
ויפתח את פי וגו'. ר"ל עד הזמן שבא אלי הפליט בבוקר דבר בי הנבואה לומר שמעתה אוכל לפתוח פי להוכיחם אף מלבי על כי מעתה ישמעו לי ר"ל עד הבוקר דבר בי הנבואה שיפתח פי
ויפתח פי. ר"ל וכן היה כי מאז נפתח פי ולא נאלמתי עוד כי בבוא הפליט ראו שהאמת עמדי ונפתח פי וכמ"ש ביום ההוא יפתח פיך את הפליט וגו' (לעיל כד):

פסוק כד
יושבי החרבות האלה. וחוזר ומפרש על אדמת ישראל ויאמר על מתי מעט הנשארים בארץ אחר החורבן
אחד היה אברהם. הלא אברהם היה יחידי עכ"ז נתנה לו א"י למורשה ואנחנו הנשארים פה הלא לרבים נחשב למולו וכל הארץ נתנה לנו למורשה כי חשבו הואיל ונשארו בה יירשו את הארץ למשול בה כמאז וכאלו יאמרו אף אם אנו מתי מספר הלא אברהם היה אחד וירש את הכל:

פסוק כה
על הדם תאכלו. זהו מין עכו"ם שהיו זובחים לשדים ואכלו סביבות הדם בסמוך לה ואמרו שהשדים אוכלים את הדם והם הבשר וכאלו מסובין בשולחן אחד בהתחברות ואהבה רבה והתורה הזהירה עליו כמ"ש לא תאכלו על הדם (ויקרא יט)
ועינכם תשאו. פונים אתם אל גלוליכם לעבדם עבודת אלהות
ודם תשפוכו. שפכתם דם נקי
והארץ תירשו. בתמיה וכי בעשות מעשים כאלה תירשו את הארץ וכאומר וכי טובים אתם מאותם שמתו ונשבו ומה לכם להדמות אל אברהם:

פסוק כו
עמדתם על חרבכם. בכל עת עמדתם חגורים בחרבכם להיות נכונים להרוג נפשות
עשיתן תועבה. משכב זכור
טמאתם. במשכב הזנות:

פסוק כז
אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא כאשר דברתם (במדבר יד)
אשר בחרבות. היושבים בערים הנחרבות עוד יפלו בחרב והשוכנים על פני השדה יפלו שמה וחית השדה תאכלם והנסתרים במצדות ובמערות ימותו בדבר:

פסוק כח
שממה. כי לא ישאר מי מהם
ונשבת. יבוטל הגאון והגאוה שהיה לה מאיתן תקפה
מאין עובר. מבלי ימצא שם מי עובר :

פסוק כט
כי אני ה'. הנאמן לשלם גמול
על כל תועבותם. בעבור כל תועבותם:

פסוק ל
הנדברים בך. ר"ל דברי ליצנות ולעג
אצל הקירות. כן דרך המספרים דבר סתר לעמוד סמוך אל הקירות מקום שאין אנשים עוברים או לעמוד בפתח הבתים כי יבוא האחד בפתח חבירו והוא יוצא אליו אל הפתח ושמה מספרים דברים נסתרים
איש את אחיו. ר"ל מגלים מסתורים זה לזה כאחים אהובים
בואו נא. דרך לעג יאמרו בואו עתה ושמעו מפי הנביא מהו הדבר היוצא מאת ה':

פסוק לא
ויבואו אליך. והמה באים אליך כמבוא עם ר"ל באסיפה אחת והמה מתעכבים לפניך כאלו הם עמי וחרדים על דברי והמה שומעים את דבריך אבל לא יעשו אותם
כי עגבים וגו'. רק המה עושים בפיהם את דבריך לדברי לעג והתול ולבם הולך אחר חמדתם הוא הלצון אשר חמדו ואין מחשבתם לקבל דבריך ולעשותם:

פסוק לב
והנך להם. הנה דברי נבואתך בעיניהם כשיר הלעג בצחות המליצה כשבעל השיר יש לו קול יפה ומנגן בטוב בהכרעת הנעימה שתרבה החשק לשמוע אבל אין מה לעשות כי אין בו לא צוואה ולא אזהרה
ושמעו. כן הם שומעים את דברך שמיעת האוזן לבד
ועושים אינם אותם. הוא כמו הפוך ואינם עושים אותם:

פסוק לג
ובבואה. וכאשר תבוא העונש שאתה מייעד על המנעת עשות מאמריך
הנה באה. ר"ל אז יתמהו ויאמרו הנה באה נבואת הנביא ואז ידעו שהיה נביא בתוכם ודבר ה' היה בפיו ולא היו דבריו דברי שחוק להלעיג עליהן: