פסוק ב
על רועי ישראל. הם השרים ומנהיגי העם כרועים המנהיגים את הצאן
הוי. יש להתאונן על רועי ישראל אשר היו רועים את עצמן להשמין את בשרם
הלוא. ר"ל הלוא משפט הרועים הטובים לרעות הצאן ולא את עצמן:

פסוק ג
את החלב תאכלו. אבל אתם אכלתם חלב הצאן ואת הצמר תלשתם ועשיתם לכם למלבוש
הבריאה. השמנה שבהן זבחתם למאכל
הצאן. שאר הצאן לא רעיתם כראוי ר"ל השרים היו עוסקין לענג נפשם וגזלו עשירי העם ולא חששו בתקנת יתר העם:

פסוק ד
את הנחלות. את הכואבות באחד מאיבריהן וצריכין חזוק הנה לא חזקתם אותן
ולנשברות. את הנשברת ביד או ברגל הנה לא קשרתם עליה כריכת מטלית
הנדחת. מן העדר
לא השבותם. אל העדר
האובדת. אשר לא נודע אנה היא
לא בקשתם. למצוא אותה
ובחזקה. משלתם עליהם בחזקת היד ובעשות עמהם עבודת פרך ר"ל לא חזקתם העניים והנכשלים לקחת משפטם מיד העושקים ורק משלתם בהם לעשות עמהם מלאכתכם ולא חששתם להדריכם בדרך הישר ולהסיר מהם הדעות המשובשות :

פסוק ה
ותפוצינה. ונפצו הצאן מסיבת היותם בלי רועה משגיח כראוי
ותהיינה. ובסיבת הנפוץ היו למאכל לכל חיות השדה כי באו למקום החיות הטורפות ובעבור זה נפצו עוד יותר לברוח הנה והנה מיד החיות:

פסוק ו
ישגו צאני. ולזה המה תועים בהרים ובגבעות ואינם יודעים אנה הם הולכים
ואין דורש. לאספם יחד
ואין מבקש. את האובדות ר"ל בעבור זה הלכו בגולה והשחיתום האומות והנה הולכים נעים ונדים ואין מי מחזירם למוטב למען יהיו נושעים :

פסוק ח
אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר אם לא יהיה כן אז יהיה כזאת וכזאת
מאין רועה. מסבת היותם בלי רועה משגיח כראוי
אותם. את עצמם רעו להשמין את בשרם:

פסוק ט
לכן וגו'. על כי ארכו הדברים באמרו חי אני וגו' לכן אמר שוב לכן הרועים וגו' וכן הוא דרך המקרא:

פסוק י
הנני. הנה אני אפנה אל הרועים לשלם להם כגמולם
ודרשתי וגו'. ר"ל אענישם על אבוד הצאן והשבתים מהיות עוד רועי צאן ולא ישמינו עוד את עצמם בחלב הצאן ר"ל אקח מהם השררה ולא יתענגו עוד בגזל העניים:

פסוק יא
הנני אני. כאומר עם כי יוכלו הרועים הנה אני אקיים את דברי ואני אדרוש את צאני ואחקור אחריהם :

פסוק יב
כבקרת. כמו שהרועה חוקר בעדרו ביום היותו בתוך צאנו והמה נפרשות שאז דרכו לחקור לדעת אם לא נעדר מה מהם כן אבקר אני את צאני ואציל אתהם ממקרי כל המקומות אשר נפוצו שם ביום בוא עליהם היום המר והחשוך ולפי שהמשילם לצאן אמר לשון הנופל בהם שדרכם להתפזר ביום ענן וערפל:

פסוק יג
באפיקים. במקום המים ובמקום המיושב והמובחר :

פסוק יד
במרעה טוב. ר"ל אשפיע להם טובה מרובה וכפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הטובה וההשפעה:

פסוק טו
אני ארעה. ר"ל אני בעצמי אשגיח בתקנתם:

פסוק טז
אשיב. אל העדר
ואת השמנה ואת החזקה. המתחזקת על חברתה להדפה ולהכותה אותה אשמיד וארענה במשפט הראוי והנכון ר"ל אקח נקם מהעושקים את העניים:

פסוק יז
בין שה לשה. בין שה החלושה ובין שה החזקה
לאילים ולעתודים. בין מן האילים בין מן העתודים:

פסוק יח
המעט. כאלו אל החזקות ידבר המעט לכם שאתם רועים המרעה הטוב אלא שגם המרעה שהותרתם תרמסו ברגליכם שלא יהנו בהם שאר הצאן
ומשקע מים. מים צלולים ששקעה הטיט אותם תשתו ואת הנותר תדרכו ברגליכם לעכור אותם:

פסוק יט
וצאני. ר"ל ושאר הצאן בעל כרחם יאכלו המרעה הדרוסה ברגליכם וישתו המים הרמוסים ברגליכם ר"ל מושלי העם לקחו לעצמם מיטב הארץ והשחיתו עוד השאר הבא לחלק העניים:

פסוק כ
הנני אני. ר"ל הנה אני הוא המושל על כולם ואשפוט בין שה בריה המזק' לרזה:

פסוק כא
בצד ובכתף. אתם השמנים והחזקים תהדפו בצד ובכתף ותנגחו בקרן את הנחלות עד אשר פזרתן אותן לנוס אל החוצה:

פסוק כב
והושעתי לצאני. אני אושיע את צאני ולא תהיינה עוד לכם לביזה ואשפוט בין שה חזקה ובין שה חלושה:

פסוק כג
והקימותי. אעמיד עליהם רועה אחד והוא ירעה אתהן במשפט הראוי ואת עבדי דוד אקים והוא מלך המשיח הבא מזרע דוד
הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. כפל הדבר רבת פעמים לומר שהוא לבד יהיה המושל והשליט עליהם:

פסוק כד
לאלהים. להושיע ולהציל
ועבדי דוד. הוא מלך המשיח הבא מזרעו
אני ה' דברתי. א"כ בודאי כן יהיה :

פסוק כה
וכרתי. אז אכרות עמהם ברית שלום להיות מתמידים לשבת בשלוה
והשבתי וגו'. ר"ל חית השדה לא יזיקו אותם וכמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיה יא)
וישבו במדבר. אף במדברות וביערים מקום החיות ישבו בטח וישנו שמה וערבה להם שנתם כי לא יחרידם מי :

פסוק כו
ונתתי אותם. אתן אותם במקומם ובכל סביבות גבעתי אתן ברכה
בעתו. בזמן שיש צורך בו
גשמי ברכה יהיו. כי מאד ירוו צמאת הארץ:

פסוק כז
כי אני ה'. הנאמן במאמרו
מוטות עולם. מה שהכבידו עליהם הבבליים ואחז במשל מן השור שמשימים עליו בדי העול לחרוש האדמה:

פסוק כח
וחית הארץ. ר"ל עריצי הגויים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו:

פסוק כט
מטע לשם. נטיעה יפה והדורה להיות לשם תפארת בין העמים
ולא יהיה וגו'. ר"ל לא ימצאו עוד בארץ אנשים שבא עליהם כליון הרעב
ולא ישאו. לא יסבלו עוד כלימה מן העובדי כוכבים כי לא יצטרכו עוד לבוא בארצות העכו"ם בעבור הלחם לשאת חרפתם כדרך הבא במחסור בארץ נכריה:

פסוק ל
וידעו. אז ידעו שאני עמהם והמה עמי החביב לי:

פסוק לא
ואתן צאני. וחוזר ומפרש צאן מרעיתי הצאן שאני רועה אותם דעו שאדם אתם ר"ל אינכם בעיני כבהמות אלא חשובים וכדרך בן אדם ואני מייחד שמי עליכם להקרא אלהיכם ולא הייתי מייחד שמי עליכם אם הייתם בעיני כבהמות: