פסוק א
יד ה'. כח חוזק הנבואה
ויוציאני. הוציא אותי ממקומי
ברוח ה'. ר"ל ההוצאה היה ברצון המקום לא ברצוני כי אם בעל כרחי
והיא מלאה עצמות. ארז"ל שהיו מבני אפרים שמהרו את הקץ לצאת ממצרים והרגום אנשי גת:

פסוק ב
והעבירני. העביר אותי סמוך להם סביבותם למען יראה איכותם וכמותם ולא העבירו בין העצמות לפי שהיה כהן
והנה רבות. ר"ל ראיתי שהמה רבות מאד ויבשות מאד:

פסוק ג
התחיינה. הוא בה"א השאלה כי שאלו אם אפשר שיחיו העצמות האלה
אתה ידעת. כאומר הנה לפי הטבע אין מקום שיחיו אולם אם רצונך שיחיו הנה כן יהיה ומי א"כ יודע רצונך אלא אתה וא"כ ידעת אם יחיו:

פסוק ה
מביא בכם רוח. ר"ל בהעצמות יבוא רוח ואויר נושב ומזה יבוא מעט חיות בעצמות להתנועע ולהתקרב זה לזה כמפורש בענין:

פסוק ו
ונתתי וגו'. אחר שיתקרבו העצמות כל אחד למקום הראוי לו אתן עליכם גידים לחבר ולקשר העצמות זה בזה
וקרמתי. אעשה עליכם קרום של עור ואחר זה אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים
כי אני ה'. והכל בידי:

פסוק ז
ויהי קול. מן הרוח והאויר הנושב
והנה רעש. והנה נדנוד ותנועה מן העצמות וקרבות כל אחד אל העצם הדבוק בו כשהיה חי:

פסוק ח
והנה עליהם. ר"ל נתון עליהם גידים וגו'
ורוח אין בהם. עדיין לא היה בהם רוח החיוני:

פסוק ט
מארבע רוחות. ר"ל מכל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לארבע רוחות העולם משם יתקבצו ויבואו וינשבו בגופי ההרוגים האלו ויחיו:

פסוק יא
כל בית ישראל המה. ר"ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה
הנה אומרים. מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א"כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאולה הואיל ואנו נכרתנו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאילו יאמרו ומה א"כ תועלת לנו עם הגאולה:

פסוק יב
הנה אני פותח וגו'. בזמן הגאולה אפתח קברותיכם ואעלה אתכם משם חיים וקיימים אתם עמי וכאומר הנה התחיה בעצמות הבקעה היא לאות על התחיה העתידה
והבאתי וגו'. וא"כ גם אתם תראו הגאולה:

פסוק יג
וידעתם וגו' בפתחי וגו'. ר"ל בעת אפתח את קברותיכם ואעלה אתכם משם אתם עמי אז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי:

פסוק יד
ונתתי רוחי בכם. אתן בכם רוח החיוני ותשארו חיים וקיימים ואושיב אתכם במנוחה על אדמתכם ואז תדעו שאני ה' הנאמן במאמרי אני דברתי ואני עשיתי כאשר דברתי:

פסוק טז
עץ אחד. חתיכת עץ אחד
ליהודה ולבני ישראל חבריו. המלות האלה כתוב עליו כאומר העץ ההוא מרמז על יהודה ועל בני ישראל חבריו הם בני בנימין שהתחברו עליו להיות מלכות אחת
ולקח עץ אחד. ועוד לקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וגו' כאומר על יוסף מרמז העץ ההוא והוא אפרים הבא מיוסף שמלכות ישראל נקראת על שמו לפי שמלך הראשון היה עליהם ירבעם הבא מאפרים ומרמז העץ ההוא עליו ועל שאר השבטים שהתחברו עמו להיות תחת ממשלתו :

פסוק יז
וקרב אותם. תקרב העצים זה אל זה להיות נראים לך כאילו המה חתיכת עץ אחד
והיו לאחדים בידך. כשיהיו עדיין בידך יתחברו יחד ע"פ נס ויהיו חתיכה אחת באמת:

פסוק יח
הלא תגיד. ר"ל הלא מהראוי שתגיד לנו למה אלה לך על מה תרמז בזה:

פסוק יט
את עץ יוסף. ר"ל שבט מלכות יוסף אשר היא ביד אפרים
ושבטי ישראל חבריו. ר"ל וגם אקח שבטי ישראל שהתחברו עמו ואתן אותם עליו ר"ל עם אפרים אתנם להיות שבט מלכות יהודה ואעשה אותם לשבט מלכות אחד וכן תיקום הדבר בידי החזקה:

פסוק כ
והיו העצים. ר"ל העצים ההם אשר תכתוב עליהם הדברים האלה תאחזם בידך לפניהם:

פסוק כא
ודבר אליהם. בעת תאחז העצים ההם בידך תדבר אליהם כה אמר ה' וגו':

פסוק כב
לגוי אחד בארץ. כשיהיו בארץ וחוזר ומפרש בהרי ישראל שם אעשם לגוי אחד ולא יהיו עוד חלוקים לשנים להיות יהודה עם לבד ועשרת השבטים עם לבד
ולא יחצו וגו'. כפל הדבר במ"ש
עוד. ר"ל עד עולם:

פסוק כג
ולא יטמאו עוד. לא יהיו נטמאים עוד בעבודת כוכבים וביתר הפשעים שנטמאו בהם בהיותם בבבל
והושעתי וגו'. כי רבים מהם נטמאו בין הגוים במקום מושבותיהם בזמן הגולה והרשיעו כמוהם ולכן אמר אושיע אותם להוציאם משם לחזור לדת ישראל ואטהר אותם מטומאת עוונם כי אסלח להם ומאז יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי ואני אהיה להם לאלהים להושיע להם ולעזור אותם:

פסוק כד
ועבדי דוד. מלך המשיח הבא מזרע דוד יהיה מלך עליהם
ורועה אחד. כי לא ימליכו עוד עשרת השבטים מלך לעצמם מבלעדי
וחוקותי ישמרו. ישמרו בלב ויעשום בפועל:

פסוק כה
לעולם. ר"ל עד עולם לא תפסוק המלוכה מזרע דוד:

פסוק כו
ברית שלום. שישבו בארצם בשלום והברית הזה יהיה עמהם עד עולם
ונתתים. ר"ל אתן אותם במקומם ולא יזוזו משם
לעולם. ולא תחרב עוד:

פסוק כז
והיה משכני. משכן שכינתי יהיה עליהם ואהיה להם לאלהים לעזור ולהושיע והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי:

פסוק כח
וידעו וגו' בהיות וגו'. ר"ל כשיתמיד מקדשי בתוכם לעולם אז ידעו הגוים שאני ה' הקדשתי את ישראל להיות עמי: