פסוק ב
אל גוג ארץ המגוג. מלת אל משמשת בשתים כאילו אמר אל גוג אל ארץ המגוג
נשיא ראש. כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) ועל גוג יאמר שהוא נשיא גם על משך ותובל:

פסוק ג
הנני אליך. הנה אני אפנה אליך אתה גוג וגו':

פסוק ד
ושובבתיך. אתן בלבך להיות שובב ומורד
ונתתי חחים בלחייך. למשוך אותך ע"י כדרך שמושכים החיות אל מקום הנרצה ר"ל אעיר לבך אל הדבר ואוציא אותך ממקומך עם אנשיך במרבית סוסים ופרשים וכולם יהיו מלובשים במלבושי פאר ויהיו עם רב בצנה ובמגן וכולם יתפשו חרבות כדרך אנשי מלחמה:

פסוק ה
אתם. יהיו אתם בעזרתם
כולם מגן וכובע. כולם יבואו במגן וכובע:

פסוק ו
ירכתי צפון. היושבים בפאת צפון
עמים רבים אתך. יבואו עמך:

פסוק ז
הכון והכן לך. הכון עצמך והכן לך אחרים וז"ש אתה וכל קהליך הנאספים עליך לעזרה
והיית להם למשמר. כי שמירת החיל מן הנזק מוטל על ראש הצבא :

פסוק ח
מימים רבים תפקד. תהיה נזכר להפרע ממך על מה שעשית מימים רבים והוא כי המה עזרו אל האויב הבא על ישראל
באחרית השנים. בסוף השנים תבוא אל ארץ אשר שבו יושביה להתיישב בה ממקום שגלו ע"י חרב האויב
מקובצת מעמים רבים. המה נקבצו בה מן העמים הרבים שהיו פזורים שמה בגולה
על הרי ישראל. עתה יפרש מה הוא הארץ ואמר על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ר"ל זה זמן רב
והיא. העדה היושבת עתה בה הוצאה מן העמים ממקום גלותם ועתה המה כולם יושבים לבטח:

פסוק ט
ועלית. אתה תעלה עליהם למלחמה ותבוא פתאום כחשך הבא פתאום ולפי מרבית העם תהיה כענן המכסה את הארץ וחוזר ומפרש מי הם יהיו כענן ואמר אתה וכל אנשי חילך ועמים רבים אשר עמך ומוסב למעלה שאמר מימים רבים תפקד כי באחרית השנים תבוא וגו' ושם תקבל גמולך משלם :

פסוק י
ביום ההוא. בעת שישובו ישראל אל אדמתם
יעלו דברים וגו'. ר"ל תהרהר הרהורים :

פסוק יא
על ארץ פרזות. על היושבים בערי הפרזי
אבוא השוקטים. אבוא אל השוקטים במנוחה ויושבים לבטח ר"ל אינם נשמרים מן האויבים להתאסף בערי המבצר כי לבם בטוח מן האויב ולכן יושבים מבלי חומה סביב ואין להם בריח ודלתים וכאומר והואיל וכן אכבוש אותם בקלות רב:

פסוק יב
לשלול שלל. תחשוב לשלול שללם ולהשיב ידך לבוא שנית למלחמה על החרבות שנתיישבו מקרוב ולפי שכבר בא פעם בעזרת האויב כמ"ש למעלה לכן אמר להשיב ידך
מאוסף מגוים. המאוספים מבין העכו"ם ממקום גלותם
עושה מקנה וקנין. מאספים מקנה בקר וצאן ושאר דברים הנקנים
על טבור הארץ. על מצוע הארץ וגבהה ולפי שהטבור הוא אמצע הגוף קורא למקום המצוע בלשון טבור:

פסוק יג
וכל כפיריה. ר"ל שריה וגדוליה
הלשלול שלל. בה"א השאלה אם בא אתה לשלול שלל וכאילו יאמרו הנה מוכנים אנחנו לקנות השלל מידך:

פסוק יד
לכן. הואיל וכן יהיה הנבא וגו'
תדע. ר"ל יהיה ידוע ונגלה לך שיושבים לבטח ואינם נשמרים מן האויב:

פסוק טז
כענן. ר"ל ברבת עם כענן הבא לכסות הארץ
תהיה. הדבר הזה
והביאותיך. ר"ל אעיר לבך לבוא על ארצי למען ידעו אותי הגוים ויכירו בי בעת אהיה מקודש לעיניהם על ידך אתה גוג כי כשיעשה משפט יקודש שמו הגדול :

פסוק יז
האתה הוא. הנה אתה הוא אשר דברתי עליך בימים קדמונים ביד עבדי נביאי וגו' ועל ישעיה ויחזקאל וזכריה יאמר
שנים. ר"ל זה שנים רבות כי בבואו יעבור זמן רב מימי הנביאים ההם:

פסוק יט
ובקנאתי. בעבור קנאתי דברתי באש עברתי
אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר:

פסוק כ
ורעשו וגו'. הוא ענין מליצה ור"ל חרדה גדולה תהיה בעולם
ונפלו המדרגות. הנעשים לעלות בהן על העליות והכל הוא ענין מליצה ויורה על גודל החרדה:

פסוק כא
וקראתי עליו. על גוג אקרא שיבוא החרב אל כל הרי מקום שהוא שם כמ"ש למעלה תבוא וגו' על הרי ישראל
חרב איש באחיו. החרב הבאה תהיה חרב איש בלב אחיו לגודל המהומה שיבוא בהם:

פסוק כב
ונשפטתי אתו. אתווכח עמו בהבאת עליו דבר ושפיכת דם וגשם שוטף וגו' להומם ולאבדם וזה תחשב לויכוח כי בזה אודיע שפשעו בי:

פסוק כג
והתגדלתי. ואז אהיה מגודל ומקודש ונודע ומפורסם לעיני גוים רבים וידעו הכל שאני ה' ואין עוד זולתי: