פסוק א
ובהפילכם וגו'. לפי שעל פי רוב יחולק הארץ בנחלה ע"י הפלת גורל לכן אמר לשון בהפילכם ועם כי החלוקה ההיא לא תהיה על ידי הפלת גורל או יאמר זה הלשון על הירושה ובדרז"ל ביום אתה מפיל נחלות (ב"ב קי"ג)
קדש מן הארץ. החלק הזה יהיה קדש מכללות הארץ
אורך. ממזרח למערב
ורחב. מצפון לדרום
בכל גבולה. ר"ל כל השטח הזה מסביב:

פסוק ב
יהיה מזה. מהשטח הזה יהיה מקודש ממנו חמש מאות וגו' ויהיה מרובע מסביב וזהו הר הבית
מגרש לו סביב. בכל ארבעת הרוחות יהיה מגרש חמשים אמה:

פסוק ג
ומן המדה הזאת תמוד וגו'. ולפי שלא פירש למעלה במה ימודו מדת התרומה אם באמות אם בקנים לכן פירש ואמר ומן המדה הזאת ר"ל במדה שמדד את הר הבית דהיינו בקנים וכמ"ש וימד את רחב הבנין קנה אחד (לעיל מ) בזה המדה תמוד האורך של חמשה ועשרים אלף וגו'
ובו. באמצעית השטח ההוא יהיה המקדש הוא הר הבית שהוא קודש קדשים מול כל שטח הרצועה ההיא הנקרא קדש:

פסוק ד
קדש. כל השטח הזה הוא קדש מכללות הארץ ויהיה אל הכהנים וגו'
והיה להם. השטח הזה יהיה להם מקום על בתים ומקום מזומן על המקדש :

פסוק ה
וחמשה וגו'. ר"ל וסמוך לו יהיה עוד רצועה חמשה ועשרים אלף וגו' וזה יהיה ללוים וגו' להיות להם לאחוזה
עשרים לשכות. ר"ל בהרצועה ההיא יעשו עשרים לשכות סמוך לאחוזת הכהנים לשבת בהם הלוים השוערים למען יהיו קרובים אל הבית והשאר יהיה לצרכיהם ולבתיהם:

פסוק ו
ואחוזת העיר. נחלת העיר ר"ל מקום זרע תבואה למאכל ליושבי העיר
לעומת תרומת הקדש. במדת אורך תרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים
לכל בית ישראל יהיה. אחוזת העיר יהיה לכל השבטים זה כזה:

פסוק ז
ולנשיא. ואל הנשיא הוא מלך המשיח אליו יותן אחוזת נחלה מזה ומזה לתרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים ולאחוזת העיר ולתוספת ביאור אמר אל פני תרומת וגו'
מפאת ים. העבר המערב כלפי המערב ומעבר המזרח כלפי המזרח
ואורך. של חלק הנשיא שמזה ומזה
לעומת אחד החלקים. במדת אחת מן החלקים של השבטים אשר יהיו מגבול המערב אל גבול המזרח ועיין בקונ' בנין הבית בתחילתו ובצורה:

פסוק ח
לארץ. בתוך הארץ יהיה לו זה לאחוזה בישראל
ולא יונו עוד. ר"ל כשיהיה להם אחוזת נחלה מרובה לא יעשקו עוד הנשיאים את עמי לקחת מה משלהם כי יהיה די להם בנחלת אחוזתם
והארץ. ושאר הארץ יתנו לבית ישראל חלק לכל שבט זה כזה :

פסוק ט
רב לכם נשיאי ישראל. אתם המלכים מישראל שהייתם קודם החורבן הנה זמן רב היה לכם מה שהוניתם ועשקתם את עמי אבל עתה שמנו אתכם מלכי פרס לנשיאים על ישראל הסירו החמס ושוד ועשו משפט וצדקה
הרימו. הפרישו מעל עמי את המסים מה שהייתם גורשים ומטילים עליהם:

פסוק י
מאזני צדק. ר"ל לא תעשו עוד עול במשקל ובמדה:

פסוק יא
תוכן אחד יהיה. ר"ל חשבון זו כחשבון זו האיפה עשירית החומר במדת היבש ובת במדת הלח
לשאת. לקחת את הבת מעשר מחומר בלח ואת האיפה מעשר מחומר ביבש ר"ל שיהא בהם שעור חשבון זה לא פחות ולא יותר
אל החמר וגו'. ר"ל לפי מדת החומר יהיה החשבון של כל אחד מהמדות האלה אם יוסיפו בחומר יוסיפו גם בהם לפי הערך וכן אם יפחתו מה :

פסוק יב
והשקל. משקל השקל יהיה עשרים גרה
עשרים שקלים וגו'. בזמן ההוא היה משקל מיוחד בפני עצמו אבן מכ' שקלים ואבן מכ"ה שקלים ואבן מט"ו שקל לכן אמר כל אלו שלש המשקולות ביחד יחשב למשקל מנה ולא יעוותו את המשקל (א"כ המנה הוא ששים שקלים והשקל הוא ד' זוז הרי למנה ר"מ זוז כי מנה של חול הוא מאה זוז ושל קדש כפול הרי מאתים והוסיף בה יחזקאל שתות מלבר הרי ר"מ זוז):

פסוק יג
ששית האיפה וגו'. והוא חלק אחד מששים וזהו שאמרו רז"ל עין רעה לא יפחות מאחד מששים
וששיתם. תתנו חלק ששית מחומר השעורים ר"ל בין מחטים בין משעורים תתנו חלק אחד מששים:

פסוק יד
וחק השמן. ר"ל משפט מעשר השמן
הבת השמן. ר"ל הבת הוא מדת השמן ויתנו את הבת מעשר מן הכור והוא החמר וזהו לפי שעשרת בתים היא חמר א"כ הבת הוא חלק מעשר בחמר
כי עשרת הבתים חמר. ר"ל כי גם היום המדה כך היא עשרת בתים המה מדת החמר וכן יהיה לעתיד:

פסוק טו
ושה אחת וגו' מן המאתים. מי שיהיו לו מאתים צאן יביא שה אחת לקרבן לחנוך הבית
ממשקה ישראל. ת"י מפטימא דישראל ר"ל מבהמות הטובים והמובחרים שבידם יביאו הקרבנות וכן מסלת היפה יביאו למנחות ורז"ל אמרו מן המותר לישראל וכאומר מן הראוי לסעודת ישראל כי הסעודה נקראת ע"ש המשקה וכן אל המשתה וגו' (אסתר ה'):

פסוק טז
כל העם וגו'. אין מי נקי מהם כולם יתנו התרומה הזאת ואף על הנשיא בישראל הוא המלך גם עליו לתת התרומה הזאת:

פסוק יז
ועל הנשיא יהיה. ומלבד התרומה יהיה עוד על הנשיא העולות ומנחות ויין הנסכים הבאים בחגים וגו'
בכל מועדי. בכל הימים שהם נועדים ומתאספים לבוא אל המקדש והם חגים וחדשים ושבתות וכפל הדבר במ"ש
הוא יעשה. ר"ל משלו יביא את כל אלה:

פסוק יח
בראשון. בחודש הראשון
תקח פר וגו'. הוא הפר האמור למעלה ונתתה וגו' פר בן בקר לחטאת (לעיל מ"ג) ועתה בא לומר שהחינוך יהיה באחד לחדש הראשון ופירש עוד מה שחסר למעלה
וחטאת. בזה תטהר את המקדש:

פסוק יט
הבית. הוא ההיכל
פנות העזרה למזבח. זויות דפוס בנין גג המזבח
החצר הפנימית. הוא עזרת אנשים:

פסוק כ
וכן תעשה. ר"ל וכן תחנך בקרבנות בכל משך שבעה ימים בימי החדש יום אחר יום אולם לא בענין שצוה להביא בראשון כי בששת הימים צוה להביא שעיר לחטאת ופר ואיל לעולות כמ"ש שם
מאיש שוגה ומפתי. ר"ל הקרבנות הללו יבואו להסיר העון מאיש שוגה ומפתי ר"ל ממי שנכנס במקדש במקום שאין לו רשות ליכנס ועשה זאת בשגגה או בסכלות הדעת
וכפרתם. בהם תקנחו את הבית מן החלול של הנכנסין שם שלא ברשות:

פסוק כא
הפסח. זמן הבאת קרבן פסח
חג שבועות. ר"ל כל ימות החג שהם שבעת ימים יאכל מצות:

פסוק כב
ועשה הנשיא. ר"ל יביא משלו
ביום ההוא. בי"ד לחדש הראשון
בעדו. לכפר בעדו ובעד כל העם
פר חטאת. זה יהיה מקרבנות המלואים כי ימי המלואים יתחילו באחד לחדש הראשון וישלמו אחר הסוכות (וגם שלמה ועזרא לא עשו במספר ימי המלואים שהיו במשכן ולא היה מספר זה כזה ולפי שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון ירבו ימי המלואים כ"כ) :

פסוק כג
יעשם. ר"ל הנשיא יביא משלו
שבעת פרים וגו'. הם קרבנות המלואים ולא נזכרו כאן הקרבנות האמורות בתורה שהיו באות חובה לכל יום
ליום שבעת הימים. ר"ל לכל יום משבעת הימים:

פסוק כד
ומנחה וגו'. מה שהתורה אמרה שיעור אחד למנחה ולשמן וחלק בין פר לאיל זהו בדבר הקרבנות שאמרה התורה ואין בכלל הזה קרבנות של המלואים שלעתיד אולם רז"ל דרשו בכל אלה:

פסוק כה
בשביעי. בחדש השביעי
יעשה כאלה. יביא קרבנות למלואים כל שבעת הימים כמספר האמור בפסח
כחטאת וגו'. כל אלה יביא בסוכות כמספר האמור בפסח אבל בשבועות ובר"ה וביוה"כ לא צוה להוסיף קרבנות בהמה על האמור בתורה לעשות מה בשביל המלואים ובשמיני העצרת כבר נשלמו ימי המלואים: