פסוק א
שער החצר הפנימית. הוא שער עזרת אנשים
יהיה סגור וגו'. לפי שלא היו רגילין לבוא לבית המקדש בימות החול לא העם ולא הנשיא
ימי המעשה. כן יקראו ימות החול שמותרים לעשות בהם מלאכה
וביום השבת יפתח. כי אז יהיו רגילין לבוא להשתחות לה' ולכן יפתח שער המזרחי כי בבואם דרך שם ישתחוו מול פתח ההיכל ובית קה"ק
וביום החודש. יאמר על יום הראשון מהחדש והוא ר"ח וכן מחר חודש (שמואל א כ):

פסוק ב
ובא הנשיא. בפתחי השער ההוא יבוא הנשיא דרך אולם השער הפונה אל החוץ כמ"ש ואילמיו אל חצר החיצונה (לעיל מ) וכאומר שיפתחו השער עד לא יבוא אל חלל אולם השער ולא ימתינו לפתחו עד שיבוא אל פתח השער וזה בעבור כבוד הנשיא
ועמד. הנשיא יעמוד סמוך למזוזות השער ר"ל בפשפש הדרומי משער ההיכל כי שם מקומו כמ"ש את הנשיא נשיא הוא ישב בו (לעיל מד)
ועשו. בהיותו עומד שם יעשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו וזהו במשך ימי המלואים שקרבו העולות אף בשבת אולם שלמים לא נזכר בקרבנות המלואים ואמר שלמיו אם הביאם נדבה בר"ח
והשער. הוא השער המזרחי הנפתח:

פסוק ג
והשתחוו. בזה יתן טעם למה לא יסגר השער ואמר לפי שעם הארץ ישתחוו מול ההיכל דרך פתח השער ההוא בשבתות ובר"ח כי אז יהיו רגילין לבוא אל המקדש:

פסוק ד
ביום השבת. וזהו במשך זמן ימי המלואים
ששה וגו'. זהו בשביל המלואים מלבד הקרבנות שצותה התורה הבאים חובה ליום:

פסוק ה
מתת ידו. כפי נתינת ידו ר"ל כפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:

פסוק ז
ולכבשים וגו'. ר"ל לכבשים יביא מנחה כפי השגת ידו ומרבית העושר שעמו:

פסוק ח
ובבא הנשיא. כאשר יבוא הנשיא לעמוד בשעת הקרבת קרבנותיו
דרך אולם השער יבוא. ר"ל לא יבוא דרך פתחי הלשכות התחתונות הפתוחות לחצר הפנימי שאין בהם אולם לפניהם כ"א יבוא בפומבי בשער הגדול דרך האולם הנמשך מהשער ולחוץ וכמ"ש למעלה כשיבוא לאכול לחם לפני ה'
ובדרכו יצא. בדרך השער שבא יהיה חוזר ויוצא:

פסוק ט
במועדים. כי אז החוב על כל ישראל להיות נראה בעזרה כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' (שמות כג)
כי נכחו יצא. נגד המקום שבא יצא:

פסוק י
והנשיא. ר"ל אז במועדים גם הנשיא ילך בתוך העם ועמהם כי זהו הדרת כל מושל ללכת ברבת עם
בבואם. בדרך בואם יבוא עמהם ובדרך צאתם יצא הוא עם העם לא כדרך בואו בשאר ימות השנה שיבוא בשער המזרחי וחוזר בדרך שבא:

פסוק יא
ובחגים ובמועדים. לתוספת ביאור כפל בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב) או יתכן שאמר זה על שבועות ור"ה ויוה"כ שיהיו במשך ימי המלואים שלא יוסיפו בהם קרבנות שהמה בשביל המלואים אבל צוה להוסיף בהם מנחות על הקרבנות הקצובות בתורה מלבד המנחות הראויות להם כפי משפטי התורה והם יהיו בשביל המלואים ולכן יהיה בהם משפט אחר
מתת ידו. כפי נתינת ידו ר"ל לפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:

פסוק יב
וכי יעשה וגו'. בששת ימי המעשה
ופתח לו וגו'. לבוא דרך בו
ועשה וגו'. הכהן העובד יעשה את עולתו ואת שלמיו בהיותו עומד שם
כאשר יעשה ביום השבת. שעושים הקרבנות בהיותו שם ואמר ביום השבת והוא הדין ביום החדש ולקצר לא זכרו
ויצא. וכאשר יצא יסגור הסוגר את השער מיד אחרי צאתו כי בשבת ובחדש העם פנוים ממלאכה ודרכם לבוא להשתחוות לה' לכן יהיה פתוח כל היום אבל בששת ימי המעשה יהיו טרודים במלאכה ואין מי בא להשתחוות לכן יסגרו מיד אחרי צאתו :

פסוק יג
וכבש וגו'. גם זה יאמר על משך זמן ימי המלואים שמלבד התמידין הקצובים יביא עוד כבש אחד בן שנה בכל בוקר בשביל המלואים:

פסוק יד
תעשה עליו. על הכבש הנוסף בשביל המלואים
לרוס את הסולת. לזלף ולהשקות בו את הסולת להיות רטוב ממנו
מנחה לה'. ר"ל זה יהיה מנחה לה' מלבד מנחת התמיד הנזכר בתורה
חקות עולם תמיד. מחובר הוא למקרא שלאחריו לומר אל תחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת יחדלו מלהקריב התמיד והמנחה והשמן המוזכר בתורה כי חקות עולם תמיד יעשו את הכבש וגו':

פסוק טו
בבקר. בכל בקר יקריבו והיא עולת תמיד מבלי הפסק וכאומר הנה בשביל המלואים יוסיפו זה אבל לא יגרעו ממה שאמרה התורה:

פסוק טז
כי יתן וגו'. אם יתן הנשיא בחייו מה מנחלתו לאחד מבניו
נחלתו היא. כאומר הנה המתנה קיימת כי הלא נחלתו היא ותהיה לבניו אחרי מותו כי אחוזתם היא בנחלה ר"ל כי הבנים יאחזו בנחלתו א"כ מה לי בחייו מה לי אחרי מותו :

פסוק יז
והיתה לו. אל העבד ההוא
ועד שנת הדרור. עד היובל יחזיק בה העבד וביובל תשוב אל הנשיא
אך נחלתו. נחלת הנשיא ראוי אך לבניו ולכן להם תהיה אחרי מות הנשיא כשלא תשאר ביד העבד:

פסוק יח
להונתם מאחוזתם. לעשוק מהם מה מאחוזת נחלתם להנחיל אותם לבניו ורק מאחוזתו ינחיל את בניו
למען אשר לא יפוצו. כאומר אבל כשיהיה ביד המלך לעשוק אחוזת העם קרוב הדבר שיפוצו לברוח מאחוזתם מאימת המלך ועשקו:

פסוק יט
ויביאני. המלאך הדובר בי הביאני בדרך ביאה שהיה בעבר שער הצפוני של חצר הפנימי בסוף הכותל כלפי המערב בדרך האמה הפרוצה כמ"ש ולפני הלשכות וגו' דרך אמה אחת (לעיל מב)
אל הלשכות הקדש. בדרך המבוא ההוא הביאני אל צד מלשכות אל מקום הכהנים לא לצד המסיבה והצלעות אשר יקראו גם המה בשם לשכות
הפונות צפונה. אל הלשכות שבפאת צפון
והנה שם. ראיתי שם מקום מובדל וגדור בכל רוחב חלל אויר העשרים אמה שבין הלשכות בסוף החלל כלפי המערב:

פסוק כ
לבלתי הוציא וגו'. אותו המקום יהיה מיוחד לזה כדי שלא יוציאם אחר הבשול אל החצר החיצונה ר"ל אל מקום דריסת רגלי ישראל שהוא חיצונה למקום דריסת רגלי הכהנים כי אם יבשלו בעזרה במקום דריסת רגלי הכהנים בקל ישכחו להוציאם למקום דריסת רגלי ישראל ולא כן כשיבשלו במקום ההוא כי בעבור שהוציאם משם היא בפירצה דחוקה יזכור בדבר עד שלא יוציא (אף שבע"כ יוציאם משם להביאם אל הלשכות העומדות מתחת וממעל לאכלם שמה אבל הואיל ותהיה דרך העברה אין לחוש כי בזה לא יחשבו שגם העם מקודשים לאכלם)
לקדש את העם. ר"ל שאם יוציאם שמה יהיה נראה שגם העם מקודשים כמוהם לאכול עמהם בקדשי הקדשים:

פסוק כא
ויוציאני. בדרך האמה הפרוצה
והנה חצר במקצוע החצר. ראיתי שבכל ארבעת מקצעות החצר היה בנין חצר קטנה אחת בכל זוית:

פסוק כב
בארבעת. ר"ל החצרות שהיו בארבעת המקצעות היו חצרות קטורות ר"ל לא היו מקורות אבל היו פתוחות ממעל למען יצא קיטור העשן מתבערת האש כן אמרו רבותינו ז"ל
ארבעים אורך. ממזרח למערב
ושלשים רוחב. מצפון לדרום
לארבעתם מהקצעות. ר"ל כן היה לארבעת החצרות אשר היו במקצעות החצר החיצונה:

פסוק כג
וטור סביב בהם. שורה של אבנים רחבות בלטה מחומת הכותל מסביב סמוך אל הקרקע ובה נקבים נקבים ובהם יעמידו הקדרות לבשל בהם בשר קדשים
סביב לארבעתם. כן היה מסביב לארבעת החצרות
ומבשלות עשוי. ר"ל מקומות עשויות לבשל ולהבעיר האש היו מתחת השורות ההן בחלל שביניהן אל הקרקע והקדרות יעמדו ממעל בנקבי השורות וכן יהיה דרך הבשול:

פסוק כד
ויאמר אלי. המלאך הדובר בי אמר אלי החצרות האלה הם בית המבשלים ולתוספת ביאור אמר אשר יבשלו שם וגו'
את זבחי העם. ר"ל זבחי שלמים שיש לעם חלק בהם והכהנים משרתי הבית יהיו מבשלים באלה המקומות חלקם מן השלמים והוא החזה ושוק כי חצר החיצונה הוא מקום כשר לאכילת קדשים קלים: