פסוק א
הבית. הוא ההיכל ובית קה"ק
והנה מים וגו'. הראוהו שלעתיד יפתח שם בנס מקור מים
קדימה. יהיו נמשכין והולכי' אל המזרח
כי פני הבית קדים. כי פתח הבית הוא במזרח וא"כ כשהמים נמשכין מתחת המפתן כלפי החוץ נמשכין הם אל המזרח
והמים יורדים מתחת. המים ירדו מתחת לארץ ומשם באו מכתף הבית הימנית ר"ל בעבר השער כלפי הדרום ומשם הלכו מדרום מזבח העולה ומשם יצאו לחוץ דרך שער המזרחי כמפורש למטה:

פסוק ב
דרך שער צפונה. של עזרת אנשים
ויסבני. סובב אותי מבחוץ אצל חומת העזרה ההיא וסביב הלשכות העומדת מתחת להוליכני אל שער החוץ הוא השער שהיה מגג התא לגגו ולפנים ממנו היה עוד שער כמ"ש למעלה
דרך הפונה קדים. אל השער המזרחי
והנה מים מפכים. ראיתי והנה מים נמשכין כמלא פי הפך מן עבר השער שכלפי הדרום:

פסוק ג
בצאת האיש. כאשר יצא המלאך הדובר בי ללכת חוץ למקדש והיה בידו קו המדה אז מדד המים אלף אמה אורך ואח"ז העביר אותי בתוך המים והיו מי אפסים ר"ל רק כסו פסת הרגל ולא יותר:

פסוק ד
וימד אלף. ומשם מדד עוד אלף אמה והעביר אותי בתוך המים והיו מים ברכים ר"ל כסו עד הברכים
מי מתנים. היו מי מתנים ר"ל כסו עד המתנים:

פסוק ה
וימד אלף. ומשם מדד עוד אלף אמה והיה נחל עמוק אשר לא יכולתי לעבור בה
כי גאו המים. כי המים גדלו להיות מי שחו לשחות בהם ממעל והיה נחל אשר אין לעבור בו בהלוך הרגל :

פסוק ו
הראית. בה"א השאלה שאמר לו האם אתה נותן לבך לראות איך הנחל מתגבר והולך
ויוליכני. אח"ז הוליך אותי להלן מן הנחל וחזר והשיב אותי סמוך לשפת הנחל:

פסוק ז
בשובני. בעת שהשיב אותי לשפת הנחל ראיתי והנה גדל שם אילני עץ הרבה מאד מזה ומזה לשפת הנחל:

פסוק ח
אל הגלילה הקדמונה. אל המחוז המזרחי ומשם ירדו על הערבה ר"ל לימה של טבריא שהיא בערבה
ובאו הימה. זה ימה של סדום
אל הימה המוצאים. גם יבואו המים אל ים אוקיינוס שהוא יוצא מן הים להקיף את העולם כן אמרו רז"ל ויתכן שילכו שמה דרך ים המערבי וימה של סדום הוא הים המזרחי וכמ"ש במקום אחר על הנחל הזה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (זכריה יד)
ונרפאו המים. ר"ל ימתקו ממליחתן:

פסוק ט
והיה כל נפש חיה וגו'. ואז יהיה כל נפש חיה אשר המים משריצים בכל מקום אשר יבוא שם הנחלים האלו יחיה ויתקיים כל ההשרצה כי לשעבר לא היה מתקיים ההשרצה בעבור מליחת המים אבל כשירפאו וימתקו ממליחתן אז יתקיים
והיה הדגה רבה מאד. ואז יהיה הרבה דגים כי יגדלו בכל המימות שנתרפאו
כי באו שמה. אל הימים הנזכרים באו המים האלה היוצאים מן המקדש ולכן ירפאו המים וכל ההשרצה יתקיים חי ויפרו וירבו
כל אשר וגו'. בכל מקום שיבא שמה הנחל הזה יהיה כן אחד לא נעדר:

פסוק י
והיה עמדו עליו. והיה הנחל מקום מוכן יעמדו עליו ציידי דגים ומעין גדי ועד וגו' יהיו מקומות מוכנות לפרוש שם הרשתות של ציידי הדגים לנגבם מול השמש
למינה תהיה דגתם. ר"ל לכל מין הדגה תהיה דגתם של הנחלים כי יהיה שם כל מין דגים ויהיו במספר מרובה מאד כמספר דגת הים הגדול:

פסוק יא
בצאתיו וגבאיו. אסיפת המים שממעל הטיט הלח הסמוך אל הים וכן המים המתכנסין בבורות סמוך לים לא ירפאו ממליחתן כי למלח יהיו נתונים להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר שיצטרך :

פסוק יב
כל עץ מאכל. ר"ל מגדל פירות הראויים לאכילה
לא יבול וגו'. לא יכמשו העלין ולא יכלו הפרי כי כשיתלשו הפירות שנתבשלו מיד יגדלו תמורתן חדשים וז"ש
לחדשיו יבכר. ר"ל בכל חדש יבשל פירות חדשים
כי מימיו. כי המים המשקים את כ"א מהם יוצאים המה מן המקדש ולכך יהיה בהם הפלא הזה
והיה פריו. פרי כ"א יהיה ערב וטוב למאכל והעלין יהיו מסוגלים לרפאות בהם כל חלי ומכה:

פסוק יג
גה גבול. ר"ל זה גבול מן הארץ אשר תנחילו לשני עשר וגו' והוא האמור במקראות שלאחריו
יוסף חבלים. בזה יפרש אמריו איך הם י"ב שבטים אם שבט לוי לא ינחלו נחלה כמ"ש למעלה ואמר הנה יוסף יקח שני חלקים א' למנשה וא' לאפרים:

פסוק יד
איש כאחיו. שבט אחד כחבירו לא כחלוקה הראשונה שבימי יהושע שלקחו איש לפי פקודיו
אשר נשאתי את ידי. להרימה למעלה דרך שבועה לתת את הארץ ההיא לאבותיכם וכאומר לא יתלוננו כשיגרע נחלת שבט מהשבטים ממה שנחלו בראשונה כי הנה לא נשבעתי לתת את הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשבעתי לתת לאבותיכם ולכל השבטים יש יחס אחד עם האבות זה כזה והארץ הזאת נפלה לכם בנחלה לרשת מן האבות ויד כולם שוה בה:

פסוק טו
וזה גבול הארץ. לא חשב כאן כ"א גבולי מצרי א"י לבד ולא של עבר הירדן וכמו שנזכר בתורה
לפאת צפונה. הגבול מפאת צפון ממערב כלפי המזרח הוא מן הים הגדול אל הדרך ההולך לחתלון ומשם הולך הגבול לבוא צדדה:

פסוק טז
חמת. ר"ל משם תלך הגבול לחמת ולא זו היא חמת המוזכר בתורה אבל היא אחרית גדולה מאד כמ"ש וילכו משם חמת רבה (עמוס ו) ולעתיד תהיה גם היא בגבול א"י כמ"ש וגם חמת תגבל בה (זכריה ט)
ברותה סברים. ר"ל משם תלך הגבול לברותה ומשם לסברים
אשר בין וגו'. חוזר הוא על ברותה וסברים שעמדו בין גבול דמשק שעמדה כלפי המזרח ובין גבול חמת שעמדה כלפי המערב
חצר התיכון. ר"ל מדמשק אשר גם היא תחשב לעתיד מא"י וכמ"ש ודמשק מנוחתו (שם ט) הנה משם תלך הגבול אל חצר התיכון אשר עמדה אצל גבול חורן לדרומה וחורן יהיה לה מצפונה ולא תהיה מגבול א"י וכאשר היא בצורה:

פסוק יז
והיה גבול. עכשיו אמר דרך כלל שגבול הצפוני יהיה מן הים עד חצר עינון המוזכר בתורה והוא סוף גבול צפוני ועמדה אצל גבול דמשק כלפי הדרום ונמשכת למזרח להלן מחצר התיכון
וצפון צפונה. ר"ל ושאר ערי גבול הצפון הם ערי הצפוני המוזכרים בתורה
וגבול חמת. ר"ל ועוד גם חמת תהיה מן הגבול וה"ה שאר המקומות הנזכרים למעלה וכאומר הנה בשום מקום לא תקטן א"י מכמות שהיתה כי גם לעתיד יהיו כל ערי הגבול האמור בתורה ויתרחב עוד יותר כי גם חמת והדומים יהיו בתוך הגבול
ואת פאת צפון. ר"ל והרי לך את גבול פאת צפון:

פסוק יח
ופאת קדים. הגבול מפאת קדים יהיה מבין חורן שעמדה חוץ לגבול בצפונה ונתעקמה אל המזרח אל מול הירדן ומבין דמשק שעמדה בגבול א"י בצפונה ונתעקמה גם היא אל המזרח אל מול חורן כאשר היא בצורה
ובין הגלעד. שעמדה במזרח א"י מחוץ לגבול כי היא בעבר הירדן המזרחי
ומבין ארץ ישראל. הוא עבר הירדן המערבי ששמה א"י בעצם מאז נחלו אותה
הירדן מגבול. ר"ל הירדן יהיה לגבול בין חורן והגלעד שמזה ובין דמשק וא"י שמזה כי הוא המפסיק ביניהם
על הים וגו'. גבול המזרחי חמודו עד כלות הים הקדמוני הוא ים המלח העומד במקצוע דרומית מזרחית של א"י
ואת פאת קדימה. ר"ל והרי לך את גבול פאת קדים:

פסוק יט
ופאת נגב. הגבול מפאת נגב יהיה מתמר ויתכן שזהו חצצון תמר הוא מ"ש והנה בחצצון תמר היא עין גדי (דה"ב ב) ועין גדי הוא מוזכר ביהושע בערי יהודה שהיה נחלתו בפאת הדרומי כי אין זה מקום יריחו עיר התמרים כי היא עמדה רחוקה מן הגבול מאד וכאשר נראה בצורה חלוקת א"י בימי יהושע
עד מי וגו'. מתמר הלך הגבול עד מי מריבת קדש הוא מדבר צין כמו שנאמר במי מריבת קדש מדבר צין (דברים לב)
נחלה. ר"ל ומשם הולך הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול
ואת וגו'. והרי לך את גבול פאת נגב:

פסוק כ
ופאת ים. הגבול מפאת ים יהיה הים הגדול מן הגבול ויחשב כא"י
עד נכח. עד מול המקום שבאים דרך בה אל חמת המוזכר בתורה והוא הר ההר וכמ"ש מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר לד)
זאת פאת ים. זאת הגבול מפאת ים:

פסוק כא
וחלקתם. תחלקו אותם לחלקים שוים למספר שבטי ישראל :

פסוק כב
והיה תפילו. זה יהיה לכם אשר תפילו אותה וגו' ר"ל את זה תירשו בנחלה לכם וגו'
אשר הולידו בנים. אחר שנתגיירו
והיו לכם. יהיו נחשבים לכם כישראל גמור מימות אבותיו
אתכם יפלו. עמכם יירשו בנחלה:

פסוק כג
עשר גר הגר אתו. ר"ל אשר נתגיירו אצלו
שם. בחלק השבט ההוא תתנו לו נחלה: