מצודות דוד, יחזקאל פרק ו



פסוק ב
שים פניך. החזר פניך מול ההרים:

פסוק ג
חרב. אחוזי חרב מלומדי מלחמה
במותיכם.
הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם:

פסוק ד
ונשמו. יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי שיבוא להקטיר בה
חמניכם.
צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וגו' אשר נתנו מלכי יהודה לשמה (מלכים ב' כג)
לפני גלוליכם.
במקום הרשע שם העונש:

פסוק ה
ונתתי וגו'. ר"ל שמה יהיו ולא יקברו:

פסוק ו
למען יחרבו. ר"ל החורבן יהיה גדול באופן שיחרבו וישממו מזבחותיכם וגו' וכל מעשיכם יהיו נמוחים ונשחתים:

פסוק ז
ונפל חלל. רב חלל יפול בתוככם
וידעתם.
אז תדעו שאני ה' והכל בידי:

פסוק ח
והותרתי. אבל אשאיר מהם במה שיהיה לכם בין הגוים אנשים פליטי חרב כשתהיו פזורים בארצות הגוים:

פסוק ט
וזכרו פליטיכם. הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי
ואת עיניהם.
ר"ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר"ל אז יזכרו העצבון שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות
ונקוטו בפניהם.
יכרתו בעיני עצמם ר"ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז:

פסוק י
וידעו. אז יתנו לב לדעת אשר אני ה' הנאמן בתשלום גמול המעשה
לא על חנם וגו'.
כי אם בגמול המעשה:

פסוק יא
הכה בכפך. כף אל כף כאשר יעשו המקוננות
ורקע ברגלך.
בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות
ואמר אח.
אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר:

פסוק יב
הרחוק. המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה
והקרוב.
המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב
והנשאר והנצור.
הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם
וכליתי.
אשלים בם כל חמתי:

פסוק יג
וידעתם וגו'. כשיהיו חלליהם בין גלוליהם במקום הרשע שם המשפט אז תדעו שאני ה' הנאמן בתשלום גמול המעשה
אל כל.
החללים יהיו על כל גבעה רמה ובכל ראשי וגו'
אלה עבתה.
אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה
ריח ניחוח.
הקטרת שמעלה ריח להיות לה לנחת רוח ואמר זה לפי מחשבת עובדיה:

פסוק יד
ונטיתי וגו'. להכות בם
ומשמה.
הכל יתמהו מגודל חורבנה
ממדבר דבלתה.
משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם
וידעו.
אז ידעו שאני ה' נאמן לשלם גמול


הפרק הבא    הפרק הקודם