פסוק א
ויקרא. קול גדול קרא באזני
קרבו פקדות העיר. אתם הממונים על העיר להשחיתה קרבו ובואו וכל אחד יביא בידו כלי המיוחד לו להשחית בה:

פסוק ב
והנה. כאשר קרא הנה היו באים דמות ששה אנשים וארז"ל שהם אף וחמה קצף משחית משבר ומכלה
שער העליון. כן שם השער וכן נאמר הוא בנה את שער בית ה' העליון (מ"ב טו)
מפנה צפונה. הפונה לצפון
ואיש. כ"א היה בידו כלי המשבר ומשחית המיוחד לו
ואיש אחד בתוכם. בתוך ששת האנשים היה עוד איש אחד מלובש בגדי בד ובהאזור אשר במתניו היה תלוי קסת המיוחד לסופר והוא מכלי כתיבה
ויבואו. אלה הששה עם האיש לבוש הבדים
מזבח הנחושת. הוא המזבח מאבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר :

פסוק ג
וכבוד וגו'. השכינה נסתלקה מן הכרוב שעל הכפורת אשר היה עליו וירד אל מפתן בית קה"ק ומשם קרא אל האיש וגו':

פסוק ד
בתוך העיר. ולתוספת ביאור אמר בתוך ירושלים
והתוית תו. תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערים בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה:

פסוק ה
ולאלה. הם ששת האנשים הבאים בכלי מפצם
אמר באזני. ר"ל שמעתי כשהיה מדבר להם
אחריו. אחרי לבוש הבדים
והכו. באנשי העיר:

פסוק ו
למשחית. להשחית מן העולם
ועל כל איש. אבל על כל מי שיהיה עליו הסימן אל תגשו אליו להכותו
וממקדשי תחלו. תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי
ויחלו. התחילו להכות מהזקנים שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים כמ"ש ושבעים איש מזקני וגו' ואיש מקטרתו בידו (לעיל ח):

פסוק ז
טמאו את הבית. כאומר אל תחושו לטומאת בית המקדש ומלאו חצרות בית המקדש מן החללים ואח"ז צאו והכו בעיר
ויצאו. אחר שהכו בהחצרות יצאו והכו בעיר :

פסוק ח
ונאשאר אני. לא נשאר כ"א אני כי לא רשם סימן אף על אחד כי לא מצא צדיק, ורז"ל אמרו שנענשו על שלא מיחו בהם
המשחית. וכי תשחית את כולם בעת תשפוך חמתך על ירושלים:

פסוק ט
בית ישראל. הם הנשארים בארצם אחר גלות מלכות אפרים ונטפלו למלכות יהודה
דמים. אנשי שופכי דמים
מוטה. הטיית משפט
עזב ה'. ביד מערכת השמים
ראה. מה הנעשה בארץ:

פסוק י
וגם אני. כמו שהם אומרים שאין אני רואה כן לא תראה עיני לחוס עליהם
דרכם. גמול דרכם אשלם על ראשם:

פסוק יא
משיב דבר. היה משיב תשובה אל ה' המשלחו
עשיתי וגו'. כאומר הנה לא צוית לרשום כי אם על מצחות הצדיקים ולא על זולתם והנה כן עשיתי כי לא רשמתי על מצחות זולתם ומן הצדיקים הנה לא מצאתי: