[א, א]
ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש -
החשבון הזה כתב אדוני אבי ז"ל:

כי לפי פשוטו פירושו שלשים שנה ליובל והראיה על זה, כי כשראה יחזקאל בנבואה בנין העיר ובנין הבית לעתיד הייתה שנת היובל והיתה בעשרים וחמשה לגלות יהויכין, הנה כי גלה יהויכין בעשרים לחדש וחמש ליובל, וזאת המראה שהיתה בשנה החמשית לגלות יהויכין היתה, אם כן בשנת שלשים ליובל והיאך ידענו כי כשראה בנין העיר ובנין הבית הייתה שנת היובל, שנאמר: בראש השנה בעשור לחדש.
איזוהי שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש?
הוי אומר: זו שנת היובל.

ואני אומר כי מה שתרגם יונתן:

בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיהו כהנא רבא ספרא דאורייתא,

עולה לחשבון אחר למה שפירש אדוני אבי ז"ל, כי בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו מצא חלקיהו הכהן הספר בבית ה'.

כמה נשארו ממלכותו?
י"ג שנה, כי ל"א שנה מלך י"ג של יאשיהו וי"א של יהויקים הרי כ"ה ובעשרים וחמש מלך יהויכין ואע"פ שלא עלתה לו מלכותו שנה כמו שכתוב, כי בעשרים וחמש ליובל גלה יהויכין והמראה הזאת הייתה בשנה החמישית לו הרי שלשים שנה ליובל והראה האל יתברך ליחזקאל המראה הזאת שיש בה רמז לנסיעת הכבוד מהבית בשלשים שנה למציאת הספר שקרע המלך את בגדיו בשמעו דברי הספר, כי הרעה והגלות תבא לישראל בעברם על דברי הספר וכבר החלה הרעה לבא בימי יאשיהו, לפיכך הראה האל יתברך לנביא סימן נסיעת הכבוד מן הבית כי כמו שהחלה הרעה בימי יאשיהו, כן תבא כלה והראה לו בשנת שלשים ליובל שהיתה שנה החמשית לגלות יהויכין, לפי שצדקיהו בא אל בבל בשנה הרביעית למלכו שהיא שנה חמישית לגלות יהויכין וכן הראה לו ברביעי שהוא חדש תמוז, מפני שהחדש הזה היה בשנת החרבן תחלת החרבן כי בו נבקעה העיר, וכשהראה לו המראה הזאת לשיבת הגלות בימי המשיח ובנין העיר ובנין הבית הראה אותם לו בשנת היובל וביום הכפורים שהוא סימן צאת העבדים מעבדות לחרות ולהורות כי האל יתברך יסלח לעון ישראל וחטאתם לא יזכור עוד.

והראה לו המראה הזאת בבבל כמו שהיה הנביא שם לסימן הגלות שהוא בבבל וכשהראה לו המראה הזאת לשיבת הגלות, הראה אותה לו בענין שראה עצמו בארץ ישראל סימן לשיבת הגלות.

ואני בתוך הגולה -
בא הכנוי טרם הידיעה, כי אחר כך אמר אל יחזקאל בן בוזי וכן ותראהו את הילד, וזהמתו חיתו לחם והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הראשון, ממנו נראה לו במראה הנבואה שהיה עם בני הגולה על נהר כבר, כלומר שהיו עומדים על שפת הנהר והוא בתוכם ובאה לו הנבואה בזה הדרך שנראה לו שנפתחו השמים וראה אלה המראות שמספר והולך.

ומה שאמר מראות אלוהים –
רוצה לומר מראות גדולות ונפלאות כי דרך הכתוב כשרוצה להגדיל הדבר סומך אותו לאל, כמו עיר גדולה לאלהים, כהררי אל ארזי אל מאפל יה שלהבת יה

ויונתן תרגם: הפסוק כן:

והוה בתלתין שנין וגו'.

ובמקצת נוסחאות תרגם על נהר כבר - נהר פרת.

וכן אומרים המגידים:

כי כבר הוא פרת.

ומצאנו בזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל רב יודן ורב הונא רב יודן אומר:

הוא פרת הוא כבר פרת שהוא פרה ורבה כבר שפירותיו גסים ואינם יוצאים בכברה.

רב הונא אומר:

פרת בפני עצמו כבר בפני עצמו.

[א, ב]
בחמשה לחדש -
כבר כתבנו טעם השנה החמישית.

יויכין -
כמו יהויכין.
וכן יונדב ויהונדב יונתן ויהונתן.

[א, ג]
היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים -
אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
אין השכינה שורה על הנביאים בחוצה לארץ וכשנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור על המים, שנאמר על נהר כבר, ואני הייתי על אובל אולי ואני הייתי על יד הנהר.

ר' אלעזר בר צדוק אומר:

הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה מגיד שהבקעה בשדה, תדע שאין השכינה נגלת בחוצה לארץ, שנאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה מפני ה'.

ויש אומרים:

כי פעם ראשונה אינו נדבר עם הנביא בחוצה לארץ פעם שניה מדבר, ולזה נוטה דעת יונתן שתרגם: מהוה הוה פתגם מן קדם ה' עם יחזקאל וגו' כבעמוד

ומה שאמר:

אל יחזקאל בר בוזי,

היה לו לומר אלי וכן ותהי עליו עלי, אלא שכן דרך המקרא לפעמים כמו נשי למך ואל משה אמר עלה אל ה' את יפתח ואת שמואל.

ובתרגום ירושלמי:

יחזקאל נביא בר ירמיהו נביא ונקרא ירמיהו בוזי על שהיו מבזין אותו.

[א, ד]
וארא, ואש מתלקחת -
פירש מתלקחת בתוך הענן, כמו ואש מתלקחת בתוך הברד.

ומתוכה כעין החשמל -
תרגם יונתן:

ומגו עננא מגו עלעולא כעין חשמלא מגו אשתא.

ודעת רז"ל:

בחשמל שהוא מלאך ואמרו: מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, יצא אש מחשמל ושרפתו.
ועוד דרשוהו נוטריקון חיות אש ממללות.
במתניתא תנא, עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה - חשות, בשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא - ממללות.

[א, ה]
ומתוכה -
תירגם יונתן:

חיות בריין.

[א, ז]
ורגליהם, ונוצצים -
מענין נצוץ.

קלל -
ממורט וזך.

ותרגם יונתן:

ומנצצן כעין נחושת מוצהב.

[א, ח]
וידו אדם -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והכתוב רוצה לומר וידו אדם כאילו אמר וידיו ידי אדם, כמו: עיניך יונים, ר"ל כעיני יונים:

[א, ט]
חוברות אשה -
כמו ביריעות, אשה אל אחותה כי לכל דבר יקרא איש ואשה וכנה החיות באשה ואיש כמו שכנה אותם בחיות וכרובים.

ותירגם יונתן:

מכוונן חדא לקבל חדא גפיהון לא מיתחזרין במיזלהון בירייא לקבל אפהא אזלן.

[א, יא]
ופניהם -
מלת ופניהם נפרדת בטעם, לומר שאינה דבקה עם הבאה אחריה, ר"ל ופניהם היו כמו שנזכר וכנפיהם היו פרודות מהגוף ופרושות למעלה לעופף.

[א, יב]
ואיש, הרוח -
הרצון.

וכן תירגם יונתן:

רעוא.

[א, יג]
ודמות -
פירוש דמות עינים, כי דמות גופותם כבר אמר.

היא מתהלכת -
היא האש.

וכן תירגם יונתן:

אשתא משתלהבא בין בריתא.

[א, יד]
והחיות רצוא ושוב -
מקור שרשו רצה והאל"ף במקום ה"א ויהיה רצה ורוץ כענין אחד, וכן ותרץ עמו משרש רצה עניין מרוצה ובזק כמו ברק.

וכן תירגם יונתן:

ברקא,

ובדברי רבותינו ז"ל:

מאי רצוא ושוב?

אמר רב יהודה:

כאור היוצא מפי הכבשן.

מאי כמראה הבזק?

אמר רבי יוסי בר חנינא:

כאור היוצא מבין החרסים.

ורבי יהודה אומר בשם רבי סימון בן פרטא:

כזה שבוזק גפת בכירה, כלומר כמי שמפזר גפת שהיא פסולת הזתים בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב והלהב עולה ויורד, וזהו פירושו רצוא ושוב ולפי שהוא ברק ענינו כי הברק רץ מהרה ושב ומתכנס מהרה עד שכמעט תשיגנו הראות ברוצו ושובו והתכנסו קל מהרה.

ויונתן תירגם הפסוק כן:

ובריתא באשתלוחיהון למעבד רעות רבונהון דאשרי שכנתיה במרומא וגו'.

ובקצת נוסחאות:

באגפא בגימל.

[א, טו]
וארא החיות והנה אופן אחד בארץ -
פירושו למטה במקום שפל, כמו: רקמתי בתחתיות ארץ.
וכן תרגם יונתן.

[א, טז]
מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש -
תרשיש היא אבן טובה הנזכרת באבני החושן, תרשיש שהם וישפה וכן אמר במראה השלישית כעין אבן תרשיש ועינ' כעין תכלת ופירש ומעשיהם בדמיון אבן תרשיש, כי הוא אמר שתי מלות מראיהם ומעשיהם ואמר לדמיון מראה כעין תרשיש ולדמיון מעשה כתרשיש שהם מקבלים מעשה ופעלה כמוהו.

[א, יח]
וגביהן -
מלת וגביהן נפרדת בטעם ופירושו כמו שפירשתי במלת ופניהם שאינה דבקה עם הבאה אחריה, אמר וגביהן כמו שהיו בגב כל אופן אלא שגבה היה להם עד שמרוב גבהם הייתה יראה להם כי הדבר שיהיה מופלג בכמותו יקרא כפלא ונורא, וכן מעם נורא אל ארץ נוראה.

או באיכותו כמו הקרח הנורא וגבותם כמו וגביהן, אלא שזה מקובץ בלשון זכרים וזה בלשון נקבות, ומפני כפלו שנה המלה.

[א, יט]
ובלכת -
תרגם יונתן:

ובמיזל ברייתא אזלין וגומר.

על אשר יהיה שם הרוח -
הרצון כמו שפירשנו.
והוסיף עוד ואמר, שמה הרוח ללכת ר"ל רוח האופנים.

[א, כ]
ללכת -
בסגול באתנחתא.
וכן: ויסוב שמואל ללכת.

[א, כב]
ודמות, הנורא -
פירוש נורא בלבנותו ובזהרו.

[א, כג]
ותחת, לאיש -
לכל אחד ואחד.

[א, כד]
ואשמע, כקול שדי -
פירוש חזק ותקיף וכן כשוד משדי יבא והיה שדי בצריך.
או פירושו על האל יתברך שנקרא שדי, וכן אמר במראה השלישית כקול אל שדי בדברו ורוצה לומר בדברו כשדבר בהר סיני, שנאמר בו: קול גדול ושם אמר: נשמע עד החצר החיצונה שהוא גבלו הבית וכן בהר סיני, אף על פי שהיה הקול גדול לא נשמע חוץ למחנה ישראל, וכן כל קול כן בואה /נבואה/ אינו נשמע אלא למי שמיוחד אליו הקול.

קול המולה -
פירושו כמו מלה, אלא שזה מורה על מלה חזקה נשמעת ממדברים רבים כקול מחנה.

[א, כה]
ויהי קול מעל לרקיע -
תרגם יונתן הפסוק כן:

ובזמן דהוי רעוא וגו'.

[א, כו]
וממעל -
דמות כמראה אדם. לא תרגמו יונתן:

[א, כז]
וארא. בית לה -
מבפנים לה.

ותרגם יונתן: הפסוק כן:

וחזית כעין חשמלא כחיזו אשתא וגו' כבעמוד.

ובנוסחא אחרת מצאתי:

דלא אפשר לאסתכלא ביה ולרע.

[א, כח]
כמראה הקשת -
ואפול על פני -
ואראה כל המראה הנזכרת מראשה ועד סופה.

ואפול על פני -
שהשתומם לבי על המראה.

ואשמע קול מדבר -
ובעודי נופל על פני שמעתי קול שמדבר אלי, זה היה מלאך שדבר עמו.

ואמרו רבותינו ז"ל:

כי ישראל ביום מתן תורה ראו המרכבה כמו שראה אותה יחזקאל, עד שאמרו כי קטנה שבנשיהם גדולה היא כיחזקאל בן בוזי.

ואמרו:

כי פני שור ראו כנגד מחניהם, לפיכך עשו צורת עגל.

ועוד אמרו:

כי אלה הפנים היו בארבעה דגלים בדגל יהודה פני אריה, דכתיב: גור אריה יהודה.
ובדגל ראובן פני אדם, לפי שנאמר בו: וימצא דודאים בשדה ולהם צורת אדם.
ובדגל אפרים פני שור, שנאמר עליו: בכור שורו הדר לו.
ובדגל דן פני נשר, שנאמר: יהי דן נחש עלי דרך.

ונאמר: אפעה ושרף מעופף.