[יג, א]
ויהי, בן אדם, הנבאים -
בקמץ הבי"ת ולית כוותיה.

לנביאי מלבם -
הסמיכות בא על אות השמוש, כמו גמולי מחלב והדומים להם ופירושו כי מלבם אומרים הנבואה, לא שראו אותה כמו שאמר ולבלתי ראו.

[יג, ג]
כה אמר, הנבלים -
אנשים פחותים ונבזים כמו כאחד הנבלים כאחת הנבלות.

ותרגם יונתן:

כאחד מן שטיא

ותרגם זה גם כן:

דמשתטן.

אחר רוחם -
אחר רצונם.

[יג, ד]
כשועלים בחרבות -
כמו השועלים הנכנסים במקום הנפרץ בגדר הכרם ומשחיתים הכרמים, כן היו נביאיך כמו שאמר שועלים קטנים מחבלים כרמים.
והפרץ נקרא חרבה כי חרב הוא מקום הפרץ באמרו בפרצות וישראל נקראו כרם והנה נביאי השקר שהם שועלים, נכנסים דרך הפרץ להשחית הכרם והפרץ הוא משל לקטני אמנה שבהם, שמיפים להם נביאי השקר דבריהם ונפתים להם והם סומכים ידיהם שישמעו להם גם כן האחרים ומשחיתים כרם ה' צבאות.

ואמר נביאיך –
כלומר נביאיך הם ולא נביאי ה'.

[יג, ה]
לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר -
אמר כנגד שרי ישראל וגדוליו שהיה כח בידם למחות בהם, אמר לא עליתם באותם פרצות לעמוד כנגד השועלים שלא יכנסו לבדם ולהכות בהם ולכלותם, וכן לא גדרתם גדר ולא בניתם אותם הפרצות בתשובה ומעשים טובים לשמור על בית ישראל.

לעמוד במלחמה ביום ה' -
כלומר ביום אף ה' וגזרתו.

וכן תרגם יונתן:

ביום רוגזא דה',

כי אם עשיתם כן מעשיכם היו עומדים לכם במלחמה ולא הייתה שולטת בכם יד אויביכם.

[יג, ו]
חזו שוא וקסם כזב -
פירוש וקסם כזב קסמו.
או אמרו כי נביאי השקר היו דבריהם על שני פנים, היו יודעים דברי קסמים להגיד העתידות שלפעמים היו באים דבריהם כמו שאמר: מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, לפיכך היו נפתים לדבריהם והיו אומרים גם כן כי דבר ה' היה להם בחזון וזהו חזון שוא שאומר שחזו והחזון היה שוא והקסם כזב.

ויחלו לקיים דבר -
מיחלים ישראל לקיים דבריהם והיא תוחלת נכזבת.

[יג, ז]
הלא -
אמר כנגד הנביאים.

ואומרים -
ואתם אומרים.

[יג, ח]
לכן הנני אליכם -
כמו: ונתתי אני את פני באיש ההוא.

ויונתן תרגם:

הא אנא שלח רוגזי עליכון.

[יג, ט]
והיתה ידי אל הנביאים -
כמו על.

בסוד עמי לא יהיו ובכתב עמי ישראל לא יכתבו -
פירושו כתרגומו:

ברז טב דגניז לעמי לא יהון ובכתב חיי עלמא,

דכתיב לצדיקי בית ישראל לא יתכתבון.

ואל אדמת ישראל לא יבאו -
בשוב גלות בבל.

[יג, י]
יען וביען -
הכפל לחזק העונש.
וכן: יען וביען במשפטי מאסו.

ותרגם יונתן:

חלף דאתנביאו שקר וחלף דאטעיאו ית עמי.

הטען את עמי -
זה לבדו בטי"ת במקר' כי במקרא ישתמשו בענין זה בתי"ו תעה לבבי כי רוח זנונים התעם וכן כולם בתי"ו אבל במשנה וגמרא נשתמשו בענין הזה בטי"ת, העובר לפני התיבה וטעה והטעו את בעל הבית וזולתם רבים וכן שמושים בענין הזה בטי"ת והטי"ת והתי"ו ממוצא אחד הם ויבא זה במקום זה.

והוא בונה חיץ והנה טחים אותו תפל -
נביא השקר בהבטיחו על שקר דומה למי שבנה חיץ והיא מחיצה גרועה והוא משל שהם אומרים לבנות ירושלם בנין קיים לאמר שלום ואין שלום הנה הבנין תפל וישראל המקבלים דבריהם דומים לטחי החיץ בחומר תפל וגרוע שאין לו קיימה, כמו: היאכל תפל מבלי מלח, לפי שהוא דבר שאין לו טעם.

ואדני אבי ז"ל פירש:

תפל לבנים שאינם שרופים ובנין שעושין מהם בבא הגשם עליו יפול.

ויונתן תרגם:

ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן.

ויש לפרש והנם טחים אותו תפל - על נביאי השקר עצמם שבונים החיץ ואחר כן טחין אותו, כלומר שמיפים דבריהם בדברי חלקות כבונה בית וטח אותו ליפותו.
וכן אמר למטה בפרשה את ארץ לא מטוהרה היא, ונביאיה טחו להם תפל.

[יג, יא]
אמור אל טחי תפל ויפל -
הבונים בכלל.

ויונתן תרגם:

אמר לדבני מחיצא ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן נפיל הוא.

ויפול -
הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל כוי"ו וישא אברהם את עיניו והדומים לו, כלומר ייפול זה הבנין ואפילו יהיה חזק כמחשבותיכם, כי יהיה גשם שוטף שיפילנו.

היה -
עבר במקום עתיד.

ואתנה אבני אלגביש תפלנה -
כנגד אבני הברד ידבר ואומר להם תפלנה הבנין הזה וכן תהיה רוח סערות, שתבקע אותו והגשם והאבנים והרוח, משל לאויבים החזקים.

ואתנה -
כמו ואתן והה"א נוספת כמו ואתנה.

ויונתן תרגם:

ואתנה כמו וית אבני אלגביש יחתן.

ובמקצת נוסחאות כתיב:
ואת אבני אלגביש - ואבני אלגביש, הם אבני ברד גדולות ויקרא אלגביש.

ואלגביש -
מלה אחת במקצת הספרים ובקצתם שתי מלות ויש מפרשים במלה אחת עניין שתי מלות דומות אל גביש מן ראמות וגביש.

[יג, יב]
והנה -
הלא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם?! וכן איה הבנין אשר בניתם?!
אלא לקח הענין האחרון לקצר.
או לפי שבוני החיץ לא יהיו אחרי נפול הקיר כי יכלו ויסופו נביאי השקר וישארו קצת מן הטחים והם ישראל ולנשארים יאמר איה הטיח אשר טחתם והנה קרא החיץ - קיר ואמר והנה נפל הקיר, רוצה לומר כי בנפול הקיר והיא חומת ירושלם שנבקעה, ידוע כי נפל החיץ הנאמר על דרך משל.

[יג, יג]
לכן, ובקעתי -
פעל יוצא לשלישי כי הרוח תבקע.

[יג, יד]
והרסתי, ונפלה -
ירושלם.

בתוכה -
בתוך ירושלם, כי נביאי השקר נהרגו בה בנפול הקיר לא נמלט אחד.

[יג, טו]
וכליתי, ואומר לכם -
ואז אומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו והם נביאי ישראל הנבאים מלבם, שנאמר משל זה עליהם וגם ישראל המחזיקים בידיהם והמקבלים דבריהם כלו בתוכה, או בחרב או ברעב או בדבר.

[יג, טז]
נביאי ישראל הנבאים -
בשו"א הבי"ת.

ויונתן תרגם:

הקיר הראשון כותלא והשאר קרתא.

ותרגם:

את הקיר אשר טחתם - ית קרתא דאתנביתון בה נבואן דשקר.

וכן: ובטחים אותו ואין לו הטחים.

[יג, יז]
ואתה -
אחר שאמר לו להנבא על נביאי השקר, אמר לו להנבא על נביאות השקר.

המתנבאות מלבהן -
ואומרות כי רוח ה' דבר בהן ומגידות עתידות ואומרות זה יחיה וזה ימות וזה יבא לו כך וכך לטוב או לרע, ועושות מעשה כשפים ואומרות כי בנבואה בא להן זה.

[יג, יח]
ואמרת, הוי למתפרות כסתות -
כסת היא כר שמשימים תחת הראש כששוכב אדם ופעמים אדם יושב עליו והנשים האלה היו עושות זה הענין בדרך כשפים והיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידי מן השואלים בהן ומתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם, והיו אומרות להם כי על ידי אותם מעשים ודברים שהיו הן אומרות מודיעות להם את העתידות.

ומה שאמר קומה –
לפי שהיו מעמידות אותם על רגליהם, בעוד שהיו עושות המעשה.

אצילי ידי -
כמו ידים.
וכן ואורגים חורי כמו חורים וקרע לו חלוני, כמו חלונים.

ואצילי –
הם בית השחי.
וכתיב על כל מרפקי ידיו והמרפיק הוא בית השחי.
כמו שאמרו רבותינו ז"ל במשנה:

בפיו ובמרפק.

המספחות -
כמו המטפחות והם הצעיפים שמכסות בהם הנשים את פניהן.

לצודד נפשות -
כי נפשות הצדיקים התמימים הם כאילו נתפשות במצודותיכן שאתן אומרות עליהן שתמותינה, לפי שאינה שואלים בכן שידעו כי עון הוא, ואף על פי כן הם מתפחדים מדבריהון וסבורים כי הן יודעות העתידות, אבל לרשעים המחזיקים בידיהן ושואלין בהן ונותנין להן שכריהן אומרות להם שתחיינה נפשותם ותבא להם טובה.

הנפשות תצודדנה לעמי -
הה"א לשאלה כמו הדרכי לא יתכנו וכי תחשבו שתצודדנה נפשות עמי והם התמימים.

ונפשות לכנה תחיינה -
ונפשות שהן לכן והם נפשות הרשעים תחיינה אותם, כאילו בדבריכן נפשות תלויות להמית ולהחיות.

ויונתן תרגם:

הנפשות עמי אתון יכלן לאבדא ולקיימא הלא נפשתכון דילכן לא יכילתון לקיימא.

ויש מפרשים:

ונפשות לכנה תחיינה בשכר שהיו לוקחות במעשיהן.

[יג, יט]
ותחללנה אותי אל עמי -
כמו בעמי, וכן ואל הארון כמו בארון והחלול הוא שמסירין בטחונם ממני ובוטחים בדבריכן שהם כזב.

בשעלי שעורים ובפתותי לחם -
שכר מעשיהן ששואלים בהם נותנים להם מלא אגרוף שעורים, או פת לחם.

ויש מפרשים:

כי השעורים והלחם היו נותנות תוך הכסתות ובהם היו עושות המעשה.

להמית נפשות אשר לא תמותנה -
אלו הן נפשות הצדיקים.

ולחיות נפשות אשר לא תחיינה -
אלו נפשות הרשעים, כי בעבור דברים לא תחיינה ולא תמותנה, אבל אתן מכזבות להם למי שהם בעמי שומעי כזב.

בכזבכם -
הזי"ן בסגול.

[יג, כ]
לכן, הנני אל כסתותיכנה -
כמו הנני אליכם שפירש ודגש סמ"ך כסתותיכנה - לתפארת הקריאה כדגש קו"ף מקדש ה'.

לפורחות -
להיות פורחות בדבריכם שתאמרו שימותו.

וקרעתי אותם מעל זרועותיכם -
הם אצילי ידים שזכר ואמר זרועותיכם ואם היו על זרועות השואלים אותם בהם, הם כאילו הם זרועותיהם, כי הן היו עושות בהם המעשה.

ויש אומרים:

כי בזרועות המכשפות היו תלויות אלה הכסתות.

ושלחתי את הנפשות -
אשלח אותן חופשי מידכן אשר אתן מצודות אותן.

את נפשים -
בא מקובץ בלשון זכרים כמו פלגשים.

[יג, כא]
וקרעתי את מספחותיכם -
וכן אקרע מספחותיכם שהייתן משימות על ראש כל קומה וקריעת הכסתות והמספחות הוא כליון הנשים המכשפות ומיתתן, וכיון שיבטלו הן יבטלו מעשיהן.

[יג, כב]
יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו -
שהיה הצדיק מתפחד מדבריהם כמו שפירשנו והן היו מכאיבות אותו בשמי שקר, כי אני לא דברתי להן.

ולחזק ידי רשע -
כמו כן שהיו אומרות לו שיחיה.

הכאות -
ענין כאב כמו ונכאה לבב.

מדרכו הרע -
כן ימצא פעמים דרך לשון זכר, כמו: זה הדרך לכו בו.

[יג, כג]
לכן שוא -
מבואר הוא.

ויש מפרשים הענין הזה:

בדרישת המתים, שהיו הנשים בעלות אוב מעלות נפשות המתים בדבריהן ומפרשים לפורחות, בעבור אותן נפשות שאומר, שהיו מעלות מקבריהן ופורחות באויר.