[יד, א]
ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני -
אמר הנביא ככלות נבואה זו, באו אלי אנשים מזקני הגולה וישבו לפני שהיו מראים עצמם שבאים לדרוש את ה' והאל גלה אלי את לבבם.

ואמר ויבא –
לשון יחיד על רבים, להודיע כי בהסכמה אחת ובלב אחד באו כולם על זה.

[יד, ג]
ויהי, בן אדם, האדרש אדרש להם -
האלפין בחירק הראשון מקור בחולם והאל"ף במקום ה"א כי כבד על הלשון לקרא שני ההי"ן כאחד והוא בחולם בשקל הנתון תנתן ואמר וכי אדרש להם אחר שלבם אל גלוליהם?!
לא אדרש וקבול הדרישה היא לתת שאלתם.

[יד, ד]
לכן דבר אותם -
עמם כמו אתם.

נעניתי לו בה ברוב גלוליו -
ונענתי לו, אבל לא נדרשתי לו, אבל אענה לו ואשיבנו על דבריו כדי לגלות צפון לבו, אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו.

ונענתי לו -
ונענה לו צריכים פירוש לפי בנינם ולפי ענינם, כי נענתי ונענה הם מבנין נפעל והאל הוא הפועל בענותו הצועק אליו, כמו שאומר ענני ה' ענני אשר יענה באש הוא האלהים והאדם הצועק הוא נענה, כמו שאמר: הן אצעק חמס ולא אענה הנה כי האל הוא העונה והאדם הוא הנענה ואיך אמר הנה על האל יתברך נענתי ונענה?!
נאמר כי הטעם לפי שלשון מענה הוא על שני פנים והאחד הוא תחילת הדבור, כמו: ויען איוב הראשון וענית ואמרת והשני הוא לשון השבת הדבור והוא הנמצא ברוב, כשאמר כי הקדוש ברוך הוא הוא העונה, כן הוא לקורא ולצועק וכשאמר עליו נענתי ונענה הוא נענה לעונה אליו והוא הקורא והצועק.

בה -
כתיב בה"א וקרי באל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפות ופירושו בעבור שבא ברוב גלוליו אענה לו, כדי לגלות צפון לבו וזהו שאמר אחריו.

[יד, ה]
למען תפוש את בית ישראל בלבם -
שהם מכסים את לבם ממני ואני אתפשם בלבם, שאגלה להם גלולי לבם ומחשבותם הרעה.

ויונתן תרגם:

אני ה' נעניתי לו בה ברוב גלוליו - אנא ה' משתאיל ליה במימרי דאתי למתבע אולפן מן קדמי אע"ג דמערב בסגי פולחן טעוותיה.

ותרגם:

למען תפוש - בדיל לקרבא ית בית ישראל למיתן תיובתא בלבהון דסטו מבתר פולחני ואיסתאבו בפולחן טעותהון כולהון.

ורבותינו ז"ל פירשו:

למען תפוש את בית ישראל בלבם - כי בעכו"ם מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כי הם לא היו עובדים עכו"ם אחר שגלו אלא לפי שהיו חושבים עליה עדיין חשבה עליהם כאילו עבדוה.

נזורו -
אפשר שהנו"ן שרש ויהיה מן הקל מגזרת פעול בשקל ולא יוכלו מענין וינזרו מקדשי בני ישראל או יהיה מבנין נפעל משרש זור מענין זר.

[יד, ו]
לכן, שובו והשיבו -
לזקני ישראל אומר שובו והשיבו נשיכם ובחוריכם.

השיבו פניכם -
שלא יהיו הגלולים נכח פניכם כמו שהיו.

[יד, ז]
כי איש, ומהגר אשר יגור בישראל -
זכר הגרים נראה כי מן הכשדים שבו לדעת ישראל משגלו ישראל לתוכם, כי ראו כי אלהי ישראל בתוכם אלהי אמת וכי הביא אליהם כל אשר דבר בעזבם את תורתו.

ובא אל הנביא לדרוש לו בי -
לדרוש לנביא בעבורי שאתן שאלתו.

אני ה' נענה לו בי -
אני ה' אענהו בעבור שמי כדי שאגלה לו צפון לבו הרע, אבל לא אדרש לו לתת שאלתו אבל הפך שאלתו אתן לו שאתן פני בו.

[יד, ח]
ונתתי פני -
כאדם שאומר פונה אני מכל עסקי ואעסוק בזה.

או יהיה כתרגומו:

ואתן רוגזי,

כמו: ופניה לא היו לה עוד, אכפרה פניו.

והשימותיהו לאות ולמשלים -
מהרעה הגדולה שאביא עליו יהיה לאות ולמשל, על דרך היינו משל בגוים.

[יד, ט]
והנביא כי יפתה -
אמר וכן יהיה עונש הנביא כי יפתה והענין הזה כענין מי יפתה את אחאב והוא הערת רוח החפץ כי נביא השקר ההוא חייב מיתה בדברים יעשה אותם בסתר, כמו שראינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו מנאפים את נשי רעיהם וכן דברים רעים אחרים בסתר היו עושים אלה הנביאים, וכדי לגלותם לבני אדם מביא האל יתברך על ידם כשלון ועל ידי עוברי עבירה בסתר בעניינים רבים, ואחד מהם זה הענין נביאי השקר שהיו מתפארים בנבואה והאל העיר חפצם בזה, כדי להודיע שקריהם ופחזותם ובבא להם העונש מאת האל יתברך, יצדיקו בני אדם עליהם את הדין וזהו שאמר אני השם פתיתי את הנביא ההוא וזהו טעם: והאלהים אנה לידו.
וכן פירש אדוני אבי ז"ל ודומה לזה וחזקתי את לב פרעה.

ור' סעדיה ז"ל פירש:
פתיתי - בארתי וגליתי עליו שהוא מפתה.

פתיתי -
בצרי התי"ו עי"ן הפעל.

[יד, י]
ונשאו, כעון הדורש כעון הנביא -
כמו כעם ככהן כעבד כאדוניו והדורש הוא שזכר למעלה שדורש בנביאי האמת ולבו רע.

ותרגם יונתן:

כעון הדורש - כחוב דאתי למילף ולא אליף.

[יד, יא]
למען -
מבואר הוא.

[יד, יג]
ויהי, בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל -
לא בעבור כל חטא אשלח להם העונש הגדול, אלא כשיהיה החטא למעול מעל לכחש בי וביכולתי, שיאמרו: לית דין ולית דיין, כאנשי סדום ועמורה.

ונטיתי ידי עליה -
בשדפון וירקון.
או ואצוה על העבים ואמנע מהמטיר עליהם מטר.

אדם ובהמה -
הבהמה לעונש האדם.

[יד, יד]
והיו שלשת האנשים האלה בתוכם נח דנאל ואיוב -
דנאל חסר היו"ד וכן האחר הנזכר בפרשה הנה חכם אתה מדנאל והיו"ד נקראת, אע"פ שאינה כתובה כיו"ד ירושלם והאל"ף נחה, כי הצרי תחת היו"ד והיו"ד דגושה וזכר אלה השלשה צדיקים, לפי שכל אחד מהם ראה שלושה עולמות בנוי וחרב ובנוי:
נח - ראה העולם בנוי וראהו חרב במבול וראהו בנוי.
דניאל - ראה בית המקדש בנוי וראהו חרב וראהו בנוי, אע"פ שלא ראהו חרב בעיניו, כי בגלות היה שגלה עם יהויקים, אף על פי כן בימיו חרב ואחר כך ראהו בנוי כשצוה כורש לבנותו.
איוב - ראה עצמו בנוי בבנים ובבנות בעושר ובנכסים וראה עצמו חרב מבנים ומבנות ומכל נכסיו ומדוכה ביסורין וזכרם בענין זה, כי חרבן הארץ יהיה בעון היושבים בה והם בצדקתם לא הצילו אלא עצמם, כי נח לבדו היה צדיק בדורו עם בניו, כמו שאמר: כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא הציל מכל בני דורו אלא הוא ובניו לבדם שהיו צדיקים.

ודניאל גם כן לא הציל בצדקתו אלא עצמו ומן הגלות לא היה יכול להציל עצמו, כי איך ישאר בארץ יחידי או הוא וחבריו הצדיקים כיחזקאל וחנניה מישאל ועזריה, איך יתכן שישארו יחידים בארץ החרבה ולטובתם גלו ראשונים, כדי שלא יראו בחרבן העיר ובית המקדש ואע"פ שבחרבן העיר נהרגו חסידים ולא הצילו עצמם, כמו שכתוב: נתנו את נבלת עבדיך וגו' אפשר שהיה החסיד ההוא יחידי בין רבים בעת ההרג?!
ונאמר כי עד צדק ישוב משפט, אבל כשהם שלושה או יותר יצטרפו זכיותיהם ויצילו עצמם.

ואיוב ג"כ הציל עצמו לבד ממיתה ולא הציל בניו ובנותיו כי לא היו צדיקים, כמו שאמר: אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם.

וכן אמרו רבותינו ז"ל:

ואין מידי מציל - אין אברהם מציל את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו ואיוב לא הציל עצמו מיסורין, כי לטובתו היה למרק קצת עונות שהיו בו אע"פ שהוא לא היה יודעם בעצמו.
ועוד זכר אלה השלשה כי שלשתם עמדו בצדקתם בנסיון ונצלו, כי דבר נח אין לך ניסיון גדול מזה שכיון שאמר לו האל יתברך עשה לך תיבת עצי גפר עשה אותה לעיני כל בני דורו והיה המעשה ההוא כנגד דעתם ומורה על המחות זכרם ובטח באל יתברך ולא פחד שיהרגוהו.
וכן דניאל עמד בנסיון גדול שהשליכוהו לגוב האריות ובטח באל יתברך שיצילנו ולא כפר בו מיראת מיתתו ונצל.
וכן איוב עמד בנסיון שהכהו השטן בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו ועמד בנסיון ולא חטא בשפתיו לדבר דברים אשר לא כן כנגד האל יתברך ונצל, לפיכך זכר צדקת אלה השלשה צדיקים אע"פ כן המה בצדקתם הצילו את עצמם ולא אחרים עמם.

ינצלו נפשם -
זה לבדו מהדגוש בזה הענין.

[יד, טו]
לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה -
לו כמו אם כמו לו החייתם אותם:

ושכלתה -
פעל יוצא כי אין הארץ משכלת אותם כי היא כאם ליושבים בה והחיה משכלת את הארץ.

אעביר בארץ -
כמו הנני משליח בך.

והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה -
לא אמר זה ברעב בחרב ובדבר, כי אף על פי שתהיה הארץ שממה מיושביה יעברו דרך עליה אנשים מארצות אחרות ולא תרבה שם החיה, אבל כשהארץ שממה מפני חיה משולחת שהאל יתברך השליחה בה, כמו שאמר והשלחתי בכם את חית השדה יראו לעבור בה אפילו אנשים אחרים מפני החיה - כי תרבותה שם.

[יד, טז]
שלשת, אם בנים ואם בנות יצילו -
קטנים וקטנות, כמו או בן יגח או בת יגח, כלומר אפילו הקטנים שהם בלא חטא לא יצילו, כי הם ילקו בעון אבותם ואפילו בני הצדיקים הקטנים ימותו, כמו שאמר הם לבדם ינצלו, כי די להם שיצילו עצמם כי היה להם עון שהיה דרים בין רשעים.

[יד, יז]
או חרב אביא על הארץ -
זה לבדו על הארץ בענין זה וכן היא המסרה:

מן ריש ספרא עד והטף כולהון אל הארץ בר מן חד על הארץ,

או חרב אביא על הארץ.

ואמרתי חרב תעבור בארץ -
לא אמר בחיה ובדבר ואמרתי כי אין פירוש ואמרתי להם ע"י נביאי להתרותם, כי לא שולח נביא לסדום ועמורה להתרותם, כי השכל הוא המתרה בעבירות כאלה שהשכל מורה עליהם, אלא פירוש ואמרתי, כי לחרב יש אומרים ומגידים טרם בואה שמגידים עוברים ארחות מלך פלוני יבא על הארץ הזאת, והאומרים ההם כאילו אמר האל יתברך, כמו והכרתי שהחיל הבא עליהם הם המכריתים אלא שהאל העיר את רוחם לבא עליהם, אבל חיה משלחה בארץ אין אומר ואין מגיד עד בואה, וכן הדבר אין מגיד עד באו.

[יד, יח]
ושלשת -
מבואר הוא.

[יד, יט]
את דבר, ושפכתי חמתי עליה בדם -
הטעם כי הדבר יבא ברצון האל בהפסד האויר בחום או בקור משונה מהמנהג והאויר והדם מתדמים בשתי אכיותם שהם החום והלחות והדם הוא הנפש ורוח החיים שהיא בלב תלוויה באויר, ואם האויר מופסד הנה גם הדם מופסד וימותו ברגע אחד רבים, לפיכך אמר ושפכתי חמתי בדם.

[יד, כ]
ונח, אם בן ואם בת -
לא רבים ולא אחד, כי הראשון אם בנים ואם בנות והשני בנים ובנות וזה אם בן ואם בת, אלא שנה כל אחד מהשלשה כמנהג המקרא לשנות מלות בענין כפול.

[יד, כא]
כי כה אמר, אף כי ארבעת שפטי הרעים -
רוצה לומר כל שכן כמו אף כי אנכי אעננו והדומים לו, אמר בארץ מארצות הגוים באחד מארבעת שפטים אני אעשה אותה כלה, כל שכן במקום שאביא כל הארבעה שראויה שתהיה כלה ואל ירושלם שלחתי הארבעה עם כל זה לא עשיתי כלה, כמו שהבטיחם האל יתברך ואותך לא אעשה כלה.

להכרית ממנה אדם ובהמה -
כדי הייתה שיכרתו ממנה אדם ובהמה, אלא שחמלתי עליה והותרתי ממנה פליטה.

[יד, כב]
והנה, המוצאים בנים ובנות -
המוצאים מירושלם להגלותם בבלה.

ואמר בנים ובנות כנגד מה שאמר אם בנים ואם בנות יצילו אמר כי בירושלם יהיו נצלים בנים ובנות אף מן הרשעים שימותו שם ולא כלם, כי ג"כ מהקטנים נהרגו שם ומתו ברעב ואף מן הגדולים נצלו מן המיתה וגלו.

הנם יוצאים אליכם -
אמר כנגד בני הגולה הנה הנצלים בירושלם יוצאים בגלות ובאים אליכם בבל, שתראו אותם ותכירו כי בדין לקו ומה שהותרתי מהם לפי מידת רחמים אשר בי, כי עדין תראו אותה ברשעם שלא נכנעו מכל אשר עשו והם השארית שנשארו עם יוחנן בן קרח וסיעתו, שנשארו ברשעם עדין שלא שמעו לדברי ירמיהו מפי ה' והלכו למצרים.

ונחמתם על הרעה -
תהיה ראותכם אותם ברשעם נחמה לכם, כי בדין הבאתי את כל אשר הבאתי על ירושלם.

ונחמתם -
מבנין נפעל.

[יד, כג]
ונחמו אתכם -
מבנין פעל הדגוש.