[טז, א]
ויהי, בן אדם הודע את ירושלם את תועבותיה -
כתרגומו:

הוכח ית יתבי ירושלם וחוי להון ית תועבתהון.

[טז, ג]
ואמרת -
אמר לו שיאמר להם תוכחה זו דרך משל, ואף על פי שהוא היה יושב בבבל ציווה לו שיודיעם שם ע"י ספר, אולי ישמעו וישובו.

מכורותיך -
בחולם וענינו כמו מגורותיך.

ומולדותיך מארץ הכנעני -
קשר מ"ם מארץ למולדותיך הסמוך למכורותיך אמר, במעשיך את דומה לתרבות ארץ כנען כאילו נולדת ושכנת שם וכאילו אביך האמרי ואמך חתית שעשית כמעשיהם.

ויונתן תרגם:

ותימר כדנן אמר ה' אלוהים ליתבי ירושלם תותבותכון וגו':

[טז, ד]
ומולדותיך -
עתה החל המשל והמשיל כנסת ישראל לנערה שהיתה בעת לדתה במקום שלא מצאה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כדת הילוד, אלא כמו שנולדה עם הגיעול והדם השליכוה אל פני השדה כמו שמשליכים חוץ לעיר את הנבלה ודבר המגועל, עד שעבר עליה חומל וראה אותה מתבוססת בדמיה ובשדה וחמל עליה שלא תמות מתוך הגעול ההוא, אלא שתחיה ותהיה עדיין כצמח השדה לרבבה והניחה החומל כמו שהיתה, לא רחצה ולא שטף הדמים מעליה והניחה כמו שהיתה עד שגדלה הילדה הזאת ובאה בעדי עדים כלומר הגיעה לפרקה בימי הנערות שראוי לעדותה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא לבעל, וכשראה החומל כי הגיע עת דודים וראויה היא להיות לאיש, פירש כנפיו עליה כלומר הבטיחה שיקחנה לאשה ונשבע לה על זה ובא בברית אתה, וכל הענין כאשר הוא הולך ואומר הנה פירשנו עניין המליצה ועתה נפרש עניין המשל.

ומולדותיך -
אמר לך מולדותיך איך היו ועת הלידה הוא עת וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו שהיתה העת ההיא כנסת ישראל בלי חומל ומשגיח בלתי האל יתברך.

ביום הולדת אותך -
זה הראשון נכתב בוי"ו עם הדגש והוא מקור מבנין הפעל.
ואותך -
כמו עצמך, כאילו אמר ביום שנולדת.

לא כרת שרך -
כי זה מצרכי הילוד בעת לדתו וכן שאר הדברים הרחיצה והמליחה והחתול ואם לא יעשו דברים אלו לילוד הוא בסכנה שימות, לפיכך התירו לעשות לו בשבת כמו שאמר כל האמור בפרשה תוכחה עושין לחיה בשבת, כי הם דברים שהם סכנה אם לא יעשו אותם.

ואמר ביום הולדת אותך –
מכאן שמילדים את האשה בשבת.

לא כרת שרך -
מכאן שחותכין את הטיבור בשבת.

ובמים לא רחצת -
מכאן שמרחיצין את הולד בשבת.

וכרת -
שלא נזכר פעלו מן הדגוש וכן והאשרה אשר עליו כרתה:

שרך -
דגוש הרי"ש לחסרון הרי"ש האחרת והשרר הוא הטבור וידוע הוא.

ובמים לא רחצת -
סתם רחיצה במים חמין.

והמלח לא המלחת -
מכאן שמולחין את הולד בשבת.

והחתל לא חתלת -
מכאן שמלפפין את הולד בשבת.

למשעי -
פירושו להחליק הבשר כי הרחיצה במים חמין מחליקה הבשר ומעדנת אותו.

ותרגום:

חלקת צואריו שעיעות צואריה,

ויהיה היו"ד למשעי במקום אות הכפל:

והמלח לא המלחת -
והמלח בקמץ חטף הה"א.

הומלחת -
בשורק הה"א, כי המלח מחזק עור בשר הילד ומקשה אותו.

והחתל לא חתלת -
כמו שמלפפין את הולד ומחתלין אותו בחתלת בגדים וקושרין אותו לתקן איבריו ולישרם, לפי שהיה במעי אמו כרוך בשליתו ראשו בין ברכיו.

וענין המשל שהיו ישראל במצרים מעת מת יוסף וקם מלך חדש על מצרים, כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצא חומל שיחמול עליו, ולא עוד אלא שהשליכוהו חוץ לעיר על פני השדה מרוב מאסם בו, זהו שאמר: בגעל נפשך ביום הולדת אותך, זהו געל דמי הלידה כן ישראל העבידום מצרים בפרך וענו אותם בכל מיני ענוים, עד שהיו קרובים למות מרוב הענויים, ולא עוד אלא שהשליכום חוץ לעיר בשדה, כמו שכתוב בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, ממאס בהם שלא יראום, זהו משל ותשלכי על פני השדה.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ואף כד נחתו אבהתכון למצרים וגו':

[טז, ה]
לא חסה עליך עין, אחת מאלה -
אפילו אחת מאלה, כל שכן כולם שהיית צריכה להן.

לחמלה -
בשורק החי"ת.

אל פני -
כמו על פני וכמוהו רבים.

בגועל נפשך -
גופך וכן ברזל באה נפשו גופו והגעל הוא דמי הלידה, זהו שאמר ביום הולדת אותך הגעול שהיה לך ביום שנולדת וענין זה המשל מבואר הוא למעלה.

ויונתן תרגם:

לא חסת עליכון עינא דפרעה וגו'.

[טז, ו]
ואעבור עליך -
כבר פירשנו עניין המליצה וענין המשל, זהו שאמר ואודע לכם בארץ מצרים על ידי אהרן ומרים ומשה נודע להם בנבואה שהזהירו אותם לאמר להם, איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו.

ואראך מתבוססת בדמיך -
מתגואלת בדמי הלידה והמשל שהיו מתבוססים בטיט והוא החמר שהיו עושים ממנו הלבנים ולא היה להם פנאי לנקות עצמן ממנו, כי תמיד היו מכריחים אותם לעשות הלבנים יום יום לא ישבותו.

בדמיך חיי -
לא תראו שתמותו מתוך כובד העבודה הזאת, אלא עם כל זה הטנוף והלכלוך וכובד העבודה תחיו ותרבו כצמח השדה.

חיי -
כמו תחיי צווי במקום אית"ן, כמו עלה ומות בהר כמו תמות שים קינך כמו תשים ומה שכפל פעמים בדמיך חיי לחזק את לבה שלא תירא כי כן מנהג המקרא לכפול הדברים לחזק הענין,

ורבותינו ז"ל דרשו הכפל:

לדם פסח ודם מילה בשרם כי בזכות שתי המצוות האלה יצאו מהגלות.

ויונתן תרגם:

על דוכרן קים אבהתכון קדמי אתגליתי למפרקכון וגומר.

[טז, ז]
רבבה -
מבואר הוא למעלה.

ותרבי ותגדלי -
כמו שאמר וירבו ויעצמו במאד מאד אחד מהם ברבוי המספר ואחד מהם ברבוי הגוף.

ותבואי בעדי עדים -
באת לעת שאת ראויה לעדי עדים כנערה שהגיע זמנה להיות לאיש ראוי לעדותה בתכשיטין נאים.
ופירוש בעדי עדים - בטוב וביפה שבעדים כמו מלך מלכים, כלומר זמן ישראל הגיע לצאת מן הגלות, כמו שאמר: פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים.
ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים.
והעדי - הוא כלי כסף וכלי זהב ושמלות שנצלו את מצרים.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

עדי עדים - עדי הגוף, כמו שפירש אחריו שדים נכונו ושערך צמח ואלו הן סימני נערות תכונת השדים והשער הצומח במקום הערוה.

ויתכן בעדי עדים - על דרך משל על חקי התורה ומשפטים הטובים שהם כעדי, כמו שנאמר בדרך משל: כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.

צמח -
פעל עומד מן הדגוש ובא להורות על רוב הצמיחה ועל מהירותה.

ואת ערום ועריה -
ערומה וגלוויה כיום הלידה.

ואת ערום ועריה -
שם יתפרש בחסרון בי"ת בערום ובעריה.
ואפשר שהם תאר ואמר ערום - לשון זכר, שכיון שהוא משל לכנסת ישראל ידבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה ולשון זכר הוא כנגד העם ולשון נקבה על כנסת ישראל, וזהו בכמה מקומות כדברי הנבואה שמדבר על כנסת ישראל זכר ונקבה.

ופירוש ערום ועריה - על דרך המשל.
יתכן כמשמעו, שהיו לבושים בגדים פחותים כשבויים ועבדים והרי הם כאילו הם ערומים.
או יהיה דרך משל, שהיו ערומים ממצוות האבות לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

וכן שדים נכונו - משל על התורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיו נכונות לתתה להם בצאתם ממצרים.
וכן יתפרש במשל שיר השירים, שני שדיך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי כמו שהשדים מגדילים התינוק ומעמידים אותו בחיים, כן התורה מורה דרך החיים בזה ובבא.

וכן ושערך צמח - משל ליחידים שבישראל שפירשו מדרך הרעה מעת שהתנבאו להם הנביאים במצרים, כי כמו שהשער סימן לנערה שיצאה מקטנות לנערות, כן בדרך המשל סימן לאותם שהיו קטני אמנה שיצאו מאמונתם הרעה לאמונה טובה על ידי תוכחת הנביאים, ועליהם נאמר: לך ואספת את זקני ישראל והנזירים והפרושים מגדלים שערם, לפיכך השער משל להם.
וכן במשל שיר השירים שערך כעדר העזים - משל על הנזירים והפרושים בישראל.

ואמר: ואת ערום ועריה על רוב ישראל שהיו במצרים שנאמר עליהם וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו והיו ערומים מן המצוות לעשות צדקה ומשפט.

ויונתן תרגם:

ריבבת כצמחי חקלא יהבתיכון וגו':

[טז, ח]
ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים -, שנלחמתי בעבורך במצרים עד שהוצאתיך משם ביד חזקה.

ואפרש כנפי עליך -
כמו שאמר ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, כלומר אמרתי שתהיו לי לעם, כמו שאמר: ולקחתי אתכם לי לעם.

ואכסה ערותך -
שהיית ערום ועריה וכסיתיך אם כמשמעו בבגדים טובים כמו שפירשנו, או בדרך הטובה שהורתי אתכם ובניסים ובנפלאות שהראתי לכם עד ששבתם כלכם לאמונה טובה, ואין ערוה ודבר רע ביניכם.

ואשבע לך -
זהו שאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, אני ה' שקיימתי שבועתי.

ואבוא בברית אתך -
בהר סיני הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה.

ותהיי לי. לעם -
כמו שאמר: היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך.

ותרגם יונתן:

ואתגליתי למשה באסנא וגו'.

[טז, ט]
וארחצך -
הוא מה שאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, כמי שיצא מעבדות לחרות שרוחץ ומחליף שמלותיו גם להטהר מן הטומאה שיצאו ממנה, ששכנו בתוך עם טמא זהו שאמר ואשטוף דמיך מעליך שטף לכלוך העבודה כמו שפירשנו.

ואסכך בשמן -
לעדן הבשר שנתקשה בעבודה בחמר ובלבנים וזה משל למנוחה שהיתה להם וספוק צרכם במדבר, כמו שאמר: ויתעדנו מטובך הגדול וזהו שאמר אחר זה ואלבישך רקמה וכל הענין עד ותצלחי למלוכה הוא הרחבת המליצה לרוב הטובה שהיה להם במדבר במאכל ובמשתה ובכל תענוג ובכסות ובנעילה, כמו שנאמר: שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה.

[טז, י]
ואלבשך רקמה -
תרגם יונתן:

ואלבישית יתכון לבושי ציורין וגו'

אמר ר' יהודה ברבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא לא תהיו סבורין שאתם גומלים שלוש עשרה דבר שהפרשתם לי, כנגד שלוש עשרה דבר שעשיתי לכם במצרים, ואלו הן: ואלבישך רקמה וגו' ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי, כמו שאמר דוד: אשירה לה' כי גמל עלי, לעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלוש עשרה דבר אלו, וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כבוד חפה וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר, הוי אומר: אשירה לה' כי גמל עלי.

ואנעלך -
העי"ן בשוא ופתח.

ואכסך משי -
הוי"ו פתוחה ואף על פי שהענין מורה לעבר וכמוהו ואעמוד עליו ואמותתהו.

[טז, יא]
ואעדך עדי -
תרגם יונתן:

ותקינית יתכון וגו'.

[טז, יב]
ואתן נזם -
תרגם יונתן:

ויהבית ארון קיימי ביניכון וגו'.

[טז, יג]
ששי -
כן כתיב בי"ד וקרי שש והיו"ד בכתוב נוספת.

ותיפי -
מלעיל בשני פשטים לבן אשר ושרשו יפה והוא מנחי הקצוות.

ותצלחי למלוכה -
שתמלכי על גויים אחרים וזה כשהגיע זמן מלכות בית דוד.

[טז, יד]
ויצא לך שם בגוים ביפיך -
זה היה במלכות דוד ושלמה.

כי כליל –
הוא שלם בכל ענייני היופי וההדר.

בהדרי אשר שמתי עליך -
כלומר כל זאת ההצלחה הגדולה שהיתה לך באלה הימים, בעזרתי הייתה שהיית את עושה רצוני ואני גם כן הייתי משליט אותך על הגוים, לא בכחך ועוצם ידיך.

[טז, טו]
ותבטחי ביפיך ותזני על שמך -
בטחת בהצלחה הגדולה ועל שמך שיצא לך שם בגוים וזנית אחרי אלוהים אחרים מאלהי העמים, כמו שנאמר: וישמן ישורון ויבעט וכל עניין הזנות הבא בכנסת ישראל היא עכו"ם ואף על פי שהמליצה היא כמשפטי הזנות וכדרך התשמיש, הכל היא עניין המליצה, לפי שדמה אותה לזונה אבל המשל הוא על כל מיני עכו"ם.

ותשפכי את תזנותיך על כל עובר -
כמו הכלי שהוא מלא יותר מדי ונשפך, אמר רבת הנזונים היית, עד ששפכת אותם.

על כל עובר -
על כל מי שיעבור עליך.

לו יהי -
לו יהיה חשקך ורצונך כמו הזונה המפקרת לכל שלא תספיק באנשי עירה עד שמפקרת עצמה על הנכרים העוברים דרך עליה, כן את לא היית מספקת בעכו"ם אחת ובשתים ובשלש, כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה אם יעבור עכו"ם מן הגוים הרחוקים והעכו"ם בידו, לו יהי
חשקך, עד שתעשי אותה בארצך.

תזנותיך -
לשון רבים תזנות בשקל תרבות והרבים תזנותיך ותרגם יונתן: לו יהי כמו לא באל"ף לא כשר לך למעבד כן:

[טז, טז]
ותקחי -
דרך הזונה ליפות ביתה ולהרבות בבגדים נאים בבגדי צבעונים למשוך לב הזונים להיכנס בביתה.

ופירש במות טלואות - עשית טלאים מבגדים רכובים ומרובים זה על זה עד שנעשו מהם במות ואותם הבגדים הם מצבעונים שונים זה מזה, כדי שיהיה מראה יפה והמראים המתערבים קצתם עם קצתם יתחדש עמהם ערבות לכסות הנפש, וזהו פירוש טלאות כמו העקודות והטלואות שהם מראים שונים בשער העזים ובצמר הכבשים, שחור ולבן או צהוב וכיוצא בהם זה עניין המליצה וענין המשל שהיו עושים בית ישראל במות לעכו"ם, וזו שונה מזו בתבניתה ובעבודתה.

לא באות ולא יהיה -
לא באות כמות כמוהן, כלומר אינם עתידות לבא ולא יהיה אדם או עם שיעשה כמוהן לרוב.

ויונתן תרגם:

לא כדכשר ולא כדחזי.

[טז, יז]
ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי -
לחבוב עכו"ם עושים מכלי כסף ומכלי זהב המפוארים שיש להם ועושים מהם הצלמים כמו שאמר בדבר העגל: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם.

אשר נתתי. לך -
כמו שאמר: וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל.

ומה שאמר צלמי זכר –
הוא לענין המליצה כדרך הזונות שעושות צלמי זכרות לדבר התשמיש.

[טז, יח]
ותקחי -
לענין המליצה רוצה לומר ותכסים על הזונים שהזונה מכסה אותם מבגדי רקמתה ליפותם בעיניה ולמשוך לבבם אליה, ולענין המשל פירש ותכסים - על הצלמים וכנוי שמני וקטרתי כענין שאמר אשר נתתי לך.

וקטרתי -
הטי"ת נקראת בקמץ חטף לבן אשר.

נתתי לפניהם -
כתוב ביו"ד וקרי בלא יו"ד והכתוב כאילו נתתי לפניהם אני גרמתי לך, כיון שנתתי לך כמו שאמרו במשל: מי גרם לך שתבעיטי בי?
כרשינין שהאכלתיך!

[טז, יט]
ולחמי, ונתתיהו לפניהם -
אני נתתים לך לאכלה זהו פירוש אשר האכלתיך ואת נתת אותם לפני הצלמים לקרבן, ותי"ו הנקבה הנמצאת תקרא בחיריק בהתחברה עם הכנוים, לפיכך תי"ו ונתתיהו בחירק והיו"ד למשך.
וכן: לא במחתרת מצאתים.

ומה שאמר ולחמי –
הוא דרך כלל, כי לחם כולל כל מאכל ואחר כן פירש: סלת ושמן ודבש האכלתיך.

ותרגם יונתן:

ולחמי - וטובי.

ויהי נאם ה' -
כל זה היה לא תוכלי להכחיש כי אני היודע ועד זהו שאמר: אני ה'.

ויונתן תרגם:

ויהי - בתמיה הלא הואה כל אלין אמר ה' אלהים.

ובדרש:

יום שעשו את העגל ירד להם המן ונתנו לפניו ואף על פי כן ביום מחר לא פסק.

וכן מפורש בספר עזרא: אף כי עשו עגל ומסכה וגו' ומנך לא מנעת מפיהם, כדי היה למנוע מפיהם ולא מנעת, אף כאן אמר ויהי נאם ה' אלוהים היה הלחם ולא פסק מלירד.

[טז, כ]
ותקחי, אשר ילדת לי -
שנכנסו בבריתי ולי היו ואת לקחת אותם ממני ומתורתי וזבחת אותה להם לאכול האש אותם ולהעבירם למולך, כמו שאמר לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש.

ובמדרש:

אשר ילדת לי - מי שהיו לו חמישה בנים נותן מהם ארבעה לעכו"ם ואחד מקצה לבית הספר, בא להקריב אחד מבניו למולך מקריב לו את זה שהקצה ללמוד תורה.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

איכא אסגי' לארגזא קדמי כנישתא וגומר כבעמוד:

המעט מתזנותך -
כתוב בלא יו"ד וקרי ביו"ד אמר המעט לך מה שהכעסתני בבניך ובבנותיך שהיו לי וזבחת אותם להם ולפי שקשה העבודה הזאת משאר העבודות, חזר עוד ואמר ותשחטי את בני אמר בני, כמו שאמר: אשר ילדת לי.

[טז, כב]
ואת כל תועבותיך ותזנותיך -
ועם כל תועבותיך ותזנותיך שעשית להכעיסני, לא זכרת את ימי נעוריך כמה חסדים עשיתי עמך בהיותך ערום ועריה כמפורש למעלה.

לא זכרתי -
כתוב ביו"ד, רוצה לומר אני לא זכרתי לך בימי נעוריך מה שאת עתידה לחטא ורחמתי עליך בימי נעוריך והקרי זכרת, מבואר הוא.

מתבוססת בדמך היית -
ולמעלה אמר בדמיך - לשון רבים.
והנה אמר בדמך - לשון יחיד והענין אחד.
וכן נזכרו דמי הלידה בלשון רבים תשב בדמי טהרה וכשזכר אותם בלשון רבים מפני שיש מקומות חלוקים באשה שיוצא הדם מהם והם החדר והעליה והפרוזדור, גם יש מראה דם שונים זה מזה וקרא אותם דרך כלל דם לשון יחיד.
עירום -
נכתב ביו"ד המשך.

[טז, כג]
ויהי אחרי כל רעתך -
ויהי כן כמו שהיתה מתחילה ערום ועריה כן הייתה אחר שעשית כל הרעה שעשית נשארת בערום ובחוסר כל.

אוי אוי לך -
כמה פעמים יש עליך לומר אוי, שהפסדת כמה טובות בפשיעתך.

[טז, כד]
ותבני -
הפסוק כפול עניין במ"ש כי גב כמו רמה והגב והרמה אמר על המזבחות.

[טז, כה]
אל כל ראש דרך -
אל במקום בי"ת כמו ואל הארון תתן את העדות כמו ובארון אמר בפרשת דרכים בנית רמתך, כדי שיהיה גלוי ונמצא לכל עובר.

ותתעבי את יפיך -
והדרך שהיה לך שיצא לך שם בגוים ביפיך בהדרי אשר שמתי עליך, את תעבת אותו ולא רצית בו במעשיך הרעים שעשית.

ויונתן תרגם:

ואחילת ית קדושתיך,

ואפשר לפרש ותתעבי - פעל יוצא לשלישי, כלומר שיתעבו אותם לאחרים, מרוב שהפקרת עצמך לכל.

ותפשקי את רגליך לכל עובר -
פסוק הרגלים הוא מדרך התשמיש ולפי שהמשילה לזונה אמר כן וענין המליצה הוא שזמנת עצמך לכל עובר שיבא עליך וענין המשל הוא שהפקרת עצמך לעבוד כל עכו"ם, שיספר לך כל עובר עליך.

תזנותך -
כתוב בלא יו"ד וקרי ביו"ד.

[טז, כו]
ותזני אל בני מצרים -
כמו עם.

גדלי בשר -
אבר התשמיש יקרא בשר רר בשרו, או החתים בשרו.
וכן אמר על מצרים אשר בשר חמורים בשרם ובדרך התשמיש תאות הנשים לגדלי בשר.

ויונתן תרגם:

מסרבלי בשר,

וענין המשל רוצה לומר שהתאוית תאוה גדולה לתועבת מצרים.

תזנותיך -
לשון יחיד.

[טז, כז]
והנה נטיתי ידי עליך -
לשפטך כמעשיך.

ואגרע חקך -
חק טרפך שנתתי לך סלת ושמן ודבש, גרעתי אותו ולקחתי אותו ממך.

בנפש שונאותיך -
ברצון, כמו: אל תתנני בנפש צרי רוצה לומר שראו בך נקמה מה שרצו לראות והן היו שונאות ישראל מקדם, שהרי כל הימים נלחמו בהם עד שקם דוד והכניעם.

בנות -
כתרגומו:

כפרני פלשתאי.

הנכלמות מדרכך זמה -
אפילו הן שהן שונאותיך נכלמות מדרכך, שהיא דרך זמה.

[טז, כח]
ותזני אל בני אשור -
עם בני אשור.

מבלתי שבעתך -
שם בפלס חכמתך אמר לא שבעת בתועבות מצרים הקרובים אליך, עד שזנית עם בני אשור הרחוקים ממך התאוית גם לתועבותם.

ותזנים -
ותזני עמם.

ויונתן תרגם:

מבלתי שבעתך מדלא ידעת אורייתא.

ותרגם:

וגם לא שבעת -ואף לא ידעת תיובתא.

[טז, כט]
ותרבי את תזנותך -
גם זה לשון יחיד.

אל ארץ כנען כשדימה -
יש מפרשים כמו מארץ כנען ואיננו נכון, כי מ"ם השמוש הוא הפך מלת אל ולמ"ד השמוש.
ועוד מה צריך לזכור כנען, היה לו לומר ?!
אלא פירושו כמשמעו, אל ארץ כנען, כלומר כתועבות ארץ כנען שהיו עושים הכנעניים אשר הוריש ה' מפניך כמעשיהם עשית והרבית את תזנותיך, כמו שכתוב במנשה: מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו.
ופירוש אל ארץ כנען - דמית בתזנותיך אל ארץ כנען כשהיתה ארץ כנען.

וכשדימה –
רוצה לומר אל כשדים, כלומר הרבית תזנותיך ודמית לארץ כנען ולארץ כשדים בתזנותיך, כי לא שבעת באחד מהן וגם בזאת לא שבעת בדרך שתיהן.

[טז, ל]
מה אמולה לבתך -
זכר לב בלשון נקבה לגריעות.

אמולה -
גזורה, כלומר אין לה מחשבה ישרה כאילו היא גזורה ואינה, כי לא חשבת כל אשר עשית, כי הם מעשים רבים ורעים.

מעשה אשה זונה שלטת -
פירוש מעשים שעשית הם מעשי זונה שהיא שליטה בעצמה לעשות כל אשר תתאוה.

שלטת -
שם תאר בפלס אדרת עורת, אמר לזכר שליט ולנקבה שליטה או שולטת בלע"ז גליירד"א

ויונתן תרגם:

דשליט לה בנפשה.

[טז, לא]
בבנותיך -
לפי שהמקור דומה לשם בא פעמים בלשון רבוי וכן בהזרותיכם בארצות וענין הרבוי רוצה לומר בניינים רבים במזבחות אלוהים רבים.

גבך -
כמו שאמר למעלה ותבני גב.

עשיתי -
ביו"ד נוספת בסוף וכן לא הייתי והקרי בלא יו"ד כמנהג כי אין יו"ד לנקבה אחר תי"ו הנמצאת, אף על פי שנהגו כן במקומות אחר כ"ף הנמצאת, כמו עוניכי נעוריכי תחלואיכי, לא נהגו כן אחר תי"ו הנמצאת.

לקלס אתנן -
בזה לא היית כזונה, כי הזונה לועגת על האתנן ומבזה אותו כדי שיוסיף לה עוד בועלה, אבל את כמו זונה מתאוה אל הזנות תאוה גדולה עד שכל אתנן טוב בעיניה ואפילו הפחות שבהם ולא עוד, אלא שמרוב תאותה היא תתן אתנן, כמו שאמרו: ואת נתת את נדניך וזהו דרך משל על רוב תאות ישראל לאלהים אחרים, עד שמבקשים מיני העבודות בכל מקום ושוכרים שלוחים ומשלחים כסף וזהב לאלהי העמים ומיקרים עכו"ם שלהם בעיניהם וזהו בהפך כל עם, כי כל גוי עובד אלהיו ומבזה אלהי עם אחר ולפיכך אמר: ויהי בך הפך מן הנשים.

[טז, לב]
האשה המנאפת -
כן עשית את תחת האל לקחת אלוהים אחרים וכתב זה הפסוק לבאר כל המשל, כי כל מה שנזכר בענין התשמיש הוא משל לעכו"ם.

[טז, לג]
לכל זונות יתנו נדה -
מתן הזונה יקרא נדה ובנו"ן תמורת ה"א ואת נתת את נדנך.

ורז"ל הרגילו זה הלשון במהר הבתולות, כי מה שמביאה אשה לבעלה יקראו אותו נדוניא.

ויונתן תרגם:

אגרו כמו אתנן.

ותשחדי -
בקמץ חטף החי"ת וענין הפסוקים האלה כבר פירשנוהו.

[טז, לד]
ויהי בך, ואחריך לא זונה -
בוי"ו עם הדגש אמר, כמו שבך הפך מן הנשים שהיו עד הזמן הזה, כן אחריך לא יהיה כזנותיך ופירוש ולא זונה לא נעשה ולא יעשה במעשה הזנות כזנותך, והוא מן שלא נזכר פועלו מהדגוש.

ותהי להפך -
אמר ותהי לשון זכר כמו שזכרנו כמה פעמים כי ידבר כנגד הכנסת פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה.

[טז, לה]
לכן -
מבואר הוא.

[טז, לו]
כה אמר ה' אלוהים יען השפך נחשתך -
פירוש תחתיתך ובאמרו אחריו ותגלה ערותך הוא כפל עניין במלות שונות, כי עניין השפך כענין ותגלה כי הדבר הנשפך נגלה ונראה וענין נחשתך כענין ערותך כי תחתית האשה היא הערוה ונחשתך תחתך כמו וחרה נחשתה.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

נחשתו של תנור פירוש תחתיתו.

ויונתן תרגם:
חלף דאתגליאת בהתתיך
וענין זה המשל כי נגלו מעשיה הרעים לעיני כל העמים בקבלה עונש על מעשיה הרעים, וכענין זה אמר הושע אגלה את נבלותה לעיני מאהביה.

מאהביך -
הם שהיית מחבבת ומתחברת להם לעבוד עכו"ם שלהם.

וכדמי בניך -
בכ"ף פירוש כאותו החטא קבלת עונש מדה כנגד מדה את לא חמלת על דמי בניך שזבחת להם לעכו"ם, גם אני לא חמלתי על דמך והבאתי עליך חרב נוקמת נקם ברית.

אשר נתתי -
מהם לגלולים שזכר.

[טז, לז]
לכן, אשר ערבת עליהם -
כמו יערב עליו שיחי, עניין ההנאה וההכשר.

על כל אשר שנאת -
כמו עם וכן ויבאו האנשים על הנשים, כלומר הנני מקבץ אותם הגוים שאהבת עם אותם ששנאת וכולם יבאו עליך מסביב להחריב ארצך, וזהו גלוי הערוה.

וראו את כל ערותך -
על דרך משל.

[טז, לח]
ושפטתיך משפטי נואפות ושופכות דם -
כי יש עליהם שני משפטים משפט הנאוף ומשפט שפיכות דם, כי האשה המנאפת פעמים שהיא שופכת דם, כי יבאו אליה שני זונים ויתקוטטו זה עם זה עליה, או יבא בעלה פתאום בבית וימצא המנאף עם אשתו ויהרגנו, או המנאף יהרג את בעלה, כן את נואפת תחת אישך שהוא האל יתברך על דרך משל ושפכת דם נקי דם בניך ובנותיך לעכו"ם.

ונתתיך דם חמה וקנאה -
כתרגומו:

ואמסרינך לקטול ברוגז ובחמה,

כי אני יש לי חמה עליך כי את הכעסת אותי במעשיך הרעים, גם קנאה כי קנאת אותי בלא אל וכן אמר במשלי שלמה: כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם.

[טז, לט]
ונתתי אותך בידם -
ביד האהובים והשנואים הנזכרים.

ערום ועריה -
כמו שמצאתיה בעת שחמלתי עליך.

והרסו גבך -
כמו שפירש כי על המזבחות אמר.

ויונתן תרגם:

ויפגרון שוריך ויתרעון רמתך

ושלמעלה גב וגבך –
תרגם יונתן:

אגורא אגורך:

[טז, מ]
והעלו -
אלה הנזכרים יקבצו עמהם קהל משאר העמים ואמר והעלו, כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

ורגמו אותך באבן -
כמשפט המנאפות שרוגמים אותם באבנים, לא שימיתוה.
וכן: וירגמו אותו אבן הנאמר בעכן.

ופירש אדוני אבי ז"ל:

כי אחר שאמר מליצת המשל והשבתיך מזונה. נראה שדבר בזונה שהכוה באבנים ועשו בה דקירות חרב ושרפו ביתה וכל השפטים האלה לבזותה ולהכלימה עד שתהיה נבזת ושפלה בעיני כל ולא יבאו אליה עוד מנאפים, ועל כרחה תהיה נשבתת מהיות זונה ואפילו אם תתן היא אתנן לא יהיו עמה כי תשאר נמבזה ושפלה בעיני כל, וענין המשל הזה הוא הריסת החומות שמשליכים בקלע ובדיק אבנים גדולות אל החומה להפילה, כמו שנאמר בקיר חרשת ויסבו הקלעים ויכוה:

ובתקוך בחרבותם -
כתרגומו:

ויבזענוך בסיפיהון.

[טז, מא]
ושרפו -
כי כן עושים לנשים המנאפות ולענין המשל כמו שכתוב וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת בתי ירושלם.

שפטים -
סקילה שריפה והרג.

לעיני נשים רבות -
כדי שיוסרו הנשים הנשארות.

ולענין המשל כתרגומו:

לעיני מדינן סגיא,

רוצה לומר אנשי המדינות, אלא שהמדינות קורא אותם נשים בדרך משל.

והשבתיך מזונה -
מהיות זונה וכן ויסירה מגבירה - מהיות גבירה ונכחידם מגוי - מהיות גוי.
וענין המליצה פירשנו וענין המשל, כי מיום שחרבה ירושלם לא עבדו ישראל אלוהים אחרים.

[טז, מב]
והנחתי -
אחר שהגליתיך מארצך והחרבתי ארצך, הנה לקחתי נקמתי ממך ונחה חמתי ושככה ואין לי עוד קנאה וכעס, כי נשבתת ממך עבודת אלוהים אחרים.

[טז, מג]
יען -
וכל זה עשיתי לך בעבור שלא זכרת כל החסדים שעשיתי עמך בימי נעוריך כשמצאתיך ערום ועריה והרגזת והכעסת אותי בעבודת אלוהים אחרים.

ותרגזי -
זה לבדו פעל יוצא מן הקל.

זכרתי -
כתיב ביוד יתירה בסוף.

וגם אני הא דרכך בראש נתתי -
אתה עשית את כל התועבות האלה וגם אני הנה ראיתי שנתתי את דרכך בראש ולקחתי נקמתי ממך.

הא -
כמו הנה וכן הא לכם זרע.

ולא עשיתי -
היו"ד יתירה בכתוב וכבר פירשתי זה ופירוש ולא עשית את הזמה על כל תועבותיך - בעוד שהיית עושה התועבות ואני הייתי מעיד בך יום יום שובי מדרכך הרעה ולא עשית המחשבה שהיה עליך לעשות, כלומר לא נתת אל לבך איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים שהוציאני מבית עבדים ונתן לי ארץ נחלה ועשה לי כמה טובות וכמה חסדים, כל זה לא נתת אל לבך.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

ולא עבדת לך עצה למתב מכל תועבותיך.

[טז, מד]
הנה כל המשל -
ענין משל ומליצה משל שאומרים בני אדם.

כאמה בתה -
כמעשה האם כן עושה הבת, עליך יאמרו זה המשל והאם היא על דרך משל, ארץ כנען והבת היא כנסת ישראל והכנסת תקרא בת, כמו שכתוב בת ירושלם בת אדום והנה את עשית כמעשה ארץ כנען, והנה ימשול עליך כל מושל כאמה בתה.

כאמה -
הה"א רפה בתה הה"א מפיק ומצינו ה"א רפה שדינה במפיק כמו: ותחמרה בחמר ובזפת למן היום הוסדה, כל אנחתה השבתי והדומים להם ובא הכנוי קודם הידיעה, כמו ישנו עם אחד, ותראהו את הילד והדומים להם, ובזה באה ה"א הידיעה עם הכנוי לענין הדמיון.

[טז, מה]
בת אמך את -
שאת דומה לה במעשה עד שיאמרו עליך בת אמה היא וכמו שגעלה היא אשה ובנים, כמו שכתוב כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם והגעול והקיא עניין אחד.

ואשה ובניה - משל על המלך והעם דרך פרט, כי על דרך כלל העם היא הכנסה והיא הבת כן בת ירושלם געלה מלכה ועמה ואחות אחותך וכן את אחות אחותך סדום שדומים מעשיך למעשיהם, שהיו אנשי חמס ותועבות אחרות וכן את כמוהו.

ואמר אחותך לפי שהיתה שכנה לה ואמר געלו לשון רבים על סדום ועמורה, ואמר אחותך דרך כלל גם סדום היה עיקר המלוכה, אנשיהן ובניהן מלכיהם ועמם וכל היקום אשר בם, כי נהפכה הארץ.

אמכן חתית ואביכן אמרי -
ידמה למעשיכן כי אמכן הייתה חתית ואביכן היה אמרי, שעשיתם כמעשיהם ולא כן אלא אמכן ואביכן היו צדיקים אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ונשיו ולא למדתן מעשיהם הטובים אלא למדתן מעשה הארץ אשר באתן בה, כאילו אמכן ואביכן היו אמורי וחתית ושאר האומות ההם יושבי הארץ.

[טז, מו]
ואחותך הגדולה -
רוצה לומר הגדולה ממך, כי במלכות שמרון היו עשרת השבטים.

על שמאלך -
כי חלק יהודה היה לדרום וחלק יוסף לצפון.

[טז, מז]
ולא בדרכיהן הלכת -
אלא רע מהן.

וכתועבותיהן עשית -
ולא כתועבותיהן אלא רע מהן.

כמעט קט ותשחיתי מהם -
מעט קט זמן עמדת אחרי גלות שמרון.

ותשחיתי מהם -
מסדום ומשמרון, כי גלות שמרון היה בשנת שש לחזקיהו ונשארו ממלכותו עשרים ושלש ומלך מנשה בנו אחריו והרשיע מכל אשר לפניו וזה מעט קט שאמר עשרים ושלש שנה אלה.

קט -
כמו מעט ונכפל במלות שונות למעט יותר.

[טז, מח]
חי אני, אם עשתה -
כי הם לא המירו אלהיהם ואת המירות כבודך בלא יועיל, ואפשר כי גם במעשים רעים השחיתה ממנו.

[טז, מט]
הנה זה היה, סדום אחותך -
גאון היה לה שבעת לחם ושלות השקט היה לה למה היה לה גאון, לפי שהיה לה שובע לחם ושלות השקט וסמיכות שלות אל השקט לרוב השלום.

שבעת -
שם או תאר בפלס שפלת קומה וטעם היה לה אל ושלות השקט.

[טז, נ]
ותגבהינה -
כמו ותגבהנה. כמו ותגבהנה אלא בא כן לזווג המלות מפני מלת תעשינה.
או יאמר כן בלא זווג כמו תבאנה ותבאינה.

ואמר והגבהינה - לשון רבות על סדום ובנותיה שזכר ויהיה פירוש ואסיר אתהן - שהשחתי את העם והערים כלם, לפי שהפכתי אותה שלא יהיה שם ישוב וזהו ואסיר.
או יהיה פירוש ותגבהינה - על סדום ועל שמרון שזכר ויהיה פירוש ואסיר זאת בגלותו זאת בהשחתה.
ופירוש כאשר ראיתי - כמו שנראה לו כי משפטם כן.
או פירוש כאשר ראיתי - כמו שאמר בסדום ארדה נא ואראה.

והנכון כי פירש ותגבהינה ואסיר אתהן על סדום ובנותיה, כי זכר סדום בפרט אחר שזכר אותם בכלל עם שמרון וכן פרט אחר זה שמרון ואמר -

[טז, נא]
ושמרון, מהנה -
משמרון ובנותיה.

ותצדקי את אחותך -
כשאדם רואה תועבותיך, חושב אחותך צדיקת כנגד מעשיך הרעים, כאילו את שמת אחותך צדיקת כנגד מעשיך.

אחותך -
כתיב לשון יחידה וקרי אחותיך לשון רבות, הכתיב על שמרון והקרי על שומרון וסדום.

עשיתי -
כתוב ביו"ד יתירה.

[טז, נב]
גם את, אשר פללת לאחותך -
פירוש שמרון אמר קודם שחטאת היית שופטת אותה ומחייבת אותה על רשעה, כמו שאמר אביה מלך יהודה לירבעם מלך ישראל: ועמכם עגלי זהב ואנחנו ה' אלהינו ולא עזבנוהו כי שומרים אנחנו את משמרת ה' אלהינו ואתם עזבתם אותו
וכן אחר כן כי מלכי יהודה היו טובים ברוב, עד אחז וחזקיהו הטיב מה שהרע אחז אבל ממנשה ואילך היו רעים ועובדי עכו"ם לבד מיאשיהו, אם כן ראוי לך שתכלמי בחטאתיך אשר התעבת מהן.

תצדקנה ממך -
כי עתה הם צדיקות ממך ואמר לאחותך לשון יחיד על שמרון ואחר כן אמר מהן ואמר תצדקנה ואמר אחיותך לשון רבים, אמר כן על בנות שמרון או כלל סדום עם שמרון.

אחיותך -
בא ברבוי הנקבות לבד בלא רבוי הזכרים וכן והפלה ה' את מכותך והדומים להם.

ופירוש שאי כלימתך –
ענין סבל כמו שאתי עליך חרפה

ותרגם יונתן:

קבילי אתכנעותיך.

בצדקתך -
מקור בתוספת תי"ו.

[טז, נג]
ושבתי את שביתהן -
כולם בזה הפסוק שביות כתיב ביו"ד וקרי בוי"ו ובשורק שבותהן.

שביתיך -
כתיב, וקרי בחירק וביו"ד:

בתוכהנה -
מלה מורכבת מן יחידה ורבות, כי ליחידה אמר בתוכה ולרבות בתוכן ובתוספת ה"א בתוכהנה וטעם ההרכבה כי בתוכה רוצה לומר בתוך שבית שמרון כי הם עם אחד, וכיון שסדום שכנה להן אמר בתוכהנה וטעם זה תשובה שאומרים שהנחמות כבר עברו והנה סדום היום עדיין בהפיכתה כמו שהיתה ולא שבה עדין ישוב.

[טז, נד]
למען, בנחמך אותן -
לפי שאת הרשעת מהן ימצאו נחמה בך באשר עשו כאילו את תנחמי אותם ברעתך הגדולה מרעתם.

[טז, נה]
ואחותיך -
בסימן רבוי הזכרים לבד בלא רבוי הנקבות וכן נלאת ברוב עצתך שנים הראשונים תשובן והשלישי תשובינה, ואחד הוא כמו שכתוב תגבהינה ותגבהנה כמו תבאנה ותבאינה.

[טז, נו]
ולא היתה, לשמועה בפיך ביום גאוניך -
לא זכרת בפיך השמועה ששמעת מהפיכת סדום מפני שהתגאו ואת ביום גאוניך לא זכרת בפיך שמועות סדום ולא אמרתם אחד לחבירו סוף הגאון שבר ולא נתגאה, שהרי סדום נהפכה ונשברה מפני גאונה.

גאוניך -
לשון רבים, כי בדברים רבים נתגאו בני יהודה בעת שלוותם.

[טז, נז]
בטרם תגלה רעתך -
לא שבת לדרך טובה בטרם שנגלתה רעתך בימי אחז, זהו שאמר כמו עת חרפת בנות ארם כי בעת ההיא נגלתה רעת יהודה והיו לחרפה בערי ארם, זהו שאמר חרפת בנות ארם, כי הלכו שם שבי בני יהודה כמו שכתוב ויתנהו ה' אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויבאו דמשק.

וכל סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב -
וכן פלשתים בזזו ושללו אותם ולקחו עריהם כמו שכתוב ופלשתים פשטו בערי שפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ואת בנותיה וישבו שם.

השאטות -
ענין בזה וכן השאטי' אותם והאל"ף נחה כאל"ף וקאה שאון:

[טז, נח]
את זמתך, את נשאתים -
סבלת אותם וקבלת עונשם.

[טז, נט]
כי כה אמר ה', ועשית אותך -
כתיב, ועשיתי קרי הכתוב אומר את גרמת מה שעשיתי לך אשר בזית אלה להפר ברית, כמו שכתוב: לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו ובהר סיני הוא שכריתי ברית עמך ונאמר: לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו ונאמר לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.

[טז, ס]
וזכרתי אני את בריתי אותך בימי נעוריך -
את הפרת את בריתי אבל אני אזכרנו עוד ולא אפרנו, הוא הברית שהיה לי אתך בימי נעוריך והוא מעמד הר סיני, כי מה שהיו ישראל במצרים עד שבאו לארץ נקראו ימי נעורים.

והקימותי לך ברית עולם -
כמו שקבלת אותו עד עולם כמו שכתוב לנו ולבנינו עד עולם כן אקימנו עוד ברית עולם, שלא יהיה לו הפסק וזה יהיה אחר שתקבלי עונשך ותזכרי את דרכיך ותכלמי מהם.

[טז, סא]
וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך -
וזה יהיה בצאת ישראל מהגלות הזה ואז תקחי הגדולות עם הקטנות תחת ידך, כי המלכות תהיה ליהודה, כמו שאמר: ועשיתים לעץ אחד.
והגדולות שומרון ובנותיה שהוא אפרים והקטנות בנימין ושמעון שהיה חלקם בתוך נחלת בני יהודה.

ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך -
אף אותם שאינם מבריתך ומתורתך כגון סדום ובנותיה יהיו לך לבנות נחשבות, כערי הפרזות לך ותחת ידך יהיו.

ויונתן תרגם:

ואת לא עבדת ית אורייתא,

לדעתו יהיה פירוש ולא מבריתך מה שאעשה עמך, לא מברית שהיה לי שקיימת אותו כי לא עשית דברי התורה ולא קיימת הברית, אלא למעני אעשה.

ובדרש:

ולא מבריתך - לא מפטרמוניא שלך לא נתתים לאברהם אביך בברית בין הבתרים:

[טז, סב]
והקימותי אני את בריתי אתך -
זה אתך בדגש ושלמעלה אותך.

[טז, סג]
למען תזכרי ובושת -
כשאני אקים בריתי אתך, תזכרי שאת לא קיימת אותו לי ויהיה לך בשת מזה ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך, כי עד אותו העת היה לך פתחון פה באורך הגלות מפני כלימתך שסבלת בין הגוים והיה לך בזה פתחון פה, שהיית אומרת אם חטאנו קבלנו ענשינו מאד עד שאבדה תקותינו מאורך הגלות, ובהקימי לך בריתי ובכפרי לך לכל אשר עשית, לא יהיה לך עוד פתחון פה עלי.

ויונתן תרגם:

ולא יהא לך עוד לאיתרברבא במילי פומיך.