[יז, א]
ויהי, בן אדם חוד חידה -
החידה - הוא הדבר הסתום יבינו ממנו דבר אחר.
והמשל - הוא דמיון הדבר לדבר אחר, כמו זה המשל שהמשיל המלאך לנשר והוא חידה שלא יבינוה כל אדם אלא המשכילים.

[יז, ג]
ואמרת הנשר הגדול גדול הכנפים -
פירוש: במה הוא גודלו?
ואמר שהוא גדול הכנפים.

ועוד אמר ארך האבר מלא הנוצה –
אמר ארך האבר, שגוף הכנף ארוך.
ואמר עוד מלא הנוצה, שהכנף מלא הנוצה וכל זה נותן לו שהוא מעופף מאד עד הנה תאר גודלו וחוזקו לעוף.
ועוד תאר לו: הדר ויופי.

ואמר אשר לו הרקמה –
שנוצתו מגוונים שונים זה מזה שהוא יפה מראה בזה וזה כמו נוצת הטווס, כי רקמה יקרא מעשה האורג בבג,ד או מעשה המחט בחוטים שונים זה מזה בצבעונים, וזהו מעשה רוקם כמו שלל צבעים רקמה.

בא אל הלבנון -
לבנון הוא מקום העצים הרבים, כמו שאמר יער הלבנון

והארז –
הוא הגבוה שבעצים.

והצמרת –
הוא כנף הגבוה שבעץ צימ"א בלע"ז.

הנשר - הוא משל לנבוכדנצר מלך בבל כי הנשר הוא מלך העופות, כן נבוכדנצר היה מלך על כל מלכי הארץ ועלה מאד למעלה, כמו שהנשר מעופף בגובה האויר על כל העופות.

בא אל הלבנון -
הלבנון - היא ארץ ישראל, כי בו יער טוב נקרא לבנון וכן ארץ ישראל נקרא על שמו לבנון, וכמו שהארז הוא הגבוה מכל העצים, כן ירושלם גבוהה מכל הארצות.

וצמרת הארז -
הוא משל להר ציון שהוא בית המלוכה והנשר לוקח טרפו במקום גבוה שלא יראוהו שם שאר העופות, כן נבוכדנצר כבש ירושלם שלא יכלו שאר המלכים לכבשה ואפילו סנחריב שמלך על כל הארצות וכבש בית המלוכה בירושלם, שהסיר מלך והקים מלך.

[יז, ד]
את ראש יניקותיו קטף -
הענפים הרכים והם העליונים יקראו יניקות, כמו הנער היונק שהוא רך וכמו שפירשנו, כי צמרת הוא משל לבית המלוכה והצמרה שהוא הענף הגבוה, יצאו בו ענפים רבים נקראו יניקות, כן בבית המלוכה בנים רבים וגדול הבנים הוא מלך - הוא ראש היניקות והוא משל ליהויכין ונער רך היה במלכו כי בן שמונה עשרה שנה היה במלכו ונבוכדנצר קטף אותו ממלכותו.

ויביאהו אל ארץ כנען -
ארץ סוחר והוא דרך כלל והפרט בעיר רוכלים וכן כנען בידו מאזני מרמה, סוחר כנעניה נכבדי ארץ סוחרים ובבל הייתה כעיר גדולה סוחרים בה מכל הארצות, ונקראת צבי ממלכות תפארת גאון כשדים ונבוכדנצר הביא את יהויכין בבבל עם עמו ונשיו ושריו.

ויונתן תירגם:

כן ית ראש שבשתיה נסיב ואוביליה לארעא דבטלא מפולחנא בארעא דכנען ועד דלא יעלון לה בית ישראל בקרית תגרין שוייה,

רוצה לומר דבטלא מן פולחנא שלא הייתה עובדת ונותנת מס לשום מלך אחר, אבל היו עובדים אותה ונותנים לה מס מלכים אחרים וכן הייתה ארץ כנען בטרם בא ישראל אליה, כי הייתה ארץ שוקטת ולא הייתה עובדת לשום מלך אחר, לפיכך דמה אותה הארץ והיא בבל לארץ כנען, אבל אחר שבאו ישראל לארץ כנען, הייתה נותנת מס ועובדת מלכים אחרים בסורם מאחרי ה'.

[יז, ה]
ויקח מזרע הארץ -
זה משל לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה, כלומר שלא המליך בה מלך מעם אחר, שלא היה יודע משפט הארץ כזורע זרע נוכרי בארץ שלא יצליח בה אותו הזרע, כי אין משפט הארץ ההיא לצמוח בה אותו עשב או אותו אילן, כן נבוכדנצר מזרע הארץ המליך בה מלך והיה ראוי שיצלח ויעשה פרי תבואה אם היה הולך בדרך טובה, וזהו שאמר ויתנהו בשדה זרע - בשדה הראוי לזרע ומצליח מה שזורע אדם בו, כן ירושלם ראוי להיות בה אנשים טובים אנשי אמת עובדי האל יתברך והפכם הוא נוכרי מן הארץ, כמו שאמר אלהי נכר הארץ.
ואמר ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם.

קח על מים רבים -
קח פעל עבר כמו לקח והוא קמוץ כמו אריה שאג מי לא יירא וחבריו, או בא להפריש בינו ובין קח את הלוים וזולתו, שהוא צווי ופירושו לקחו על מים רבים, כלומר כשלקח מזרע הארץ לקח שדה שהיה ראוי לצמוח מהרה כי על מים רבים היה השדה אשר נתנו שם, כלומר במקום שהיה צדקיהו שהיה מצליח אם רצה כמו הנטע הנטוע על מים רבים.

ויונתן תירגם:

נצביה נטעו מתרגום ויטע ונציב.

צפצפה שמו -
פירשו רז"ל:

שהוא מין ממיני הערבה הפחותה וכן פירוש הפסוק אני עשיתי אותם כערבה הגדלה על מים רבים והם שמו עצמם כצפצפה הגדלה בין ההרים, ולדבריהם פירשו שמו שם ישראל עצמו.

ויונתן תירגם:

גפן נצכא שוייה,

רוצה לומר אף על פי שלקח זרע וזרעו שם אותו כגפן נטועה, כלומר כי במהרה גדלה כי החרצן הנזרע לא יצמח ויגדל במהרה, כמו הגפן הנטועה.

[יז, ו]
ויצמח -
כי עד שמרד צדקיהו הצליח במעשיו ויגדל במהרה ומרדו היה מן הדומה בשנה החמישית למלכו, כי בשנה הד' למלכו הלך אל בבל כמו שכתוב בסוף ספר ירמיהו, והלך להקביל פני מלך בבל ומלך בבל כשהמליכו השליטו על כל המלכים אשר סביבותיו והם: מלך אדום ומלך מואב ומלך בני עמון ומלך צור ומלך צידון, כי כן כתוב בספר ירמיהו כי אלה המלכים שלחו מלאכים אל צדקיהו מלך יהודה ושם פירשנו הענין ופירוש ויצמח הזרע שזרע צמח.

ויהי לגפן סורחת -
כמו וסרח העודף היה זרע לגפן יתירה וגדולה והנה המשילו לגפן ולא לארז כמו שהיה מתחילה, לפי שנדלדלה המלוכה מעת שמלך מנשה, כי מתחילה הייתה דומה לארז שהוא גבוה מכל העצים והגפן דקה ומדולדלת מכל העצים שפלת קומה, אע"פ שנתן מלך בבל גדולה לצדקיהו רצה שיהיה שפל לפניו ולא יתגאה עליו, כמו שאמר בפירוש המשל להיות ממלכה שפלה לפנות דליותיו אליו, כי הגפן שהיא שפלת קומה לא יגבה ויעלו דליותיו שהם הענפים אלא פונות אל הגפן, כן רצה נבוכדנצר שיעבדנו צדקיהו ויפנה אליו כעבד אל האדון.

ושרשיו תחתיו יהיו -
שלא יפשטו שורשי הגפן למרחוק אלא יהיו תחת הגפן במקומו, לא רחוק לו והדליות הם משל לשחד ולעבודה והשרשים הם משל למלוכה ובעבור שיתקיים זה, כרת עמו ברית והשביעו באלהים.

ונזכר גפן בפרשה זכר ונקבה וברוב הוא לשון נקבה ובלשון זכר נמצא גם כן: גפן בוקק ישראל וילקטו ממנו פקועות שדה:

ותהי לגפן -
כמו: והיית לאיש.

ותעש בדים ותשלח פארות -
פראות כתיב רי"ש קודם לאל"ף.
ובדים - הם הגסים.
והפארות - הם הענפים היוצאים מהם,
כן צדקיהו הייתה ממשלתו על סביבותיו והמלכים נשמעים אליו כל זמן שעמד בשבועתו ולא זכר לה פרי, לפי שלא נתקיימו בניו כי נשחטו.

[יז, ז]
ויהי נשר אחד -
זה משל למלך מצרים ואע"פ שהיה תקיף לשעתו לא היה כמו הראשון ולא תארו בתוקף ובהדר כמו הראשון.

והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו -
כפנה אספה הפוך מן כנופיא בדברי רז"ל, צדקיהו תלה מלכותו על מלך מצרים.

ודליותיו שלחה לו -
ששלח לו שחד ועבדו.

להשקות אותה מערוגות מטעה -
עזרו בעמו ובחילו הגדול ממלך בבל, זהו מערוגות מטעה כי מלך בבל שנטעה עשה לו ערוגות להשקותה דרך אותן ערוגות, כלומר שנתן לו ממשלה להעמיד מלכותו בכבוד וצדקיהו בקש ממלך מצרים שיעזרהו כדרך שהיה עוזר אותו ומגדל אותו נבוכדנצר שהמליכו.

[יז, ח]
אל שדה טוב אל מים רבים -
כמו על, אמר למה הוצרך לעשות זה והלא צדקיהו היה בטוב ובכבוד עם נבוכדנצר והיה מצליח עמו להיות מלך אדיר ושליט למה מרד בו ועבר על שבועתו, ואילו לא עשה כן היה עושה ענף ונושא פרי שיתקיימו לו בנים.

[יז, ט]
אמר כה אמר ה' -
תצלח - בתמיה?!

הלא את שרשיה ינתק -
הנשר הראשון והוא נבוכדנצר ינתק ויעקר שרשים והם משל למלכות צדקיהו, שעקר אותה מכל.

ואת פריה יקוסס -
זהו ששחט בני צדקיהו לעיניו.

יקוסס -
יכרת כמו יקוצץ בצדי.

ויבש -
כיון שנקצץ הפרי ממקומו יבש מאליו, כן בני צדקיהו כיון שמתו יבש ופסק זכרם, כי לא היו להם בנים והמלוכה שבה ליהויכין ולבניו.

כל טרפי צמחה תיבש -
תרגום:

עלה זית - טרף זיתא,

וכן כל עלי צמחה ייבשו והנה תיבש הגפן, כיון שיבשו פריה ועליה תיבש הגפן היא גם כן, כי צדקיהו מת בבבל ובמותו יבש ופסק זכרו וטרפי צמחה - הם שרי יהודה ששחטם מלך בבל.

ולא בזרוע גדולה ובעם רב -
ולא ינצל מידו בזרוע גדולה של פרעה שחשב להצילו מידו ולא בעם רב, לא יוכל להצילו מידו.

למשאות אותה משרשיה -
כשיבא מלך בבל להשיא הגפן הזאת ולעקרה משרשיה, לא יועיל פרעה ולא יציל.

למשאות -
שם במקום מקור בפלס להשאות כמו להשיא וכן למסע את המחנות כמו להסיע.

ויונתן תרגם:

ולא במשרין סגיאין ובעם סגי ייתון למיעקר יתה משורש הא,

ר"ל לא יצטרך מלך בבל לבא בזרוע גדולה ובעם רב לעקור הגפן הזאת משרשיה, כי במעט עם יעקר אותה כי נבוכדנצר אע"פ שבא הוא וכל חילו ירושלם, לא עמד שם נבוכדנצר כל ימי המצור כי ארכו ימי המצור משנה התשיעית לצדקיהו עד י"א שנה ובין כך הלך לו נבוכדנצר לרבלה בארץ חמת והניח מקצת חילו ונבוזראדן בראשם וכבשו ירושלם החיל הנשאר שם, ולקחו צדקיהו והעלוהו אל מלך בבל רבלתה.

[יז, י]
והנה שתולה התצלח -
והנה חשבה שהיא שתולה ולא תעקר, כי צדקיהו לא רצה לצאת אל הכשדים כמו שהיה אומר לו ירמיה הנביא, כי חשב שלא תנתן העיר ביד הכשדים.

התצלח -
ואיך תחשב כי תצלח, איך היה חושב צדקיהו שימלט מיד הכשדים והוא בזה אלה והפר ברית?!

הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש -
המשיל מלך בבל לרוח הקדים, כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל.
ועוד כי רוח הקדים היא חמה ומיבשת וכן אמר: רוח הקדים הוביש פריה ואמר: יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבש מקורו ויחרב מעינו.

תיבש יבש -
האחרות מקור ויבא כן לחזק הפעולה, כמו: ויברך ברוך אתכם.

על ערוגת צמחה תיבש -
במקום שהיה מקווה שישקה אותה מלך מצרים.

[יז, יא]
ויהי. אמר נא -
אמור לו שיאמר להם פירוש המשל.

את מלכה -
זה יהויכין כמו שפירשנו.

[יז, יג]
ויקח מזרע המלוכה -
זה צדקיהו כמו שפירשנו.

ואת אילי הארץ לקח -
מלבד האלה והברית לקח עוד אילי הארץ והם השרים להיות בידו תערובות, שלא ימרד בו ושיהיה נכנע אליו ושלא יתנשא ויתגאה עליו:

[יז, יד]
להיות. לשמור את בריתו לעמדה -
לעמוד בה בברית.

[יז, טו]
וימרד בו -
ונמלט. בתמיה.

[יז, טז]
חי אני, אם לא -
לשון שבועה, כמו: אם לא בתים רבים, אם לא כאשר דמיתי.

[יז, יז]
ולא בחיל גדול, יעשה אותו -
יעשה עמו, כלומר לא יעזרהו פרעה בחיל גדול כמו שהתנה עמו במלחמה כשילחם מלך בבל על ירושלם.

בשפוך סוללה ובבנות דיק -
כששפכו סוללה ויבנו דיק ללכוד העיר להכרית נפשות רבות שהרג בעיר כשלכדה, בכל זה לא עזרו פרעה.

סללה ודיק -
כבר פירשנו בתחלת הספר.

וטעם אותו - למלך בבל, כי הוא אמר כי לא יעשה פרעה עמו מלחמה.

[יז, יח]
ובזה, והנה נתן ידו -
כי נתינת היד הוא קיום אהבה ושלום כמו שראינו שאמר יהוא ליהונדב: תנה את ידך.

[יז, יט]
לכן. אם לא -
לשון שבועה כמו שכתבנו.

אלתי -
כי באלהים השביעו.

ובריתי -
כי בשמו כרת אותו ברית.

ונתתיו בראשו -
אותו העון אתננו בראשו, כמו: אשיב לו גמולו בראשו
או אמר בראשו - על עורון עיניו.

[יז, כ]
ופרשתי -
שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו.

ובדרש:

מערה הייתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב"ה זמן צבי...

כמו שכתבנו למעלה בפסוק עשה לך כלי גולה:

ונשפטתי אתו שם -
כי בכלא יהיה שם בבבל וכאילו אני נשפט ומתוכח עמו כי במעלו אשר מעל בי באה לו הצרה הזאת והוא יתודה בזה.

ויונתן תרגם:

ואתפרע מניה תמן.

מעלו -
חסר בי"ת השמוש כמו הנמצא בית ה' והדומים לו:

[יז, כא]
ואת כל מברחו -
כתיב בלא יו"ד וקרי ביו"ד וכמוהו רבים והיא תאר ועניינו הבורחים שברחו עמו או בלעדיו.

בכל אגפיו -
בכל חייליו, כמו שפירשנו למעלה.

בחרב יפולו -
אותם שישיגו הכשדים והנשארים שלא ישיגום.

לכל רוח יפרשו -
יהיו מפוזרים בכל פאה.

יפרשו -
מבנין נפעל לשון פזור וכן בא בענין זה מן הכבד כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם.

כי אני ה' דברתי -
תדעו כי קיימתי מה שדברתי, כי אני הוא ה' האומר ועושה גוזר ומקיים.

[יז, כב]
כה אמר ה', ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי -
מאותה צמרת הארז שנקטפה והוסרה ממקומה עוד אקח ממנה ולא כאותה לקיחה שלקחה מלך בבל, כמו שאמר: ויקח את צמרת הארז, כי הוא לקחה להסירה ולבטלה אבל אני אקחנה ממקום הגלות ונתתי אותה במקומה זהו שאמר ונתתי.

מראש יונקותיו רך אקטף -
ראש יונקותיו הוא יהויכין כמו שפירשנו למעלה, ממנו אקטוף ענף רך לנוטעו במקומו, זהו שאמר ושתלתי אני כשאקטפנו ממקומו שהוא שם לטובתו אקטפנו, כי לנטוע אותו בארצו אקטפנו והרך הזה הוא זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין.

על הר גבוה ותלול -
פעול מן תל שראש ההר דומה לתל והוא הר ציון תל ובלע"ז אמולנ"ט.

[יז, כג]
בהר מרום ישראל -
מרום ארץ ישראל, כי ירושלם גבוהה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

ויונתן תרגם:

בטור קודשא דישראל.

אשתלנו -
התי"ו בקמץ חטף לתפארת הקריאה.

ועשה פרי -
ובצדקיהו לא זכר פרי, כי מתו בניו כמו שזכרנו.

והיה לארז אדיר -
כמו שהיה מתחלה ארז כמו שאמר צמרת הארז לא לגפן כמו שאמר על צדקיהו.

ושכנו תחתיו -
ישראל ישכנו בצלו.

תשכנה -
דגש הנו"ן לנו"ן השרש שנפלה ופירוש תשכנה הצפורים והוא משל לישרא,ל שישכנו בצל זרובבל.

[יז, כד]
וידעו כל עצי השדה -
לפי שהמשיל מלכות בית דוד לארז, המשיל מלכי האומות לשאר עצי היער.

וידעו כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל -
השפלתי עץ גבוה - זה מלך בבל..
הגבהתי עץ שפל - זה מלך יהודה והוא זרובבל.
וכן הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש - משל גם כן עליהם.

ויש מפרשים:
עץ גבוה ועץ לח - זה צדקיהו.
עץ שפל ועץ יבש - זה יהויכין, שהיה בגלות שפל והגביהו האל יתעלה, שהוציאו אויל מרודך מבית הכלא ונתן כסאו ממעל לכסא המלכים אשר אתו והיה עץ יבש שלא היו לו בנים בגלותו אחר כן היו לו בנים בבית הכלא אסיר ושאלתיאל הנה שב עץ לח. ויש מפרשים זאת הפרשה על המשיח.
וכן נראה שהוא דעת יונתן שתרגם

ולקחתי אני מצמרת הארז - ואקרב ממלכותא דבית דוד דמתיל כארזא וגו'.