[יט, א]
ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל -
אל כמו על וכמוהו רבים ונשיאי ישראל הם מלכי יהודה: יהואחז ויהויקים וצדקיהו.

[יט, ב]
ואמרת מה אמך לביא -
תבא מלת מה בענין נהי, כמו זה וכמו מה אמולה לבתך, הכנסה תקרא אם.

וכן תרגם יונתן:

מה כנישתא דישראל דהות דמיא לליתא.

והמשילה ללביא והיא אם האריות ואריה מלך החיות והלביאה אם המלוכה, לפיכך המשיל בהם מלכות בית דוד.

ומלת לביא הנכון לביאה, אלא שבאה היו"ד תמורת האל"ף והאל"ף במקום ה"א הנקבה כאל"ף גבהא קומתו ויו"ד המשך נבלעת בדגש היו"ד המונעת תמורת האל"ף.

בין אריות רבצה -
בעוד שהיו עושים רצונו של מקום, היו רובצים כארי בלי פחד.

בין אריות -
בין מלכי האומות.

רבתה -
ענין גדול, כמו אשר טפחתי ורביתי והכפיר קטן מהארי וגדול מגור ואריות משל למלכים וכפירים משל לשלטונים.

וכן תרגם יונתן:

אריות מלכיא וכפירים שלטוניא.

[יט, ג]
ותעל -
מבנין הפעיל היא העלתה אחד מגוריה, ר"ל אחד מבני המלוכה והוא יהואחז כמו שאמר: ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו ר"ל ותעל שרבתם אותו עד שעלה במעלה והיה כפיר, ר"ל שמלך יהואחז וקראו כפיר ולא קראו ארי, כי לא הייתה לו ממשלה גדולה כי רוב הארץ הייתה אז חרבה.

וילמד לטרף טרף אדם אכל -
למד זה הכפיר לטרוף טרף עד שאכל אדם, כי הארי או הכפיר רוב טרפו בחיות ופעמים טרף גם האדם, כן יהואחז נלחם בגדול ממנו והוא מצרים כמו שפירש בספר מלכים ובעבור זה אסרו פרעה נכה.

[יט, ד]
וישמעו אליו גויים -
חיל פרעה שהיה בארץ חמת, שמעו כי פשט בארץ מצרים ותפשוהו בשובו משם, זהו שאמר בשחתם נתפש - בשחתם מן כורה שחת.

ויונתן תרגם:
כמו במצודתם,
שתרגם:

בסריגתהון אתאחד.

בחחים -
בשלשלאות של ברזל.

וכן תירגם יונתן:

בשלשלן.

[יט, ה]
ותרא כי נוחלה -
הפך התוחלת ופירוש אבדה תקותה.

ועל הדרך הזה תירגם יונתן:

וחזת ארי פסק אבד סברה.

ויש לפרש כמשמעו עניין תוחלת, כלומר ותרא כי עמדה ימים רבים בתוחלת, אולי ייטיב ענינה והנה אבדה תקותה.

ותקח אחד מגוריה כפיר שמתהו -
אמרה אולי יצליח זה למלוכה ואף על פי שפרעה נכה המליכו, בהסכמת עם הארץ המליכו וכאילו הם שמוהו מלך.

[יט, ו]
ויתהלך בתוך אריות -
זה היה יהויקים שהמליכו פרעה נכה ויתהלך בתוך אריות, כלומר בתוך מלכים והם פרעה נכה ונבוכדנצר, כי פעם היה עם זה ופעם עם זה, כי מלך בבל כבשו והוליכו לבבל ואחר כך שב לירושלם ומרד במלך בבל והיה נעזר במלך מצרים.

כפיר היה -
שלא עלה במעלה עד שיקרא אריה אלא כפיר היה, כמו שהיה בעת מלכו.

וילמד לטרף טרף אדם אכל -
אפשר שנלחם באדום ובמואב ובבני עמון כי הם באו עליו עם גדודי כשדים כשמרד במלך בבל, וכן בישראל היה שופך גם דם נקי.

[יט, ז]
וידע אלמנותיו -
הכנוי כנגד אדם שזכר ושניהם דרך כלל אמר, כי היה הורג האנשים והיה שוכב עם אלמנותיהם, זהו שפירש וידע, כמו: וידע אדם עוד את חוה אשתו.
וכן העיד עליו הנביא שהיה שופך דם נקי שאמר עליו ירמיהו, כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך.

ויונתן תרגם:

וידע - ואצדי בירנייתיה,

תרגום:
וידע - עניין שבר וחרבן, כמו: ויודע בהם אנשי סכות.

ותירגם:
אלמנותיו - כמו ארמנותיו,
שתרגם:

ואבדית בירנייתיה.

ועריהם החריב -
ממעשיו הרעים היה חרבן הערים בארץ ישראל, כי הוא לא החריב בידים אלא הוא גרם החרבן.
וכן: ואת העיר תשרוף באש, שאמר הנביא לצדקיהו.

ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו -
שממה ארץ יהודה מקול שאגתו שהיה מטיל יראתו על בני אדם ולפי שהמשילו לכפיר, אמר קול שאגתו.

[יט, ח]
ויתנו עליו גויים סביב ממדינות -
נתנו עליו בקולם, כלומר שנאספו גויים רבים כמו שאמר: את גדודי כשדים ואת גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון.

[יט, ט]
ויתנוהו בסוגר -
הנה לא זכר בזה המשל יהויכין וצדקיהו.
ויש לפרש כי יהויכין לא מלך אלא ג' חדשים, לפיכך לא זכרו וצדקיהו גם כן, כי כיון שהיה מלכות יהויקים וצדקיהו במספר אחד ושניהם נתנו ביד מלך בבל ומתו ברשותו, אמר הענין על שניהם כאחד ועיקר החרבן החל מיהויקים, שהרי מלך בבל הוליך עמו בבלה מקצת כלי בית אלוהים ומשרי הארץ.

בסוגר בחחים -
תרגם יונתן:

בקולרין בשלשלן.

יביאהו במצודות -
ואחר שהביאהו לבבל הביאהו במצודות, פירוש מגדלים חזקים להיות שם כלוא.
וכן: מצודות סלעים משגבו, במצודות עין גדי.

למען לא ישמע קולו -
לפי שאמר מקול שאגתו, אמר שלא ישמע עוד קולו.

אל הרי ישראל -
אל כמו על ואם על צדקיהו אמר הוא הנכון, כי לא שב עוד לארץ ישראל מיום גלותו ואם על יהויקים גם כן נכון, כי בגלות ראשונה שגלה הביאו גם כן מלך בבל במצודות למען לא ישוב עוד לארץ ישראל, ואף על פי כן השיבו אחר כן שם, כי חשב שלא ימרוד בו והאמין בו ואחר כן בגלות שני תפשוהו הכשדים להוליכו בבל ומת בדרך, כמו שכתוב סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם.
ולדעת קצת המפרשים מת בבבל.

[יט, י]
אמך כגפן בדמך על מים שתולה -
עוד הוסיף למשול משל על כנסת ישראל בענין אחר דמה כנסת ישראל לגפן פוריה וענפה, כן היה ענינה בתחילה עם המלכים הראשונים דוד ושלמה והמלכים הטובים הבאים אחריהם, וכ"ף אמך כנגד ישראל והאם היא הכנסה ופירוש בדמך כמו בדמותך.

וכן תרגם יונתן:

כנישתא דישראל במעבדה אוריתא דמיא לגפן דשתילא על מבוע דמיין,

ויהיה בדמך כמו בדמותיך כמו וצורם לבלות שאול שהוא כמו וצורתם אצל פנה כמו פנתה או הוא משקל אח' דם בשקל צו קו.

ורב האי ז"ל פירש:

בדמך - כמשמעו שהדם הוא רטיבות הטבע, לפי שכל דבר שיוצא מדבר אחר יש בו מרטיבות טבעו.

על מים שתולה -
לפיכך הייתה פוריה וענפה שלא פסקו המים מתחתיה, כך כנסת ישראל כל זמן שמנהיגיה היו טובים הייתה מצלחת במעשיה והולכת וגדלה כמו הגפן שהיא על המים.

פוריה -
גדלה מן פרו ורבו והוא בשקל בוכיה.
או יהיה פוריה - עושה פרי לרוב.

וענפה -
שם התואר, ענינה בעלת ענפים ארוכים.

[יט, יא]
ויהיו לה מטות עוז אל שבטי מושלים -
ענפיה היו מטות עוז ותוקף וגדולה עם שבטי המושלים והם המלכים אשר בידה שבטי המוסר.


ותגבה קומתו -
זכר הגפן בלשון זכר ובלשון נקבה ברוב ובלשון זכר, כמו שאמר הנה קומתו ואמר וירא בגבהו ברוב דליותיו.
וכן בלשון זכר גפן בוקק ישראל.
וכן: וימצא גפן בשדה וילקט ממנו.

על בין עבותים -
הענף שהוא בין העבותים הוא גבוה על כל שאר הענפים והוא האמצעי שבאילן והוא הנקרא צמרת וזאת הגפן הייתה קומתה על צמרת שאר העצים, והמשל כי מלכות דוד ושלמה בנו הייתה עליונה על כל ממלכות הגוים ועל הגבוה והגדול שבהם וכולם היו נשמעים למלכות בית דוד ומשועבדים תחתיה, עד שהיתה נראית בגובה ובמעלה על כולם ברוב גבורים ושרים רבים ונכבדים שהיו לה, זהו משל ברוב דליותיו.

וכן תירגם יונתן הפסוק:

והוו בה שלטונין וגו'.

דליותיו -
בשקל הריותיו.

[יט, יב]
ותתש בחימה -
הנתישה הגדולה הזאת לא הייתה אלא בחמה ובקצף גדול, כי הייתה גבוה מהכל ושבה שפלה מהכל כי לארץ השלכה וכן אמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה.

ורוח הקדים הוביש פריה -
כמו שפירשנו למעלה בפסוק הלא כגעת בה רוח הקדים, כי המשיל מלך בבל לרוח הקדים כי היא חמה ויבשה.
ועוד כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל.

התפרקו ויבשו -
דליותיו שזכר מטה עזה אש אכלתהו.

מטה עזה -
הוא המלך כמו שפירשנו והוא צדקיהו.

[יט, יג]
ועתה שתולה במדבר -
בגלות שהוא דומה להם למדבר וארץ ציה.

[יט, יד]
ותצא אש ממטה בדיה -
הוא צדקיהו כי הוא גרם החרבן ואחריו לא היה בה מטה עז שבט למשול.

קינה היא ותהי לקינה -
קינה היא בדבר הנבואה וכן הייתה לקינה בעת החרבן והגלות.

ותירגם יונתן:

אמר נבייא איליא היא נבואתא ותהי לאיליא.