[ב, א]
ויאמר אלי בן אדם -
פירשו המפרשים:

כי לפיכך קראו בן אדם כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת.

והנכון בעיני לפי שראה פני אדם במרכבה הודיעו כי ישר וטוב הוא בעיניו והוא בן אדם לא בן אריה ולא בן שור ולא בן נשר על הדרך שפירשנו לפיכך תרגם יונתן:

בר אדם לא בר אנשא,

ואע"פ שתרגם:

פני אדם - אפי אנשא לענין הדמיון אמר זה.

אותך -
כמו אתך בדגש:

[ב, ב]
ותבא בי רוח כאשר דבר אלי -
בשעה שדבר אלי באה בי רוח שחזקה אותי והעמדתני על רגלי.

מדבר -
מבנין התפעל ומשפטו מתדבר.

[ב, ג]
ויאמר, אל בני ישראל -
אותם שהיו בבבל שגלו בגלות יהויכין.
ויתכן גם כן לאותם שהיו בירושלים על ידי כתב כי הוא היה בבבל ואחר שאמר למטה לך בא אל הגולה, נראה כי לאותם שבבבל שלחו.

אל גויים המורדים -
אע"פ שהיו גוי אחד מפני שהיו חלוקים במעשיהם הרעים אלה עובדים לעכו"ם של בני עמון ואלה של מואב או גוי אחר, או אמר גוי לחלוק השבטים והמשפחות וכן עמים הר יקראו, אחריך בנימן בעממיך.

[ב, ד]
והבנים קשי פנים -
תרגם יונתן:

חציפי אפין,

וכן גוי עז פנים מי שאין לו בשת - פנים עזים וקשים והפכו מי שיש לו בשת - רכו פניו ויתאדמו כשיוכיחנו אדם.

כה אמר ה'.-
כלומר תאמר להם הנבואה בשמי.

[ב, ה]
והמה אם ישמעו ואם יחדלו -
אע"פ שאתה מסופק בהם אם ישמעו ואם יחדלו מלשמוע, אף על פי כן אמור להם כי בית מרי המה ויש ספק בתשובתם אף על פי כן אמור להם כדי שידעו כי נביא היה בתוכם ומוכיח אם ישמעו אליו.

ויונתן תרגם:

ואם יחדלו - ואם יתמנעון מלמחטי.

[ב, ו]
ואתה, כי סרבים -
ממאנים וממרים.

תרגום:

וימאן - וסריב,

ותרגם:

ממרים - סרבנין,

וכן: בית מרי - עם סרבן והוא תואר בשקל חדשים גנבים וסלונים קוצים וכן סלון ממאיר קוץ כמו קוצים וצנינים הם אתך, אף על פי כן אל תירא מהם.

אותך -
כמו אתך.

ואל עקרבים -
כמו ועם עקרבים והם קוצים קשים.

ויונתן תרגם:

ובגו עממיא דעובדיהון דמין לעקרבים,

פירוש כמו: נחש שרף ועקרב.

[ב, ז]
ודברת. כי בית מרי המה -
פירש בית מרי המה - כמו ואני תפילה שפירושו איש תפילה:

[ב, ח]
ואתה, אל תהי מרי כבית המרי -
הראשון תואר ובא בסגול בטרחא כמו בהפסק, כי כן מנהג הטרחא במקומות.

פצה פיך -
וכן פציתי פי ואכלתי המגלה במראה הנבואה והוא משל ללמוד דברי הנבואה ולזכרם.

ויונתן תרגם:

ארכין נפשך וקבל ית דאנא יהיב לך.

[ב, ט]
ואראה והנה יד שלוחה אלי -
והנה בו מגלת ספר זכר היד זכר ונקבה וברוב היא לשון נקבה וכן בלשון זכר יכתוב ידו לה'.

[ב, י]
ויפרש, והיא כתובה פנים ואחור -
פנים יקרא הצד שכותבין בו שהוא נגד פני האדם ואשר תחתיו יקרא אחור.

וכתוב אליה -
כמו עליה.

קינים והגה והי -
כולם לשון נהי ומספד ואלה הקנים היו על ישראל.