[כב, א]
ויהי דבר ה', ואתה בן אדם התשפוט התשפוט -
הכפל לחזק הענין כמו האכה אכה, אמר אם תשפוט אותה ראה מעשיה.

את עיר הדמים -
אע"פ שהיתה עיר גילולים ותועבות אחרות, העון הגדול הוא שפיכות דם נקי.
וכן אמר במנשה אחר שזכר כל תועבותיו, וגם דם נקי שפך מנשה.

והודעת -
תודיע אותה את כל תועבותיה ועליהם תשפטנה והמשפט הוא בדברים שתודיענה, כי היא חייבת לפי מעשיה כל הרע הבא עליה ויותר.

ויונתן תרגם:

התווכח ית קרתא דאשדי דם זכאי.

[כב, ג]
ואמרת עיר שופכת דם -
עיר שאנשיה שופכים דם. וכן דרך הלשון לזכור העיר במקום אנשיה, לפי שהעיר כוללת אותם כולם, כמו: העיר היוצאת אלף, עיר הומיה, קריה עליזה והדומה להם.

בתוכה -
אמר בתוכה לשני טעמים:
האחד כי שפיכות דמים לעיני כל, היא רעה גדולה יותר משפיכות דמים בדרכים ובמסתרים. והשני אמר בתוכה, כלומר כי תוכה מלא דם מרוב שפיכות דמים, כמו שאמר על מנשה עד אשר מלא ירושלים פה לפה.

לבא עתה -
שפיכות דמים גרם לה לבא עת חרבנה.

ועשתה גילולים עליה לטמאה -
אמר עליה - לפי שהגלולים היו על ההרים ועל הגבעות.

ויונתן תרגם:

עליה – בגוה.

לטמאה -
הטמאות שהאדם מוזהר עליהם הם מדרגות:
יש טומאה במגע,
ויש טומאה חמורה ממנה, לבעול בעילות האסורות,
ויש עוד טומאה חמורה ממנה, והיא עבודת הגילולים שהיא טמאת הנפש.
ועל אלה השתים האחרונות קאה ארץ כנען הגוי אשר בה, לפיכך זכרם בזו הפרשה ולפיכך אמר על מעשה הגילולים לטמאה.
וכן בתורה אמר בהפך: קדושים תהיו ואמר אחריו: אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם, כי עבודת הגילולים היא טומאת הנפש, לפיכך אמר לטמאה ואמר ובגילוליך אשר עשית טמאת, כי היא הטומאה הגדולה.

[כב, ד]
בדמך, ותקריבי ימיך -
את ברעותיך הקרבת ימי גלותיך וחרבנך.

ותבא עד שנותיך -
שנות הגלות והחרבן והוא כפל הענין במלות שונות.
ואמר ותבא שהוא לשון זכר הנמצא ולשון הפרשה לנקבה הנמצאת, כמו שכתבנו כמה פעמים כי כשדבר כנגד העדה פעמים ידבר בלשון זכר ופעמים ידבר בלשון נקבה, כי יכונו בעם שהוא לשון זכר ובעדה שהוא לשון נקבה.

על כן נתתיך חרפה לגוים -
שהגוים מחרפים ומבזים אותך על עזבך תורת אלוהיך והם לא עזבו תורת אלהיהם.

על כן נתתיך -
זאת חרפה וקלסה להם, כלומר בפיהם.
וטעם נתתיך - כי כולם שולטים בך ולא יראו ממך לחרפך ולגדפך הפך הכבוד שהיה לך, והיראה ממך אם היית עושה רצוני כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, לפיכך כשעברת על רצוני משלו בך גויים רבים ועתה חרפה וקלסה להם.

ופירוש קלסה –
לעג וכן יתקלסו בך וכן הוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו.

[כב, ה]
הקרובות, טמאת השם -
שיש לך שם טומאה בגוים, כי מלבד שאת טמאה בגופך את טמאה בשמך.

רבת המהומה -
שמהומותיך רבות רעב וחרב ודבר.

[כב, ו]
הנה נשיאי ישראל -
המלכים והשרים.

איש לזרועו היו בך -
כלומר כל איש ואיש לפי חזקו היו להרע ולשפוך דם, זהו שאמר לזרועו, לפי זרועו והתגברותו מפני עשרו או קרוביו.
וכן: ואיש זרוע לו הארץ.

[כב, ז]
אב ואם הקלו בך -
ספר להם מן העבירות החמורות שהיו בהם ושראוי לכל אדם להרחיקם ואפילו לא הזהירה עליהם התורה.

עשו בעשק בתוכך -
כל מה שהיו עושים ומתעסקים עם הגר היה בעשק, לפי שאין לו קרובים ועוזרים וכן הונו היתום והאלמנה, לפי שהם חלושים שמת בעלה ואביו.

[כב, ח]
קדשי בזית -
כמו שאמר והבאתם גזול את הפסח ואת החולה וכל זה דרך בזיון.

ואת שבתותי חללת -
כמו שראינו שהזהירם ירמיהו על חלול השבת.

[כב, ט]
אנשי רכיל -
שהיו הולכים רכיל מהחלושים לחזקים, כדי לשפוך דם נקי חנם.

ואל ההרים אכלו -
כמו שפירשנו זו למעלה בפסוק ואל ההרים לא אכל:

זמה עשו בתוכך -
אמר זמה דרך כלל לכל העריות ואחר כך פרט קצתם.

[כב, י]
ערות אב -
זכר חמורה שבעריות והוא שאמר בתורה ערות אביך והיא אמו שהוא אשת אביו, ובאמרו גלה לשון יחיד והאחרים לשון רבים.
יש בו רמז למה שאמרו רבותינו ז"ל:

כי אמון הרבה אשמה שבא על אמו.

טמאת הנדה -
שם רוצה לומר אשה שהיא מדם נדות וכמהו שם והוציאו את הנדה מן הקדש, כימי נדת דותה והתאר כמו כן בזה המשקל נדה היא וזכר בבעילת הענוי, שאמר ענו בך, כי יש לה ענוי אם יבעלוה בנדתה כמו שיש לבתולה.

[כב, יא]
ואיש את אשת רעהו -
אינו אומר על איש אחד לבד, כמו שאמר: ואיש בא מבעל שלישה והדומים לו, אלא אמר איש ואיש כמו איש מזרעך איש כי יתן מום בעמיתו והדומים להם.
וכן ואיש את כלתו,
ואיש את אחותו.

ואמר ענה בך, כי ברוב אם ישכב עם אחותו ישכב עמה בבית אביו והיא עודנה בתולה.

[כב, יב]
שחד -
מלכך ושריך לקחו שחד מבעל הריב, לשפוך דם נקי.

נשך ותרבית לקחת -
כפל הענין במלות שונות.

ואמרו רז"ל:

זהו נשך זהו תרבית ולא חלקו הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין.

ותבצעי רעיך בעושק -
פירושו כתרגומו:

ואהנית רחמיך באונסיא,

כלומר ההנית מרעיך ונתת להם בצע כסף מן העושק שעשקת בני עמך החלושים.
ורעיך - הם אשור ומצרים שהיו נותנים להם שוחד להיות להם לעזרה.

ואותי שכחת -
כי לא בטחת בי ולא בקשת ממני עזר אלא מן האומות המכלות אותך.

וכן אמר לטעם אחר:
ואותי שכחת - אמר אותי שכחת שהזהרתי אותך על כל אלה העבירות והלכת אחרי תאותך ולא זכרת אותי שצויתיך עליהן.

[כב, יג]
והנה הכיתי כפי -
דרך משל, כאדם המצטער כמו שאמר: וגם אני אכה כפי אל כפי.

אל בצעך -
כמו על.
ובדברי רבותינו ז"ל:

כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל, שנאמר: הנה הכיתי כפי אל בצעך.

אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך -
אמר דמך לשון יחיד, דרך כלל ואמר היו בתוכך לשון רבים, כי דמים רבים שפכו.

ויונתן תרגם:

כך הא איתיתי פורענותי עלך בחובי ממון אונסך די אנסת,

רוצה לומר מה שלקחו באונס מן הנאנסים, שאין כח בידם להמלט מן האנשים ההם.

[כב, יד]
היעמד לבך -
היוכל לעמוד לבך לרוב הצרות שאני מביא עליך, זהו לימים אשר אני עושה אתך, רוצה לומר ימי הצרות.

דברתי ועשיתי -
כמו שדברתי כן אקיים, כי אני ה' והיכולת בידי.

[כב, טו]
והפיצותי והתמותי טמאתך ממך -
כי לא עבדו גלולים שהם הטומאה הגדולה בגלות.

[כב, טז]
ונחלת בך -
עיקרו וננחלת ובהעדר הנו"ן פ"א הפעל הייתה ראויה עי"ן הפעל להדגש לולי שהחי"ת אינה מקבלת דגש, ופירושו תהי ננחלת בעצמך כי עד עתה היית נחלתי ומעתה אין את נחלתי.

ויש מפרשים:

ונחלת עניין חלול.

לעיני גויים -
שהם יראו כי אין את נחשבת נחלתי בהיותך בגלות ביניהם.

וידעת כי אני ה' -
אז תדעי ותכירי כי אני ה', כי עתה שכחת אותי ואז בבא עליך כל הרעות שאמרתי לך על ידי נביאי - תדע כי אני ה' אומר ועושה גוזר ומקיים.

[כב, יח]
ויהי דבר ה', בן אדם היו לי בית ישראל לסיג -
לסוג כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד, כי אותיות אהו"י מתחלפות.
אמר: היו לי בית ישראל - כמו הסיג שהיא פסולת הכסף, וזכר המתכות שהם פחותים מהכסף והם: נחושת ובדיל וברזל ועופרת, כלומר אם היו כולם תוך כור להתיכם, כן היו לי סיגים לא כסף וכן אתיך אותם כמו שהאומן מתיך המתכות האלה ונקראו גסתרון בגמרא בלע"ז מיט"אל, והכלי שיעשה מן המתכות המעורבים הוא פחות מהכלי שיעשה מאחד המתכות לבדו, כי אם ישבר אין לו תקנה אלא אם כן ישובו להתיכו, לפיכך המשיל ישראל למתכות המעורבים ואמר סיגים כסף היו ופירשו המפרשים, כי חסר הנסמך כמו אומרים אמת והנכון בהם סיגים סיגי כסף אומרים אמרי אמת.

ויש לפרש: סיגים בכסף היו בחסרון בי"ת השמוש, כמו הנמצא בית ה' והדומים לו רבים, רוצה לומר כי מעט כסף מעורב בהם כי עושים קצת כלים מן המתכות המעורבים עם כסף מעט והם הכלים שעושים להשמיע קול כמו המצלצלים והדומים להם, וישראל היו בהם חסידים מועטים.
וכן אמר אחר כך קבוצת כסף ונחשת וברזל.
ויש לפרש עוד סיגים וכסף היו כלומר עתה הם סיגים וכבר היו כסף וזכר כסף ולא זכר זהב שהוא נקי מכל כלי המתכות, ואמר בחנני כזהב אצא, לפי שלא היו ישראל דור אחר דור שהיו כזהב אלא ככסף.

ויונתן תרגם:

כפסולת כספא הוו.

[כב, יט]
לכן. יען היות כלכם לסיגים -
תחת אשר היה הדין עליכם להיות כסף והייתם סיגים, אקבץ אתכם ואתיך אתכם באש עברתי, כי כמו שהדבר המותך תאבד צורתו הראשונה בהתכה וכל שכן המתכות המעורבים שתאבד צורתם בהתכתם, כן אמר שיאבדו הם בחרב וברעב ובדבר ואף הנשארים מהם יאבדו ממה, שהיו בארצם בטובה יגלו ממנה לרעה.

אל תוך ירושלם -
היא תהיה לכם כמו הכור למתכות.

[כב, כ]
קבצת כסף -
מבואר הוא עניין קבוצה שם בפלס מלוכה.

לפחת -
שרשו נפח מענין נופח באש פחם ובמקום הזה נגרעה הנו"ן כמו הנו"ן נגש מן לגשת ומפני החי"ת נפתח לפחת.

ופירוש עליו –
על הכור שצריך לפחת עליו האש להתיך הדבר אשר בתוך הכור.
ואמר עליו, כי הגחלת משימים עליו ובא להנתיך שלם עם הנו"ן שהוא פ"א הפעל.

והנחתי והתכתי אתכם -
והנחתי אתכם בתוך הכור להתיך אתכם.
או פירושו אניח ואעזוב אתכם ביד החרב והרעב והדבר.

[כב, כא]
וכנסתי -
כענין וקבצתי כמו נדחי ישראל יכנס וכפל הענין בזה הפסוק לחזק הענין להוסיף בו ונפחתי עליכם באש עברתי.

[כב, כב]
כהתוך כסף -
שם ויבא שלם כהנתוך בשקל כהנדוף עשן אלא שזה בשורק וזה בחולם, אמר כהתכת כסף בתוך כור, כן תתכו בתוך ירושלם.
ומה שזכר כסף אחר שזכר בתחלה שאר מתכות, גם כן לשני טעמים:
האחד שהוא מאוחר ההתכה מהבדיל והעופרת, רוצה לומר בזה שיכלו באיחור זמן ברעב ובדבר ובחרב לא בזמן מועט.
והטעם השני: זכר כסף לפי שהיו כסף מתחלה.

[כב, כד]
בן אדם אמר לה -
לירושלם שזכר למעלה אל תוך ירושלם.

את ארץ לא מטוהרה היא -
כמו שקראה למעלה טמאת השם ואמר: לא מטוהרה כמו אשר לא יהיה טהור, כי לא טהור והדומים להם.
או אמר כן שלא טהרה עצמה מטומאתה, כלומר שלא עשתה תשובה.

לא גשמה ביום זעם -
הה"א במפיק.
ויתכן לומר כי הוא שם גשם בשקל גדל ובהתחברו עם הכנוי בא פ"א הפעל בשורק, כמו הללוהו כרוב גדלו ופירושו שלא ירדה גשמה ביום זעם, כלומר ביום אף ה' שחרה בהם עצר את השמים ולא היה מטר, כמו שיעדם בתורה ואמר: פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.

וגם יתכן שתהיה מלת גשמה מבנין שלא נזכר פעלו מן הדגוש ונפל הדגש, כמו שנופל ברבים מהדגוש ומפיק הה"א לתפארת הקריאה, וכמוהו: ותעלומה יצא אור, כביכורה בטרם קיץ וגולה על ראשה.

[כב, כה]
קשר נביאיה -
נביאי השקר קשרו קשר ביניהם שיתנבאו בענין אחד לאמר: שלום שלום.

ויונתן תרגם:

סיעת ספרהא בגוה.

כארי שואג טרף טרף -
כארי - הכ"ף פתוחה לא תורה על הידיעה, אמר כמו ארי שהוא שואג ואחר כך הוא טורף טרף, כן הם מבהילים העם בדבריהם וצועקים בקול ומדברים בחזקה ומראים טענותיהם להבהיל העם לשמוע אליהם ובזה טורפים והורגים אותם, זהו נפש אכלו כאילו הם נוטלים נפשותם, כי הם גורמים להם כל הרעה הבאה עליהם.

חוסן ויקר יקחו -
חוסן העיר ויקרה הם לוקחין אותו כי הם מחזקים בידם מעשיהם הרעים ובעונש זה יבא עליהם האויב ויקח כל מחמדיהם והרי הם כאילו לקחו אותו, וכן הנופלים בחרב הם גרמו להם והנה הם הרבו אלמנותיה בתוכה.

חסן -
כמו אוצר וכן לא יאצר ולא יחסן.

[כב, כו]
כהניה -
זכר הראשונים והם הנביאים והכהנים והשרים ואחר כך עם הארץ, ואמר כי כולם דרכו דרך רעה כל אחד במה שהוא בו, אף הכהנים שעליהם להורות התורה הם חמסו וגזלו אותה מעשותה, כיון שהם עוברים עליה איך יזהירו העם עליה?!

ויחללו קדשי -
שאכלום בטומאה.

בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו -
כמו שהוזהרו בתורה ולהבדיל בין הקדש ובין הטהור ולהורות את בני ישראל.

ומשבתותי העלימו עיניהם -
שראו מהם שהיו נושאים משא ביום השבת, כמו שכתוב בספר ירמיה והכהנים היה להם למחות בידם ולא מיחו, אלא העלימו עיניהם כאילו אינם רואים.

ואחל בתוכם -
מבנין נפעל, כמו כי איך יחל - עניין חלול.

ותרגם יונתן:

וחלת רעותי ביניהון.

[כב, כז]
שריה, למען בצע בצע -
כמו שאמר למעלה שוחד לקחו בך למען שפוך דם ובא הפועל עם השם לחזק הענין, וכן למען טבוח טבח כמו שפירשנו.

[כב, כח]
ונביאיה -
שב עוד לזכור הנביאים, לפי שהם היו גורמים כל הרעה.

טחו להם תפל -
כתרגומו:

ונביי שקרא די בגוה דמן לדבני מחיצא ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן מתנבן שקר ומלפין להון כדבין.

וכבר פירשנו זה הענין למעלה בפסוק: והוא בונה חיץ.

[כב, כט]
עם הארץ -
מי שחזק מחבירו עושקו וגוזלו - כי אין משפט בעיר.

[כב, ל]
ואבקש מהם איש גודר גדר -
אמרתי אולי יצא מהם איש שיגדור הפרצות ויעמוד בפרץ שלא יעברוהו הרשעים.
והפרצות הם העבירות והגודר אותה והעומד בפניהם הוא המונע פורצי הגדר ומחזירם לדרך הטוב ויעמוד לפני להתפלל בעד הארץ לבלתי שחתה, כי כבר שבו מדרכיהם הרעים כמו שעשה משה רבינו עליו השלום, שנאמר עליו: לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית.

גודר גדר -
גודר בשני טעמים במאריך הגימ"ל מפני המקף ומעמיד בדל"ת להעמיד מפני הצרי שבדל"ת, כי לא יבא פועל מהשלמים כי אם בצרי, לפיכך לא יבא מלעיל שלא ידמה לשם כמו שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו.

[כב, לא]
ואשפך -
מבואר הוא.