[כה, ב]
ויהי דבר ה', בן אדם -
עתה החל בפורענות האומות השכנות לארץ ישראל ששמחו לחרבנה ובכלותו לדבר בחרבן ארץ ישראל בפרשה הזאת, פתח בחרבן האומות.

[כה, ג]
ואמרת לבני עמון, יען אמרך -
אמר לשון נקבה כנגד הכנסה.

האח -
ענין שמחה וגילה.
וכן האח האח ראתה עינינו והדומים להם.

וכן תרגם יונתן:

חדוא.

כי נחל -
נפעל מפעלי הכפל ועקרו נחלל והוא קמוץ אף על פי שהוא עבר, כמו שידמה הענין וכמו כי נשמה שהוא עבר ואילו היה בינוני היה נשמה בשוא הנו"ן, כן נחל נאמר שהוא עבר ואף על פי שהוא קמוץ מצאנו כמוהו כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו, ואמר נחל כמו שאמר הנני מחלל את מקדשי.

ואל אדמת ישראל כי נשמה -
והיא ארץ עשרת השבטים שעמדה שממה משנת שש לחזקיהו, כי הלכו בגולה אז שמחו כאשר ראו כי בית יהודה שנשארו הלכו בגולה.

[כה, ד]
לכן הנני נותנך -
בקמץ הנו"ן והטעם כמו שכתבנו בכמה מקומות כי כשידבר כנגד אומה פעם מדבר לשון נקבה כנגד הכנסה ופעם לשון זכר כנגד העם.

לבני קדם -
אמר אעפ"י שנמלטו מיד נבוכדנצר שנפל לו גורלו על ירושלם, לא ישמחו בעבור זה כי לבני קדם - והם מדי ופרס יהיו למורשה, שירשו את ארצם.

וישבו טירותיהם בך -
לא שילכדוה וילכו להם אלא כמו שירשוה ישבו בה ויהיו מישבים אותה בטירות והיכלות שיבנו בה.

המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך -
דרך משל כמו שתרגם יונתן:

אינון יכלון טוב ארעיך ואינון יבזזון נכסך.

[כה, ה]
ונתתי את רבה -
היא עיר המלוכה.

לנוה גמלים -
כי אחר זמן שיניחו אותה מדי ופרס מעצמם, או מפני עם אחר שיבא עליהם, תהיה חריבה ותהיה לנוה גמלים ולמרבץ צאן.

וידעתם כי אני ה' -
תדעו כי אני ה' היכול על הכל ומשגיח בכל ומה שבא על ישראל בעונם היה, ומה שיבא לכם גם כן לפי ששמחתם לארץ ישראל.

[כה, ו]
כי כה אמר ה', יען מחאך יד -
לשממון ארץ ישראל הכית כף אל כף לשמחה, כמו: וכל עצי השדה ימחאו כף, ויכו כף ויאמרו יחי המלך וכן ירקע אדם רגלו על הארץ לשמחה - והוא הרקוד.

מחאך -
מקור ובא פ"א הפעל בפתח מפני אות הגרון, כי היה דינו בחירק כמו בשברי לכם, בפתחי את קברותיכם והדומים לו ומפני אות הגרון יפתח פ"א הפעל, כמו ובשחטם את בניהם, לפעמו במחנה דן.

ואמר רקעך בפתח פ"א הפעל ג"כ ואע"פ שאין הקוף גרונית, ובא כן לזווג המלות.

בכל שאטך בנפש -
תרגום:

ויבז עשו את הבכורה - ושאט עשו,

שמחת לרעתם בכל בזיון שהיית מבזה אותם בנפשך ובלבך.

שאטך -
מקור והשי"ן בקמ"ץ והיה משפטו להקרא חטף, כמו בשכבך ושב רחב להניח האל"ף.

[כה, ז]
לכן, ונתתיך לבג לגוים -
לבג כתיב, וענינו מאכל כמו פת בג וקרי לבז והענין אחד, כי המאכל הוא משל על הבזה והגימ"ל והזי"ן מתחלפין באלפא ניחא דא"ט ב"ח.

[כה, ח]
כה אמר ה', יען אמר מואב ושעיר -
אמור – מקור.
מואב - הוא עיקר האמירה, לפיכך הוא לשון יחיד כמו ותדבר מרים ואהרן, ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי אמר בהם לשון נקבה, לפי שהנקבה עיקר המעשה וזכר שעיר עם מואב שהם שכנים ושמחו בגלות ישראל, כמו שאמר בנבואת עובדיהו.

הנה ככל הגוים בית יהודה -
לפי שנשאר בית יהודה אחר גלות ישראל, חשבו כי לא יגלו בית יהודה מפני בית המקדש אשר היה בתוכם ועתה כשראו שגלו, אמרו הנה ככל הגוים לקו בית יהודה, כי כל הגוים ע"י סנחריב ונבוכדנצר והנה הם ג"כ כהם ולא הועילה להם שכינת האל יתברך אשר היה בתוכם.

[כה, ט]
לכן הנני פותח את כתף מואב -
עבר מואב כמו ולכתף השנית ובסמוך יאמר כתף בסגול, אמר אפתח עבר מואב מהערים מצד הערים הבצורות שלו שהיה בוטח בהם, משם אפתח שיכנסו בהם אויביהם וכפל עוד מעריו מקצהו, כלומר מעריו שהם בקצה גבולו, כי הערים אשר על הגבול יבצר אותם אדם ויחזק אותם יותר משאר הערים.

ומה הם אותם הערים?
צבי ארץ - חמדת ארצו הם והם בית הישימות.

בעל מעון וקריתימה -
כתיב וקריתמה בלא יו"ד אחר התי"ו וקרי ביו"ד ואחד הוא.

[כה, י]
לבני קדם על בני עמון -
לבני קדם אקרא שיבאו על בני עמון ושנה בענין בני עמון בפרשת מואב, לפי שהם הרעו יותר לישראל וגדפו אותם יותר בגלותם, כמו שאמר בנבואת עמוס: על בקעם הרות גלעד למען הרחיב את גבולם.
וכן אמר: בנבואת צפניה: שמעתי את חרפת מואב וגדופי בני עמון - בני עמון הרבו גדופים.
וכן אמר: הנה יען אמרך האח ואמר יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמה וגו' לפיכך הרבה בפורענות ושנה בה בפרשת מואב, לפי שבני עמון ומואב אחים היו וארצותם סמוכות זו לזו.

ונתתיה למורשה -
אתננה להם למורשה כמו שאמר למעלה.

[כה, יא]
ובמואב -
מבואר הוא.

[כה, יב]
כה אמר -
עתה אומר פורענות שעיר שזכר בפרשת מואב, כי שעיר הוא אדום.

יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה -
הראו בהם מעשה נקם ואף על פי שהם לא חטאו להם ועשו להם מה שעשו, כמו שאמר בנבואת עובדיהו: ואל תעמוד על הפרק להכרית את פלטיו וכל הענין כמו שאומר שם.

ויאשמו אשם -
אשמו וחטאו עליהם כי אחיהם היו ולא זכרו ברית אחים.
ויאשמו - האל"ף בשו"א.

ונקמו בהם -
נמצא בו אחרים בקשר. הבי"ת מבנין נפעל, כמו אני נקמתי בכם הנקמו בה.

[כה, יג]
לכן כה אמר ה', ונתתיה חרבה מתימן -
אתן אדום חרבה מצד תימן, כלומר שתימן תחרב, כי תימן בכור אליפז בן עשו וארצו נקראת על שמו תימן.
וכן אמר בנבואת ירמיה: האין עוד חכמה בתימן.

ויונתן תרגם:

מדרומא.

ודדנה -
הה"א נוספת כי הוא מלעיל.
הטעם בדל"ת, רוצה לומר יושבי דדן בחרב יפלו ודדן היא עיר גדולה בארץ אדום, וכן זכרה ירמיה בנבואתו יושבי דדן.

[כה, יד]
ונתתי, ביד עמי ישראל -
מזה נראה כי נבואה זו עתידה ואפשר גם כן שהיתה בבית שני שגברה יד ישראל עליהם והחריבום וזה לא ידענו, כי לא נכתבו דברי בית שני בספר נבואות.

כאפי וכחמתי -
בכ"ף, רוצה לומר כמו שהיה אפי וחמתי גדולה עליהם, כן יעשו בהם נקמה גדולה.

[כה, טו]
כה אמר ה', בנקמה -
הם עשו עם ישראל רעה בנקמה, כלומר בענין רעת הנקמה שהיא גדולה מרעה אחרת, כאלו ישראל הרעו להם תחלה והם לקחו נקמתם מהם.

ויונתן תרגם:

בדבבו.

בשאט בנפש -
בבזיון שהיו מבזים אותם בנפשותם להרע להם, דרך בזיון וקלון.

למשחית איבת עולם -
שם, כמו: והודי נהפך עלי למשחית, כלומר הרעו להם להשחיתם להיות איבת עולם ביניהם.

[כה, טז]
לכן, והכרתי את כרתים -
משפחה גדולה מפלשתים.
וכן נאמר עליהם פשטנו נגב הכרתי.
וכן גוי כרתים.

את שארית חוף הים -
כי עכו אבד בחרבן ארץ ישראל, כי הים האחרון הוא גבולם וארץ פלשתים יש ממנה גם כן על חוף הים, ואותו נשאר אחר חרבן ארץ ישראל ועליו אמר והאבדתי.

[כה, יז]
ועשיתי -
מבואר הוא.