[כח, ב]
ויהי דבר ה', בן אדם -
עד הנה דבר על העיר עתה הוא מדבר על המלך.

אל אני -
כלומר כמו אל אני שלא יוכל אדם להזיקני ולהרע לי.

מושב אלוהים ישבתי בלב ימים -
כי אני ישבתי במקום חזק, כי אני בלב ימים, שהימים מקיפים אותי ומי יוכל לגעת בי, כמו אלוהים שיושב בשמים וכל סוחרי העמים עובדים אותי ומביאים לי מנחה.

ויונתן תרגם:

דחלא אנא מושב תקיפין יתיבית בגו ימיא.

[כח, ג]
הנה חכם אתה מדנאל -
זכר דניאל לפי שנודעה חכמתו בבבל.
מדנאל - חסר יו"ד והיא נקראת דגושה בתנועת הצרי ואף על פי שאינה כמו יו"ד ירושלם שנקרא בתנועת החירק ואיננה בתוכה, יאמר הנה חכם אתה בעיניך מדניאל.

כל סתום לא עממוך -
הדברים הסתומים והנעלמים לא נסתמו ממך.
עממוך - עניין סתר וכסוי כמו ארזים לא עממוהו, אלא שהוא עובר וזה בודד.
וכן איכה יועם זהב נסתר זהרו ונכסה.

וכן תרגם יונתן:

וכל רז לא יתכסי מנך.

[כח, ד]
בחכמתך -
ואתה חשבת כי בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל, כמו שהתגאה מלך אשור שאמר: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי.

עשית, ותעש -
ענין אסיפה וקבוץ, כמו: ותעש הארץ, עשה לי את החיל הזה.

חיל -
נכסים, כמו את החיל הזה.

[כח, ה]
ברוב -
מבואר הוא.

חילך, בחילך -
נכסיך או צבאיך.

וכן תרגם יונתן:

משרייתך.

[כח, ז]
לכן, על יפי חכמתך -
בשוא היו"ד ופירושו והריקו חרבותם על יפי חכמתך דרך משל, כלומר שתשחת חכמתך בחרבנך.
או כמשמעו על הצבא שהרבה ברוב חכמתו.

יפעתך -
זהרך מן הופיע מהר פארן יפעה בשקל שמלה.

[כח, ח]
לשחת, ומתה -
אין בו מן השרש כי אם המ"ם ועיקרו מתת בשקל שבת קמת ותי"ו למד הפעל נבלעת בדגש תי"ו הנמצא ונכתב בו הנח שאחר התי"ו.

מיתות -
שם בפלס כמבואי עיר מבוקעה וטעם הרבוי אמר תמות מיתות רבות, כלומר בדקירות רבות כמו ממותי החלל שידקרוהו דקירות רבות עד שימות וכן הטובע לא ימות בבת אחת, לפיכך אמר בלב ימים או פירושו ואתה שהיית מתגאה בלב ימים תמות ביד עריצי גויים מיתה משונה בדקירות רבות.

[כח, ט]
האמור תאמר -
מחללך. כמו מהרגיך והוא מבנין הדגש ונפל ממנו הדגש ויבא מן חלל חללים.

[כח, י]
מותי ערלים תמות -
שם אמר מן מות מותים כמו מן און אונים ובסמוך מותי.
וכן: ואת עשיר במותיו.

ערלים -
כתרגומו:

רשיעיא,

כלומר ערלי לב.

[כח, יב]
ויהי, בן אדם, אתם חותם תכנית -
משלים התכנית כי כלו שלם בך ותכנית שם בשקל גפרית כי התי"ו שרשית.
וכן ומדדו את תכנית פירוש תוכן כל החכמות והכבוד והעושר וכן פירש מלא חכמה וכליל יופי.

ויונתן תרגם:

את דמי למנא דצורתא דמתקן בחכמה ומשכלל בשופריה.

בעדן גן אלוהים -
כאילו בעדן גן אלוהים היית שלא חסרת דבר.

ותירגם יונתן:

בסגי טבוון ותפנוקין את מתפנק כאילו בעדן גנתא דה' את שרי כל עתרא וגיותא ויקרא מתיהם לך.

בעדן גן -
כמו בעדן בגן ובי"ת בעדן עומדת במקום שנים.
או יהיה סמוך עדן אל גן ואף על פי שברוב נסמך גן אל עדן ושני מקומות היו כמו שכתוב: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

[כח, יג]
מסוכתך -
גזרך והוא כתוב בסמ"ך כמו הסר מסוכתו והוא על דרך הפלגה כאילו גזר ביתו או גנו או כרמו היה מאבן יקרה.

ויונתן תירגם:

כל אבנין טבן מסדרן על לבושך.

וברקת -
כמו וברקת הנזכר בתורה והוא בשני משקלים.

וזהב -
כלל הזהב עם האבנים היקרות כי הוא המשובח שבמיני מתכות ומשימין אותו עם האבנים במלאכות הנאות והיקרות.

ויונתן תרגם:

משקען בזהב,

כלומר כל אלה האבנים משבצות בזהב על לבושך.

מלאכת תפיך ונקביך -
תפיך כמו בתפים ובמחולות.
ונקביך - הם כלי הנגון העשוים נקבים נקבים.

בך -
כלומר בביתך מיוחדים שאין כמותם.

ביום הבראך כוננו -
כאילו ביום שנבראת כוננו אלה הכלים לך.
כוננו - מבנין שלא נזכר שם פועלו והוא מנחי העי"ן.

ויונתן תירגם:

כל אילין עבידת תקונך וגו'.

[כח, יד]
את כרוב ממשח הסוכך -
דמה אותו לכרוב לרוב מעלתו.

ממשח -
ענין גדולה כמו אל תגעו במשיחי.

הסוכך -
לפי שנאמר בכרובים סוככים בכנפיהם ודמה אותו לכרוב, אמר עליו גם כן הסוכך, כלומר סוכך על עמו.
וממשח - שם תואר ואף על פי שהוא פתח שלא בסמיכות, הנה כמוהו ומקסם חלק, ולשומו מרמס, ויהי המלצר.

ורבי יונה פירש:

כי סוכך שם השמן הטוב שמושחין בו המלכים מן וסוך לא סכתי ויהיה ממשח תואר סמוך.

ונתתיך -
אני נתתיך בזאת הגדולה ואתה לא ידעתני והתגאית על עמי.

בהר קדש אלוהים היית -
אמר כנגד מלך צור לא כנגד זה שהיה היום מלך, כאילו אמר מלך צור כבר היה טוב והיה בהר הקדש כי חירם מלך צור היה בירושלם ושלח לשלמה המלך עצים לבנות בית המקדש, הכל כמו שכתוב במלכים.

בתוך אבני אש התהלכת -
לישראל קרא אבני אש שהיו עם קדוש.

ואדוני אבי ז"ל פירוש הפסוק:

בלשון תמיה ופירוש בתוך אבני אש גופים רוחניים של אש עליונים.

ופירש בו עוד פירש אחר:

עוד חשבת בלבך שאתה כרוב כי אתה התהלכת בתוך אבנים יקרות אבני אקדח מאירות כאש שהיו מוליכים לפניך, במקום נרות להאיר בלילה.

[כח, טו]
תמים אתה, מיום הבראך -
מיום עמדת על דעתך וכן רכבת עלי מעודך מעוד שרכבת.

עד נמצא עולתה בך -
שהתגאית על עם ה' ושמחת בחורבנם.

[כח, טז]
ברוב רכלתך מלו תוכך חמס -
ועוד כי ברוב הסחורה שהיתה בעירך היו סוחריך עושים חמס לסוחרי המקומות האחרים ואמרת כי מרוב שנודעה העיר בסחורה לא ימנעו בעבור זה לבא.

מלו -
כמו מלאו. ובא בדרך בעלי הה"א.

תוכך -
תוך עירך.

ותחטא -
את חטאת במה ששמחת על חורבן ארץ ישראל וחטאת בחמס שעשו בעירך, לפי שהיה כח בידך למנוע ולא מנעת.

ואחללך מהר אלוהים ואבדך -
הווי"ן קמוצין כי הענין לעבר והוא במקום עתיד כדרך הנבואות.

ואבדך -
מבנין הדגוש ומשפטו אאבדך ובנפול אל"ף פ"א הפעל להקל הקריאה מפני פגישת שני האלפי"ן הוטלה תנועתה על אל"ף האיתן.
אמר ואחללך מהר אלוהים ואבדך - אזכרה זו הטובה שהיה למלך צור בהר אלהים, כמו שאמר בהר קדש אלוהים היית אחללך מאותו מקום קדוש שלא תזכר שם אלא לאלה ולקללה וכפל הענין במלות שונות.

ואמר: ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש –
ר"ל אתה כרוב הסוכך אאבד אותך, כלומר שמך וזכרך אאבד מתוך אנשי קדש שהם ישראל הנמשלים לאבני אש.

[כח, יז]
גבה לבך, שחת -
דינו שחת.

על יפעתך -
שגבה לבך בה ובזה שחת חכמתך, כי החכם לא יגבה לבו בטוב העולם הזה.

יפעתך -
פירשנוהו.

לראוה בך -
כמו לראות בך, כלומר לראות בך הפך מה שהייתה וחשבת ברוב גאות לבך ולתמוה עליך.

וכן תרגם יונתן:

לאסתכלא בך,

ויש מפרשים:

לראוה עניין בזיון וכן והמה יביטו יראו בי את כל גבוה יראה ואין צריך להוציאם מענינם.

ומלת לראוה - מקור שלם מן הקל בתמורת למ"ד הפעל בוי"ו נראת ומשקלו לאהבה את ה' אלהיך.

[כח, יח]
מרוב עונך בעול רכלתך -
בעול סמוך מן עול ולא בא בדרך חברו במשקלו.

חללת מקדשך -
ארמונך, כמו: מקדש מלך הוא, אמר החמס והעול שעשית גרמו לך לחלל ולהחריב את מקדשך.

ואוציא אש מתוכך היא אכלתך -
האש הוא משל לעון ולפי שאמר ואכלתך אמר ואתנך לאפר, על דרך משל כי הנאכל באש שב לאפר ובאמרו כל הענין בלשון עבר, כמו השלכתיך נתתיך ואוציא ואתנך, כולם עבר במקום עתיד כמו שהוא מנהג המקרא ובדברי הנבואות ברוב.

[כח, יט]
כל יודעיך, שממו -
כמו תמהו.

בלהות -
פירשנוהו.

[כח, כא]
ויהי, אדם -
מבואר הוא.

[כח, כב]
ואמרת -אמר הנני עליך ואמר בה, כן מנהג המקרא ובדברי הנבואות ברוב לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד.

[כח, כג]
ושלחתי, ונפלל חלל -
כמו ונפל אלא שנכפלה בו למד הפעל.

בחרב עליה מסביב -
בחרב יבא עליה.

[כח, כד]
ולא יהיה, סלון ממאיר -
כמו קוץ והענין כפל במלות שונות.

ממאיר -
כמו צרעת ממארת פוניי"נט בלע"ז.

מכאיב -
ידוע מן כאב והוא דרך משל.

ותירגם יונתן:

מלך מבאיש ושלטונין מעיקין.

השאטים אותם -
ענין בזה ושלל.

וכן תירגם יונתן:

דבזזין,

כי אלה האומות שזכר הם שכנים לארץ ישראל והיו מריעים לישראל.

[כח, כה]
כה אמר ה' -
מבוארת היא זאת הפרשה בהבטחה זו, שהבטיחם משכניהם המריעים להם והאל יתברך יעשה בהם שפטים שלא יוכלו להרע עוד.

[כח, כו]
וישבו -
מבואר הוא.