[לב, א]
ויהי בשתי עשרה שנה -
למלכות צדקיהו שנה אחת אחר החרבן.

[לב, ב]
בן אדם שא קינה -
כי כן יקוננו עליו המקוננים.

כפיר גויים נדמית -
כמו כפיר אריות בתוך חית השדה, כן נדמית אתה בתוך הגוים.

ואתה כתנים בימים -
וכן היית כמו התנים הגדול בימים, כמו שאמר עליו גם כן: התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ומ"ם כתנים במקום נו"ן כמו שכתבנו.

ותגח בנהרותיך -
ותוציא כמו: כי יגיח ירדן אל פיהו, ופירוש ותוציא מים בנהרותיך אל היבשה ובי"ת בנהרותיך כבי"ת בך צרינו ננגח והדומים לו.
או יהיה ותגח מבנין קל ופירושו ותצא עם נהרותיך לשטף את הארץ, והנהרות הם משל לחיילותיו.

ותדלח מים ברגליך -
שאר מים של שאר ארצות.

נהרותם -
נהרות מים שזכר.

ותדלח, ותרפוס -
ענין אחד במלות שונות.
ענין הדריסה במים עם עכירות המים, כי כשדורס אדם במים שאינם עמוקים שיוכל לגעת ברגלו בארץ מעלה הטיט ומעכיר המים, וזה משל שהיה נלחם בגוים רבים ומשחית ארצותם.

ותירגם יונתן:
ותגח - עניין מלחמה,
שתרגם:

ואגחת במשיריתך וגו'.

[לב, ג]
כה אמר, רשתי -
ואמר: בחרמי לומר כי האל יתברך יהיה עמהם להשחית מצרים.
וחרמי - כמו רשתי וכן יצודו חרם.

ותרגם יונתן:

רשתי מצודתי וחרמי סריגתי,

כי הרשת עשוי מעשה סירוג.

[לב, ד]
ונטשתיך -
מבואר הוא.

אטילך -
כמו אשליכך וכן ויטילו את הכלים.

[לב, ה]
נתתי את בשרך -
כתרגומו:

ית בשר קטיליך,

כי לא אמר על פרעה לבדו אלא עליו ועל עמו.

ואמר: על ההרים –
שיחשבו להשגב בהרים ושם יהרגו.
או העופות ישאו אותם על ההרים.

רמותיך -
שיהיו הגאיות והעמקים מלאים מן הפגרים.
ועוד ירומו ויגבהו עליהם מרוב ההרוגים.

ותרגם יונתן:

ויתמלין חלויא פגרי משירייתך.

ויש מפרשים:

רמותך הגבהתך שהיית גבה לבב ומתגאה ברוב חיילותיך, אני אמלא הגאיות מהם.

[לב, ו]
והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים -
צפתך מן צפו מים על ראשי ומלת צפתך בינוני לנקבה מנחי העי"ן אמר ארצך הצפים המים עליה, רוצה לומר ארץ המישור עתה אשקה אותה מדמך רוצה לומר מדם חלליך ויהיה הדם צף עליה כמו המים.
ועוד אל ההרים - כלומר עד שיגיעו על ההרים וזה דרך הפלגה.

וכתב אדוני אבי ז"ל:

כי אמר זה בעבור יאור מצרים שיצא להשקות השדות וקרא הארץ צפה, לפי שצפים המים עליה כמו שקרא הארץ זבת חלב ודבש לפי שהחלב זב עליה.

ואפיקים יתמלאון ממך -
מדם חלליך או מפגריהם.

ויונתן תירגם:

ארץ צפתך - ארע דהנייתא רוצה לומר ארץ דשנה.

[לב, ז]
וכסיתי -
בצרי הסמך.

בכבותך =
כשאכבה אותך, ר"ל כאילו היה נר מאיר מרוב גדולתו ובכבותו יעלה עשן גדול עד שיכסה השמים שלא יראו, וכן כל עניין הפסוק משל על דרך הפלגה מרוב הצרה שתהיה לו.

[לב, ח]
כל מאורי אור -
חמשת הככבים המאירים על הארץ וכל זה דרך משל, כי כל מי שתבא עליו הצרה ידמה לו כל העולם חשך.

[לב, ט]
והכעסתי לב עמים -
שיהיה לבבם סר וזעף עליך מפחדם שיפחדו על עצמם.

ותרגם יונתן:

ואזיע לב עממין סגיאין.

בהביאי שברך בגוים -
האנשים הנשברים והנגפים בך.

ועל הדרך הזה תירגם יונתן:

באתיותי תבירי קרבך לביני עממיא,

או פירושו: בהביאי באזניהם קול השבר וישמעו.

[לב, י]
והשמותי -
ענין תמהון, כמו כאשר שממו עליך רבים והדומים לו.

ישערו עליך שער -
זכר השם אחר הפעל הנגזר מהשם לחזק הענין, כמו ויצם דוד צום והדומים להם.

בעופפי חרבי על פניהם -
בהבריקי ולהטי אותם על פניהם להפחידם ולהודיעם, כי בה יהרגום.
בעופפי - עניין בהירות והברקה, כמו: תעופה בבקר תהיה.

ויש לפרש גם כן עניין תנועה כלומר בהניעי ועופפו אותה על פניהם וענין התנועה קרוב לענין העיפה.

ובדברי רז"ל:
אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף, כלומר שהוא פורח ונע מן הנר הנה והנה.

ויונתן תירגם:

באיתיותי עלך דקטלין בחרבא ואינון חזן.

וחרדו לרגעים -
מרגע לרגע יחרדו.

ויונתן תירגם:
לרגעים - מן רגע הים.

ויזעון מן קדם תבריהון.

איש לנפשו. כל אחד ואחד יחרד על עצמו ויפחד בראותם מפלתך:

[לב, יא]
כי כה אמר, תבואך -
תבא לך.

[לב, יב]
בחרבות -
מבואר הוא.

[לב, יג]
והאבדתי, מעל מים רבים -
שהיתה גדלה על מים רבים, כי מים רבים היו במצרים ביאורים ואגמים לבד היאור הגדול ולא תשאר בה בהמה שתעבור בהם כי שממה תהיה.

ופירש הענין ואמר ולא תדלחם רגל אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם –
ותדלחם - כמו תרמסם.
ובאמרו עוד רוצה לומר זמן רב, כמו: ולא יספו עוד גדודי ארם.

[לב, יד]
אז אשקיע מימיהם -
כשהמים רבים במקום אחד יש בהם עומק ונקראו שוקעים לפי שהנופל בהם שוקע למטה.
וכן אמר: ונשקעה כיאור מצרים.
ואמר שלא ישקו מהם השדות והגנים שהארץ תהיה מאין אדם ובהמה, הנה הם שוקעים.

ונהרותם כשמן אוליך -
זכים כשמן, כי המים שתעבור בהם רגל אדם ובהמה הם עכורים.

ויונתן תירגם:

ובכן אשקיט לעממיא ומלכיהון בניח אדבר.

ובמקצת נוסחאות:

בכן אצדיתי למכיותתהון ומלכיהון בניח אדבר:

[לב, טו]
בתתי, ונשמה -
ותהיה נשמה הארץ ממלואה ואע"פ שעמד הטעם במלת ונשמה טעמה דבק עם ארץ.
נשמה - בינוני לנקבה מבנין נפעל מן שמם.

[לב, טז]
קינה היא -
כמו שאמר בתחלת הענין, אמר בסוף גם כן.

קינה היא וקוננוה -
אמרו אותה בקול קינה.

ויונתן תרגם:

אליתא היא נבואתה ותהי לאליא.

בנות הגוים תקוננוה אותה -
בני הכפרים אשר בגוים יקוננו אותה.

וכן תירגם יונתן:

כפרני עממיא ייללין יתה,

ויש לפרש בנות – כמשמעו נשים, כי המספד והקינה היא מנהג הנשים, כמו שאמר: וקראן למקוננות ותבאנה.
תקוננו דגש נו"ן הנקבות לחסרון נו"ן הכפל לבנין המרובע.
או פירוש בנות הגוים - קהלות הגוים, כמו: בת ציון, בת אדום, שפירושו עדה:

[לב, יז]
ויהי בשתי עשרה שנה -
מבואר הוא למעלה.

בחמשה עשר לחדש -
ולא זכר איזה חדש סמך בזה, לפי שזכרו למעלה בשנים עשר חדש.

[לב, יח]
בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו -
אמר נהה, כמו שאמר שא קינה, לא שהנביא יקונן וינהה עליהם אבל ישמח על חרבנם ועל אבדם, אלא שיאמר הדברים שיקוננו בהם המקוננים והנוהים עליהם.

והורידהו -
פירוש לפניו.

אל ארץ תחתיות -
רוצה לומר שיורידוהו בדברו ובנבואתו.

ויש מפרשים אותו:

מענין אריד בשיחי ואם הם שנים שרשים.

אותה ובנות גויים אדירים -
לא מצרים לבדה אלא הוריד אותה ובנות גויים אדירים - הגוים אדירים כולם ירדו מגדולתם ויסופו וירדו אל ארץ תחתיות ויאבד שמם.

ובנות -
קהלות, כמו: בת אדום, בת בבל.

תחתיות -
הם קבוץ תחתיות.

[לב, יט]
ממי נעמת -
אתה חושב להיות נעים ויפה והלא כל המוני הגוים שיחשבו להתגבר ולעמוד ביפים ירדו ממעלתם, ואתה תחשוב לעמוד?!

רדה והשכבה את ערלים -
רד כמו שהם ירדו ותשכב עם ערלי לב ורשעי המוני הגוים בקבר.
והשכבה - מקור בתוספת ה"א מבנין הפעל שלא נזכר פעלו, כי לא יבא ממנו צווי כמו שכתבנו בספר מכלל, בחלק הדקדוק ממנו.

[לב, כ]
בתוך חללי חרב יפולו -
שגם הם יהיו חללי חרב.

חרב נתנה -
כמו לחרב נתנה.

משכו אותה וכל המוניה -
משכו - צווי לגזרת פעול המ"ם, נקראת בקמץ חטף.
וכן אמר המסרה

עליו לית וחטף אמר שימשכו אותם לארץ תחתית.

[לב, כא]
ידברו לו אילי גבורים -
אמר דרך משל, כי ברדת פרעה שאול ידברו לו גויים תקיפי גויים הגבורים שירדו לשאול ולא הועילה להם גבורתם וחזקם ולא ספר מה ידבר לו, כי סמך על המבין והדבר כמאמר ישעיהו על מלך בבל: כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו.

את עוזריו -
עם עוזריו ידברו עם פרעה ועם עוזריו.

ירדו שכבו הערלים -
עם עוזריו שירדו ושכבו עם הערלים חללי חרב.

[לב, כב]
שם אשור וכל קהילה -
קהל ארץ אשור.

סביבותיו, קברותיו -
סביבות אשור יהיו קברות פרעה והמונו.

[לב, כג]
אשר נתנו קברותיה בירכתי בור -
לפי שאמר: סביבותיו קברותיו אמר: ואנה נתנו קברותיה של עדת אשור?
בירכתי בור.
ואמר זה להפלגה שירדו לשאול תחתית והעמק שאמר בקבורתה, באמרו: ואל ארץ תחתיות בירכתי בור להגדיל אבדם בעמק במקום שלא תשיג יד וכל זה דרך משל, כלומר שיאבדו לעולם הם ונפשותם.

ויהי קהילה סביבות קברתה -
קהל ארץ מצרים סביבות קברות עדת ארץ אשור ובאמרו: סביבות, אינו אומר שיקברו במקום שנקברו הם אלא שיפלו בחרב כמוהם ומשפט אחד להם, כאילו הם ביחד וכולם יפלו בחרב אותם אשר נתנו חתית בארץ חיים שנתנו מוראם וחתיתם בבני אדם בעודם חיים, ולפיכך אמר: בארץ חיים לפי שהם עתה בארץ מתים.

ויונתן תירגם:

על דשליטו בארעא דישראל.

[לב,כד]
שם עילם, סביבות קברתה -
המון עילם יהיו סביבות קברתה.
וקבורתה - אמר על עדת השרים והגבורים.

אשר ירדו ערלים -
שמתו ברשעם.

וישאו כלימתם -
כי יהיו נכלמים מגדולתם שהיתה להם ועתה יפלו בחרב ביד אויביהם.

ויונתן תרגם:

וקבילו אתכנעותהון.

[לב, כה]
בתוך חללים נתנו משכב לה -
ששכבה בקבר עם שאר החללים.

בכל המונה סביבותיו קברותיה -
סביבות המונה וכל הענין מבואר הוא.

חללי חרב -
כולם אשר בפרשה חטופים אין מאריך בחי"ת.

[לב, כו]
שם משך, מחללי חרב -
מענין חללי חרב והוא פעול מבנין הדגוש והוקל והלמ"ד בשוא ופתח והפועל ביד מחלליך.

[לב, כז]
ולא ישכבו את גבורים נופלים מערלים -
אמר כי עם חללי חרב ישכבו ולא עם הגבורים שנפלו, כלומר שמתו מיתת עצמם, שלא נפלו בחרב.

ופירש עוד ואמר:
מערלים אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם –
רוצה לומר מאותם ערלים שירדו לשאול בכלי מלחמתם, כלומר שעד מותם אחזו בכלי מלחמתם וכאילו נתנו חרבותם תחת ראשיהם בשכבם בקבר, כלומר שעד הקבר גברה ידם במלחמה, הם הנזכרים ולא ישכבו עם אותם הגבורים אלא עם אותם שהם חללי חרב:
ותהי עונותם על עצמותם - חטאת עונותם וענשם הייתה על עצמותם, כלומר שדקרו אותם בחרב ושברו עצמותיהם.

כי חתית גבורים בארץ חיים -
לפי שאלה הגבורים נתנו חתיתם בארץ חיים, לפיכך לא ימותו מיתת עצמם אלא חללי חרב יהיו.
ויש לפרש נופלים מערלים כמו: לא נופל אנכי מכם כלומר פחותים יהיו מאותם ערלים שירדו לשאול בכלי מלחמתם.

ויש לפרש בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם כמשמעו, כי כן עושים אותם הגבורים שמתו מיתת עצמם לאות ולסימן להם, קוברין עמהם כלי מלחמתם והסיף שלהם משימים אותו הקוברים תחת ראשיהם שימצאו המוצאים בחטיטת הקברים כלי מלחמתם בקבר, כדי שידעו כי אותם היו גבורים ולא נפלו בחרב במותם ויהיה להם לשם.

ויונתן תרגם:

נופלים – דאתקטילו.

[לב, כח]
ואתה -
אמר כנגד פרעה.

תשבר -
בפתח הבי"ת כמו תשבר בצרי וכמוהו וכל מקנך תזכר ותעצר המגפה.

[לב, כט]
שמה אדום -
וכל אלה שזוכר הם שהרעו לישראל וכולם נפלו בחרב.

[לב, ל]
שמה נסיכי צפון -
הם מלכי בבל.

וכל צדוני -
כמו צדונים.
וכן: לכרי ולרצים, כמו לכרים:

מגבורתם -
הגימ"ל רפה ומשפטה להדגש וכמוהו: מבציר אביעזר.
וישכבו ערלים. שמתו ברשעתם:

[לב, לא]
אותם, וניחם.-
פתח והוא נפעל עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו.

[לב, לב]
כי נתתי את חתיתו -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והוא מאמר האל יתברך והכתוב רוצה לומר כי חתית פרעה אני נתתי אותו לא בכח ידו ובגבורתו והקרי פירוש, כי אני נתתי חתיתי בארץ חיים באותם שנתנו חתית.

והשכב -
הה"א בקבוץ שפתים והוא מבנין הפעל שלא נזכר פועלו.

וכל המונה -
בה"א כמו בוי"ו.
וכן ויט אהלה והדומים לו.