[לג, א]
ויהי, בן אדם. אל בני עמך -
הנה דברתי אליך על הגוים המריעים לישראל כי ישאו את עונם ועתה דבר אל בני עמך, כי בעונותם שלטה בהם יד הגוים.

ואמרת אליהם -
אמור להם זה המשל.

ארץ כי אביא עליה -
אמר אביא כמו שאמר ירמיה רגע אדבר על גוי ועל ממלכה, להודיע כי הוא משגיח בבני אדם וגומל טוב לטובים ורע לרעים, אף על פי כי בישראל היא ההשגחה הגדולה יש ממנה מקצת בשאר האומות, כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם.

מקציהם -
רפויה הקו"ף וענינו כמו מקצה אחיו לקח.
ומ"ם מקציהם מ"ם השמוש ומ"ם מקצה מ"ם התוספות.

[לג, ג]
וראה את החרב באה על הארץ -
כתרגומו:

דקטלין בחרבא אתיין על ארעא:

[לג, ד]
ושמע, ולא נזהר -
כל נזהר דפרשה זו קמצין.

[לג, ה]
את קול, מלט -
בצרי.

[לג, ו]
והצפה. נלקח -
קמץ בזקף.

אדרש -
ואף על פי שהוא היה חייב כבר, מכל מקום על ידי הצופה מת והוא מתחייב בדמו כיון שלא הזהירו והוא לא ידע מה יהיה.

נלקח -
ומי הוא ראוי להלקח והיה לו להזהיר העם בכלל, כיון ששמוהו לו צופה ובטחו בו.
וכן אמר: והאלהים אנה לידו ואעפ"כ חייב השוגג כיון שהיה לו להזהיר.

ואמר: כי ייפול הנופל ממנו -
ואמרו רז"ל:

ראוי היה זה ליפול, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה ע"י חייב.

[לג, ז]
ואתה בן אדם -
הענין הזה מפורש למעלה בתחלת הספר. וקול השופר הוא דבר הנביא, כמו שאמר הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם.

[לג, ט]
ואתה נפשך הצלת -
בלא מלת את ושארא את נפשך הצלת.

[לג, י]
ואתה בן אדם, כן אמרתם לאמר -
כמו כן בנות צלפחד דוברות.
אמר טוב חשבתם אם חשבתם בלבבכם לאמר פשעינו וחטאתינו עלינו, כלומר אם תתודו על חטאתיכם ופשעיכם יהיה טוב ותודו כי הרעות הבאות עליכם הם בעונותיכם, לא דרך מקרה.

נמקים -
מבנין נפעל שרשו מקק מענין המק בשרו.
וכן ימקו בעונם.

[לג, יא]
אמר אליהם -
כל הענין עד סוף הפרשה מבואר הוא למעלה.

[לג, יב]
ואתה בן אדם, ביום חטאתו -
מקור בשקל לבלתי קראת לנו, עד יום מלאת.

[לג, יג]
באמרי, והוא בטח על צדקתו -
אע"פ שפירשנו זה הענין בתוהא על הראשונות כמו שפירשו רז"ל, אמר בטח רוצה לומר כי הוא חושב כי יועילו לו צדקותיו אשר עשה אע"פ שתוהא עליהן, כי עניין תהייתו הוא לאהבתו תאות העולם ולעשות מה שלבו חפץ ותוהא על הזמן שעבר שלא עשה כתאות לבו.

[לג, כא]
ויהי, לגלותינו -
לגלות יהויכין, כי אז גלה יחזקאל הנביא.

[לג, כב]
ויד ה', בוא אלי -
הפליט, כמו שאמר למעלה ביום ובא אליך הפליט ושם פירשנו הענין וכן בפסוק ובדברי אותך.

[לג, כד]
ויהי, בן אדם יושבי החרבות האלה -
כי במלכות צדקיהו רוב ארץ ישראל הייתה חרבה.

אחד היה אברהם וירש את הארץ -
אמר הנה אברהם אבינו לא היה אלא אחד וירש את הארץ כי נתנה לו האל יתברך בירושה, כמו שאמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ואמר: במה אדע כי אירשנה והוא שהיה אחד ירש את הארץ ואע"פ שהיה די לו במקום אחד מן הארץ ואנחנו שאנו רבים, כל שכן שראויה לנו הארץ לירושה.

ובדברי רז"ל:
אחד היה אברהם –
רבי עקיבא אומר:

כך אמרו: ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ, אנחנו שאנו עובדים אלוהות הרבה על אחת כמה וכמה שנירש את הארץ!

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצווה יחידית ירש את הארץ, אנחנו שנצטוינו כמה מצוות אינו דין שנירש את הארץ?!
ומה הנביא משיבן?
על הדם תאכלו וגו' והארץ תירשו.

למורשה -
להיות לנו לירושה כי לא נתנה לאברהם אלא שתהיה לנו למורשה.

[לג, כה]
לכן, על הדם תאכלו -
ואני צויתי לכם לא תאכלו על הדם כי היא עבודת עכו"ם שהיתה חוק מן הזובחים לשדים שאוכלים סביב הדם אחר שזבחו להם, וזהו דבר הלמד מענינו לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו.

ועיניכם תשאו אל גלוליכם -
שאתם פונים אליהם תמיד לעובדם ולהשתחות להם ואפילו להביט בהם אסרתי לכם, כמו שנאמר: אל תפנו אל האלילים.

ודם תשפכו -
ר"ל דם נקי.

והארץ תירשו -
בתמיה?!
איך תרשו את הארץ ותעשו אלה המעשים שאינה טבע הארץ, כמו שכתוב: אלהי נכר הארץ והכנענים יצאו ממנה מפניכם, מפני עבודת עכו"ם ושפיכות דם נקי ועשות התועבות, כמו שכתוב: ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ואיך תירשו אתם הארץ ואתם עושים התועבות שעשו אנשי הארצות האלה שהיו לפניכם?!

[לג, כו]
עמדתם על חרבכם -
לשפוך דם נקי.

ויונתן תירגם:

אתעתדתון על תוקפיכון.

עשיתן תועבה -
בנו"ן במקום מ"ם.
או אמר עשיתן כנגד הנקבות.

[לג, כז]
כה תאמר, אם לא -
לשון שבועה כמו אם לא כאשר דמיתי, והדומים להם כמו שפירשנו.

במצדות -
מגדלים חזקים.

[לג, כח]
ונתתי -
מבואר הוא.

[לג, כט]
וידעו -
מבואר הוא.

[לג, ל]
ואתה, הנדברים בך -
מרוב השתדלות בדבור שם הפועל נפעל וכן מה נדברנו עליך, אז נדברו יראי ה' ולשון דבור שהוא קשור עם בית הוא לענין גנאי, כמו: ותדבר מרים ואהרן במשה, תשב באחיך תדבר, ואל יקשה עליך נכבדות מדובר בך, שהרי פירשו ואמר נכבדות אבל פירוש הנבואה יבא פעמים בקשר הבי"ת, כמו: רוח ה' דבר בי והדומים לו:

אצל הקירות -
כי כן מנהג בני האדם בפגוש זה בזה בעיר ורוצה לדבר א' עם א' דבר סתום, נסמכים אל הקיר ומדברים שלא ישמעם אדם מאחוריהם וכן בפתח הבתים כשעומד אדם בפתח ביתו ועובר אדם עליו ורוצה לדבר עמו דבר סתר, מדבר שם שהוא גם כן מקום סתר בדבור.
וכן נאמר באבנר: ויטהו אבנר אל תוך השער לדבר אתו בשלי.

ודבר חד -
כמו אחד ונפל האל"ף לקצר וכן בלשון ארמי הוא בחסרון האל"ף.

את אחד -
פתח כלו שלא בסמיכות וכן שכם אחד והדומים לו.

ויונתן תירגם:

הנדברים בך - דדנין בך בסתר כותליא.

[לג, לא]
ויבאו אליך כמבוא עם -
ר"ל כמבוא עם החפצים לשמוע וחרדים על דבר ה'.

ותרגם יונתן:

כמיתי גברין תלמידים,

וגלה האל לנביא מחשבת לבם ומה שמדברים שלא בפניו.

כי עגבים בפיהם המה עושים -
לעג הם עושים בפיהם.

וכן תירגם יונתן:

ארי תולעבא בפומהון אינון עבדין.

[לג, לב]
והנך להם כשיר עגבים -
כשיר חשק ודברי שחוק.

יפה קול ומטיב נגן -
כמו שישמע אותו האדם מאדם שהוא יפה קולו ומטיב נגן, כך הם מדמים שישמעו דבריך בלב טוב.

ויונתן תרגם:

והא את להון כזמר אבובין דבסים קליה ומוטב לנגנא,

תירגם:
עגבים - כמו עוגבים.

כי תרגום:

עוגב - אבובא:

[לג, לג]
ובבאה הנה באה -
הם חושבים דברי נבואותיך לדברי לעג וצחוק ובבא נבואותיך כי הנה עתה באה בקרוב, אז ידעו כי נביא היה בתוכם ונבואתך אינה דברי לעג.