[לו, א]
ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל -
אחר שדבר פורענות על הר שעיר דבר נחמה על הרי ישראל.

[לו, ב]
כה אמר, האח -
כתרגומו:

חדוא.

ובמות עולם -
קרא הרי ישראל במות עולם, לפי שא"י גבוה מכל הארצות ואמר הייתה על הארץ הכוללת הבמות.

[לו, ג]
לכן, יען ביען -
הכפל לחזק הענין.
וכן יען וביען במשפטי מאסו.

שמות ושאוף אתכם מסביב -
שמות מקור בשקל השכח חנות אל, ואמר חלותי היא.
ושאוף - עניין בליעה, כמו: שאפה רוח, שאפני אנוש ושמות מקור יוצא.
וכן אשם ואשאף פועל יוצא ופירושו: הגוים אשר סביבותיכם הייתה מחשבתם ועסקם לשמוח אתכם ולבלוע אתכם.

ותרגם יונתן:

חלף די אתרברבו וחלף דחשיבו לאחרבא ולאצבאה יתכון מסחור סחור.

ותעלו -
העי"ן בשוא ופתח שלא כמנהג, כי משפטו על המנהג העי"ן בקמץ, כמו: ויעלו מעל משכן קרח.

על שפת לשון ודבת עם -
כי כל אומה יש לה לשון מיוחד, כמו שאמר ללשונותם בגוייהם והיו מדברים רעות על ישראל, זהו שהיו ישראל מעלים על שפם והיו דבת עם ועם.

ויונתן תירגם:

ותעלו ואיתאמרתון.

[לו, ד]
לכן -
כמו שאמר למעלה בפורענות בפרט: כה אמר ה' להרים ולגבעות כן אמר הנה בנחמה בפרט: כה אמר ה' להרים ולגבעות.

ולחרבות השוממות -
בצרי המ"ם במקצת ספרים ובמקצתם בשוא.

[לו, ה]
לכן, ועל אדום כלא -
אל"ף במקום ה"א, כמו והיה לכם לזרא,
קראנה לי מרא,
כן יתן לידידו שנא.

את ארצי -
ענינו כתרגומו:

ית ארעא בית שכנתי.

בשאט נפש -
בלא בי"ת ואשר למעלה בפרשה פלשתים, בשאט בנפש בבי"ת:

למען מגרשה לבז -
שם במקום מקור, כמו: ולמסע את המחנות כאילו אמר לגרוש אותה להיותה לבז.

וכן תירגם יונתן:

בדיל לתרכותה למבזה.

[לו, ו]
לכן, כלימת גויים -
בלא ה"א ולית כותיה ושלמטה בפרשה האחרת, כלימת הגויים.

[לו, ז]
לכן -
מבואר הוא.

[לו, ח]
ואתם, ענפכם תתנו -
רוצה לומר ענף עצמכם.

ופריכם -
בסגול הפ"א ויש ספרים בחירק.

כי קרבו לבא -
פעל עומד מן הדגוש וכן ופרעה הקריב - כאשר הקריב לבא מצרימה פעל עומד מן הנוסף.
או פירושו קרבו לבא קרבי ביאתכם בתשובה ומעשים טובים.

ויונתן תרגם:

ארי קריב יום פורקני למיתי.

[לו, ט]
כי הנני -
מבואר הוא.

[לו, י]
והרביתי, כל בית ישראל כלה -
הכפל לחזק הענין ולהורות על עשרת השבטים שנעלמו עד היום.

[לו, יא]
והרביתי, כקדמותיכם -
קבוץ מן שקדמת שלף יבש.

והטבותי מראשתיכם -
אמר ארבה אתכם כמו שהייתם מקדם, ויותר איטיב ממה שהייתם בראשונה.

והטבתי -
מורכב משני משקלים מן והטבתי כמו והטלתי אתכם ומן והטיבותי כמו הטיבות, כי היה עם לבבך אם הניפותי על יתום ידי.
או הוא מורכב מן יטב וטוב, כי שני השרשים בענין זה.

מראשתיכם -
הרי"ש בחירק והוא ממשקל אמרה שמלה.
אמר כן האחד ראשה בנוח האל"ף והקבוץ ראשות בפלס אמרות שמלות כבשות ובסמוך ראשות בפלס כבשות הצאן, אלא שנחה האל"ף וכן בסמיכות הכנוי.

[לו, יב]
והולכתי -
כשאוציאם מן הגלות אוליכם בדרך ואביאם עליכם.

ואמר וירשוך והיית –
תוסיף כנגד כל הר והר.

[לו, יג]
כה אמר, לכם -
כנגד ההרים.
ואמר אוכלת אדם וגו', כנגד הארץ.

אתי -
כתיב ביו"ד כדרך היו"ד הנוספת לנקבה הנמצאת, כמו: נעוריכי תחלואיכי והדומים להם ונקראת כמשפט.

גויך -
חסר יו"ד הרבים מהמכתב וכן וגויך ביו"ד אחת לבדה.

[לו, יד]
לכן, לא תכשלי -
כתיב וקרי תשכלי וענינה קרוב.

ולא תכשלי -
כן כתיב וקרי.

ויונתן תרגם:

תכשלי תתכלין.

[לו, יז]
ויהי, בן אדם, כטומאת הנדה -
לפי שעל דרך משל נקראת כנסת ישראל אשה לאל יתברך והוא לה לבעל, המשילה בעת חטאתיה לנדה שהבעל מרחיקה כל ימי נדותה ומקרבה אחרי טהרתה, וכן הרחיק האל יתברך ישראל והגלם לארצות העמים מפני חטאתם ועתיד להחזירם אחרי שישובו אליו ויטהרו מעונותיהם.

[לו, יח]
ואשפוך -
מבואר הוא.

[לו, יט]
ואפיץ -
מבואר הוא.

[לו, כ]
ויבא -
לשון יחיד דרך כלל.

ובדרש:

על דרך: בכל צרתם לו צר.

ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו -
זהו חלול הש"י שאומרים העמים על ישראל עם ה', אלה כבר נקראו עם ה' אלה ויצאו מארצו והניחם בגלות זה כמה והנה כאילו הם מחללים אותו בהמשך גלותם זה כמה בעונותיהם והגוים אומרים מבלתי יכולת ה' להוציאם, יאמרו איך בחר בהם ואחר כך נאצם והשליכם מעל פניו.

ויונתן תרגם:

ועלו לביני עממיא דאתגליאו לתמן על דאחילו ית שמא דקודשי בדאמרין להון אם עמא דה' אילין ואיכדין מארע בית שכנתיה גלו.

[לו, כא]
ואחמול -
מבואר הוא.

[לו, כב]
לכן -
מבואר הוא.

[לו, כג]
וקדשתי -
מבואר הוא.

[לו, כד]
ולקחתי -
מבואר הוא.

[לו, כה]
וזרקתי -
דרך משל כמו שהטמא נטהר במים שטובל בהם ובהזאת מי חטאת, כן הטמא מעונות נטהר בכפרה.

ויונתן תרגם:

ואשבוק לחוביכון כמה דמדכן במי אדיותא ובקטם תורתא דחטאתא ותדכון מכל אבתכון ומכל טעותכון אדכי יתכון.

[לו, כו]
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם -
החדוש הוא שיהיה להם לב שומע ורוח נכונה לקבל דברי האל יתברך באהבה.

וכן תרגם יונתן:

לב דחיל ורוח דחילא וכן לב האבן תרגם ליבא רשיעא דהוא תקיף כאבנא.

לב בשר -
לב רך ונכון לקבל הטוב.

ויונתן תרגם:

לב דחיל קדמי למעבד רעותי.

[לו, כז]
ואת רוחי -
וית רוח קדשי.

[לו, כח]
וישבתם -
מבואר הוא.

[לו, כט]
והושעתי, וקראתי -
כאלו אני קורא אליו שירבה בהמטירי עליו, ושמרי אותו מן השדפון והירקון ושאר הפגעים.

[לו, ל]
והרבתי -
לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים כי א"י צריכה לגשמים יותר מן הארצות האחרות, לפיכך הרעב מצוי בה יותר משאר ארצות והעד אברהם יצחק ואבימלך וכשאדם יוצא מארצו לארץ אחרת בעבור הרעב הוא חרפה.

[לו, לא]
וזכרתם, ונקטתם בפניכם -
תהיו נכרתים בעיני עצמכם כשתזכרו עונותיכם תאמרו: בדין הכריתנו האל יתברך והגלנו מארצנו.

ויונתן תרגם:

ותדנקון ותהון חזן.

[לו, לב]
לא למענכם, בושו והכלמו -
דין הוא שתבושו ותכלמו כי דרכיכם רעים ואני אוציא אתכם מן העמים ואביא אתכם אל ארצכם.
ומה שאמר: לא למענכם - מראה שלא יצאו מהגלות אלא על ידי תשובה וכבר הארכנו בזה הענין בספר ישעיהו בפסוק וירא כי אין איש.

[לו, לג]
כה אמר ה', ונבנו החרבות -
הה"א בסגול והחי"ת בקמץ חטף והרי"ש בקמץ.

[לו, לד]
והארץ -
מבואר הוא.

[לו, לה]
ואמרו -
בעודה שממה היו אומרים העוברים כן.

ויונתן תרגם:
כי אחר שתשוב לישיבה יאמרו כן:

וימרון ארעא דנן דישראל דהות צדיא תבת למיהוי כגנתא דעדן וקרויא חרבתא וצדיתא ומפגרתא כריכן תקיפין יתיבו.

והערים החרבות -
בצרי הרי"ש.

[לו, לו]
וידעו, אשר ישארו סביבותיכם -
וראוה בחורבנה ויראוה בישובה במעט זמן, ידעו כי לא היה יכול להיות דבר זה אלא מהאל יתברך.

אני ה' דברתי ועשיתי -
דברתי זה על ידי הנביא וכן עשיתי כמו שדברתי.

[לו, לז]

כה אמר ה', עוד זאת אדרש -
עוד אהיה נדרש להם בזאת הברכה שארבה אותם.

כצאן אדם -
אדם הם ישראל שהם אדם כמו שפירשנו למעלה, אדם אתם, יהיו רבים כצאן.
ואמר כצאן עם כ"ף הידיעה ופירש אחר כן כצאן קדשים.

ויונתן תרגם:

כצאן אדם - אסגינון באינשא ואצלחינון בבעירא.

[לו, לח]
כצאן קדשים -
ופירש אח"כ כצאן ירושלם במועדיה וזהו הקדשים שהיו מביאים ישראל לירושלם שלוש פעמים בשנה שהיו רבים.

הערים החרבות -
בא בצרי הרי"ש.

ויונתן תרגם:

כעמא קדישא כעמא דמדכן ואתן לירושלם בזמן מועדי פסחא כן יהון קרוי ארעא דישראל די הואה חרבן יהון מליין אנשא דעמא בית ישראל וידעון ארי אנא ה'. אמר בזמן מועדי פסחא,

רוצה לומר כי אז היה הצאן מרובה בירושלם, כי כל הבאים לירושלם היו מביאים כל אחד את פסחו לשחטו שם ולאוכלו שם כמו שכתוב בתורה.